מה? למה?

פרסומת ל"מכבי שירותי בריאות", כל הערוצים

יש לא מעט פרסומות שעושות חשק להפוך מאדם לזבוב על הקיר במשרד הפרסום, עת הוצג הקמפיין וקיבל את האישור לעלות לאוויר ולסחוף את האומה. אבל במקרה של הפרסומת החדשה של מכבי הרצון להבין איך הגענו עד הלום שייך לסוג אחר לגמרי של סקרנות: זאת שפוקדת אותך שוב ושוב במהלך היום - ולפעמים, שלא נדע, גם בלילה - ולא נותנת מנוח: מה? למה?

 

לעיתים השאלות גולשות גם למחוזות אחרים בהיסטוריה הישראלית: מי נתן את ההוראה, מדוע לא הפעילו את האמצעים המיוחדים, היכן היה המודיעין וכו'. נדמה שתהליך החקירה נועד לא רק כדי לפענח, ובכן, מה לעזאזל קרה כאן, אלא גם כדי לטשטש את התחושה המטרידה שתוקפת כל אימת שהפרסומת קופצת. אולי אם יהיה רציונל מאחוריה גם יהיה יותר קל לחיות עם התוצאה שלה.

 

אולם בימים שחלפו מאז חזרה הדמות של "נתן", אותה מגלם אדיר מילר, לא התרחשה שום פריצת דרך. שוב ושוב מופיע ההיפוכונדר, שעוצב כאישיות מוזנחת וכעורה כאילו שהגימיק לא מוצה בימי "ניסים בוסקילה" ב"קומדי סטור", ומעורר רתיעה ממש בקרב כל הגורמים הרפואיים שבאים איתו במגע. אבל אם זה מה שהם מרגישים, למה שהצופים ירגישו אחרת? ואם ככה, מה בעצם אמור לעודד אותם לנהור אחר השירות שמכבי מנסה למכור?

 

ההומור של "נתן" עשוי בכוונה מכמות קרשים שיכולה להספיק ל־200 מדורות ל"ג בעומר, אבל הפרסומת עוד שופכת עליו צונאמי של וולגריות: החולצה שמחליפה את "נחמן מאומן" בקולונוסקופיה; ההשתהות על הרווח הלא אסתטי בשיניים של הדמות; וכמובן, הקטע שבו מילר מלהטט בין שלוש קופסאות שמכילות נוזל צהבהב. וכל הזמן הזה, "נתן" נתקל במבטים משתאים והמומים, אבל הוא גם מרגיש מלך: הוא נותן למכבי את מתנת ההיפוכונדריה ומקבל בתמורה לא רק המלצות לבדיקות ושירותים רפואיים, אלא גם את הלגיטימציה להיות דוחה.

 

נניח שזה היה מצחיק, הרי אפילו ב"הר הבריאות" אין בדיקה לאבחון אמין של טעם טוב; עדיין לא ברור מה המסר: "הר הבריאות" הוא המקום לאנשים בלתי נסבלים, שבמקום להעמיס על חדרי המיון יוכלו להתנחל במרפאות של מכבי? מי שזקוק לשירות הזה נע בין חרדה שהפרסומת מזלזלת בה (ועוד בימים כאלה) לאישיות ששואלת איך קוראים לדיקור סיני בסין? אם "נתן" הוא הלקוח האולטימטיבי של "הר הבריאות", למה שמישהו ירצה לטפס שם לצידו? והאם כל 341 המילים שנכתבו עד כה בטקסט לא מחזירות אותנו לאותה נקודה: מה? למה?

 

בקטנה
גם אמש סיפקו המהדורות מגוון עיוותים בסיקור הקורונה. ב"כאן" לקחו משפט שראש הממשלה אמר לבעלי האולמות ("אני רוצה שגם במצב הכי גרוע, שחתונות תתקיימנה") והפכו אותו ל"ההתחייבות של בנט". ובכן, אם בענייני ודאות עסקינן, אזי בטוח שאין שום דרך לקפוץ מ"אני רוצה" ל"ההתחייבות". מנגד, במסגרת כתבת קורונה במהדורה של "קשת", הוצגה "ההודעה הקולית שהפיץ הבוקר ראש

הממשלה". בצהריים פורסמה ידיעה על כך ב"רשת". רק מה, לפי לשכת בנט, ההקלטה יצאה במקור ביולי - של 2020 . בהבהרה ששודרה בהמשך, נאמר שההקלטה יצאה לראשונה "בגל הקודם",

שזה בהחלט נשמע טוב יותר מאשר "לפני שנה". ובכל זאת נראה שמשהו כן השתמר בזמן שחלף: הסטנדרטים הירודים.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים