אלוף בעולם, סוג ב' בישראל

עם זכייתו במדליית זהב היסטורית בהתעמלות, ארטיום דולגופיאט עלה בצדק לדרגת "מאמי לאומי", אישיות שכל המדינה אוהבת ומחבקת. במסגרת הטקס ובשיא ההתרגשות נהוג שההורים המאושרים מתראיינים בתקשורת. אימו חשפה מציאות מבהילה: הוא לא יכול להתחתן בארץ, מכיוון שלפי ההלכה הוא לא יהודי. כך גם זוגתו.

הוא מספיק יהודי כדי לעלות לארץ, להתאמן בתת־תנאים, לשרת בצבא כעובד רס"ר, להמשיך להביא מדליות תחת נבחרת ישראל והדגל. אבל להתחתן? זה לא. אל תשכח שאתה עדיין זר, ארטיום, עדיין "רוסי", והמדינה רואה בך אזרח סוג ב' בגלל חוקים מיושנים ולא רלוונטיים לחיינו בשום צורה. מדינה שבה בצלאל סמוטריץ', שר לשעבר, מתבכיין על כך ש"הוא מודר מהחגיגות", כי דולגופיאט התחרה בשבת. שמירת השבת היא ערך חשוב יותר לדעתו מקבלת השונה.

בלי כוונה, חבר הכנסת סמוטריץ' שיקף את עמדת המדינה כלפי ארטיום ושאר העולים ממדינות ברית־המועצות לשעבר: אתם ישראלים עם כוכבית, כי יהדותכם מוטלת בספק. נכון, חוק השבות מספק לכם זכות לעלות לישראל, אבל זאת מדינה יהודית לפני שהיא מדינת היהודים. אנחנו אוהבים להתגאות בתל־אביב הליברלית בסרטונים שאנחנו מפיצים לעולם, לקרוא לעצמנו בגאווה "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", אבל להמשיך להתנהל תחת חוקים שמפלים מאות אלפי אנשים, כולל אלוף אולימפי שהביא כבוד ותהילה למדינה.

גם הציוץ הנגדי של יואל רזבוזוב קצת מוזר. "גאווה על הפודיום, סוג ב' מתחת לחופה", כתב שר התיירות. רזבוזוב שכח שהוא כבר לא באופוזיציה, הוא חלק מהממשלה. פרט לדיבורים, לא ראינו ניסיון של הקואליציה לקדם חוקים שיעזרו למספר בלתי נתפס של אזרחים הנואשים לפתרון וזועקים שיפסיקו להשפיל אותם. לא נראה כאילו מישהו מתכוון לפעול לשינוי הסטטוס־קוו. במקום לצייץ, רזבוזוב וחבריו צריכים להתחיל לעשות.

המדליה של ארטיום אולי תביא לשינוי היסטורי ביחס לענף ההתעמלות, אבל הסערה האזרחית שמלווה את הגאווה האולימפית פותחת שוב את השאלות ביחסי דת ומדינה שרודפות את החיים שלנו כאן. מי יודע, אולי לצד המהפך הספורטיבי דולגופיאט יהפוך גם לסמל של שינוי היסטורי שהיה צריך להתרחש מזמן. ¿