אחת על אחת

ת"ז: בת 32. גרה בגבעתיים. בזוגיות עם אורית, שעובדת בתקשורת.

רזומה: זמרת, יוצרת ופסנתרנית. בימים אלה מוציאה מיני־אלבום, "שרשרת פרידות", ומופיעה הערב באוזןבר.

"מכיתה א' ועד י"ב למדתי באולפנא, רק בחברת נשים. לשיר בפני גברים זו בכלל לא הייתה אופציה. אני ממשפחה דתית על כל המשתמע מכך: מתפללת. שומרת הלכה, שומרת שבת, שומרת כשרות".

שומרת, אבל גם שוברת תקרות זכוכית: גם בזוגיות עם אישה וגם קול באישה ערווה. שאפו.

"כשהגעתי לגיל 16 והבנתי שהתשוקה שלי היא להיות זמרת ולכתוב שירים, התייסרתי. היה לי ברור שאני בבעיה, כי הבנתי שלא אוכל להישאר דתייה, ואני כן מחוברת לאלוהים ולדת ולקטע של להיות אדם טוב יותר".

מי שעזר לה לא לשבור את הכלים ולהישאר, לדבריה, גם וגם, הוא דווקא אבא שלה, "שאמר לי שהחיים הם לא שחור ולבן. בכלל, גדלנו בבית פתוח יחסית עם סרטים ומוזיקה של דיוויד בואי והביטלס".

מה היה יותר קשה - להגיד לאבא שלך שאת אוהבת לשיר, או שאת אוהבת נשים?

"כיוון שאני נמשכת גם לנשים וגם לגברים – אני כולי גם וגם", היא צוחקת צחוק חם, "אין מה לעשות, אני לא דבר קווי. אני מעגלית. ולכן אני גם מחוברת לאלוהים אבל גם יוצרת בעולם החילוני וגם נמשכת לשני המינים".

גם זמרות שמעו אצלכם בבית, או רק זמרים?

"גם זמרות. ועדיין, כשאת נערה דתייה שרוצה לשיר, הסביבה באה ואומרת לך: 'רגע, שנייה, מה זה'".

אבל היא לא נכנעה לסביבה. "ואמרתי לעצמי שאם כבר מוזיקאית, אז הכי טובה, והלכתי ללמוד ברימון".

איך באמת קיבלו דוסית ברימון?

"יהודה עדר, שהוא אחד המנהלים, בא אליי בתחילת השנה עם איזה בחור, ואמר, 'את דתייה, הוא דתי - תהיו חברים'. אבל בשנים האחרונות דתיים ברימון זה קצת יותר נפוץ".

אדם דתי, נפתלי בנט, הוא ראש הממשלה.

"ב־ד־י־ו־ק. דתי, פתוח וכולנו מקווים שהוא יהיה טוב. אני מרגישה שזו כבר מגמה, שיש כיום בחברה החילונית פתיחות לזמרים וזמרות שמגיעים מהבית עם כיסוי ראש ולא רק לכאלה שחזרו בתשובה, כמו אתי אנקרי או אביתר בנאי. וגם היוצרים הדתיים נפתחים לאופציה להיות חלק מהציבור הכלל ישראלי".

ואיך עוד את מתחברת לעצמך?

"באמצעות ריקוד ויוגה".