yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: אורן אהרוני
    ספורט • 01.08.2021
    ענק וצנוע
    כשהיה בן 12 עלתה משפחתו לישראל בעקבות קשיים כלכליים, כנער הגיע לאימונים בשני אוטובוסים, בצבא שירת כעובד רס"ר, ובגיל 24 העלה את דגל ישראל לראש התורן האולימפי • המסע המופלא של המתעמל המופנם ארטיום דולגופיאט לפסגת העולם
    נדב צנציפר

    עד לפני כשנתיים ארטיום דולגופיאט עוד ליקט עלים ורוקן פחים בבסיס בתל השומר, כחלק מהשירות הצבאי שהוארך בשל יציאותיו התכופות לתחרויות בחו"ל. ספק אם בנסיעותיו הרבות לאימונים, ברכב ללא מזגן, פינטז המתעמל הצנוע על הרגע בו תיעצר ישיבת ממשלה, והעומד בראשה יתקשר לברכו כאלוף אולימפי. אחד משני יחידי הסגולה שעשו זאת בכחול־לבן, לצד גל פרידמן.

     

    מדי יום היה עליו להתייצב לשש שעות בבסיס, אליו הגיע מאימון הבוקר בהדר יוסף. לא התנאים האידיאליים בדרך לפסגת העולם. גם השנה כשעבר ברחוב לא רבים זיהו אותו. בוודאי לא כמו כדורגלן או ספורטאים אולימפיים אחרים. עד אתמול היה דולגופיאט דמות רחוקה מאוד מאור הזרקורים.

     

    מדליית הזהב בה זכה בגיל 24, באחד משלושת ענפי הליבה של המשחקים האולימפיים, הופכת אותו לדעת רבים לגדול ספורטאי ישראל בכל הזמנים. וכל זה ללא הילה של כוכבות, מצד בחור מופנם עם מוסר עבודה וכוח רצון יוצאי דופן. בעבר, כשזכה בתחרות חשובה וקיבל גמול כספי, הוא מיהר לטפל בשיניו שהציקו לו מגיל ילדות, בעלות של עשרות אלפי שקלים. הכל בדרכו שלו.

     

    באולימפיאדה היחידה בה התחרה דולגופיאט, משחקי הנוער לפני שבע שנים בסין, הוא סיים שמיני. שנתיים לאחר מכן, באליפות העולם לבוגרים בסקוטלנד, זה נגמר רק במקום ה־103 במוקדמות הקרב־רב. בדרך עוד חווה פציעה שכמעט השביתה לו את הקריירה, אבל אחרי המסע שהחל אי־שם על המזרן בדנייפרוטרובסק, אתמול הוא כבר עמד על גג העולם.

     

    צפה שעות בשטילוב

     

    דולגופיאט פגש לראשונה את משטח ההתעמלות בעיר הולדתו באוקראינה, כשליווה את אביו אולג, שהתעמל בעצמו. הכישרון בלט אצלו מיד ופעמיים היה אלוף אוקראינה לילדים, אלא שבעיות כלכליות גרמו למשפחה לעלות לישראל כשהיה בן 12.

     

    עם הנחיתה בארץ הוצמד אליו המאמן סרגיי וייסבורג. עוזרו, אנדריי גריבנוב, אימן את דולגופיאט בצעדיו הראשונים באוקראינה והכיר אותו היטב. וייסבורג היה אוסף את הילד מדי יום מביתו בלוד לאימון בהדר יוסף. אחר כך, כשעבר להתגורר בראשל"צ, הוא היה נוסע בשני אוטובוסים לת"א וחזרה.

     

    ארטיום נהג לעמוד במשך שעות בצד ולצפות בביצועים של אלכס שטילוב, שהפך לאחד ממתעמלי הקרקע הטובים בעולם. זה מקור ההשראה שלו. האב אולג ביקש ממנו להיצמד אליו כמה שיותר, והמתעמל המנוסה הפך למעין אח גדול שנותן טיפים. כך היה גם במוקדמות בטוקיו, ללא שמץ של קנאת מתעמלים. למעשה, ההפך הגמור מכך.

     

    מלימודיו בתיכון נשר דולגופיאט בעקבות קשיי השפה, והתמקד בדבר שהוא אוהב יותר מכל. ההישגיות שלו בבוגרים החלה ב־2015, עם מדליית זהב בתרגיל הקרקע בגראנד־פרי בקרואטיה. זו גם הייתה השנה בה סימן לראשונה נקודת ציון בזירה המקומית, כשהפך לאלוף ישראל על חשבון המודל שלו, שטילוב, שדורג שישי בקרקע באולימפיאדת לונדון 2012.

     

    הנסיקה לטופ העולמי החלה לפני ארבע שנים, עם מדליית כסף בתרגיל הקרקע באליפות העולם במונטריאול. שנתיים לאחר מכן עשה זאת שוב בשטוטגרט, ואשתקד בטורקיה הפך לאלוף אירופה. לפני כן זכה פעמיים במדליית הכסף באליפות היבשתית.

     

    "אני עדיין בשמיים"

     

    בעולם ההתעמלות דולגופיאט מכונה "חתול" בזכות הקואורדינציה הגבוהה, אבל הוא בעיקר ניחן בווינריות, למרות שהריטואל הקבוע שלו לפני תחרויות כולל תרגילי התמודדות עם לחץ, שבא לביטוי ברעידות. "גם בגמר הייתי קצת בלחץ, רעדתי בכל תנועה קטנה, וזה היה אחד הביצועים הפחות טובים שלי", אמר כשהמדליה המוזהבת תלויה על צווארו. "מצד שני, ידעתי שבחרתי בדרגת קושי גבוהה ושעדיין יש לי סיכוי. כשראיתי שהציון לא כזה גבוה, הייתי מאוד לחוץ. מצד אחד לא רציתי לקוות שמישהו ייפול, אבל מצד שני זאת ההיסטוריה שלי".

     

    גם המאמן וייסבורג העיד: "באימונים ארטיום עשה תרגיל פי עשרה יותר טוב מהיום. היתרון שלו לאורך כל הקריירה זה שהוא לוקח סיכונים בתחרויות, ברמת קושי גבוהה במיוחד".

     

    לעיתים הסיכונים הללו גרמו לו פציעות, שאחת מהן כמעט גמרה לו את החלום, בתחרות באזרבייג'ן לפני ארבע שנים. דולגופיאט נחת על ראשו, אלא שבזכות טיפול של אחד האנשים הקרובים אליו - הפיזיותרפיסט אדם באדיר, שהוא גם היועץ המנטלי שלו - יצא מזה. באדיר טיפל בו גם כששבר את רגלו בגיל 14, והרופאים יעצו לו לפרוש. בהמשך הצליח להתגבר גם על כאבי גב שהשביתו אותו למספר חודשים.

     

    אישיותו המיוחדת של דולגופיאט באה לביטוי אחרי הזכייה בזהב. הוא התעטף באיפוק בדגל ישראל, לא חגג יותר מדי כדי לא להתריס מול המתעמלים האחרים. "חשבתי כבר 'זהו, הלך הכל', אבל לקחתי את עצמי בידיים ואמרתי 'אתה מסיים הכי טוב ותהיה בשלישייה הראשונה'. עכשיו אין לי מילים. אני עדיין בשמיים".

     

    באליפות אירופה האחרונה דולגופיאט מעד בנחיתה ואפילו לא עבר את המוקדמות, אבל בזירה החשובה מכולן עובד הרס"ר הצנוע גרם לכולם להצדיע לו. "רציתי לבכות ולא יכולתי, כל האמוציות והאש היו בפנים, שם בכיתי", סיפר על רגע פרסום התוצאות, וכבר סימן את המטרה הבאה: "החלום עכשיו זה להביא עוד זהב אולימפי. על זה מתחילים לעבוד ממחר".

     


    פרסום ראשון: 01.08.21 , 23:20
    yed660100