"שלושה ימים אני מנסה ליצור משהו בטיקטוק", אמר לי אחד השרים. "תאמין לי, זה נורא קשה".

טיקטוק היא אפליקציית שיתוף סינית שמפיצה סרטוני וידיאו אישיים באורך שלוש שניות עד דקה. היא פופולרית במיוחד אצל ילדים בגילי תת־חיסון. השר התוודה על קשיי היצירה שלו בתשובה להערה שלי על אורנה ברביבאי, שרת הכלכלה החדשה. ברביבאי, אלופה בדימוס, אדם רציני לכל הדעות, ניפקה לטיקטוק סרטון בו זרקה לפח בטקס חגיגי קופסת גלידה של בן אנד ג'ריס. יהיו הטענות של השרה כלפי חברת הגלידה מה שיהיו, אמרתי - אוכל לא זורקים לפח; לא במדינה שיש בה ילדים שלא יכולים להרשות לעצמם גלידה. תפקידה של שרת הכלכלה הוא לדאוג לעובדי המפעל בקריית־מלאכי, לא לעשות הצגות מול הטלפון.

ממשלת בנט־לפיד נולדה כשטונות של רצון טוב עוטפים אותה, סביב־סביב. חבריה היו צריכים להבין שזהו משאב חד־פעמי: אסור לבזבז אותו על שטויות. הממשלות הקודמות, ממשלות נתניהו־חרדים, בוססו בתוך רשת של מחויבויות פוליטיות ואינטרסים אישיים. ההתנחלות הממושכת שלהן בשלטון השחיתה אותן.

הנכס העיקרי של הממשלה החדשה הוא הבתולים שלה: מעל שום מהלך שלה לא מרחף בינתיים חשד לפלילים. יש אפילו יתרון בעובדה שכרגע אין לרוב השותפים לממשלה ציבור מצביעים מגובש שחייבים לרצות אותו ושכבת פעילים שמצפה לתמורה. כשתיקי חקירה לא מאיימים עליך, כשהמאכערים לא מכירים את מספרי הטלפון שלך, כשאתה לא חייב דבר למתפקדים, לא בר־מצוות ולא מינויים, אתה יכול לקבל החלטות ענייניות. זאת חצי הכוס המלאה.

הטיפול בקורונה הוא דוגמה טובה: נוכח רעש תקשורתי שגובל בהיסטריה מציגים בנט והורוביץ גישה מפוכחת, זהירה, מבוססת על חוות הדעת של אנשי המקצוע. כך צריכה ממשלה לנהוג.

ועכשיו לחצי הכוס השבורה. אפשר להבין מדוע נזקקה הקואליציה לחוק נורווגי מורחב: עם רוב דקיק, מול אופוזיציה שמצביעה שוב ושוב נגד חוקים שהיא תומכת בהם, ניפוח הכנסת היה הפתרון היחיד שאיפשר לשרים להתרכז בעבודתם. לתרגיל יש מחיר: בזבוז כסף ציבורי, והעיקר - ירידה נוספת במעמד הכנסת ורמתה.

ספק אם יש דרך להצדיק את ניפוח הממשלה. אלי אבידר הוא טיפוס ססגוני, בעל לשון חדה ודעות מקוריות. הוא זוכה עכשיו בתפקיד של שר רק משום שאיים על שלמות הקואליציה. מה זה אומר על כושר העמידה של לפיד ובנט? לא פחות חמור מינויו של יאיר גולן (מרצ) לסגן שר במשרד הכלכלה. שני אלופים במשרד מסכן אחד. גולן הוא איש מוכשר מאוד. במלחמה הוא מבין; בכלכלה פחות. הבוחר שלח אותו לעבוד בכנסת: אם העבודה לא נאה לו, שיפרוש לביתו.

61 חברי קואליציית בנט־לפיד יודעים שאין להם אלטרנטיבה: אם הממשלה תתפרק רובם לא ישובו, לא לממשלה ולא לכנסת. אף על פי כן הם מתחילים להתנהג כאילו הנכס שקיבלו בהשאלה הוא צעצוע שמותר להם לשבור. הם מפנקים את עצמם למוות.

נפתלי בנט אייש את לשכת ראש הממשלה באנשי מקצוע לא מזוהים פוליטית מצד אחד, ובאנשים פוליטיים, נאמניו, מצד שני. על השילוב הזה זכה בדין לשבחים. ואז הוא מינה ליועץ את משה קלוגהפט, מי שהיה עד השנה שעברה יועצו של נתניהו.

המינוי עורר ביקורת בגלל הזיקה לנתניהו. זאת הבעיה הקטנה. קלוגהפט מכונה בוויקיפדיה אסטרטג בינלאומי. התואר מחייב הבהרה. מועמדים נוהגים לשכור שירותים של יועצים אסטרטגיים ערב בחירות. הם עושים זאת משום שהם מבוהלים. האסטרטג נודד בין מדינה למדינה, נותן עצות יצירתיות למועמד לפרלמנט באלבניה ולמועמד לנשיא בקולומביה. המועמדים מניחים שמדובר במומחה מהמוסד, משהו־משהו. אם הם מנצחים, הוא מוסיף את שמותיהם לקורות חייו. אם הם נכשלים - הוא נעלם. לפעמים זה מתגלגל לחקירה פלילית.

הניסיון בארץ מורכב: רוב האסטרטגים שהגיעו לכאן מאמריקה היו בזבוז כסף. חלק מהמקומיים הביאו למזמין שערוריות ואובדן קולות. תשאלו את בני גנץ.

קלוגהפט יוצא דופן במובן אחד: הוא זדוני. תשאלו את השרה תמר זנברג, שאותה הכשיל בזדון; תשאלו את נעמי חזן, שהקמפיין האישי שניהל נגדה מטעם ארגון ימין התגלגל לאיומים על חייה. הוא היועץ האחרון שהקואליציה השבירה של בנט זקוקה לו.

כל מה שהם צריכים הוא יועץ לטיקטוק. ¿

נחום ברנע