כאשר יתכנסו ביממה הקרובה חברי צוות הטיפול במגפות של משרד הבריאות, תעמוד בפניהם הכרעה קשה ויוצאת דופן.

אם לא ירצו לאשר בשלב זה את זריקת הדחף, המשמעות יכולה להיות התרחבות ההתפרצות ומתים נוספים. אם יאשרו אותה ויסתבר שזו איננה אפקטיבית, או שיש לה תופעות לוואי חריפות, אמון הציבור עשוי להיסדק באורח עמוק. אין להם אל מי לשאת עיניים; ישראל הולכת בארץ לא זרועה, והיתרון המובהק שהיה ברשותה, כמדינה שהתחסנה מוקדם, הוא בדיוק הסיבה שהיא צריכה לקבל החלטה קשה כל כך.

ההתפרצות בישראל עברה ביממות האחרונות נקודה קריטית. לפני שבוע היו בערך 60 חולים קשים. נכון להערב, מדובר בלמעלה מ־140. מספר המאומתים היומי חצה את קו ה־2,000. מספר המונשמים עודנו נמוך מאוד, אבל הכפיל את עצמו ביממות האחרונות. ישראל נושאת עיניה לבריטניה, שם הייתה עלייה ענקית במספר הנדבקים, אבל ללא השפעות מהותיות על מצוקת האשפוז בבתי החולים ועל מספר החולים הקשים. כמובן הייתה השפעה, אבל לא חריפה. למרבה הצער, הנתונים הראשוניים – וכדאי להדגיש זאת, כי רבים מקווים שאלה ישתפרו – מצביעים על כך שבישראל היחס בין מאומתים למאושפזים ולחולים קשים גרוע משל הבריטים. נתונים שפירסמו מומחי האוניברסיטה העברית מציגים תמונה טובה של יעילות החיסונים נגד תמותה (91%), אך ירידה ביעילותם במניעת מחלה קשה לכ־80% (במחקר המקורי של פייזר מדובר היה על למעלה מ־90%, וכך חשבו בישראל עד לפני כמה שבועות). לגבי היעילות נגד הדבקה ממש, משרד הבריאות פירסם לפני כשבוע נתון שממנו עולה יעילות נמוכה ביותר; מומחים מתעקשים כי הנתון הזה הוא בלתי אפשרי, והוא תוצר של בעיות מתודולוגיות בבדיקה. משרד הבריאות בודק שוב את התצפיות שלו, משום שהן חריג עולמי; אין בשום מקום בעולם נתונים כה נמוכים על יעילות החיסון. נתונים כאלה, בתמצית, יכולים להיות מוסברים באמצעות אחת משתי דרכים: או ששיטת החישוב שגויה בשל המספרים הקטנים של חולים עד כה בישראל ושל בעיות אחרות, או שאכן יעילות החיסון מצויה בדעיכה או בהיחלשות בשל חלוף הזמן או בגלל זן הדלתא.

מצב העניינים הזה מורכב, ודורש החלטות מהירות ונוקבות של הממשלה. עד עתה נראה שהיא בוחרת בדוגמה הבריטית. שם החליטו אל מול הגאות במקרים להמשיך כרגיל, ואכן, אפשר להבין מדוע בישראל מביטים בלונדון בערגה: הירידה שם במספר המקרים מרשימה מאוד, והיא החלה כמה ימים אחרי "חג החירות" שבו השתחררו הבריטים מההגבלות כולן. האם הגיעו בבריטניה באמצעות החיסון (וגם המחלימים) לחסינות עדר – גם מול הדלתא? ייתכן. אבל ייתכן שזו הפוגה זמנית בהתפרצות. כרגיל בפרשת הקורונה, נבואות וגם תחזיות הן עניין מסוכן.

מה ההבדל המרכזי בין ישראל ובין הבריטים? ההבדל כפול. ראשית החיסונים שלנו אחרים, ולכאורה נחשבים לטובים יותר. מאידך גיסא, הבריטים החליטו לרווח באורח משמעותי את מתן המנה השנייה. ובמילים אחרות: אם יש בעיות של דעיכת החיסון, הסיכוי שזה יפגע בהם הוא נמוך יותר משל מדינת ישראל הזריזה, שמיהרה לחסן את האוכלוסיות המבוגרות שלה לפני חצי שנה ויותר – ובשתי מנות, לפי הוראות היצרן.

כרגיל, שנת הלימודים היא המוקד והסערה היסודית בניהול האירוע הזה. הצפי הוא שמשרדי הבריאות והחינוך יתפשרו על בידוד של 72 שעות לכיתות שבהן נמצא חולה (בבתי ספר יסודיים) ועל בדיקות שישחררו את הכיתה בחזרה ללימודים לאחר מכן. לראשי רשויות מקומיות יהיה כוח רב בניהול התפרצויות מקומיות. האם זה יספיק? בכלל לא בטוח. שרת החינוך, יפעת שאשא־ביטון, לא חששה אתמול בשידור חי בטלוויזיה למתוח ביקורת על מהלכיו של ראש הממשלה בנט בניסיונו לדחוף סרבני חיסונים ללכת ולהתחסן. התחושה במערכת הבריאות היא שגם אם תיווצר עימה הסכמה, השרה תמשיך להיות אופוזיציה קבועה לעמדות של אנשי המקצוע. ד"ר שאשא־ביטון ממשיכה לפעול באגרסיביות נגד אנשי המקצוע ובהם ד"ר שרון אלרעי־פרייס, ומבלי שזה יוביל לתגובות משמעותיות של חברי הממשלה.

כפי שנכתב בשורות אלה בעבר, כישלון בפתיחת שנת הלימודים יהיה מכה חריפה לאמינות הממשלה; זו מכה שממשלת נתניהו מעולם לא התאוששה ממנה.