1. אתמול היו למעלה מ־6,000 מאומתים במדינת ישראל. ב־17 ביולי ממוצע הנדבקים בישראל עמד על כ־700. עשרה ימים מאוחר יותר הוא הכפיל את עצמו ליותר מ־1,400. עשרה ימים קדימה, הוא עמד כבר על למעלה מ־3,200. משרד הבריאות וראש הממשלה אומרים כי כעת קצב ההכפלה הוא כל 8 עד 10 ימים. המומחים אומרים כי עוד לפני השבוע האחרון של אוגוסט עשויים להיות פה למעלה מעשרת־אלפים נדבקים, ובערך 2-1 אחוזים מאלה יאושפזו – לפי הנתונים של הממשלה עצמה – במצב קשה בבתי החולים.

אם אתם חושבים שזה מה שעומד לקרות, וההדבקה אף תתגבר, איך לדעתכם מערכת הבריאות תעמוד בלמעלה מ־120 חולים קשים בכל יום? האם אתם מאמינים שבקרוב נראה דעיכה של המגפה? יש לכם נתונים לגבות את ההערכה הזו – נתונים מגורם רשמי כלשהו? כי אם כן, אנא תרגיעו את הציבור ואת המומחים מטעמכם. הם מודאגים.

2. ישראל החליטה על זריקות דחף, והייתה הראשונה בעולם. השתבחתם בהחלטה. אולי היא אף תמנע את הסגר, ותתברר כהחלטה יוצאת מן הכלל. אבל אם ההדבקה תמשיך להשתולל, מבלי שתעשו דבר לצמצם אותה, איך יספיקו כל בני ה־60 פלוס להתחסן לפני שהווירוס ידביק רבים מהם?

3. בהמשך לכך, אתם אומרים שאינכם רוצים סגר ושהוא יהיה הרסני למשק. צודקים. בכלל, אף מומחה כמעט לא המליץ על סגר, אף מאמר בעיתון לא קרא לו. רק אתם, שרי הממשלה, מדברים כל היום על זה שלא יהיה סגר. במשך חודשיים אומר לכם משרד הבריאות – לא המומחים בטלוויזיה, לא הפרשנים בעיתונים, משרד הבריאות שלכם (ושלנו) – שכדי למנוע הדבקה נרחבת וסגר הרסני נדרשות הגבלות במשק. אנשי המקצוע ביקשו תו ירוק, שאותו לבסוף החלטתם להחיל במלואו רק אתמול. מדוע לא עשיתם צעד משמעותי להאט את ההדבקה עד כה? לא סגר – אלא אף צעד אחר? מדוע לא הגברתם את האכיפה, עד לאחרונה? מדוע סירבתם עד כה לכל הגבלה על התקהלות? האם זה נובע מהחלטה אפידמיולוגית דרמטית, או פחד מסנטימנט הציבור והענפים שייפגעו?

4. במילים אחרות – האם החלטתם שישראל מאמצת את המודל השוודי, רק עם זריקת דחף? זו איננה שאלה קנטרנית. הממשלה ריבונית לקבל החלטות כאלה, כמובן. לאור החיסון וזריקות הדחף, לאור הנזק הכלכלי של השנים האחרונות, אולי הגעתם למסקנה שישראל יכולה וצריכה לספוג עכשיו הדבקה נרחבת ומספר גדול של מתים. מהו המספר הזה? האם החלטתם עליו בממשלה?

אם זה אכן המצב – לא כדאי שתזהירו את בני ה־60 ומעלה, שיישמרו לנפשותיהם בשבועות הקרובים? אולי מערך שיסייע להם להיכנס לבידוד מרצון?

5. ביממות האחרונות פורסם כי ישראל עומדת לפתוח בניסוי שטרם נוסה במערב: אשפוז ביתי לחולים קשים בקורונה. יש אכן מחקרים שמראים שאשפוזים ביתיים מיטיבים את בריאות החולים, אבל הם לא נוסו במדינות מפותחות לחולים קשים בהתפרצות הקורונה.

במהלך הגל השני של הקורונה כונסה "ועדת בן יהודה" של משרד הבריאות שהבהירה שאסור לאשפז חולים קשים בכל מקום שאיננו בית חולים. מי החליט לבטל את מסקנותיה? מהו הפרוטוקול הרפואי הממוסמך לטיפול בחולים קשים בביתם? כיצד ייעשו להם צילומי חזה, או יינתנו להם סטרואידים בעירוי? כמה פעמים ביום יראו אותם אחים או אחיות ורופאים? האם הוכן מד"א לאפשרות של פינוי מהיר, שהרי חולים קשים בקורונה נוטים להידרדר במהירות? שאלה נוקדנית: כמה מקרובי המשפחה של השרים שיחלו במצב קשה יאושפזו לדעתכם בביתם?

6. בא' אלול הלכו מאות אלפי תלמידים לבתי ספר חרדיים והחלה שנת הלימודים. מדוע לא העבירה עד כה הממשלה תקנות הקשורות לחינוך? מהו בכלל המתווה בהתמודדות עם הקורונה עבור התלמידים האלה? התקשרו אליי מנהלי בתי ספר וראשי רשויות חרדים לשאול. לא ידעתי מה לענות.

7. ישראל היא מדינה עם דרגת חיסון גבוהה, עם מבצע מהיר לזריקות דחף ומערכת בריאות מצוינת. ברור שיש לה סיכוי לא רע להתחמק ממשבר אשפוז, למרות הדבקה גבוהה. אתם השרים מדגישים שוב ושוב את הפגיעה הכלכלית, החברתית והנפשית הקשה כתוצאה מסגר. אבל אם אינכם מוכנים להטיל כל הגבלה כדי להימנע ממנו, ואם אתם סומכים באורח בלעדי רק על החיסונים שימנעו תחלואה ותמותה, האם אין זה הימור יוצא דופן?