כשראשי המשלחת בטוקיו חלמו בסתר ליבם על זכייה במדליית זהב, הם בוודאי ראו שם את המתעמל ארטיום דוֹלגוֹפְּיָאט. אתמול החלום הפך למציאות: המתעמל הבכיר עמד בציפיות הגדולות, התגבר על המתח הרב – ורשם את ההישג הגדול ביותר של ספורטאי ישראלי אי־פעם. אחרי שניצח בתרגיל הקרקע בהתעמלות מכשירים, הוא עלה על המדרגה הגבוהה ביותר בפודיום, דגל ישראל הורם אל־על – ונגינת ההמנון הלאומי ריגשה מדינה שלמה.
כאשר ישראל החלה להשתתף באופן סדיר במשחקים האולימפיים, ב־1952 במשחקי הלסינקי, מדליה נראתה כפנטזיה בלתי אפשרית. חלפו 40 שנה במדבר האולימפי עד שהג'ודאית יעל ארד עשתה היסטוריה כשזכתה במדליה הראשונה, מכסף. באתונה 2004 היה הגולש גל פרידמן לישראלי הראשון שזוכה בזהב.
אתמול, כאמור, רשם דולגופיאט את ההישג הספורטיבי הגדול ביותר של ישראל: זהב בתרגיל הקרקע בהתעמלות מכשירים, אחד משלושת הענפים החשובים במשחקים האולימפיים. וזה עוד לא הכל: בכך רשמה ישראל את האולימפיאדה המוצלחת ביותר שלה, עם שלוש מדליות, והיא עשויה עוד לזכות באחת נוספת.
הישראלי עשה היסטוריה באולם ההתעמלות בטוקיו בתום תחרות דרמטית. הוא גבר על יריב מספרד, זאפטה ריידרלב, שהשיג ניקוד דומה (14.933), בזכות דרגת קושי גבוהה יותר של התרגיל שבחר לבצע.
דולגופיאט, כאמור, נחשב למועמד מוביל לזכות במדליה. כמה מתעמלים שהתחרו מולו לא עמדו בלחץ, טעו ורשמו ניקוד נמוך. הישראלי הפגין קור רוח, התעופף באוויר והיה הטוב מכולם. במוקדמות, אגב, הוא ביצע תרגיל טוב, וסיים גם כן ראשון מבין כל המתעמלים.
ארטיום בן ה־24 הצליח לרגש מדינה שלמה בזכות הביצועים שלו, אבל גם בשל סיפור חיים שעיצב אותו לקראת התחרות החשובה בחייו. הוא נולד באוקראינה וכבר בגיל שש נחשב כישרון. בגיל 12 עלתה משפחתו לישראל בגלל המצב הכלכלי הקשה במולדתה. גם כאן המשפחה נתקלה בקשיים, אבל סיפקה לארטיום את כל התמיכה שהיה זקוק לה כדי להמשיך לרדוף אחרי החלום – גם כעולה חדש. הוא התאמן בין היתר באולם הקטן בהדר יוסף, וזכה לסיוע מצד המנטור שלו, אלכס שטילוב, מתעמל אולימפי בכיר בעצמו. אבל האיש שעומד מאחורי ההצלחה האדירה הוא מאמנו של ארטיום, סרגיי וייסבורג.
דולגופיאט, ניתן היה להתרשם אתמול, הוא אדם של מעט מילים והרבה עבודה. הסובבים אותו מספרים על צניעותו ועל מוסר עבודה ברמות הכי גבוהות שיש. ארטיום נראה נבוך מול ההמולה התקשורתית שנוצרה סביבו בטוקיו, וגם בארץ. בין היתר ישיבת הממשלה הופסקה לזמן קצר כדי שראש הממשלה נפתלי בנט יוכל להתקשר אליו ולברכו. "תודה ארטיום, עשית היסטוריה והבאת לנו גאווה ענקית", אמר לו בנט. גם נשיא המדינה יצחק הרצוג התקשר לברך. נדיה קומנצ’י הגדולה צייצה: “ברכות על מדליה היסטורית”.
"חיכיתי לרגע הזה 18 שנה", סיפר האלוף האולימפי הטרי, כאשר מדליית הזהב מונחת בגאווה על צווארו, "יכולתי לעשות את התרגיל יותר טוב ופחדתי שזה לא יספיק למדליה. אני רוצה להגיד תודה להרבה אנשים: קודם כל למשפחה, למאמנים, לכל מי שתמך בי. בכיתי, אבל בפנים. לא יצאו לי כל כך דמעות אבל אני בשמיים. עשיתי את זה בשביל עם ישראל. החלום הבא הוא לזכות בעוד זהב. נתחיל לעבוד כבר מחר".
