טסלה? מאזדה!

המכונית הכי מדוברת בשוק הרכב היא טסלה מודל 3, שהפכה לחשמלית הנמכרת ביותר בארץ. כבר הייתה לנו 3 אחרת, של מאזדה, שכיכבה במשך כמעט עשור בראש טבלת המכוניות הנמכרות בישראל. השבוע נהגנו במאזדה החשמלית הראשונה שנחתה כאן בהפתעה, ואפשר כבר עכשיו לסכם: היא שונה מאוד משתי ה־3 האחרות.

ראשית, בתצורה: MX-30 קוראים לה, קידומת שבמאזדאית מרמזת על דגמים ספורטיביים ומיוחדים, כמו ה־MX-5 רודסטר המיתולוגית. דווקא בזמן שחשמליות הופכות להיות מכוניות מיינסטרים, מאזדה בחרה לבנות את החשמלית הראשונה שלה כמכונית נישה, קרוסאובר מעוצב, עם דלתות אחוריות שנפתחות נגד כיוון הנסיעה, "דלתות התאבדות" כפי שמכונה התצורה הזאת בתעשיית הרכב, משום שהן מסתירות לנוסע מכוניות שמתקרבות לכיוונו. מדובר באביזר ייחודי ויקר לייצור: תמצאו אותו ברולס רויס, וגם בחשמלית נישה אחרת, ב־מ־וו i3. ואם זה לא מספיק, היא בנויה על בסיס הפלטפורמה של מאזדה 3 ו־CX-30, תוך הסבתה להנעה חשמלית, מה שבדרך כלל פוגע בביצועים ובהתנהגות הכביש.

שנית, בסוללה: רק 35.5 קוט"ש, פחות ממה שיש אפילו לרנו זואי הקטנה והוותיקה, מה שגוזר טווח רשמי משולב לפי תקן WLTP של 200 ק"מ בלבד. במאזדה טוענים להגנתם שלא כל נהג זקוק לחשמלית ארוכת טווח, שהסתפקות בסוללה קטנה יותר מקטינה מאוד את הפליטות בתהליך ייצור הרכב, ושסוללה קטנה יותר מסייעת דרמטית להוזלת המחיר. בפועל נראה שמאזדה נזקקה לחשמלית לא יקרה מדי שתוכל להימכר באירופה בכמויות מספיקות כדי לעמוד במגבלות זיהום האוויר החדשות. הבטחה למנוע בנזין רוטורי קטן כמאריך טווח טרם מומשה.

ושלישית: ה־MX-30 עדיין לא מגיעה לארץ ביבוא סדיר של דלק מוטורס, מה שצפוי לקרות רק בשנה הבאה. בינתיים אפשר למצוא אותה אצל גזפרו מעמק חפר, שלצד עסקי הליסינג שלה החלה בשנים האחרונות לעסוק גם ביבוא מקביל, בין השאר של דגמים שלא מגיעים לארץ ביבוא סדיר, כמו פולקסווגן ארטאון. כעת כמה עשרות יחידות של המאזדה החשמלית כבר בדרך לארץ, עם תג מחיר לפני מיקוח של 199 אלף שקל.

|

שווה את הכסף? בזמן שטסלה מודל 3 נראית יותר ויותר על הכבישים, MX-30 מיועדת למי שרוצה לוודא שלא תהיה לו חשמלית כמו של השכן. העיצוב נקי, קצת רטרואי, וזה עוד כלום לעומת תא הנוסעים. כמכונית דגל בתחום הירוק, אפשר למצוא כאן דלתות עם משטחי בד שעשויים מבקבוקים ממוחזרים, ריפודים שמשולבים בהם סיבים מפלסטיק ממוחזר, ומשטחי שעם טבעי בקונסולה המרכזית. הנדסת האנוש טובה, אפילו שהשליטה על בקרת האקלים מתבצעת ממסך מגע 7 אינץ' בתחתית הקונסולה, מתחת למסך 8 אינץ' נפרד לניווט.

מלפנים נוח ומרווח והמושבים טובים, עם ישיבה דומה ל־CX-30, גבוה ממשפחתיות, ונמוך מג'יפונים. מאחור מדובר במושב קצת תיאורטי: מרווח הברכיים מצומצם, המושב עצמו נמוך והחלונות קטנים עוד יותר מאלה שבטויוטה C-HR. את הדלתות האחוריות המוקטנות אפשר לפתוח רק אחרי שדלתות הנהג והנוסע מלפנים נפתחו. בתצורה הזאת אין לרכב קורה מרכזית, מה שמקל על הכנסת והוצאת ילדים מהתקני ריסון מאחור. אבל עם מבנה הדלתות הזה, הסעת ילדים היא עניין מסורבל מאוד. לפחות תא המטען בנפח סביר, 366 ליטר, אבל המבנה של הדלת האחורית מגביל מאוד את הראות לאחור.

רמת האבזור גבוהה: חישוקי סגסוגת 18 אינץ', ריפוד משולב עור מלאכותי, תצוגה עילית לנהג, שנהנה גם מכוונון חשמלי למושב, מפתח חכם, מצלמת רוורס וחיישני חנייה מלפנים ומאחור. גם האבזור הבטיחותי מקיף.

עם משקל של 1.7 טון והספק של 146 כ"ס בלבד, אין כאן תאוצות נוסח טסלה. הביצועים טובים, אבל גם ככה לא תרצו ללחוץ יותר מדי עם טווח הנסיעה המוגבל. ה־MX-30 מתקשה לשחזר אפילו את נתוני הטווח הרשמיים, 170 ק"מ יהיו ריאליים יותר אפילו בנסיעה בין־עירונית סבירה, מה שיחייב אתכם לשלוט במפת עמדות הטעינה המהירה (DC) ולהמתין בסבלנות – כי היא תומכת רק בטעינה של עד 50 קוט"ש, ולא תיטען מהר יותר גם בעמדות חזקות יותר.

משהו חיובי לסיום? לפחות התנהגות הכביש מהנה מאוד, כמצופה ממאזדה – עניין נדיר בקרב חשמליות. נוחות הנסיעה טובה יחסית לחשמליות אחריות, והנסיעה שקטה.

בשורה התחתונה זו מכונית עם פיצול אישיות. מעוצבת ומהנה, אבל לא ממש שימושית ודי יקרה. פיג'ו e-2008 תהיה פשרה טובה ממנה בשילוב שבין שימושיות, הנאה, מחיר וטווח נסיעה. ה־MX-30 תתחרה בעיקר במיני SE (החל מ־200 אלף שקל) על ליבם של מי שמחפשים חשמלית לא ממש פרקטית עם ערך מוסף – ומוכנים להשקיע בה לא מעט כסף.