דיכוי עצמי

העולם המוסלמי, ברובו הגדול, מפגר בכל מדד אפשרי אחרי מדינות המערב. זה עצוב. חוגים פרוגרסיביים התמכרו להאשמת המערב, הלבנים, ישראל, הציונות ושאר ירקות. כולם אשמים. רק לא המוסלמים עצמם. מדוע הנשים הפלסטיניות מדדות מאחור? בגלל הכיבוש. כן, יש מאמרים אקדמיים, אוי לבושה, שזו בדיוק הטענה שלהם. גם חלק לא קטן מהאינטלקטואלים המוסלמים אימצו את הגישה הפרוגרסיבית. היא פוטרת אותם מאחריות. היא מטילה את האשמה על אחרים.

כדי להפריך את ההבל הפרוגרסיבי הזה, כדאי להציג את המציאות העגומה כפי שהיא. הבעיה היא מעמד האישה. זה כנראה הגורם מספר אחת לפיתוח האנושי. חברה שמדכאת את הנשים היא חברה שמדכאת את עצמה. חברה שדנה את עצמה לנחיתות ולפיגור. מעמד האישה הוא פועל יוצא של תרבות, מסורת, מורשת ודת. זה לא הקפיטליזם ולא הציוניזם ולא המערב ולא הקולוניאליזם. זה דיכוי מתוצרת עצמית.

אחד השינויים המרתקים שהתחוללו באפגניסטן בשני העשורים האחרונים היה השיפור במעמד האישה. נכון, מדובר כמעט רק בנשים בסביבה עירונית, והשינוי לא היה דרמטי. אבל משהו בכל זאת קרה. עכשיו, עם שובו של הטליבאן לשלטון, הראשונות שישלמו את המחיר הן הנשים. ורחובות קאבול, כך הדיווחים, כבר התרוקנו מנשים. זו טרגדיה שנבנית לנו מול העיניים. מדינה שמחסלת חצי מההון האנושי שלה.

מדד הפיתוח האנושי, לצד מדד האי־שוויון המגדרי, מציגים את הטרגדיה במלוא אכזריותה. כמעט כל המדינות שנמצאות בראש רשימת השוויון המגדרי, הן המדינות שנמצאות בצמרת מדד הפיתוח האנושי. ישראל במקום ה־19, המאוד מכובד. במדד האי־שוויון היא במקום פחות מכובד — 33. יש רק מדינה מוסלמית אחת שמקדימה את ישראל — איחוד האמירויות, במקום ה־31. רוב המדינות המוסלמיות, לעומת זאת, נמצאות הרבה מאחור.

ב־1928 פירסמה נזירה זיין אל־דין, צעירה לבנונית־מוסלמית, ספר מעורר מחלוקת: "Veiling and Unveiling". אל־דין עסקה, כבר אז, בסוגיית הרעלה והבורקה שנשים מוסלמיות עוטות. אין הלכה איסלאמית, היא קבעה, שמחייבת כיסוי ראש. היא הוסיפה וקבעה אז, שמדובר בארבע רעלות: רעלת הבגד, רעלת הצביעות, רעלת הבורות ורעלת הסטגנציה. האשימו אותה שהיא "משתפת פעולה עם הקולוניאליזם". היא לא ויתרה. "יש קשר ישיר בין קידמה לבין כיסוי הפנים. ככל שנשים מכוסות יותר – כך האומה חשוכה יותר". בעולם המוסלמי היא לא הפכה לגיבורה גדולה.

זה לא מקרי שאיחוד האמירויות היא גם המדינה המוסלמית המתקדמת ביותר מבחינת מעמד האישה, וגם המדינה שמכוננת יחסי שלום חמים עם ישראל. ואפגניסטן? היא חוזרת לאזור החשוך ביותר. והפער בין איחוד האמירויות למדינות החשוכות, כמו איראן ואפגניסטן, מבהיר לנו שאל־דין האמיצה צדקה. וכאשר יבינו את זה בעולם המוסלמי — זה יהיה הצעד הראשון לשינוי.