עושים לנו "פאודה"

יום חמישי בערב, שעת דמדומים. אל החמ"ל של "פאודה" ליד פארק מיני ישראל מגיע דיווח על חיילת שנחטפה לפני מספר דקות בצומת לטרון על ידי שברולט לבנה. אנחנו מתכנסים ליד המתחם ועל גופנו לבוש מסורתי שמסתיר את זהותנו.

אחרי פקודת מבצע והוראות מודיעיניות אנחנו מחכים להוראות בקשר. בסריקה מהירה של השטח, מתחת לאבן ענקית, מתגלה מעטפה לבנה ובה שם המבוקש. בהוראות "פעל" הצוות שלי יוצא לאזור החניון, מחפש אחר הרכב של המבוקש שחיילי המודיעין איתרו לפני היציאה למבצע. שי, חייל בכוח, מוצא את הרכב ומדביק עליו את מכשיר "העלוקה" שיעקוב אחר המבוקש אם יצליח לברוח.

אנחנו מצטיידים באקדחים שמוסר לנו סייען שמחכה בבסטה בשוק ומיד נכנסים למבנה שבו כנראה מסתתר המבוקש, שם מחכים לנו עשרות תושבי הכפר. לאחר סריקות ממושכות אנחנו מוצאים את החיילת ומדווחים בקשר.

מיד פורצת חוליית מסתערבים נוספת מתוך ואן שחנה בכניסה למתחם ועוזרת לנו להימלט יחד עם החיילת מהמקום. המשימה הצליחה – המשחק הסתיים.

צילום: שאול גולן

במשחק כמו במציאות

הסיפור הזה נשמע כמו פעולה צבאית אמיתית, אבל הפעילות שסיפרנו עליה כרגע היא חלק ממתחם משחקים שהקימו שלושה לוחמי דובדבן לשעבר שהשתתפו במשימות דומות לגמרי במציאות בשטחי האויב.

"ב־2019 הזמינו אותי להרצות בניו־יורק על 'משחק הריגול הכי גדול בעולם'", מסביר סא"ל ג', מבעלי המתחם. "נסעתי לאמ"ן (אגף המודיעין) לראות מה אני יכול להגיד בנאום שלי על חיי הפרטיים, ועל הרבה דברים אמרו לי לא, שאסור לי לחשוף כלום. חשבנו ביחד מה כן אפשר להגיד, ואז הם אמרו – תגיד שאתה מ'פאודה' פשוט. תספר על המבצעים מהסדרה מבלי לחשוף את עצמך. וכך היה. עמדתי מול עשרות אנשים, הצגתי את עצמי ואמרתי להם שאני הפאודה האמיתי - צחי הלוי וליאור רז. כולם השתתקו לגמרי. שם הבנתי שיש לנו אירוע ביד.

"עזרנו בפאודה לכתוב את התסריטים באותה תקופה. חזרתי מהכנס והתחלתי יחד עם השותף שלי לעשות כל מיני אירועים קטנים שמדמים סצנות מפאודה ואנשים התלהבו ממש. התחילו להגיע דרישות של קבוצות שרוצות שנבנה להם פעילות. פאודה הייתה כבר בטלוויזיה וכולם היו בטירוף על הסדרה. הסצנות הכי אייקוניות וגדולות בסדרה היו דברים שלנו שעשינו באמת ונכתבו עלינו. מה שביאס אותנו זה שאנשים יודעים רק מה זו הסדרה פאודה אבל לא יודעים מה זה להיות מסתערב באמת".

עידן פונדק | צילום: שאול גולן

מה זאת אומרת?

"אם אשאל אותך שאלות על חיל האוויר, גולני ושריון את תדעי לענות על רובן, אבל על מסתערבים יודעים רק מי היה ליאור רז. אז החלטנו לעשות מעשה – להקים מתחם שיסביר מי היא יחידת דובדבן באמת על ידי פעילות ומורשת. השקענו 60 אלף שקל על קיר מורשת ענק שמספר על מסתערבים מתולדות המדינה עד היום. סיפורים על איך המסתערבים היו חלק מההקמה של המדינה, במשימות מדהימות שאי אפשר למצוא בשום מקום, את מגלה פה עולם שלם".

לא קיים קיר הנצחה כזה?

"יש עוד אחד כזה, אבל הוא נמצא במקום שאף אחד לא יכול להגיע אליו, רק אנשים עם אישורים מיוחדים".

מתחם פאודה

אז מה קורה בהגעה למתחם?

"קודם כל יורדת פקודת מבצע עם מודיעין מכוון", מסביר ג'. "לא מספרים לאורחים כלום, ישר מכניסים אותם לאווירה. אחרי הפקודה יש אימון רלוונטי שמכוון לפעילות ובו גם תכנון מבצעי. ואז כמובן יוצאים לפעילות ויש מודל של כפר ערבי שאפשר להתאמן עליו עם ביום אויב, שחקנים והכל. פעילות שמשלבת קומנדו, מסתערבים ושמחה גדולה. חשוב להבין שבכאוס שלנו כמסתערבים יש סדר מטורף. מתודולוגיה מדהימה של קבלת החלטות בשעת לחץ, תחקור, תכנון. לקחנו הכל והבאנו את הדברים במדויק לתוך המשחק. יש חברות כמו התעשייה האווירית שלומדת דרכנו איך לשפר את היכולות הקבוצתיות שלה. יש משפחות ויחידים שבאים ליהנות ולפתור דילמות אמיתיות מהחיים, ואנחנו אפילו עושים מסיבות כמו שעשינו לאקי אבני שחגג יום הולדת לאשתו ואירגנו לו מסיבה ענקית עם אלכוהול, תפרנו פקודת מבצע שהמבוקש שהם צריכים לתפוס הוא בעל מועדון ברמלה והם חגגו פה עד אור הבוקר. גם בנט היה פה עם המשפחה שלו ואירגנו לו פעילות מותאמת אליו, לפני שהוא נהיה ראש הממשלה".

החוויה של מתחם "פאודה" מכניסה אותך במהרה לתוך דמות המסתערב ותוך כמה רגעים, גם אם באתם הכי ספקנים, אתם מרגישים שמחובתכם לסיים את המשימה בצורה הכי טובה כדי להציל את חייכם וחיי יקירכם. תחילה עובדים איתכם המדריכים, שגם הם אקסים של יחידת דובדבן, על טקטיקות קרב מגע שהם עצמם למדו בתחילת השירות.

למה חשוב לתרגל קרב מגע?

"כי בפעילויות בשטח הדבר האחרון שאתה כמסתערב רוצה להשתמש בו הוא הנשק", מסביר המדריך רון. "זה בעיקר יחשוף אותך מיד ויוכל לשבש את כל המשימה עוד לפני שהתקדמת צעד אחד". לאחר מכן חוברים לנשק, שהוא דמוי אם־16, עם כדורי אוויר בצבע לבן. שם אנחנו מתחילים לתרגל ירי למטרות במגוון מצבים והתקלות – כריעה, הליכה, תחרויות בצמדים, הכל תוך מתן דוגמאות ממור"קים (מורשת קרב) שהמדריכים חוו במהלך השירות: מניסיון חטיפת נשק באמצע כפר ועד לאישה מבוגרת שחושפת אותך ואתה צריך לדעת להתמודד עם שינוי משימה באותו רגע מבלי לפגוע באף חף מפשע".

צילום: שאול גולן

להשלים את המשימה

לאחר המטווחים אנחנו יוצאים לתרגולים של משימות קצרות שידמו לנו מקרים ותגובות שיכולים לשבש את הפעילות המרכזית. בין הפעילויות: הימלטות של הצוות מרכב שהותקל (רכב אמיתי שנמצא במתחם) באמצע נסיעה והתחמקות מהמקום על ידי ירי ותפיסת מחסות.

לאחר מכן אנו יוצאים למשימה עצמה שנבנתה והותאמה לקבוצה שלנו במיוחד – מציאת חיילת שנחטפה בתוך שטחי אויב. במשימה המרכזית הקבוצה של האורחים נמצאת ללא ליווי של צוות המקום, רק עם מכשיר קשר שנותן הוראות, רמזים ועוזר להתקדם. בזמן הפעילות אנו יוצאים מהמתחם אל עבר חניה גדולה שגם בה יש משימות ולאחר מכן חוזרים אל תוך מתחם שמדמה כפר שלא התגלה לנו עד כה, שבו נמצאים רכבים זרוקים ושבורים, שוק נוודים הומה, ובעיקר המון שחקנים שעוזרים לנו להיכנס לסיטואציה – עד לרגע מציאת החיילת וסיום המשימה.

דובדבן היא יחידת קומנדו בצה"ל הפועלת תחת פיקודה של חטיבת עוז (חטיבת הקומנדו המאגדת את מגלן, דובדבן ואגוז וכפופה לעוצבת האש). היחידה מתמחה בלוחמה בטרור ובפעילות מסוערבת נגד מחבלים. תפקידיה של היחידה כוללים משימות מודיעין ומעצרים מורכבים או סיכול ממוקד של מבוקשים ופעילי טרור בלב שטחים עוינים תוך שימוש ביכולות מתקדמות ומסווגות כאשר חלק מהפעילות נעשית בצורה מסוערבת, כלומר הלוחמים מחופשים לעוברי אורח ערבים.

ג' גר בצפון עם שלושת ילדיו והחל את דרכו כחייל ביחידת דובדבן. לפני שלוש שנים הוא השתחרר מהצבא כסגן־אלוף אחרי שהיה שותף למשימות הכי סודיות שהיו בעשורים האחרונים. לאחר השחרור חבר ג' לחברו מ', שהשתחרר גם הוא אחרי שנים ששימש כלוחם בתפקידים מסווגים. יחד הם החליטו לבנות משחק ריגול מיוחד שיאפשר לקהל הרחב לחוות בצורה הכי דומה את הפעילויות שביצעו ביחידה במציאות ובדרך הזו להכיר תודה ליחידה שבה גדלו.

"התגייסתי לדובדבן ב־91' והייתי לוחם ומפקד צוות", משתף ג' כשבידו מחרוזת תפילה מוסלמית. "במהלך השירות טסתי בעולם והייתי שותף להקמת פלגות מיוחדות שבאחת מהן הכרתי את מ', השותף שלי, ויחד אחרי לא מעט שנות שירות החלטנו להשתחרר ולצאת לפנסיה. פתאום ביום בהיר הפלאפון הפסיק לצלצל, כל השיחות הכי חשובות שיש, החלטות הרות גורל, כלום, שקט".

מ', אבא לארבעה ילדים המתגורר במרכז הארץ, ממשיך: "זו אחת ההחלטות הטובות להשתחרר עם חבר. זה נותן הרבה ביטחון והנחיתה המשותפת יותר קלה. חשבנו הרבה מה אפשר לעשות אחרי השחרור, לא רצינו ללכת לתחום הביטחון. עשינו סיבוב בתחום התסריטאות ועבדנו על הסרט 'המלאך' של הבמאי אריאל וורמן".

זהו מותחן ריגול ישראלי־אמריקני שזכה לשבחים רבים. הסרט מספר את סיפורו האמיתי של אשרף מרואן, פקיד מצרי בכיר שהפך למרגל עבור ישראל וסייע להשיג שלום בין המדינות. "עזרנו לבמאי לעבוד על התסריט, תירגלנו עם השחקנים את התפקידים שלהם בסרט, מובן שקיבלנו אישור ביטחוני על הכל. התגובות היו בשמיים. לאחר מכן עבדנו גם עם לא מעט שחקנים מפורסמים מהוליווד על תפקידי ריגול שהם עשו בסרטים. היינו ממש מומחים בתחום והגיעו אלינו לא מעט פניות. אחרי שהבנו כמה העולם צמא לחוויות כאלה פתחנו חברה של חוויית לחימה".

מה זה כולל?

"חוויה של מספר ימים בזהות אחרת שיוצאים בה למשחק ריגול אמיתי מתוסרט מא' ועד ת'. אקסטרים אחר. מי שרצה להרגיש ג'יימס בונד - נותנים לו חוויה מלאה. כולם עוברים ראיון עם פסיכולוג ויוצאים להרפתקה רצינית".

מי הלקוחות שהיו לכם?

"בת של אחד הנשיאים החליטה שהיא רוצה לעשות יום הולדת בסגנון המלאכיות של צ'רלי", מספר ג'. "הפקנו לה אירוע אמיתי עם סיפורי כיסוי, משימה, יאכטה ושמפניה ורודה. היא וחברות שלה היו ארבעה ימים במשימות חשאיות עם צוות של שחקנים מסביבם ברחוב אמיתי. זה כאילו את מתכננת מבצע לפרטי־פרטים כמו בצבא האמיתי. האתגר הוא לתת תחושה לקליינטים שההפקה איבדה שליטה ושם מתחילה המשימה האמיתית. מתוך אלף איש ברחוב, 30 הם שחקנים שלנו והמשתתפים לא יודעים אם זה שחקן או לא. יש חוקים מאוד ברורים ואנחנו מכינים אותם לכל תרחיש, ממש כמו במשימות האמיתיות שפעלנו בהן בצבא".

אחרי שבתחום המיליארדרים ג' ומ' הצליחו בגדול, זוג החברים החליט להנגיש את משחק הריגול לכל מי שרוצה לחוות חוויה של כמה שעות בפנטזיית הלחימה ואין לו אלפי שקלים מיותרים בחשבון הבנק. אז הם פתחו מתחם של "פאודה" בלטרון והחלו לעבוד על המבצעים המיוחדים. "נהנינו מאוד ממשחקי הריגול לאלפיון העליון, אבל להביא רק מיליארדרים זה לא מספיק", מסביר מ'. "רצינו להנגיש משהו להמונים, שכל אחד יוכל לעשות את זה".

איך מפה זה התגלגל?

"חיפשנו מקום שיהיה באמצע בין תל־אביב לירושלים. בסוף בחרנו את לטרון, 'מיני ישראל'. אל העסק צירפנו עוד חבר מדובדבן בשם עידן פונדק שמבין המון בנשקים ובעולם העסקי והוא השלים לנו את הצד שחסר לנו בהנגשה להמונים". פונדק השתחרר לפני 13 שנה מדובדבן והיה אחראי על תחום הלוט"ר ביחידה. "מתחם פאודה מחבר בין שני הצדדים של המפה ומכיר לכל צד את התרבות של האחר", מסביר פונדק. "יש לנו פה חברות גדולות שמגיעות ויש להן עובדים מכל המגזרים, כולם לובשים מדים, נכנסים לאותה חוויה מאחדת וממש נהנים ממנה. הייתה לנו פה קבוצה של נוער בסיכון שלא חשבו בכלל להתגייס, היו סופר־בעייתיים שלא הקשיבו למדריכים שלהם. הכנסנו אותם לאווירה, הם היו בשקט דממה, עשו את הפעילויות, הקשיבו להוראות, רצו במטווחים ובסוף נשארו כל כך סקרנים שאנחנו בטוחים שהשפענו על הבחירות העתידיות שלהם בקשר לצבא".

שלושת הלוחמים לשעבר פתחו את פאודה לפני כשנתיים בתקופת השיא של הקיץ, של החופשות בארץ והתיירים שמגיעים מחו"ל. אבל אז פרצה לחיינו הקורונה והשאירה אותם עם מתחם ריק. "חשבנו שתהיה ממש רכבת אווירית משדה התעופה לפה, שהמונים יציפו את האתר", אומר פונדק, "אבל קרה בדיוק ההפך".

מ' מסכם: "הקורונה עשתה לנו פאודה, אבל נתנה לנו זמן להשקיע יותר. הקמנו פה מספר מתחמים של אימוני קרב מגע ולוחמה בשטח בנוי, מבוסס על נשקים אמיתיים עם כדורי אוויר. מתחם שני הוא המוזיאון עם קיר המורשת שמאפשר לקהל להתחבר לערכיות של המקום, כולל חשיפה לעולם הערבי, למנהגים ולתרבות, שזה עולם שלם. וכמובן מאהל בדואי שבסוף כל פעילות נערך בו סיכום בצורה אותנטית עם קפה ושירים".