מרקש אקספרס

היסטוריה תעופתית נרשמה בתחילת השבוע שעבר כשמטוס של חברת ישראייר נחת לראשונה על אדמת מרוקו, בטיסה ישירה למרקש. על הטיסה היו בסך הכל כמאה נוסעים, וכולנו זכינו לקבלת פנים מרוקאית מושקעת. אבל החוויה האמיתית הגיעה אחרי שעזבנו את שדה התעופה. אז גילינו את הריחות ואת הצבעים העזים שאפילו הגלויות מחווירות לעומתם, הטעמים הממכרים (תשכחו מחריף), האותנטיות ותחושת הריחוף שמצד אחד מחדדות את כל החושים ומצד שני גורמות לאבד אותם לרגעים. שלוש שעות אחרי צאת הטיסה הישירה הראשונה של ישראייר, יצאה גם טיסה ישירה של אל על, ובימים הקרובים צפויה לצאת גם הטיסה הראשונה של ארקיע.

סילוני מים ועוגיות מתוקות

בישראל ציינו את הטיסה הראשונה בגזירת סרט אדום, בדיילות אוויר וקרקע לבושות בכפתנים ובמטוס שעליו נכתבה מבפנים ומבחוץ המילה "שלום" בכמה שפות. במרוקו כמו במרוקו – חגגו בגדול. אחרי הכל, מדובר במדינה שממנה הגיעה חגיגת המימונה. כבר עם כניסת המטוס למנחת במרקש, חיכו מצידיו שתי כבאיות שקיבלו את פנינו בטקס "הסלנה" (התזת סילוני מים, כפי שמקובל באירועי תעופה חגיגיים) כשהמים כיסו גם את חלונות המטוס. ביציאה מהמטוס חיכה לנו שטיח אדום. קשה היה שלא להתרגש. באופן אישי חשבתי על כך ששתי הסבתות שלי ושני הסבים שלי יצאו ממרוקו באוניות, עצרו בצרפת והגיעו לארץ הקודש, ואני סוגרת מעגל וחוזרת למרוקו בטיסה הישירה הראשונה מישראל.

בשדה התעופה ואחר כך במלון Four Seasons שבו התארחנו חיכו לנו שטיח אדום, צלמים וכתבים שהגיעו לתעד את האירוע, עובדים נרגשים עם קנקני תה, עוגיות ופירות, נגנים מקומיים, נשים עם דגלי ישראל ופרחים, ואפילו עוברים ושבים ברחוב ובשוק, שחלקם זיהו אותנו משידורי החדשות שסיקרו את האירוע באינטנסיביות, בירכו אותנו.

המלאח. בחגים באים יהודים מכל העולם

מרקש נקראת העיר האדומה, בגלל הצבע האחיד של הבניינים והמבנים. ב־1985 היא הוכרזה אתר מורשת עולמית של אונס"קו, ויש מי שמכנה אותה "פריז של מרוקו". בעיניי, פריז צריכה להיקרא "מרקש של צרפת". היופי נגלה מכל עבר. שילוב של חדש וישן – ה"מדינה" (העיר העתיקה) לצד ה"גיליס" (העיר החדשה), רכבי יוקרה לצד עגלות עם סוסים, בסטות רחוב לצד חנויות של מעצבי־על, גברים בגלביות וכפכפים לצד בעלי עסקים חנוטים בחליפות. את השילוב של גם וגם ניתן לראות כבר בתחנה הראשונה בעיר – גני מז'ורל, שנקראים על שם האמן שהקים אותם, ז'אק מז'ורל. מדובר בגנים בוטניים מהיפים בעולם. הם כוללים זנים של צמחים מכל העולם ובייחוד קקטוסים, ובלב הגנים – וילה כחולה, הצבע שמייחד את המקום. בשנות ה־80 עברו הגנים לבעלותו של מעצב־העל איב סאן לורן ובן זוגו, ועם מותו פוזר אפרו בגנים. במקום ישנם שני מוזיאונים – מוזיאון הַבֶּרְבֶּרִים (תושבי האטלס), עם פריטים עתיקים וייחודיים, חלקם קשורים גם לעם היהודי, תלבושות ברבריות מסורתיות וכלים ייחודיים, וכן מוזיאון איב סאן לורן, שם ניתן לראות פריטים ותלבושות מרהיבות שעיצב.

משם לתחנה הבאה והמרכזית במרקש – כיכר "ג'אמע אל־פנא". פה הכל קורה. ביום זהו שוק ענקי עם כל מה שיש למרוקו להציע, וצריך להשתמש ביכולות המיקוח הישראליות ובכושר להבחין בין מוצרים איכותיים לאיכותיים פחות. אפשר למצוא כאן גלביות וכפכפי "בבוש" שפיציים, קנקני תה, טאג'ינים וכלי בית ייחודיים, שבארץ עולים המון. בכיכר מסתובבים רוכלים עם נחשים וקופים על ידיהם, מנסים לגרום לתיירים להצטלם עימם תמורת כמה דירהם (המטבע המרוקאי).

בחלק אחר של השוק נמצאים התבלינים וצמחי המרפא. הצבעים והריחות ממכרים. אין תמונה שתצלמו שלא תיראה כמו גלויה. מרוקו עשירה בתבלינים, והטעמים שלהם ישדרגו כל אורז דלוח. אבל חייבים להיזהר מחיקויים. הזעפרן, שרבים מבקשים להביא ממרוקו לחברים שפים או לחובבי בישול, יכול להתגלות כשיערות תירס צבועות באדום. החלק המעניין ביותר של השוק הוא האוכל כמובן. בכלל, במרקש אוכלים והרבה. זה לא הזמן לספור קלוריות. בשוק ניתן למצוא טאג'ינים עמוסי בשר, ובייחוד בשר כבש, שנצלה בבור במשך שעות ארוכות, כן, בדיוק כמו שאהרוני וגידי אכלו בתוכנית שלהם. המחירים מגוחכים. בעשרה שקלים אפשר לאכול צלחת עם בשר, חומוס וירקות. בלילה הכיכר משנה פניה והמקומיים מגיעים להופעות מרהיבות של סוסים ורקדנים. אלא שבשל נגיף הקורונה הממשל החליט שמהשעה 23:00 כל המקומות נסגרים. חיי הלילה והחפלות ייעדרו מהטיולים בזמן הקרוב.

לא רחוק מהכיכר נמצא מסגד הכותוביה, שמתנשא לגובה של 77 מטר. איציק יוסף, המדריך שהתלווה אלינו לכל אורך הטיול, שהוא ללא ספק אנציקלופדיה מרוקאית מהלכת, מספר שהמסגד נפתח שלוש פעמים ביום ונסגר מיד בתום התפילה כדי למנוע ממטיפים לייצר הקצנה דתית במדינה.

השוק בג'אמע אל־פנא. טג'ינים וכלים ייחודיים

לשאלתנו על מעמד האישה במרוקו סיפר לנו יוסף באריכות, והופתעתי לגלות שבמרוקו קיים "חוק המשפחה", שלמעשה מקנה לנשים שוויון בתא המשפחתי כך ששני בני הזוג הם ראשי המשפחה. יש חוקים שמאפשרים לנשים להתגרש מבעליהן, להחזיק בילדיהן ואף לקבל את הרכוש המשותף. יש חוק לשריון מקומות לנשים בפרלמנט, וכן תוכנית למלחמה באלימות נגד נשים ובתקיפות מיניות. ישנו תקציב ממשלתי לענייני מגדר שנועד לקדם נשים בלימודים ובמקומות עבודה. זה רחוק מאוד מהפמיניזם המערבי שאנחנו מכירים, אבל הרבה יותר ממה שקיים במדינות מוסלמיות אחרות ובהחלט מבורך.

אוכל כשר וטיולי ג'יפים

בחזרה לטיול: חיי הלילה כאמור נעדרים, אך את המקום של החפלות הליליות תופסות המסעדות. מדהים לגלות אילו פנינות קולינריות קיימות במרקש. החל ממסעדות פיוז'ן מפונפנות עם מנות כמו ניוקי בחומוס ותרד, פיצה תאנים וטרטר סלמון, ועד למסעדות שמגישות אוכל מקומי אבל מהודק היטב שמתומחר ביורו או בדולרים, טאג'ינים של קוסקוס ובשרים מנתחים מובחרים, דגים טריים, פסטייה מתוקה וסלטים, הרבה סלטים.

באחד הערבים התארחנו במלון "סופיטל" לארוחת שף בבופה ובר פתוח. המקום משמש בימים כתיקונם גם כמועדון לילה, כך שעמדת הדי־ג'יי הייתה פעילה. השירים הקצביים והאלכוהול הרימו את האווירה, והשף הראשי, שמאוד רצה לארח אותנו בכל טוב, הגדיל והביא מקזבלנקה בשר כשר, כדי שגם המסורתיים שבינינו יוכלו ליהנות מכל התבשילים שלו. הכל היה טעים ויפה לעין.

האטליז הכשר האחרון במרקש, 2016

מתוק לא חסר במרקש. כבר בארוחות הבוקר, לצד אומלטים וגבינות משובחות, ניתן ליהנות מהמופלטות הידועות ומה"משמנה" – מופלטה מרובעת עבה ונוטפת דבש. במלונות מסוימים גם יטגנו לכם ספינג' במקום, ואם לא, ברחוב אפשר למצוא עגלות עם שמן רותח ובתוכו הסופגניות השמנמנות במחיר של עשרות אגורות. הרבה ירקות לא תמצאו פה בבוקר, ואת הסלט תיאלצו להחליף בפירות שיש בשפע.

לשומרי הכשרות ישנה מסעדה כשרה, ובנוסף מספר משפחות יהודיות שחיות בעיר מכינות עבור המטיילים ארוחות כשרות שמשונעות לכל מקום. טעמנו את התבשילים של גברת קדוש וגברת אוחיון, שהיו טעימים להפליא. בכלל, הקשר היהודי ניכר היטב במרוקו. אסור לפספס סיור במלאח המפורסם של מרקש, שיהודים כבר לא נותרו בו, אבל הרבה היסטוריה כן. בבית הכנסת אל־עזמה ניתן למצוא תמונות של כל שושלות הרבנים המרוקאים המפורסמים, ממשפחות אבו־חצירא, פינטו ועוד. בחגים בית הכנסת מתמלא ביהודים מרוקאים שבאים מכל העולם.

עם כל היופי של מרקש, הסביבה שלה לא פחות מיוחדת. יום שלם הוקדש למדבר אגאפי (Agafay) – שטחים מדבריים עצומים, שניתן לגמוא בטרקטורונים וברכבי באגי. באמצע חייבים לעצור להפסקת תה במאהלים שבדרך. הברברים ישמחו לארח אתכם לתה מקומי חזק, לשיר שירים ולעשות הרבה שמח. אם אתם רוצים לשמח אותם בחזרה, כוסית "מחייה" (עראק) תעשה את העבודה. במדבר הגדול יש גם "נאות מדבר" – ריזורטים לעצירה או ללינה – מפנקים במיוחד. אנחנו עצרנו ב"אינארה קאמפ", ריזורט עם 18 חדרים בלבד, בריכות מפנקות ואוכל עשיר וטוב. מי שירצה לראות את המדבר מהגובה ולוותר על אבק בבגדים, ייפרד מ־250 יורו לטובת סיור בכדור פורח.

יום נוסף הוקדש לטיול ג'יפים בהר טובקאל – הגבוה ביותר במרוקו, שם ניתן לראות כפרים ברבריים שהזמן עצר בהם מלכת. הנשים אוספות מהשדה ערימות של עשב עבור הבהמות וסוחבות על גביהן. הבתים עשויים מבוץ, ובכל בית תנור עצים לחימום מים למקלחת ולבישול. התארחנו בכפר אימליל לארוחה אצל משפחה ברברית, טיילנו בכפר ונשמנו את אורח החיים המיוחד. חוויה בלתי נשכחת.

צריך כמה ימים טובים כדי לטייל במרקש ובאזור. יש הרבה מה לראות והכל מרהיב. ביקור בבית המלון “לה ממוניה”, למשל, שנחשב לאחד הטובים בעולם, יגלה את העושר שיש בעיר, שמושך אליה נסיכים ושייח'ים מארצות ערב ושחקני הוליווד מאמריקה. שווה לבקר גם במלונות הקטנים עם ה"ריאד" שבמרכזם (חצר פנימית עם גינה ומזרקה), שהם זולים בהרבה אבל מרשימים לא פחות. טיול למרקש יכול להיות יקר מאוד או זול להחריד. כך או אחרת, הוא מסתיים עם טעם של עוד.

הכתבת הייתה אורחת החברות ישראייר ונתור

• טיסה ישירה (ישראייר): החל מ־495 דולר

• חבילות הכוללות טיסה ומלון 5 כוכבים ל־3 לילות בספטמבר: החל מ־689 דולר

• טיול מאורגן במרקש ל־5 ימים: החל מ־899 דולר

• מחיר ממוצע למלון 4 כוכבים: החל מ־100־150 יורו ללילה

• מחיר ממוצע למלון 5 כוכבים: החל מ־250 יורו ללילה

• מלונות 5 כוכבים דהלוקס: החל מ־500 יורו ללילה

• מלון 3 כוכבים: כ־50 יורו ללילה, ויש אפילו ב־20 יורו, אבל לדברי המדריך, מדובר במלונות עם תנאים לא הכי טובים

• ויזה: למרוקו נדרשת ויזה שעלותה 50 דולר, שיש להוציא בקונסוליה של מרוקו בישראל.

• אוטובוס מקומי: 3 שקלים לכיוון (מומלץ למי שמכיר כבר את העיר, ולא לתיירים שזו הפעם הראשונה שלהם)

• מונית: תחילת מונה – 2.5 שקלים. נסיעה בתוך העיר מסתכמת לרוב ב־10 שקלים.

• השכרת רכב: כ־125 שקלים ליום.

• קורונה: מרוקו מוגדרת צהובה ואין איסור יציאה אליה, אבל כרגע קשה להמליץ לטוס, למרוקו או בכלל. למי שבכל זאת טס, החל מ־24 שעות לפני הטיסה, יש למלא הצהרת בריאות. נוסעים שאינם מחוסנים מגיל 11 ומעלה צריכים להציג בדיקת קורונה שלילית שבוצעה עד 72 שעות לפני הטיסה. לפני החזרה יש לבצע בדיקת קורונה במרפאה מקומית (כ־80 דולר), וגם למלא טופס הצהרת בריאות.