כשהסוכנת של יעל פולמן בישרה לה שהיא הולכת לשחק את האקסית של רן דנקר ואת אחותה התאומה בסרט החדש של טליה לביא "אחד בלב", לא הייתה מאושרת ממנה. "קפצתי מרוב התרגשות וצרחתי", היא מחייכת. "הרגשתי כאילו זכיתי בלוטו. שיחקתי כבר בכמה סדרות שמאוד אהבתי, אבל לשחק בסרט של מי שעשתה את 'אפס ביחסי אנוש', שנחשב לאבן דרך בקולנוע הישראלי, זאת הייתה מתנה ענקית".

איך היה המפגש עם רן דנקר?

"זה לא רק רן, זה גם אביגיל הררי ושאר השחקנים שממש התאהבתי בהם. רן פשוט כוכב. יש לו סטאר קווליטי. כבר באודישן וביום הצילום הראשון שלנו הוא היה מאוד מתוק ונגיש וקשוב. אביגיל היא גוש כריזמה ופצצת כישרון. היא מדברת ואתה נכבש. עוד כשלמדתי משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין הערצתי את הכישרון שלה. כל התלמידים נשאו אליה עיניים".

"אחד בלב", בכיכובם של רן דנקר, אביגיל הררי, אורלי זילברשץ ומאיר סוויסה, מתחיל בנקודה שבה רוב האגדות מסתיימות – רגע אחרי החתונה. חתן וכלה מגיעים למלון מפואר לבלות בו את ליל הכלולות, אבל מהר מאוד הם מתחילים לריב, ומה שהיה אמור להיות לילה מתוק ורומנטי כמו באגדות הופך למסע סהרורי ברחבי העיר. "העיקר שהלילה הראשון אחרי החתונה שלי היה הרבה פחות הזוי והרבה יותר מתוק ורומנטי", היא מחייכת.

פולמן בסרט "אחד בלב"

פולמן, 31, ילדת הסנדוויץ' של אב עורך דין ואם מטפלת באמנויות, נשואה למהנדס ההיי־טק אלעד צור ואמא לאדם בן השנה וחצי. היא נולדה וגדלה בירושלים, סיימה את הצבא כקצינה וכמפקדת קורס מאבחנים פסיכוטכניים, ולמדה משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין. "מאחר שהייתי נערה כל כך חולמנית, הדבר האחרון שחשבתי היה שאחתום קבע וארצה להיות קצינה, אבל הפתעתי גם את עצמי", היא אומרת.

בן הדוד של אבא שלה הוא אגדת הקולנוע ארי פולמן. "הוא מאוד שמח שקיבלתי את התפקיד בסרט כי הוא ידע שאהיה בידיים הכי טובות שיש. לא מזמן הוא אמר לי שהרבה פעמים אומרים לו 'איזו מוכשרת הבת שלך', והוא מעולם לא מתקן שאני לא הבת שלו. ראיתי את כל הסרטים שהוא עשה. 'קלרה הקדושה' הוא אחד הסרטים שאני הכי אוהבת. אני חושבת שהוא אחד האנשים הכי מוכשרים שיש. למדתי ממנו לחלום בגדול".

את חולמת לשחק באחד הסרטים שלו?

"בטח, אפילו דמות מצוירת, מה שצריך, רק שיציע לי", היא צוחקת.

כולם אדם חווה

לפני שבחרה להיות שחקנית פולמן האמינה שתהיה רקדנית. "ויתרתי על החלום הזה כי הרגשתי שאולי אני לא מספיק טובה בריקוד, ושעולם התיאטרון מחכה לי בזרועות פתוחות", היא אומרת.

לפני הגיוס הספיקה לעבוד כמודל עירום לפסלים. "אני בפירוש לא בנאדם שחי על הקצה, אבל יש לי באופי גם חלקים נועזים ופראיים", היא אומרת. "תמיד מנסים אצלנו בבית לכבד את כל הבחירות של הילדים, אבל אמא שלי לא התלהבה מהרעיון הזה. זה נראה לה קצת מרחיק לכת. מבחינתי היה בזה דווקא משהו מאוד משחרר, כמו שבטיול אחרי הצבא החלטתי לעשות פתאום גלח. אולי גם קצת חייתי בסרט בוהמייני כזה שבו אני יכולה לעשות מה שאני רוצה - להיות מודל עירום, לכתוב שירים ולצייר".

בהחלט חוויה.

"הדבר הכי מצחיק בסיפור הזה הוא כשעושים הפסקה בסשן של הפיסול ואתה הולך לקחת תה ועוגיות, אתה עומד לך עירום ליד כולם, כאילו כולם אדם וחווה".

מיד אחרי שסיימה את לימודי המשחק הצטלמה פולמן לסדרה "כיפת ברזל", תפקיד עליו הייתה מועמדת לפרס השחקנית הטובה בסדרת דרמה בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה לפני ארבע שנים. היא גילמה שם את אלישבע, ילדת שמנת דתייה, שהפכה למש"קית ת"ש ומתאהבת בחייל חרדי בעל נטיות עברייניות (רועי ניק). "רועי מוכשר חבל על הזמן", היא אומרת, "הכישרון פשוט נוטף ממנו. הוא צ'ארמר. התרגשתי מהנשיקה איתו בסרט. בכל זאת, זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי בטלוויזיה ולא ידעתי איך זה ייצא. בסוף זה היה מאוד טכני. הרגשנו מאוד בנוח".

התפקיד הבא של פולמן היה בסדרת הנוער "שכונה". היא גילמה שם נערה אילתית, עובדת באחד מבתי המלון בעיר, שמתאהבת בבחורה ויוצאת מהארון. "הסדרה הייתה די פורצת דרך", היא אומרת. "זאת הפעם הראשונה שהיה רומן להט"בי בסדרת נוער בארץ. אלו הרגעים שבהם אני יכולה לתרום משהו לעולם ולא רק לשחק ולבדר. עד היום אני מקבלת המון תגובות ומכתבים מנערות שהסדרה שינתה להן משהו מאוד משמעותי בתקופת ההתבגרות. פתאום הן קיבלו ייצוג על המסך. הן כתבו לי שאם הייתה זוגיות כזאת כשהן התבגרו, הכל היה פשוט יותר. גם ההורים שצפו בסדרה יכלו להבין מה עובר על הילדות שלהם. כשאני חושבת על תותי ניניו, השחקנית ששיחקה את הבחורה שבה התאהבתי, אני יכולה בקלות להתאהב באישיות שלה. היא הקסימה אותי מהפגישה הראשונה".

אהבה אמיתית

בסוף הלימודים בסטודיו למשחק פולמן פגשה את מי שעתיד להיות בעלה, אלעד צור. "עד אז לא הייתי בחורה של מערכות יחסים ארוכות", היא אומרת. "היו לי הרבה מערכות קצרות של כמה חודשים לכל היותר, וגם סטוצים. מאוד רציתי אהבה אמיתית. עם אלעד, למרות שאנחנו שונים בהרבה מובנים, מיד היה ברור שהוא האהבה שאני מחפשת. הרגשתי שזה קורה בקלות. הוא יודע להכיל יפה את כל המכלול והמורכבות שמבטאים אותי".

למה, קשה להכיל אותך?

"לא כל כך קל לחיות עם שחקנית. אני ילדה טובה, מחונכת, אבל יש לי רכבות הרים רגשיות. משחק הוא מקצוע מאוד מורכב, שלפעמים אתה מרגיש בו בהיי רציני ולפעמים מאוד מתוסכל, במיוחד כשאתה לא משיג את מה שאתה רוצה. אני מנהלת את החיים שלי באחריות רבה, יש לי בן זוג וילד, אבל אני גם יודעת לעשות שטויות, להתחרפן ולהגיע לקצה. יש לי הרבה חלקים משוגעים שאני לא מפחדת ללכת עליהם. אני מוכנה לעשות הרבה בשביל בדיחה טובה".

במה זה מתבטא?

"בפורים לפני שנתיים אלעד ואני התחפשנו לשני פאנקיסטים. נורא נכנסתי לדמות. צרחתי על אנשים ברחוב באנגלית וקיללתי אותם. זה היה גם סוג של פורקן. הפאנקיסטית הייתה האלטר־אגו שלי, דמות אחרת שאיפשרה לי לא לדפוק חשבון. היחיד שנחשף לצדדים האלה הוא בן הזוג שלי. הוא אוכל אותה כשיש לי יום רע ואני בוכה לו על מר גורלי".

תפקיד חייה של פולמן הוא האימהות. "חלמתי על אימהות מגיל צעיר", היא אומרת, מדפדפת בסלולרי שלה ומתגאה בבנה הפעוט. "כשהייתי ילדה, אמא שלי הייתה אומרת שאם הייתי יכולה, הייתי חוטפת תינוקות מעגלות. רוב הציורים שלי כילדה קשורים באימהות. היה לי ברור שארצה להיות אמא צעירה. גם מאוד אהבתי להיות בהיריון. הרגשתי כאילו יש לי יהלום, ושהיריון זה הדבר הכי יפה וסקסי בעולם. אדם נולד בתחילת הקורונה. כשבאו לבקר אותי בחופשת לידה וסיפרו לי על איזה נגיף מסוכן, אמרתי מה זה השטויות האלה. לא תיארתי לעצמי שהעולם יכול להשתנות יחד עם זה שהעולם האישי שלי השתנה. למרות שזו הייתה שנה וחצי מטלטלת, אלעד ואני זכינו בזמן איכות עם אדם. זו תחושה עוצמתית להיות אחראי על מישהו אחר, קטן ומופלא כל כך. אי אפשר לשים את זה בהולד אפילו לרגע. זה טוטלי".

פחד על הכביש

האימהות זימנה לה גם חוויות פחות חיוביות. פולמן לא תשכח את הנסיעה ההיא לפני כעשרה חודשים. היא נסעה עם חברתה הטובה, השחקנית אביב פנקס, ועם בנה התינוק, אז בן תשעה חודשים, בכביש החוף צפונה כשמשאית ענקית שהנהג שלה נרדם נכנסה במכונית שלהן וגררה אותם איתה. "המכונית שלנו הסתובבה והצד של אדם כמעט נכנס לתוך גדר הפרדה", היא אומרת, ועדיין התמונה הזאת לא מניחה לה.

"חשבתי שהנורא מכל הולך לקרות. לא חשבתי לרגע על עצמי, רק על אדם. צעקתי, 'לא, אני לא יכולה לאבד אותו. הוא הדבר הכי יקר לי בחיים'. בסופו של דבר כולנו יצאנו מהתאונה הזאת בריאים ושלמים".

היא רוצה להמשיך ולשחק כמה שיותר, ולפי המחמאות שהיא קוצרת נראה שהדרך שלה סלולה. "היא מוכשרת ברמות ומקסימה", אומרת טליה לביא. "היא שיחקה תאומות, והצליחה לעשות אותן נורא יפה – גם דומות וגם שונות בניואנסים".

בשנתיים האחרונות פולמן משתתפת במופע הקומי "דור הוואי", אותו היא מעלה יחד עם כמה מחבריה. "זה משהו עצמאי שמאפשר לי לבטא את הצדדים הקומיים המוטרפים שלי", היא אומרת. "בתקופת הקורונה הופענו על גגות בתים ובחצרות של אנשים. "זאת הייתה ממש חוויה אדירה להרגיש את הקהל מקרוב, לחזור לדבר המאוד ראשוני הזה ולשמח אנשים כמו איזו להקת שחקנים נודדת. עכשיו אנחנו חוזרים להעלות אותו בתיאטרון הקאמרי. זה מרגש, אבל גם בורגני".

איפה תהיי בעוד חמש שנים?

"אני מקווה שיהיו לי עד אז המון ילדים. החלום שלי הוא שטליה תעשה סרט המשך ל'אחד בלב' ושהגיבורות שלו יהיו התאומות".