הנה החדשות הטובות: קבינט הקורונה התעורר מתרדמתו, ואנשי המקצוע הצליחו להחדיר בדרג הפוליטי תחושת דחיפות מהעלייה המעריכית בנדבקים וחולים קשים. ראש הממשלה בנט משנה כיוון ועוסק בעצמו בעומס המכביד במערכת הבריאות.

הנה החדשות הרעות: יש לקוות שזה לא מאוחר מדי. כמה מאוחר? מספרי החולים הקשים נכון לאתמול חצו את התחזית הקשה ביותר שניפקו, לדוגמה, מומחי האוניברסיטה העברית לפני כמה שבועות. אם הקצב הנוכחי יישמר, אומר גם ראש הממשלה לשריו, מערכת האשפוז תגיע לכ־1600 חולים קשים תוך חודש.

יש מומחים שמקווים לבלימה, ומאמינים שזו תבוא, אך לפי שעה ישראל חווה הכפלה של מספרי החולים והמאושפזים כל 10 ימים בערך. לא נעשה דבר כדי להאט את המגמה הזו במשך שבועות; נכון, המגמה יכולה להיבלם בגלל מרכיב בלתי ידוע (כפי שקרה בבריטניה) או ההתחסנות. אך לפי שעה זה לא קורה, ובבתי החולים אומרים שסף הספיקה שלהם איננו 1,600 קשים, אלא הרבה לפני כן; המחלקות מלאות ממילא בחולים אחרים.

ראש הממשלה מבין את חומרת המצב ביממות האחרונות ולפתע המילה סגר חזרה ללקסיקון, כפי שפירסם אתמול בעמודים אלה אדיר ינקו. אך סגר בחגי תשרי לא יהיה בהכרח אפקטיבי; זן הדלתא מידבק בהרבה, ועד שנגיע לספטמבר ייתכן שיהיה קשה לשלוט במספר הנדבקים, אומרים המומחים. בנוסף, יש ספק כמה הציבור הישראלי ייענה לו בכלל. ובעיקר, הם מדגישים, אי אפשר להניח שהוא יהיה קצר כאשר התחלואה תהיה מפושטת מאוד.

מה שבאמת קרה פשוט למדי. הממשלה התמקדה בתקציב המדינה, במבצע זריקות הדחף ובריבים הקבועים שמטפחת שרת החינוך עם סביבותיה. מה שכחו השרים? שבכל יום מתכנסים ילדים להופעות בקניונים צפופים וחובת המסכות לא נאכפת שם, כפי שהיא לא נאכפת בשום מקום, בעצם. שחודש יולי היה בוננזה רצינית בנתב"ג, עם מאות אלפי יציאות ומאות אלפי כניסות, שתרמו לא מעט לתחלואה. שחיסון צעירים במנה ראשונה ושנייה חשוב יותר כדי לבלום את ההתפרצות ממתן מנה שלישית לבני 60 פלוס. שאפילו התו הירוק, שקבינט הקורונה אישר במהדורתו המוחלשת ואחרי כאבי בטן של שרים שרוממות הפופוליזם בגרונם – בכלל לא נאכף. לשר הבריאות הורוביץ היה הישג יוצא מהכלל אתמול עם הגדלת תקציב הבריאות, אך בשבועות האחרונים הוא נשמע בעיקר אפולוגטי ביחס למאבק בקורונה, מקפיד ללכת בין הטיפות.

מבצע חיסוני הדחף מתנהל במהירות. זה הישג של קופות החולים ומשרד הבריאות, ובעצם של ראש הממשלה. אך המבצע לא יכול להצליח בבלימת תחלואה קשה ואשפוז אם במקביל לא תואט באורח משמעותי עוצמת ההתפרצות. זה המרוץ – לאפשר לכמה שיותר בני 60 ומעלה להתחסן לפני שהנגיף ידביק אותם. רבים מהשרים בקבינט הקורונה לא למדו מהניסיון של הממשלה הקודמת: הרצון שלא להטיל כל הגבלה (נניח תו ירוק קשוח, או הגבלות התקהלות מסוימות) רק מוביל בהמשך לפגיעה חברתית וכלכלית חריפות יותר, כאשר נשלפים הפטישים הכבדים לנוכח שוקת שבורה. הכוח המעריכי של ההדבקה חשוב יותר מהכל, וסוחף כל קו בלימה אחר; עניין שבנט מבין היטב. הוא הבהיר לשריו בימים האחרונים, גם אלה שדוגלים בחיים כרגיל וטומנים את ראשם בחול, שהוא לא יאפשר למגפה להשתולל ולהפיל קורבנות רבים. הוא מאיץ אישית במנהלי הקופות להקדים תורים כי הוא מבין את המשמעות: אם אכן השפעת החיסון דועכת לאיטה, בכל יום מצטרפים עוד מחוסנים רבים לקבוצה שיכולה להידבק ואולי להתאשפז; בנוסף מקדם ההדבקה גבוה מאוד; ובמקביל יש מבצע חיסונים. הנקודה האחרונה היא הסכר האחרון אל מול שני השיטפונות שלפניה.

בישיבת קבינט הקורונה היום השרים יכולים לעשות דברים רבים כדי להאט את ההתפשטות, ובכך לקנות זמן יקר למבצע החיסונים. הם גם יכולים לבזבז זמן ולקוות לאיזו התפתחות חיובית ובלתי מוסברת, כפי שהתרחשה בבריטניה. לקוות תמיד מותר, וגם רצוי; ומי יודע, אולי כך יקרה. אבל כפי שנכתב פה פעמים רבות בשבועות האחרונים, תקווה איננה מדיניות, ופרק הזמן לביצוע תיקון הולך ומתקצר. שנת הלימודים היא העדיפות העליונה, או לפחות צריכה להיות.