12:30 בצהריים. המרפאה המרכזית של קופת חולים כללית בלקיה כמעט ריקה. אין בדיקות קורונה, גם המחסנים כמעט חסרי מעש.

ד"ר פואד אלצאנע, ראש מינהלת נגב דרומי של הכללית, עובר לראות מה קורה. הוא אולי מאוכזב, אבל לא מופתע. מתחילת המגפה הוא מנסה לשכנע את הבדואים בדרום להתחסן. עכשיו, עם בוא הגל השלישי, הוא מוצא את עצמו נאבק שוב בפייק ניוז, ומגייס את המנהיגים והנכבדים של העדה למאמץ המלחמתי. "יש אנשים שפחות מאמינים בחיסון ובקורונה בכלל", הוא מסביר, "יש סיפורים שמסתובבים במדיה, שמועות, וזה משפיע".

שנת הלימודים הקרבה, הוא מקווה, תחולל שינוי. "אם יתנו את הכניסה לבית הספר בחיסון, או בביצוע בדיקה מדי יום, זה יעודד להתחסן", אומר ד"ר אלצאנע, "אני מעריך שאנשים לא ירצו להיתקע עם הילד בבית או לעשות בדיקות כל יום. הבעיה היא שכרגע אחוז המתחסנים בקרב בני הנוער מאוד נמוך, ובאחוז כזה אף אחד לא יכול להבטיח ששנת הלימודים בכלל תיפתח כסדרה. יש גם חשש לסגרים בגלל חשיפות חוזרות. צריך לגרום לאנשים להתחסן, או שיישארו בבית בלי שיסכנו את אלה שהתחסנו".

ביציאה מהמרפאה הוא נתקל בחסן אלפגיר, בן 25 שעוד לא התחסן. הוא יושב על כיסא וממתין לקבל שירות, בלי מסכה. פקידת הקבלה ראוי אבו גומעה מושיטה לו אחת במהירות. "אני לא אתחסן", הוא אומר, "החיסון לא מפחיד אותי, אבל אני עובד. לא היה לי זמן". ראוי מזנקת: "אין לך זמן? עכשיו תקבל!"

אום אל־פאחם. שממה במרפאה | צילום: גיל נחושתן

"התלבשתם עליי", עונה חסן, וממשיך בשלו: "מי שמתחסן זה לא עוזר לו בכלום. טוב, תזמינו לי תור למחר". האם יגיע? ספק רב.

רק 9.5% מלקוחות כללית בני 60 פלוס שחיים בלקיה התחסנו במנה שלישית. בתל שבע – רק 8%. ביישובים כמו אום בטין וביר הדג' ובשבט אל אטרש המספר נמוך אף יותר.

"האוכלוסייה בתל שבע במעמד סוציו־אקונומי מאוד נמוך. מבחינה שבטית היישוב מאוד מורכב ויש אתגר לקדם שירות רפואי", מסביר אלצאנע, כשהוא נכנס למרפאה המקומית ביישוב. ראש המועצה הוא עומר אבו רקייק, אח מוסמך. "הוא היה מהראשונים שפירסמו בפייסבוק ובווטסאפ קריאה להתחסן", מספר אלצאנע, "לולא המעורבות האישית והעקשנות שלו היינו מוצאים יישוב עם אחוזי ההדבקה הכי גבוהים ואחוזי מתחסנים הכי נמוכים".

האח סארי אלגלבאן, תושב ערוער, אחראי על החיסונים. "במגזר הבדואי, כמו במגזר הערבי כולו, הפייק ניוז פגע קשות בקצב ההתחסנות. וזה ממשיך גם עם החיסון השלישי", הוא מסביר. מה עושים? מנסים להרגיע את האנשים. השיטה: טלפונים אישיים, גם מרופאים, ומוקדי חיסונים שפתוחים גם בשבת.

דוקטור פואד אלצאנע. "אצלנו פחות מאמינים בקורונה" | צילום: חיים הורנשטיין

המספרים בכלל האוכלוסייה הערבית גבוהים יותר, אך עדיין רחוקים מאלה של האוכלוסייה היהודית. שיעור המתחסנים במגזר כולו עומד על 53%, לעומת 69% במגזר היהודי.

פרופ' בשארה בשאראת, יו"ר החברה לקידום בריאות האוכלוסייה הערבית ומנהל מכלולי רפואה במטה הקורונה במשרד הבריאות, מסביר כי ניתן לחלק את האוכלוסייה הערבית לשלושה חלקים, שבכל אחד מהם התגלו בעיות אחרות. "במזרח ירושלים יש חוסר אמון בכל המערכות ולכן קשה להביא אנשים להתחסן. היה שלב שיהודים התחילו לבוא להתחסן במזרח העיר עקב עומסים, ודווקא זה גרם לחברה הערבית להגיע גם כן. בנגב יש אנשים במעמד סוציו־אקונומי נמוך, וזו אוכלוסייה שקשה יותר להביא להתחסן. בכלל המגזר יש חוסר באוריינות בריאותית והיאחזות במידע מוטעה. קל לאנשים להיתפס לפייק ניוז כי קוראים כותרות בלבד. לרוב אי אפשר להבין לעומק את הנושא כשלא מבינים את השפה".

גם בצפון, באום אל־פאחם, התמונה דומה. האנשים ברחובות ללא מסכות, המרפאות ריקות ממתחסנים. "צעירים רבים כאן לא מאמינים עדיין שיש בכלל קורונה", מסביר ד"ר חאלד מחמוד, רופא שיניים מקומי. "חייבים להתעורר, להתחיל במסע הסברה נרחב ולבצע אכיפה".

קבוצת צעירים מסתובבת ללא מסכות ברחוב אלטוק. "התחסנתם?" אנחנו שואלים. "לא", הם עונים, "ממילא כל החולים מגיעים מנתב"ג. אצלנו לא ממש מתרגשים מקורונה, מכמה ימי בידוד. אנחנו חוששים יותר מתופעות הלוואי של החיסון. יש הרבה פערים בין מה שקורה כאן למה שקורה אצלכם, במגזר היהודי. חשוב לכם שנתחסן? תשקיעו בהסברה. תשקיעו בנו".