בית הקפה התל־אביבי היה מלא מפה לפה כשנשמעה האזעקה הראשונה. הסועדים ירדו במהירות למרתף, ששימש כמרחב מוגן. הצפיפות הייתה גדולה. קולות נפץ עמומים נשמעו מבחוץ. יירוטים של כיפת ברזל. ואז מישהו צעק: "חבר'ה, תשימו מסכות".

באותם רגעים זה נשמע כמו הדבר הכי תלוש מהמציאות. מסכות? מטח של עשרות טילים נורה מעזה לכיוון גוש דן ואתה מדבר איתנו על מסכות? ובכלל, הקורונה מאחורינו. וכולם כאן מחוסנים. ואנחנו במלחמה.

זה היה ב־11 במאי 2021, היום השני של מבצע שומר החומות. הקורונה כבר נראתה אז כמו זיכרון רחוק. החיסונים הוכיחו את יעילותם, המגבלות הוסרו בזו אחר זו והמציאות הביטחונית והפוליטית דחקה את הנושא כמעט לחלוטין מסדר היום.

ב־12 ביוני, לפני קצת יותר מחודש, נערכו 9,600 בדיקות קורונה. רק חמישה בני אדם אובחנו באותו יום כמאומתים לנגיף. שלשום כבר אובחנו 519 איש מתוך 37 אלף שנבדקו. שבעה חודשים אחרי שהישראלי הראשון – אזרח בשם בנימין נתניהו – קיבל את המנה הראשונה של החיסון נגד קורונה, מתברר שהוא מאבד במהירות מיעילותו בכל הנוגע למניעת הדבקה. במיוחד מול וריאנט דלתא, שפרץ בסערה לחיינו. התוצאה: כמחצית מהנדבקים הם כאלה שחוסנו.

רחלי תעשה. "אנשים לא מודעים לסכנות. הם חושבים שהחיסון מגן עליהם לנצח"

שוחחנו עם שישה מבין הנדבקים החדשים, כולם מחוסנים, בהם רופא ילדים וחבר כנסת. חלקם סובלים מתסמינים קשים. אחד מהם איבד את אמו, שגם היא חוסנה. אחרים יצאו בזול, פחות או יותר. אבל לכולם מסר אחד וברור: גם אם קיבלתם חיסון, אל תיקחו סיכון.

1 > רחלי תעשה: "אני שוכבת בבידוד ביתי ומפחדת לפתח דלקת ריאות"

רחלי תעשה (48) מיהרה להתחסן ברגע שיכלה, ואיתה גם בעלה. רק חצי שנה חלפה מאז קיבלה את המנה הראשונה ובתחילת השבוע התברר לה שהנוגדנים לא יכלו לנגיף והיא חלתה בקורונה.

ליאור רוזן־טל. "ישנתי ליד אמא במחלקה. זה היה זמן איכות שלנו יחד"

"זה התחיל בשיעול יבש וטורדני בלי שום תסמינים אחרים", היא משחזרת. "בגלל שגם הבן שלי השתעל במשך שבוע, לקחתי אותו לבדיקת קורונה בקופת חולים ועל הדרך נבדקתי גם אני. בערב קיבלתי תשובה שהוא שלילי, אבל אני חיובית. הסביבה הייתה בהלם ואני הייתי בהלם, לא חשבתי שהווירוס עדיין מהווה איום לגביי".

היא נדבקה במהלך מפגש חברתי מצומצם במסעדה, שאחריו נודע לה שאחד המשתתפים חולה בקורונה. "שלושה ימים אחר כך גיליתי שגם אני נדבקתי".

עד מהרה הגיעו התסמינים הידועים – חום גבוה, נזלת, כאבי גוף, כאבי ראש, אובדן טעם וריח ושיעול כבד. כל החבילה. "אני יודעת שיש היום וריאנטים יותר מידבקים ועמידים, אבל לא חשבתי שאחלה בצורה כזו לאחר שהתחסנתי. קשה לי מאוד לנשום ואני סובלת משיעולים מחניקים וחזקים. היום התעוררתי ליום ללא חום, אבל עד אתמול מדדתי 39 מעלות. אני שוכבת בבידוד באחד החדרים בבית ומפחדת שזה יתפתח לדלקת ריאות. בני המשפחה שלי עדיין בבידוד, מחכים לתוצאות הבדיקות שלהם".

גם הידיעה ששלחה מכרים רבים לבידוד מעיקה עליה. "זו תחושה קשה מאוד, לדעת שיש לי אחריות על כך", היא מודה.

ח"כ ולדימיר בליאק. "אין לי מושג איך נדבקתי"

את חושבת שההתנהלות של המדינה נכונה בטיפול בגל הרביעי?

"לדעתי משחררים יותר מדי את הרסן. זה נובע גם ממניעים לא נכונים, כמו פחד מתגובת הציבור להגבלות. אני לא חושבת שצריך שוב לשתק את המדינה, אבל אנשים מסתובבים היום במקומות סגורים בלי מסכות, לא שומרים על ריחוק חברתי, אין שום מודעות לסכנות שקיימות עדיין. חושבים שהחיסון מגן עליהם לנצח".

למרות השיעולים הקשים, רחלי מתאמצת כדי להעביר מסר שחשוב לה. "עוד כמה ימים נתאבל על חורבן הבית בגלל שנאת חינם. בתחילת המגפה הקורונה הביאה המון תחושת יחד ועזרה הדדית ועם הזמן התרגלנו אליה וחזרנו לשגרה של הטחת האשמות ועלבונות. כדאי שניזהר ונזכור להיות תמיד ערבים זה לזה".

בני הזוג הלר. "לפני יומיים לא יכולתי להגיד אפילו שתי מילים ברצף"

2 > ישראל מיטרני: "חזרתי הביתה מהעבודה ובבת אחת הרגשתי שאני קודח"

ביום שני בערב החל ישראל מיטרני לחוש ברע. "יש לי בית מלאכה לעיבוד שבבי בבת־ים ואני מעסיק תשעה עובדים", מספר מיטרני, 75, סבא לעשרה נכדים. "חזרתי הביתה מהעבודה ופתאום, בבת אחת, הרגשתי שאני קודח. מהר מאוד החום שלי הגיע ל־40 מעלות".

מיטרני הגיע לבית החולים וולפסון בחולון ועבר בדיקת קורונה, בדיקות דם וצילום חזה. על אף שהתחסן פעמיים, בדיקת הקורונה נמצאה חיובית. מאז הוא מאושפז עם קשיים בנשימה ובדיבור, ואם תחול החמרה במצבו, ייתכן שבימים הקרובים יחובר למכונת הנשמה.

"אני בחדר לבד במחלקה פנימית ה'", הוא מספר. "כנראה שיש פה מעט חולי קורונה ולכן לא פתחו מחלקה. משאירים אותי להשגחה כי החום שלי עדיין גבוה. הרופא אומר שבגיל שלי, המחלה עוד יכולה להתפתח, לכן זה מסוכן שאשתחרר".

מיטרני הוא ספורטאי של ממש – רץ ושוחה כל בוקר לסירוגין. "לא האמנתי שאחרי שהתחסנתי, נשמרתי ושמרתי על הבריאות והכושר שלי, אדבק בקורונה. אין לי מושג איך נדבקתי. אף אחד בסביבתי לא חלה בקורונה. אבל אני כל הזמן מסתובב, הולך לשוק לקנות ירקות, בשר ודגים, כך שיכולתי להידבק בכל מקום. צילצלתי לחבר'ה שלי בקאנטרי שבו אני מתאמן ואף אחד לא מרגיש משהו חריג".

מה לדעתך המדינה עושה לא נכון?

"וואו, המון! נתב"ג הוא הבעיה העיקרית. חבל שפיספסנו שם. היינו במצב הרבה יותר טוב ויצאנו שלומיאלים. מנחיתים אנשים שמגיעים ממדינה אדומה בטרמינל 1 ומסיעים אותם לטרמינל 3. הזיה. לא ייאמן. לא הייתי מחזיר עדיין את הסגר, אבל תו סגול וירוק כן. יש חצי מיליון אנשים לא מחוסנים והם לא יכולים להחזיק אותנו בני ערובה. אותם צריך להרחיק – שלא יבואו לאירועים ולא יסתובבו במקומות הומי אדם. אני התחסנתי והדביקו אותי, אז מה עשינו בזה? שני החיסונים נתנו לי ביטחון, אבל מתברר שהווריאנט עקף אותם".

מה קורה איתך בהמשך?

"מנהל המחלקה הציע לי לעבור טיפול שבו מכניסים לי למחזור הדם פלזמה מדם של חולה שהחלים. הם פוחדים שמצבי יידרדר ולכן הציעו. הסכמתי. מקווה שיהיה טוב".

3 > ליאור רוזן–טל: "יש בארץ אווירת 'סקובי דו'. הכל פה בלגן אחד גדול"

יום אחרי שליאור רוזן־טל ואביו אילן השתחררו מבית החולים, הם החלו לתכנן את הלוויה של אם המשפחה, חיה ז"ל.

ליאור, 50, קצין תותחנים בכיר במילואים ואבא לתאומים, איבד השבוע את אמו למחלת הקורונה. הוא עצמו, אביו אילן ואחותו הגדולה ליטל נדבקו גם הם. על אף שכל בני משפחת רוזן־טל התחסנו בשתי מנות חיסון, הם ספגו מכה כואבת במיוחד.

"ביום חמישי, לפני שבועיים, התחלנו להרגיש לא טוב", מספר ליאור מסוכת האבלים. "אבא ואני היינו עם 40 מעלות חום ופינינו את עצמנו להלל יפה, שם התברר שנדבקנו קורונה. אני נשארתי בבית חולים עד שייצבו לי את החום, והשתחררתי בשבת בבוקר. הבדיקות של אבא בן ה־75 הצביעו על מצוקת לב, אז השאירו אותו לאשפוז במחלקת קורונה. אמא, כך התברר בדיעבד, 'שיחקה אותה' אמיצה ולא סיפרה שגם אצלה החלו תסמינים כמו קשיי נשימה וכאבי ראש הולכים וחוזרים. היא ידעה שאם תלך לבית החולים, היא לא תחזור. והיה לה חשוב לחגוג את יום הולדתה ה־74 בבית".

וכך היה. אלא שלמחרת יום ההולדת חלה הידרדרות במצבה והתברר שהסטורציה שלה – רמת החימצון בדם – היא 70 (סטורציה תקינה היא בין 95 ל־100). בינתיים גם ליטל נבדקה ונמצאה חיובית לקורונה, אבל נשארה בבידוד ביתי כי לא הראתה תסמינים.

"פינינו את אמא באמבולנס קורונה והיא הצטרפה לאבא למחלקה", מספר ליאור, "אמא הספיקה לאכול איתו ארוחת ערב וביום רביעי שעבר, בשתיים לפנות בוקר, נאלצו להרדים ולהנשים אותה בגלל מצוקה נשימתית. כיוון שאחותי ואני כבר היינו חולים, בית החולים אישר את בקשתנו להצטרף אליהם למחלקה כדי לדאוג להם ולהיות בבידוד יחד איתם. עד סוף השבוע שעבר אמא הייתה מורדמת ומונשמת במחלקת קורונה, וביום שישי העבירו אותה לטיפול נמרץ קורונה כי הייתה לה קריסת מערכות בכליות ובריאות. ביום שבת, בשלוש אחר הצהריים, היה לה דום לב, ואחרי החייאה של חצי שעה נאלצו לקבוע את מותה".

איך נפרדתם מאמא?

"ההנחיות היו קשוחות אבל נתנו לנו להתקרב אליה ולהיפרד. אמנם עם המון הגבלות, אבל זה קרה. כשהייתי חולה ישנתי לידה בחדר במחלקה וזה היה זמן איכות שלנו יחד. אבא היה במחלקה ליד. אפילו איפשרו לאחותנו הקטנה לימור, שלא נדבקה בקורונה, להיכנס ממוגנת למחלקה ולהיות עם כולנו".

איך אבא עכשיו?

"מרגיש טוב פיזית, אבל עצוב מאוד. זו החברה הכי טובה שלו. אחרי 54 שנה יחד, להיפרד ממנה בנסיבות כאלה זה דבר קשה מאוד".

אתם יודעים ממי נדבקתם?

"אין לנו מושג. בעקבות החקירה האפידמיולוגית כל מי שבאנו איתו במגע הלך לעשות בדיקה ויצא שלילי. אני מרגיש שיש בארץ אווירת 'סקובי דו', לא מפחדים מכלום והכל בלגן אחד גדול. הנה, אני בסופר, אוסף מצרכים לשבעה של אמא שלי שמתה מקורונה, ורק אני ועוד מספר מועט של קונים עם מסכה, כאלה שמבינים את המצב ואת האירוע המתגלגל".

מה המסר שלך בעקבות האירוע הקשה שחוויתם?

"אני מאלה שחושבים שאפשר לחיות עם הקורונה תחת מגבלות. אסור לזלזל ולהתנהג כאילו זה מאחורינו כי זה ממש־ממש לא. הייתי איש צבא הרבה שנים. אם המג"ד אומר לשים שכפ"ץ, אז שמים שכפ"ץ. נכון, מזיעים וזה באסה, אבל אם יזרקו עליכם רימון, זה מה שיעשה את הבדל בין חיים למוות. אותו הדבר עם המסכה, ההיגיינה והריחוק החברתי. עד שזה לא נגמר זה לא נגמר! ועד שזה לא נגמר חייבים להקפיד על המגבלות שהן הלכה למעשה חומות ההגנה שלנו. כרגע נראה שהווריאנט פה כדי להישאר, וגם אם ילך אז סיכוי גבוה שיקום לו יורש".

מה דעתך על התנהלות הממשלה בנושא הקורונה?

"בניגוד למדיניות נתניהו, של הפחדה, חרומיות ויד נוקשה שהכניסה את הציבור ל'דיר באלק' גדול, עכשיו ההרגשה היא אחרת, של 'חבר'ה, נעבור את זה'. אף אחד לא יצא עם אמירה ברורה, דחופה וחד־משמעית של 'תתעוררו על עצמכם' ו'בואו נהדק את ההגבלות'.

"אני כאן כדי להיות שופר. אם לא נתלכד מול הצרה החוזרת הזאת, כשנתעורר כבר יהיה מאוחר מדי. לדעתי, הדבר הראשון שצריך לעשות זה להכניס את בני הגיל השלישי לסגר כדי לשמור עליהם; בוודאי אלו עם מחלות רקע. המחלה הזו עדיין מסכנת אותם מאוד, ולא מדברים על זה מספיק. במקביל להדק את הפיקוח על נתב"ג והמרחבים הציבוריים הסגורים.

בהזדמנות זו אני מבקש לציין את הצוותים הרפואיים הנפלאים בכלל, ואת הצוות של בית החולים הלל יפה בפרט. אני פשוט מצדיע להם".

4 > ח"כ ולדימיר בליאק: "היו לי את כל התסמינים: חום גבוה, כאבי ראש, חולשה ושיעול עם כאבים בחזה"

ח"כ ולדימיר בליאק (יש עתיד), שהתחסן בינואר השנה, הוא חבר הכנסת הראשון שנדבק בגל הנוכחי.

"ביום שני, בזמן הנאום של ח"כ שירלי פינטו במליאה, הרגשתי ממש לא טוב", הוא מספר. "הגוף שלי רעד. הלכתי למרפאת הכנסת ומדדו לי חום. היה לי 38.5. באותו רגע הודעתי לסיעה שאני נכנס לבידוד ביציע המליאה והמשכתי להצביע עד חצות, כשמצאו לי קיזוז. נסעתי הביתה, קבעתי בדיקת קורונה ועשיתי אותה למחרת בצהריים. ביום רביעי, מוקדם בבוקר, רופא המשפחה התקשר והודיע שאני חיובי. הוא קיבל את ההודעה ראשון. בשלב זה כבר היו לי את כל התסמינים: חום גבוה, כאבי ראש, חולשה ושיעול שהופיע מאוחר יותר. היום אני כבר מרגיש יותר טוב, אבל יש לי שיעול עם כאבים בחזה. חוש הטעם והריח נשארו".

אתה יודע איך נדבקת?

אני לא יודע איך נדבקתי. עשו לי חקירה 25 דקות היו לי המון פגישות ופגשתי מאות אנשים אבל אין לי מושג איך נדבקתי. קשה לשים את האצבע על מקור ההדבקה".

מה נכון לעשות במאבק נגד גל הקורונה החדש?

"לצערי הממשלה הקודמת טיפלה באירוע הקורונה תוך ניהול תיקונים ופחות ניהול סיכונים, והלכו עם הגישה המחמירה של משרד הבריאות. אני רואה חשבון ולא אפידמיולוג ואני סומך על דעת המומחים, אבל במסגרת ניהול הסיכונים צריך להיות עם היד על הדופק לגבי מספר החולים הקשים. עם 45 חולים קשים אין שום סיבה להטיל מגבלות. צריך להקפיד על מסכות ואולי גם לחייב תו ירוק באירועים גדולים, אבל לא להחמיר, לא לסגור עסקים ולא לפגוע בכלכלה. למי שלא התחסן אני קורא להתחסן. למרות שאני מחוסן, זה ממש לא קל לחטוף את זה".

האם צריך להחזיר את חובת בידוד?

"לא. אשתי הלכה לעשות בדיקה ואם היא שלילית אז אין צורך שהיא תיכנס לבידוד. יש לזה מחיר כלכלי כי בסוף מישהו משלם על זה. הבידוד עולה מיליארדים. עוד לפני שנדבקתי תמכתי בקיצור משך זמן הבידוד".

ומה לגבי מסכות?

"באוויר הפתוח לא, אבל בחללים הסגורים? כן".

5 > עדי וד"ר אלי הלר: "תעודת המתחסן שלי בתוקף עד 1 ביולי. באותו יום נדבקתי"

ד"ר אלי הלר, 70, רופא ילדים במרפאה בבני־ברק, היה בין הראשונים שהתחסנו. אשתו עדי, 67, פנסיונרית, התחסנה יומיים אחריו. ביום חמישי שעבר החל אלי לחוש ברע. "עלה לי החום והיו לי כאבי ראש, שיעול וחולשה", הוא מספר. "למחרת היינו אמורים לצאת לנופש בבית מלון ולא רצינו לסכן את אנשי הצוות, אז עשינו בדיקת קורונה, אשתי ואני, ושנינו יצאנו חיוביים".

מאותו רגע המצב הידרדר במהירות. "התחיל לי קוצר נשימה והייתי מותש", מספר ד"ר הלר. "העבירו אותי למיון בתל־השומר ואשתי נשארה בבית. הייתה לי סטורציה מאוד נמוכה. למזלי לא הרדימו אותי, אבל קיבלתי חמצן ותרופות והעבירו אותי למחלקה פנימית. לאט־לאט המצב שלי השתפר עד שלא נזקקתי יותר לחמצן, ועכשיו אני נושם עצמאית. כמו שאת שומעת, עדיין קשה לי לדבר, אבל לפני יומיים לא יכולתי להגיד אפילו שתי מילים ברצף".

למרות החוויה הקשה, ד"ר הלר מקבל את זה ברוח ספורטיבית. "תעודת המתחסן שלי מהמדינה בתוקף עד 1 ביולי, וב־1 ביולי נדבקתי", הוא צוחק.

אתה יודע איך נדבקת?

"במסגרת תפקידי נחשפתי לעשרות ילדים חולים בכל יום, ויכול להיות שאחד מהם היה עם קורונה והדביק אותי. יש המון מחלות חורף של ילדים לצד הקורונה וזה הופך את הגל הזה למסוכן במיוחד. ילדים שהיו מאושפזים בנובמבר בגלל הקורונה מתאשפזים עכשיו שוב. הבת שלי רופאת ילדים בשערי צדק והיא מספרת שזה כמו באמצע החורף. כמויות של ילדים חולים".

כיוון שגם עדי נדבקה, לפני מספר ימים היא קיבלה אישור לשהות לצד מיטתו של בעלה בבית החולים. "כשאלי קיבל תשובה חיובית, הייתי בשוק טוטאלי". היא מספרת. "הייתי בטוחה שזו התקררות ושבגללה הוא קצת משתעל. בסיוט הכי גדול לא חשבתי שזו קורונה. זו הרגשה מאוד מפחידה".

ואיך את מרגישה עכשיו?

"דוגרי, אני שמחה שעברתי את הסיוט הזה ושאני כבר לא צריכה לפחד, למרות שמי יודע איך עוד אפשר לחלות. יש לי נוגדנים בגוף ועכשיו מגיע לי כמה חודשים של רגיעה. הווירוס עשה את שלו ואני לא מה שהייתי לפני כן, למרות שחליתי בצורה יחסית קלה. זה בעיקר השפיע על הנשימה. אבל מבחינה נפשית לקחתי את זה הרבה יותר קשה, בגלל בעלי. המחלה פגעה בו פיזית וזה היה טראומטי ומפחיד".

עדי מטילה את האשמה בעיקר על הציבור שאינו ממושמע. "אני רואה שאנשים לא מקפידים. לא אכפת להם. אני לא חושבת שצריך להכניס את כולם לסגר או לאסור על אירועים המוניים, אבל אנשים חייבים להישמר באופן אישי. זה המינימום שאפשר לעשות. ללכת עם מסכה במקומות סגורים זו חובה. חייבים לעורר מודעות אצל הציבור".

6 > משפחת טוויטו : "כשהודיעו שאפשר להוריד מסכות, אמרתי שזו טעות חמורה"

בחודש מאי, אחרי יותר משנה של געגועים, טסו בני הזוג פ' ומ' טוויטו (שם בדוי) לבקר את הנכדים בצרפת. שניהם התחסנו כמובן והרגישו שלאור הירידה בתחלואה, יוכלו להתאחד סוף־סוף עם המשפחה בבטחה.

"כשהכל נרגע נסענו לבקר סוף־סוף את הבת שלי בפריז", מספרת פ' בדמעות. "לא חשבנו שמדובר בסיכון כל כך משמעותי, אחרת היינו מחכים עוד, למרות שגם הבדידות יכולה להרוג. שלושה ימים לפני החזרה לארץ עשינו בדיקת קורונה שיצאה שלילית ובשדה בארץ שוב בדיקה, שגם היא יצאה שלילית. אבל כבר ביום הטיסה חזרה הבת שלי התקשרה ואמרה שהנכד בן ה־15 הרגיש לא טוב, עשה בדיקת קורונה ונמצא חיובי. מיד הכנסנו את עצמנו לבידוד. כמה ימים אחר כך עשינו שוב בדיקה, רק כדי להיות רגועים, והתברר שבעלי נדבק ואני לא.

"בקופת החולים החליטו מיד לאשפז אותו ולקחו אותו באמבולנס ישר לבית חולים מאיר. אני בת 74 ובעלי בן 81, זה מאוד מסוכן בגילים שלנו. הלכתי לבקר אותו ולמחרת הרגשתי עייפות, צינון וכאבי ראש ולא יצאתי מהבית. החלטתי לעשות שוב בדיקת קורונה והתברר שאני חיובית. שנינו התחסנו בפייזר תכף כשיכולנו, אז איך נדבקנו ככה?"

נכדם של בני הזוג טוויטו נדבק בנגיף אחרי שחזר מהחופשה לכיתה שהתגלו בה 12 חולים. עכשיו, מספרת פ', הוא ואמו מרגישים אשמים. "הבת שלי וגם הנכד החמוד לקחו את זה מאוד קשה. היא טוענת שנסענו בעקבות הלחץ שלה. כל הסיפור הזה מאוד לא נעים, אני מתפללת שנצא מזה כמה שיותר מהר".

מ' מאושפז עדיין במחלקת קורונה במצב יציב, אבל פ' מספרת שהוא סובל מתשישות. "נותנים לו חמצן וכל יום הוא יותר ויותר חלש ועייף. כרגע אנחנו מדברים רק בטלפון, אבל אני לא תמיד מצליחה להבין אותו כי קשה לו אפילו לדבר. מרגיז ששנה וחצי לא זזנו מהבית, לא יצאנו לשום מקום, ביקשנו שאף אחד לא יתקרב אלינו, ועדיין חטפנו את המחלה קשה".

בימים הקרובים, היא מקווה, הוא יעבור למחלקה הפנימית ומשם לשיקום בבית, שם היא שוהה בבידוד. "מאז שנחַתי בארץ לא ראיתי אף אחד מהמשפחה, לא את האחים ולא את האחיות שלי, אני סגורה פה לבדי, מתפללת שהוא ישתחרר".

איך את חושבת שהממשלה צריכה להתנהל עכשיו, לאור ההתפרצות המחודשת?

"בכל פעם שאני מדברת עם החברים אני אומרת להם להיזהר. מה שקרה לנו יכול לקרות גם לכם, למרות שכולם חושבים שזה מאחורינו. כשהודיעו שאפשר להוריד את המסכות מיד אמרתי שזו טעות חמורה. אסור להסיר מסכות או ללכת להצגות ובתי קולנוע במקום סגור וצפוף, בעיקר לאנשים בגילי. אסור לקחת סיכון, כי אין לדעת מה יקרה".