בעיטת פתיחה

כבר בגיל 13 אבישג סמברג לא פחדה לחלום. "תמיד רציתי להגיע לאולימפיאדה בטוקיו", היא הכריזה בתוכנית "הבנים והבנות" בערוץ הילדים. אחרי שעמדה במשימה, אתמול, בגיל 19 בלבד, הצעירה מגדרה הדהימה את המדינה כשזכתה במדליית הארד בענף הטאקוונדו – ביום הראשון לתחרויות.

סמברג העניקה אתמול לישראל את המדליה העשירית בתולדותיה. במשלחת בטוקיו לא חלמו על הישג כזה כבר ביום הראשון לתחרויות – ובוודאי לא ציפו שתגיע מהצעירה האלמונית. סמברג רשמה היסטוריה קטנה: הישראלית הראשונה שזוכה במדליה ביום הראשון למשחקים. היא גם המדליסטית הישראלית הצעירה ביותר.

אבישג עברה יום קרבות מתיש עד שעלתה על הפודיום האולימפי. הלוחמת השתתפה בתחרות עד 49 ק"ג, לחמה בגבורה, עד שנעצרה בשמינית הגמר על ידי אלופת העולם, פניפק וונגפטנקיט מתאילנד. אחרי ההפסד היא עברה להתמודד בבית הניחומים, בניסיון לזכות באחת משתי מדליות הארד שמחולקות. בקרב המכריע, מול הטורקייה רוקייה יילדירים, סמברג פתחה מצוין, השיגה יתרון גדול בנקודות, אבל אז יריבתה צימצמה את הפער ואף עלתה ליתרון. בזמן הזה, מאמנה יחיעם שרעבי עודד אותה ואמר לה: "את לא רוצה לאבד את זה". ואכן אבישג, שנראית שברירית משהו, חזרה למזרן בשיא העוצמה, החזירה לעצמה את היתרון בסדרת בעיטות מרשימה – עד לניצחון הדרמטי.

"אמרתי לעצמי, 'אני רוצה מדליה יותר ממנה'", אמרה סמברג הנרגשת לאחר שקיבלה את מדליית הארד, "היה לי יום לא פשוט אחרי שספגתי הפסד קשה בבוקר. אני שמחה שהתאפסתי, אני נלחמת גם כשאני לא רוצה”.

אחרי שנרגעה מעט מהזכייה במדליה, אמרה סמברג ל”ידיעות אחרונות”: “לא היה אכפת לי שכולם דיברו על המועמדים שלנו מהג’ודו, השייט או ההתעמלות, שחשבו או לא חשבו שאני יכולה לזכות במדליה. לי ולסביבה שלי היו את הציפיות שלנו, הגעתי לפה במטרה ברורה לזכות במדליה. כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא מסוגלת להפסיד. זה בלתי נתפס להיות מדליסטית אולימפית בגיל 19”.

לפני כמה חודשים, טרם הפריצה הגדולה שלה, שהגיעה בזכייה באליפות אירופה לבוגרות, סמברג חלתה בקורונה. היא סבלה מתסמינים לא קלים והושבתה. בסופו של דבר הנגיף שגרם לדחייה של שנה במשחקים סלל את דרכה לטוקיו. היא לא הייתה מגיעה לשם כצעירה בת 18 שלא התחרתה בבוגרות. “הכל לטובה, אלוהים רצה שאנוח בבית, שאהיה חזקה יותר אחרי הקורונה”, אבישג אומרת.

סמברג מספרת עוד: “בשנה החולפת לא הפסדתי, אני במאזן 1:15 עם התחרות בטוקיו. הפסדתי רק בקרב לתאילנדית בסיבוב השני פה. אני מרגישה שיש לי עוד הרבה בפנים, אני רוצה זהב. אני מאמינה שיהיו עוד הרבה צעירות שיילכו אחריי. אני יכולה להוות דוגמה עבורן. מציעה לכולן לחלום ולעבוד בשביל להצליח. בלי פשרות, עם הרבה ויתורים”.

סמברג אומרת: “אני רק בתחילת הקריירה. ידעתי שיש לי עוד לפחות שתי אולימפיאדות. המטרה בכלל הייתה להצליח בפריז או לוס־אנג’לס, אבל זה הגיע עכשיו. כבר בחימום הייתה לי תחושה טובה. הרגשתי שזה שלי למרות ההגרלה הקשה. שזה היום שלי. אני לא מרגישה לחץ בתחרויות, כאילו שכל ישראל על הכתפיים שלי, אלא רוצה ליהנות. זכיתי עכשיו במדליה אולימפית ועדיין אשאר אותה אבישג מגדרה. שום דבר לא ישתנה אצלי, רק הרצון לשאוף לעוד. עמדתי בלחץ הזה עם חיוך. המאמן שלי יחיעם שרעבי ידע איך לנהל את יום הקרבות. הוא אמר לי כל הזמן שאם לא אלחם, אצטער על זה כל החיים. אמרתי לעצמי שאני לא יוצאת מפה בלי ניצחון, מבחינתי שיורידו אותי באלונקה”.

ענף הטאקוונדו הוא אמנות לחימה קוריאנית מודרנית, המבוססת על טכניקות של בעיטה בשילוב טכניקות ידיים. סמברג החלה להתאמן בכיתה א'. מדריכי חוגים חילקו פלאיירים בבית הספר שלה בגדרה והיא החליטה לנסות. תחילה שעה בשבוע, אחרי בית הספר. כעבור שבועות ספורים מעוז שרעבי, המאמן, אחיו של יחיעם, המאמן שלה היום, ביקש ממנה: "תגידי לאמא להתקשר אליי". מעוז הבין מה יש לו ביד וביקש אישור לשלוח את אבישג לאליפות ישראל.

אבישג התקדמה לנבחרת גדרה, לנבחרת של המועדון שלה ולנבחרת ישראל. היא נחשבת לכישרון הגדול של הענף כבר שנים. כאמור, מצעירותה דיברו עליה כמי שיכולה להגיע רחוק. בשנת 2016 היא זכתה למשל במדליית ארד באליפות העולם לנוער שהתקיימה בקנדה.

במקביל לייצוג מדינת ישראל במשחקים האולימפיים, סמברג משרתת במחלקת מיגון והנדסה בבסיס פיקוד העורף ברמלה. היא נמצאת בסטטוס של "ספורטאית מצטיינת", מה שמאפשר לה להמשיך בשגרת האימונים והתחרויות.

הבסיס שבו היא משרתת נמצא לא הרחק מהמקום שעשתה בו את הקפיצה המקצועית שלה. אבישג עזבה את גדרה ואת בית הספר שלמדה בו, ועברה להתגורר ברמלה, ליד המועדון שבו היא מתאמנת. אתמול התברר שהמהלך הזה השתלם.