בניגוד למה שניתן היה לתאר, הדבר הראשון שמאיה ורטהיימר עשתה אחרי שבעלה אסף זמיר התקשר לספר לה שהציעו לו להיות הקונסול הכללי של ישראל בניו־יורק לא היה לפתוח את האינסטגרם ולדווח על זה בסטורי. במקום זה היא פרצה בצחוק גדול. "זה היה כזה 'לא, לא מאמי, אני נשארת פה'. ואני שומעת את הקול שלו. אתה מכיר את זה שאתה שומע שמישהו מחייך בצד השני של הטלפון? ואז הפרצוף שלו כשהוא חזר הביתה. אני הרי מכירה כל פיפס בפרצוף של אסף. מזהה כל רגש אצלו מקילומטר וקולטת את הניצוץ. סעמק, היו לי מלא טיעונים נגד. והמוח רץ. למה לא הייתי מסוגלת להתאהב בבן־אדם עם עבודה רגילה?! למה הכל תמיד דרמטי אצלנו. אבל אין לי מה לעשות. אני אוהבת אותו. ועד כמה שאני אוהבת את עצמי, אני יותר אוהבת את הניצוץ הזה שלו. אמרתי, בוא נלך על זה!"
בהמשך הגיע הדיווח בסטורי, התרגשות גדולה, המון תשומת לב, ואז, כצפוי, פאניקה. "הלא־נודע מכניס הרבה מתח", היא מרצינה. "אם הבת שלי, אסיה, מעירה אותי עכשיו בלילה, אני לא מסוגלת לחזור לישון יותר. הראש לא מפסיק לרוץ. זה שינוי משוגע. אני בן־אדם שנמצא בתוך קומפורט זון. אני צריכה סדר יום קבוע כדי שיהיה לי שקט. אם תגיד לי מחר בואי ניסע לוויקאנד בנגב, אני אסרב. החופש עבורי זה להיות בבית. בתוך השגרה שלי אני מוצאת את החופש שלי".
מה התרחיש הכי מפחיד שהמוח מריץ מאז?
"בדידות. מפחיד אותי להיות רחוקה מהמשפחה שלי. מעולם לא הייתי רחוקה מההורים שלי. לא עשיתי טיול אחרי צבא. לא הייתי בחו"ל יותר מחודש וחצי. רחוקה מכל מה שאני מכירה. מכל העוגנים שלי. אני רגילה להיות על מאה קמ"ש, אסף רגיל להיות על מאה קמ"ש והבאלנס - איזון הכוחות בינינו - מאוד עובד לנו. עכשיו אני מגיעה אל הלא־נודע. אסף מגיע לתפקיד חדש. יש הרבה ציפיות. רצון להוכיח את עצמך. את פתאום אומרת, אוקיי, אסף הולך להיות בעבודה, אבל רגע, הוא העוגן שלי. אין לי למי לפנות".
כבר קיבלת הצצה לסיטואציה דומה בשנה שאסף היה שר בממשלה.
"נכון. אבל היו לי הרבה אנשים אחרים ואת המשפחה שלי. ידעתי שאם אין לי את אספי, שהוא לא יוכל להיות איתי, יש לי מערך לחימה עוטף. אני חוששת שלא יהיה לי אותו בניו־יורק".
כמה החשש הזה מדובר ביניכם?
"מאוד מדובר".
יש לו תשובות מרגיעות?
"הוא במלכוד וגם אני במלכוד. זה החלום שלו. אני מגויסת לחלום שלו. אבל אם אתה שואל אותי אם אני רוצה לנסוע? התשובה היא לא".
אבל מה עם החלומות שלך? מה עם כל מה שבנית כאן? עם הקריירה שנמצאת בתאוצה? הקמפיינים?
"אלה שאלות מדהימות שאני גם שואלת את עצמי, שבגללן אני לא נרדמת. אני לא מתכוונת לעבור לניו־יורק כדי לטייל בשדרה החמישית. זה לא אני. אני בן־אדם של עשייה. יש לי קוצים בישבן. אני עובדת במקצוע שמאפשר לי ליצור בכל מקום. המכשולים הם אלה שבונים אותי כשחקנית. אולי זה אפילו יעזור לי לבחור את הפרויקטים שלי ביתר קפידה".
הייתם בשבוע שעבר בביקור הכנה בקונסוליה. כבר נאמר לך מה אסור ומה מותר במסגרת התפקיד?
"כן, עשו לנו הכנה חלקית. לא יכולה לפרט יותר מדי, אבל גם אנשי משרד הביטחון מודעים לעובדה שאנחנו לא מקרה קלאסי. אני אדם שמאוד משתף, אבל אני לא בעניין לעשות להם בעיות. אלא להפך - לתעל את הפוזיציה הזאת בכל המובנים. וכמו שקצין הביטחון הראשי אמר לנו במפגש: 'את לא בעיה. אנחנו רואים בזה אתגר'. אז מה שנקרא בהצלחה בהמשך לכולנו".
× × ×
ההמשך, תסמכו על ורטהיימר, יגיע מוקדם מהצפוי. אלה חוקי הפורמט שעליו מבוססים החיים שלה. היא אמנם פרצה כשחקנית, אבל בשנים האחרונות ביססה את מעמדה כאושיית רשת מסחררת. הסטורי שלה מספק עדכון אינטנסיבי, פרוע ואותנטי - עד כמה שניתן להיות אותנטי בפילטר שזוף טבעי - של שגרת יומה. הפוסטים שלה - הרהורים על אימהות, תמונות מחיי נישואים לפוליטיקאי, המלצות למשחת שיניים מלבינה - הפכו את האינסטגרם שלה לערוץ הכי שווה ברשת. ההודעה על עזיבתה התקבלה ברעש גדול עוד יותר. עם כל הכבוד לדיפלומטיה, יש מאות אלפי עוקבים שחוששים כעת שהתוכן של ורטהיימר יעבור מהפך בלתי נמנע.
אין דבר שורטהיימר אוהבת יותר מלהיות מסמר המסיבה, אבל בשנה האחרונה נדמה שהייתה מוכנה לוותר על כל המסמרים והמסיבות בעולם. פעמיים עלתה, בניגוד לרצונה, לכותרות וסיבכה את בעלה. בפעם הראשונה ביום השבעתו של זמיר לשר התיירות - כשפירסמה תמונה משעשעת למדי מכנסת ישראל, שבה אחזה בדגל ישראל מאחורי בעלה וכתבה: "הם מאוד שמחים שאסף נכנס לתפקיד. אני לא סגורה מה הם חושבים עליי". ובפעם השנייה כשפירסמה בחשבון האינסטגרם שלה סרטון המתעד את זמיר במהלך ישיבת הממשלה הלילית בזום שבה הוחלט על סדרת הגבלות חדשות לטיפול בקורונה. הסרטון זכה לתגובות זועמות ברשתות, אבל גם האיר את הפארסה באופן ניהול המשבר. זמיר יצא אז להגנת אשתו שהיא, באופן מובן, מעדיפה שלא להאריך את השיחה על השנה האחרונה. כן, היא רוצה לשכוח, אבל גם רוצה שישכחו. "זה היה זוועה", היא עונה לבסוף.
מהצד זה נראה שאת רק מחכה שזה ייגמר.
"נכון", היא כמעט לוחשת. "הייתה אנחת רווחה עצומה".
כי זה חייב אותך לא להיות "את"?
"לא. אני תמיד אני. אבל זהו, זאת הבעיה, שאתה רוצה להיות אתה, ופשוט ברגע שזה נהיה 'פוליטי', אתה פתאום גם נבחר ציבור, אתה פתאום חייב לדפוק דין וחשבון, כאילו אתה שייך לכולם. נוסף על זה, זו הייתה שנה קשה באופן אובייקטיבי. הקורונה. ממשלה לא יציבה. הבחירות. בזבוז הכספים. הזעם ברחובות. זו שנה שהיא גם שנה ראשונה כאמא. את הורמונלית ברמות. לא ידעתי איך להכיל את זה".
השנה הזאת הייתה התקף חרדה מתמשך?
"היו כמה התקפי חרדה. אבל זה משהו שלא התמודדתי איתו מעולם. זה לא חזר על עצמו יותר משלוש פעמים כשקרו באמת דברים גדולים. יש סיטואציות שאתה לא יודע איך להכיל אותן. פתאום יש לך הפגנה מתחת לבית. לי באופן אישי היה מאוד־מאוד קשה. גם ככל שהבנתי יותר ויותר מה קורה, כך גם הבלבול התגבר. אתה מבין כמה בעיות יש. פתאום כאילו אתה עומד קרוב מדי לשמש".
ועכשיו, אחרי הפוגה קצרה, את שוב נדרשת "להתנהג בהתאם".
"נכון, להגיד לך שזה לא מבאס אותי? אבל אין לי מה לעשות. אני אוהבת את בעלי. וזה החלום שלו. אם אני אקבל תפקיד בהוליווד נראה לך שהוא יגיד, מאיה, לא כל כך מתאים לי עכשיו? לא, הוא יתגייס".
ועדיין, את לא בדיוק הליהוק הקלאסי של אשת קונסול.
"כן", היא מחייכת. "אבל בכל זאת אני שחקנית.. אני יכולה..".
להעמיד פנים?
"אני לא אקרא לזה להעמיד פנים. אבל אתה יודע, אני יודעת ליישר קו".
אבל חלק גדול מהפרסונה שלך ברשת נבנה על זה שאת יוצאת מהקווים.
"אבל זה העניין, שלא בניתי. זה פשוט אני. אני יודעת שיש לי הרבה מה ללמוד. דווקא אני חושבת שאולי זה יהיה ממש נחמד שהאמריקאים ייחשפו לזה שאני ישראלית, אתה יודע, לא אפויה".
אז לא לצפות לתקרית דיפולמטית כבר בשבוע הראשון?
"לא, לא, לא. חס וחלילה. בסופו של דבר, אל תשכח, אתה לא מדבר עם מישהי שמקללת או מנבלת או חסרת נימוסים או שאני הולכת לפתוח את הדלת, שיכורה, עם תחתונים, היי, מה נשמע? בכלל, אני משתכרת מכוס יין אחת, אז אני כמעט לא שותה. גם לא בקידוש. חוץ מזה, יש לי את אסף שמאזן אותי".
× × ×
כבר 31 שנה שהיא מאוזנת לא רע עם העולם. היא נולדה בכפר ורדים לפני 31 שנה וידעה תמיד שהיא רוצה לשחק. במשפחתה הייתה אחראית על "הפסקת הפרסומות" של כל אירוע חגיגי. בכל ארוחה היה מגיע השלב הזה שורטהיימר נעמדת על כיסא ופוצחת במופע יחיד. היא שירתה בתיאטרון צה"ל, למדה בסטודיו למשחק של ניסן נתיב ואפילו הספיקה להשלים לימודי הוראת יוגה - בין השאר כדי לטפל ולשקם את עצמה אחרי תאונת פגע וברח שעברה לפני גיוסה.
אמה, אריאלה, היא ציירת מוערכת ואחותה היא המוזיקאית סיון טלמור. גם את שאר המשפחה שלה אתם מכירים מצוין, אבל ממדור אחר בעיתון. אביה, איש העסקים והמיליארדר איתן ורטהיימר ניהל במשך שנים את החברות 'ישקר' ו'טכנולוגיית להבים' שבבעלות המשפחה וייסד עם אביו, סטף ורטהייהמר, את קבוצת IMC עד שנמכרה לוורן באפט תמורת שישה מיליארד דולר – מה שהפך את משפחתת ורטהיימר לאחת מהמשפחות העשירות בישראל. באפריל האחרון חשפה אמה במוסף 'כלכליסט' כי אב המשפחה התמודד בשנה וחצי האחרונות עם גידול ממאיר בראשו. באופן מובן, ורטהיימר מבקשת לא להתייחס למחלת אביה. "כואב לי מדי כרגע לדבר על זה", היא אומרת.
מי שעוקב אחריה ברשת, מכיר את סיפור ילדותה כפי שהיא נוהגת להגיש אותו: נערה מתבגרת אומללה ושטוחה. היא כותבת על זה בהומור, של מי שמצליחה להתבונן אחורה בלי כעס, אבל המסר נוגע ללב. "הייתי ילדה מאוד גבוהה, מאוד שטוחה, רזה, לא יודעת לרקוד ועם בדיחות לא במקום. הייתי עוף מוזר. זה מצב מאוד קל לצחוק עליו. לא רוצה שזה יהיה ראיון של בואו תרחמו עליי. אני באמת מאמינה שהמקומות האלה בונים אותנו".
אבל תסכימי איתי שהדימוי של הילדה הדחויה כבר מנותק מהאישה שהפכת להיות. מצליחה, נערצת, אפילו דוגמנית. אני לא חושב שאת מזייפת את תחושת האנדרדוגיות שלך, אבל אני בטוח שאת מבינה מה את מרוויחה ממנה.
"אני לא מנסה להציג את החיים עם פילטרים. אני לא מרטשת תמונות. אני לא מנסה להציג שהכל מדהים. אני לא יושבת מולך ומתחמקת משאלות. להפך. אני מדברת על הקושי. בדי־אן־איי שלי אני עדיין אותה ילדה שמרגישה צורך עמוק־עמוק באהבה".
ואיזה בית היה לילדה הזאת?
"חמישה ילדים. אבא יקה. אמא ארגנטינאית. סוג של אנשי צבא. אמא שלי שירתה 12 שנה בצבא ואבא שלי עשה דברים, מה שנקרא, שאי־אפשר לדבר עליהם. האופן שבו גידלו אותנו הוא מאוד ביי־דה־בוק ולא ממש 'חנוך הנער על פי דרכו'. הכל היה מסודר. בגיל 12 הולכים לעבוד. כשאתה רוצה רישיון, אתה צריך להרוויח את שיעורי הנהיגה שלך. ואז להרוויח חצי מהסכום של האוטו, וזה אותו אוטו לכל הילדים. האוטו שאני קיבלתי היה כבר בן עשר. בגיל 20 כולם עוזבים את הבית לדירה שכורה. זו מין אנאליות, הם חשבו שזאת הדרך לגדל אותנו. אגב, כל החיים אני ממש־ממש רוצה להוכיח שאני לא אהיה 'הבת של' ועכשיו אני הופכת להיות 'אשתו של'. אני מרגישה כאילו אני בלופ", היא מתפוצצת בצחוק."אני במטריקס".
מה השיעור הכי חשוב שלמדת על עצמך באימהות? מה לדעתך תעשי עם אסיה הפוך מאיך שגידלו אותך?
"פעם, כשהייתי חוזרת מחופשה בחו"ל, לא תמיד הייתי שמחה לחזור. משהו תמיד היה רוצה עוד קצת. עכשיו כשאסיה הייתה רחוקה ממני, רציתי כבר בכל הגוף לחזור אליה. לגבי היחסים שלי עם ההורים, זה הדבר הכי מורכב לי. הם החיים שלי והם הלב שלי. אבל גם לא סתם יצאתי כזו אחת שצמאה לתשומת לב וצורך מתמיד בהישגיות. אני לא תמיד מרגישה שההורים שלי רואים אותי. הם מסוג ההורים שכשהם רואים אותי בוכה הם אומרים לי, 'תפסיקי לבכות, אין לך על מה', והם צודקים. אבל לפעמים כל מה שילד צריך זה חיבוק. שיאמינו בו, שיהיו גאים בו ושידחפו אותו קדימה. אני לא תמיד מרגישה שקיבלתי את זה מהם. אני מקווה שעם אסיה אעשה תיקון".
***
היא עולה על מטוס כשהקריירה שלה נמצאת בנקודת זינוק מסחררת. סגרה שנה פוליטית קשוחה, אבל פותחת שנה מעולה מקצועית. בראשון הקרוב תעלה העונה השנייה ל'שבאבניקים', להיט הדוסים של HOT שהוכיח שורטהיימר לא רק יודעת להגיש פאנץ' אלא גם לסחוט אותו לדמעות. ב־1 באוגוסט תעלה בכאן דיגיטל 11 סדרת רשת חדשה, 'פגום', שבה היא מתמודדת עם נושא שהיא מכירה היטב מחייה האישיים: טיפולי פוריות. לצד אלה היא ממשיכה להוביל את סדרת הפרסומות המוצלחת ל'יד 2'. והחל מהחודש היא מוסיפה לקורות החיים שלה את התואר דוגמנית בקמפיין החדש לרשת 'פוקס'.
ורטהיימר עוד לא יודעת בדיוק מתי תעבור רשמית לניו־יורק - ספטמבר או אוקטובר - הכל תלוי בצילומים ובהתחייבויות מקצועיות שנסגרו עוד לפני המעבר. כך או כך, את הדירה שלהם במגדל גן העיר הם לא מתכוונים להשכיר. "אני מתכננת להיות על הקו. רק צריכה להבין קודם איך עושים את זה. אפילו ברמה של איך טסים עם ילדה. עוד לא טסנו איתה אפילו פעם אחת. יש רצון להספיק המון־המון־המון דברים. כל החברות שאני עובדת איתן, ממשיכות איתי".
דבורה, הדמות שאת משחקת ב'שבאבניקים', נאבקת על עצמאותה. שיקבלו אותה כמו שהיא. מבוסס על סיפור אמיתי, מה שנקרא.
"אני מקבלת אין־סוף תגובות של אנשים. ניגשים אליי ומספרים איך זה שינה להם את התפיסה על העולם הדתי. נשים סיפרו לי שהן תפסו אומץ לדבר בפעם הראשונה מול המשפחה ולדרוש את האושר שלהן במקום שדיכאו והשתיקו אותן. בעונה החדשה הדמות שלה משתנה. הלב שלה במקום אחר, החומות שלה יורדות, אבל היא יודעת שגם אם כולם ילכו בכיוון אחד, האמונה שלה בעצמה ובדרך הלב שלה היא הכיוון הנכון עבורה".
ב'פגום' את משחקת אישה שמתמודדת, לצד בעלה, עם הקושי להיכנס להיריון. מניח שזה לא דרש הרבה עבודת תחקיר במקרה שלך.
"אני זוכרת שהאודישן הראשון שלי לא היה מדהים. קיבלתי את הטקסטים וראיתי אותנו, אותי ואת אסף, בשיחות שלנו. רכבת ההרים הרגשית שעוברים כשרוצים ילד, כמו שם הסדרה, אתה מרגיש 'פגום'. אצלנו בבית אני הייתי הפגומה. לאודישן הבא כבר באתי מוכנה".
× × ×
ורטהיימר היא לא בדיוק אחת ששומרת בבטן. האינסטגרם שלה הפך ליעד פופולרי בעיקר בזכות הצחוקים, אבל לא פחות חשוב מזה - בזכות הדברים האישיים שפירסמה ועוררו הזדהות. בדצמבר האחרון שיתפה את עוקביה שהאחות בטיפת חלב ביקשה ממנה למלא טופס שאלון כדי לברר אם היא סובלת מדיכאון אחרי לידה. התוצאות היו גבוליות. ורטהיימר התחילה טיפול פסיכולוגי, הציפה את החרדות והפחדים שהביאה האימהות הצעירה, ולמעשה הציפה את מה שהורים רבים עדיין חוששים להודות בו: ילדים זה שמחה, אבל הורות זה חתיכת טורנדו.
הבחירה לשתף את הקושי שלה להתחבר לבתה אסיה, היא אומרת, נבעה מתוך צורך טיפולי, אבל גם משום שהרגישה שאין מספיק שיח מהסוג הזה ברשת. "כשעברתי את טיפולי הפוריות או התמודדתי עם הקשיים שלי בתור אמא, הרגשתי נורא לבד. הייתה גם קורונה. לא היה ממש מערך תמיכה סביבי. אסיה חשבה שסבא וסבתא שלה חיים בתוך הטלפון. גם בעיני רבים, מה שעברתי לא היה דרמטי כל כך. אז ילדת, סו וואט? את בריאה? הילדה בריאה? אז תתאפסי על החיים שלך. את לא יודעת לשים את האצבע על מה לא בסדר. רק אחר כך את מבינה שאת לא היית את. התחלתי לחזור לעצמי תשעה חודשים אחרי הלידה. אני יודעת שאני לא אמא רעה. אני חושבת שההשתדלות שלי היא מה שהופך אותי לאמא טובה. אבל אני עדיין לא מרגישה שאני שוחה בחומר. עדיין מאוד מפחדת, לא מאוד משוחררת".
איך את מרגישה עם זה שאסיה הפכה לכוכבת רשת?
"רוב הזמן אני לא חושבת על כמות האנשים שרואים את הדברים שאני מעלה. אם כל הזמן הייתי חושבת על זה, היה לי קשה אפילו לצאת לרחוב. הייתי קופאת במקום. כל פעם שאנחנו יוצאים לרחוב, זה נהיה לא הגיוני. אנשים צועקים: אסיה! אסיה! אסף אמר לי, 'אנחנו נצטרך לעבור לארץ אחרת'. יש מצב שלא הייתי חושפת את אסיה אם היה לי את האיפוק, אבל תראה את המתיקות הזאת. איך אפשר לא לצלם אותה?"
גם את אסף את מתעדת לא מעט. לא חוסכת הסתלבטויות על המשקל שלו. לא מזמן העלית פוטושופ שלו – שבו הפנים שלו חוברו לגוף של דוגמן. לא מעליב אותו?
"אני מעלה את הדברים האלה באישורו. לאסף יש חוש הומור מצוין, והתמונה שאתה מדבר עליה – מי נראה לך שעשה את זה? אני? אסף עשה את זה! הוא היה מצחיק פעם לפני שהוא הפך לקונסול ולשר. אם אסף היה יכול, וואו כמה הוא היה יורד עליי ברשת. הוא לא נעלב משום דבר שאני אומרת או כותבת עליו. הוא יודע שאני מאוהבת בו על מאתיים. נכון, הוא מלא בכל טוב. יש לו כרס מנהיגות. רחב אופקים. סבבה? יש לזה את כל השמות, ועדיין אני חושבת שהוא האדם הכי סקסי בעולם".
עדיין קוראת ונעלבת מטוקבקים?
"הכי קוראת וגם נעלבת אם צריך. נכון, היה עדיף שלא, אבל יצר הסקרנות שלי חזק".
כשמישהו כותב "למה שאאמין שמאיה ורטהיימר מחפשת דירה ב'יד 2'", זה מעצבן?
"זה ספציפית לא מעצבן אותי כי זה לא נכון. אני באמת מחפשת את הדברים שלי ב'יד 2'. לפני שידענו על המעבר, חיפשתי את הדירה הבאה שלנו שם. אני מדברת לכל שכבות האוכלוסייה, ואם יגידו: היא מנותקת, כי יש להם אימג' של מעושרות, אז שילכו לחפש את החברים שלהם. זה באמת כל כך מעייף".
את הכוסברה של הידוענים. או שאוהבים מאוד או שמאוד לא.
"יואו, אתה חושב שאני כוסברה? מי שלא אוהב אותי זה אנשים שלא ביקשו אותי. בגלל זה אני מתבאסת על פוליטיקה. יש אנשים שקיבלו אותי למרות שהם לא הזמינו. אני לא רוצה להיות כוסברה. אני רוצה להיות שוקולד. כולם אוהבים שוקולד!"
אם כבר, את שוקולד עם מילוי.
"לא. מה פתאום. נראה לי שאני יותר ווייב של קינוח שוקולד. לא כולם אוהבים טירמיסו, נכון? אז אולי אני טירמיסו".
קינוח של הביוקר.
"נראה לי שאני של הביוקר. נולדתי לזה".
