רצח, מעצרים ורדיפה פוליטית: כך שימשה תוכנת הריגול של NSO הישראלית למעקב אחרי עיתונאים ופעילי זכויות אדם
סערה בין־לאומית סביב חברת הסייבר הישראלית NSO: תחקיר חובק עולם חושף כי תוכנת הריגול והפריצה "פגסוס" שימשה כלי למרדף של אנשי תקשורת על ידי משטרים דיקטטוריים ברחבי העולם • בין המדינות שזוהו בתחקיר כלקוחות החברה: אזרבייג'ן, בחריין, קזחסטן, מקסיקו, מרוקו, רואנדה, ערב הסעודית, הונגריה, הודו ואיחוד האמירויות • NSO בתגובה: "החברה אינה מפעילה את המערכות שהיא מוכרת ללקוחות ממשלתיים שעוברים בדיקה מראש"
אלפי פעילי זכויות אדם, עיתונאים ועורכי דין ברחבי העולם נפלו קורבן לתוכנת הריגול "פגסוס", שפיתחה ומשווקת חברת הסייבר הישראלית NSO. כך חשפו אתמול כלי תקשורת מובילים ובראשם ה"גרדיאן" הבריטי וה"וושינגטון פוסט" האמריקני, בעקבות תחקיר מסיבי סביב השימוש של משטרים אנטי־דמוקרטיים בתוכנה, שלדברי NSO מיועדת לשימוש נגד עבריינים וטרוריסטים בלבד.
התחקיר, שבוצע על ידי 16 ארגוני תקשורת וזכויות אדם ברחבי העולם, הקיף לפחות 50 אלף מספרי טלפון של אנשים שללקוחות של NSO יש "עניין בהם". בדיקה פיזית של מדגם קטן מהטלפונים ברשימה, על ידי מעבדה השייכת לארגון "אמנסטי", מצאה עקבות ברורים של פעילות "פגסוס" בלא פחות מ־37 מתוך 67 הטלפונים שנבדקו, וממצאים חלקיים בשאר הטלפונים.
קלאודיו גוארניירי, מנהל מעבדת האבטחה של "אמנסטי אינטרנשיונל", אמר ל"גרדיאן" שברגע שטלפון נגוע ב"פגסוס", לקוח של NSO יכול למעשה להשתלט על המכשיר, מה שמאפשר לו לחלץ הודעות, שיחות, תמונות ומיילים, להפעיל מצלמות בסתר או מיקרופונים, ולקרוא את התוכן של אפליקציות העברת הודעות מוצפנות כמו טלגרם, ווטסאפ, ו־סיגנל.
ה"גרדיאן" וה"פוסט" הבטיחו לחשוף בימים הקרובים את זהות האנשים שנמצאים ברשימה. על פיהם יש בה יותר מ־600 פוליטיקאים ופקידי ממשלה - כולל ראשי ממשלות, שרים, דיפלומטים, קציני צבא ואנשי ביטחון, וגם קרובי משפחה של שליט ערבי. הם זיהו גם עשרות אנשי עסקים, פעילי זכויות אדם, אנשי דת ואקדמאים. ברשימה נמצאים 189 עיתונאים, בין היתר מה"פייננשל טיימס" – ביניהם גם העורכת הראשית שלו רולה חלף, CNN, "ניו יורק טיימס", France 24, "האקונומיסט" וסוכנויות הידיעות אי־פי ורויטרס.
"פגסוס" שימשה גם את ערב הסעודית כדי להתמקד בטלפונים של מקורבים לעיתונאי "וושינגטון פוסט", ג'מאל חאשוקג'י, בחודשים שלאחר הירצחו בידי אנשי הממשל הסעודי. חוקרי "אמנסטי" מצאו עדויות לכך ש"פגסוס" כוונה לטלפון ששייך לארוסתו של חאשוקג'י, האטיס סנגיז, מיד לאחר הרצח שלו בטורקיה ב־2 באוקטובר 2018, כמו גם לטלפון של אשתו הקודמת, חנאן אלאטר. ברשימה יש גם את מספרי הטלפון של שני פקידים טורקים שהיו מעורבים בחקירת הרצח של חאשוקג'י.
לדברי NSO, היא מוכרת את התוכנה לגורמי צבא ולרשויות אכיפת חוק ומודיעין ב־40 מדינות אנונימיות, ולטענתה היא בודקת בקפדנות את רקורד זכויות האדם של לקוחותיה. ניתוח הנתונים שהודלפו לתחקירנים זיהה לפחות עשר ממשלות שהן לקוחות NSO, שהזינו מספרים למערכת: אזרבייג'אן, בחריין, קזחסטן, מקסיקו, מרוקו, רואנדה, ערב הסעודית, הונגריה, הודו ואיחוד האמירויות.
על פי הניתוח, יותר מ־15 אלף מתוך מספר הטלפון הפוטנציאליים מחוברים למקסיקו, שבה ידוע על כמה סוכנויות ממשלתיות שונות שקנו את "פגסוס". יותר מ־10,000 מספרים נמצאו קשורים למרוקו ולאיחוד האמירויות.
ברשימה נמצא גם שמו של העיתונאי המקסיקני העצמאי, ססיליו פינדה בירטו, שנרצח לפני ארבע שנים. ב־2 במארס 2017 פירסם פינדה בן ה־38 ידיעה בפייסבוק שהאשימה שוטרים ופוליטיקאים בשיתוף פעולה עם עבריין מקומי אלים המכונה אל־טקיליירו. כמה שעות לאחר מכן הוא נורה בראשו כשהוא מתנדנד על ערסל במתקן לשטיפת מכוניות, מחכה לניקוי הטנדר שלו. בשבועות שלפני הפרסום קיבל פינדה שורה של איומי מוות אנונימיים. בערך באותו זמן מספר הטלפון הנייד שלו נבחר כיעד אפשרי למעקב על ידי לקוח מקסיקני של NSO.
החמושים שרצחו את פינדה יכלו ללמוד על מיקומו הכללי גם בדרכים שאינן קשורות לטכנולוגיות של NSO, או ללקוחותיה, אבל התוקפים ידעו בדיוק היכן למצוא אותו, למרות שהערסל שעליו התנדנד היה מוסתר. הטלפון של פינדה נעלם מזירת הרצח, כך שלא הייתה אפשרות לבדיקה משפטית כדי לקבוע אם הוא אכן היה נגוע בתוכנות ריגול.
עורכי דין של NSO שהתבקשו להגיב ל"גרדיאן" לא התייחסו לשאלה האם הטלפון של פינדה נפרץ באמצעות "פגסוס". עם זאת, הם אמרו: "גם אם זה היה נכון, אין זה אומר שלקוח קבוצת NSO או נתונים שנאספו על ידי תוכנת קבוצת NSO היו קשורים בדרך כלשהי לרצח העיתונאי. החמושים שרצחו את העיתונאי יכלו ללמוד על מיקומו במספר אמצעים שאינם קשורים לקבוצת NSO, לטכנולוגיות שלה או ללקוחותיה".
מקסיקו נחשבת למדינה המסוכנת ביותר בעולם לעיתונאים. לפחות 26 מספרי טלפון של עיתונאים מקסיקנים מופיעים בנתונים שהודלפו. ביניהם יש עיתונאים עצמאיים, עורכים בארגוני החדשות הגדולים במדינה וראש לשכת ה"ניו יורק טיימס" לשעבר במקסיקו, אזאם אחמד.
בסך הכל מספרי הטלפון ברשימה התפרסו על פני יותר מ־45 מדינות בארבע יבשות. במדינות אירופה היו יותר מ־1,000 מספרים שנבחרו על ידי לקוחות NSO. מהתחקיר עולה שממשלת הונגריה של ויקטור אורבן השתמשה בטכנולוגיה של NSO כחלק מהמלחמה שלו בתקשורת, כשהמטרה היתה עיתונאים חוקרים והמעגל הקרוב של אחד מראשי התקשורת העצמאיים הבודדים במדינה.
בתגובה ל"גארדיאן" ול"פוסט" הגדירה NSO את הטענות כ"כוזבות", ומסרה את התגובה הקבועה: "חברת NSO אינה מפעילה את המערכות שהיא מוכרת ללקוחות ממשלתיים שעוברים בדיקה מראש, ואין לה גישה לנתוני היעדים של הלקוחות". עם זאת החברה הבהירה: "NSO תמשיך לחקור את כל הטענות האמינות של שימוש לרעה ולנקוט בפעולות מתאימות".
בחברה הבהירו: "הרשימה לא יכולה להיות רשימה של מספרים שממוקדים על ידי ממשלות שמשתמשות ב'פגסוס', והנתון של 50,000 מספרים הוא מוגזם. הטכנולוגיות של NSO סייעו במניעת פיגועים ופירקו רשתות סחר בסמים, במין ובילדים. במילים פשוטות, קבוצת NSO נמצאת במשימה מצילת חיים, והחברה תמשיך לבצע אותה למרות כל הניסיונות המתמשכים להכפיש אותה מטעמים שקריים. המקורות שלכם סיפקו לכם מידע שאין לו בסיס עובדתי".
בחודש שעבר פירסמה NSO דוח שקיפות שכלל קטעים מחוזים עם לקוחות, שבהם נאמר כי הם יכולים להשתמש במוצריה רק לצורך חקירות פליליות וביטחון לאומי. עם זאת, המערך הרחב של המספרים ברשימה השייכים לאנשים שלכאורה אין להם קשר לפלילים, מרמז על כך שחלק מלקוחות NSO מפירים את חוזיהם עם החברה, ומרגלים אחר מתנגדי משטר ועיתונאים החוקרים שחיתות.
רואנדה, מרוקו, הודו והונגריה הכחישו שהשתמשו ב"פגסוס" כדי לפרוץ את הטלפונים של האנשים שמופיעים ברשימה. ממשלות אזרבייג'ן, בחריין, קזחסטן, ערב הסעודית, מקסיקו, איחוד האמירויות ודובאי לא הגיבו.

