במוצאי שבת, 1 בפברואר 2020, היבהב לפתע מסך הטלפון של פרופ' שמואל שפירא עם מספר לא מזוהה. שפירא, שהיה אז מנהל המכון למחקר ביולוגי בנס־ציונה – מהגופים הביטחוניים החשאיים בישראל – רגיל לשיחות מוזרות, וענה מיד. מן העבר השני נמסרה לו הודעה לקונית: "אתה מוזמן לפגישה עם ראש הממשלה מחר בצהריים כדי להציג היתכנות לתכנון ולייצור של חיסונים ונוגדנים".
וכך, בשיא האגביות, כאילו משהו על הדרך, נולדה התוכנית לפתח חיסון ישראלי נגד קורונה.
שנה וחצי חלפו מאז. הישראלים חוסנו בינתיים בחיסון של חברת פייזר, שעבד מצוין, ועכשיו כבר פחות. אבל פרופ' שפירא, "אבי" החיסון שמעולם לא הגיע למדפים ונמצא בשלב של ניסויים קליניים מתקדמים, עדיין משוכנע ומאמין שהחיסון הישראלי, 'ברילייף' שמו, עוד יעשה את העבודה שלשמה פותח. אולי אפילו טוב יותר מכל קודמיו. "יש תנאים בסיסיים שמדינה צריכה. אי־אפשר להסתמך על אחרים, ודאי לא בדבר שהוא מציל חיים", הוא אומר בראיון בלעדי ל־'7 ימים'. "אנחנו מדינה מספיק חשובה, מספיק גדולה, כדי שיהיה לה חיסון בעצמה. יכול להיות שמחר לא יהיו לנו יחסים כאלה טובים עם מדינה כזו או אחרת ולא נקבל את החיסונים. יכול להיות שמנכ"ל של חברה X יחליט שאת הניסוי הוא לא עושה על אזרחי מדינת ישראל, אלא על אזרחי סינגפור. מה נעשה אז?"
ובכל זאת, רובנו כבר מחוסנים. למה בעצם אנחנו ממשיכים לפתח חיסון אחרי כולם?
"כי הפנדמיה לא נגמרה. יצטרכו זריקות דחף".
אבל גם נתניהו וגם בנט אמרו שיהיו לנו חיסונים ככל שיידרשו.
"יש מחסור אדיר בחיסונים בעולם. כל העולם מחזר אחרינו. לא רוצים את החיסון בישראל? אין בעיה. אז יש פה פוטנציאל אדיר של יצוא. גם בלי הווריאנטים, העולם לא יחוסן לפני סוף שנת 2023־2024. ועד שהעולם לא יחוסן, יהיו שוב ושוב וריאנטים, ושוב־ושוב התפרצויות, עוד גל ועוד גל".
והחיסון הישראלי יהיה טוב כמו חיסונים אחרים?
"אני חושב שהוא יותר טוב מאחרים. בחרנו בגישה שמצד אחד היא חדשנית, ומצד שני היא קצת פחות נועזת מהחיסונים שהשתמשו בהם. המודל שלנו קיים בעולם שלוש־ארבע שנים, ויש איתו ניסיון לא רע. כמה ניסיון יש עם החיסון הנוכחי שמשתמשים בו? שישה־שבעה חודשים?"
מה דעתך על ההחלטה התקדימית לחסן מבוגרים במנה שלישית?
"אני חושב שיש בזה הרבה מאוד בעייתיות. שתי הזריקות הראשונות קלעו למטרה, בערך. אני לא חושב שזה היה חיסון מצטיין. הוא חיסון שהיה טוב לארבעה־חמישה חודשים, חיסון שמהר מאוד מתחיל להיכשל בסולם המוטציות. חיסון שפחות ברור אפילו אם הוא מונע מחלה קשה. נראה שהוא כמעט לא מונע הידבקות. אני חושב שהדחף היה צריך להיות דחף מסוג אחר. יש בזה היגיון רפואי ומדעי".
"דחף מסוג אחר", כמו מודרנה, למשל?
"אפילו מודרנה אני לא בטוח שהוא מספיק שונה מהחיסון שמקבלים פה. חיסון זה כמו כימותרפיה. כשיש בעיה רפואית קשה, מנסים לתקוף את הגורם לה בכמה חזיתות. פה תוקפים שוב באותה חזית, באותו חיסון שלא מתאים לווריאנט הזה. נותנים פעם שלישית את אותו דבר. אני לא בטוח שזו ההחלטה הכי מדעית והכי מושכלת".
אבל אין כרגע אלטרנטיבות. זה מה שיש לנו.
"גם לא לעשות כלום זו אלטרנטיבה. אנחנו חלוצים. בעצם אנחנו ממשיכים להיות מעבדת חיסון של העולם. בחיסון הראשון והשני היינו מעבדת חיסונים, ועכשיו בחיסון השלישי, אנחנו עדיין מתנהגים ככה".
"מעבדת חיסונים". המושג המצמרר הזה חוזר שוב ושוב בפי פרופ' שפירא. גם בראיון וגם בספר שהוא עומד להוציא, 'קרקס הפנדמיה' (הוצאת 'ידיעות ספרים'), הוא קובע שוב ושוב: הישראלים שהתחסנו השתתפו בעצם בניסוי המוני של חברה מסחרית.
בספר שלך אתה כותב שפייזר, השתמשה בנו כשפני ניסוי. אני מצטטת: "מנכ"ל החברה (היהודי הטוב), אשר מיליונים מחיסוניה שימשו בישראל, ציין בראיון לרשת אן־בי־סי כי ישראל משמשת מעבדה עולמית להתחסנות. למיטב ידיעתי, זה המקרה הראשון בהיסטוריה שבו שפני ניסוי שילמו תעריף מופקע עבור השתתפותם בניסוי". אתה באמת מרגיש ששימשנו שפני מעבדה?
"אני מאוד תומך בחיסונים. חיסון זה אבן יסוד ברפואה מונעת. אין על זה ויכוח בכלל. אני גם חושב שזה נכון לחסן את אזרחי ישראל בחיסון שהיה זמין באותו זמן, בתנאי שהוא נבדק ושהוא בטוח ושההחלטות ענייניות. אין לי ספק בכך".
אוקיי, אז איפה פה מתחיל הניסוי בעיניך?
"ישראל היא מעבדה מצוינת. ואני אומר את זה גם לחיוב. לא רק לשלילה. עכשיו, יש לנו מידע על סדר גודל של שישה מיליון מחוסנים בישראל. אבל זה בהנחה שהדיווחים הם דיווחי אמת, ולדעתי יש קצת תת־דיווח וקצת התעלמות מתופעות לוואי. אני לא חושב שחפרו מספיק לחפש תופעות לוואי. מסיבות ברורות. לא חושב שמישהו מאוד התאמץ לחפש תופעות לוואי. אבל אני חושב שעדיין, מערכת שמכילה את המגדר של האנשים, את הגיל שלהם, מחלות רקע, תופעות לוואי, תאריכי חיסון, זה אוצר".
אתה חושב שהיה מי שגימד בכוונה את תופעות הלוואי של החיסון?
"אני יודע מסביבתי הקרובה ומשיחות שקיימתי עם רופאים, שקיימות תופעות משמעותיות שאולי קשורות לחיסון. אני לא חושב שבכוונה טייחו אותן. אבל יותר נוח לא לחפור ולא לדעת".
אילו תופעות לוואי זכו להערכתך לתת־דיווח?
"הפרעות בקצב הלב. כאבי שרירים חריגים. אף אחד לא הרים טלפון פעם אחת אליי, לחברים שלי או למשפחה ושאל: ‘היה משהו?’ לדעתי מתוך כוונת מכוון. היה נוח להתעלם מזה".
בסדר, אבל אתה אומר שזה היה נכון לחסן. אז איפה כאן הניסוי? מתי מבחינתך עברנו את השלב מחיסון שהוא טוב ולגיטימי למשהו שיש בו אלמנט אולי בעייתי אתית?
"אני מדבר על שקיפות. היה צריך להגיד לך: שרית, תדעי שכל הנתונים שלך בתיק מועברים לחברה. לחברה שהיא חברה מסחרית. עכשיו, האם את מסכימה או לא מסכימה לזה?"
גם אם הנתונים נמסרים באופן אנונימי?
"כן. אין ספק, צריך לעשות ניסויים. הרפואה צריכה להתקדם, המדע צריך להתקדם. אבל צריך לעשות את זה ביושר ובשקיפות".
ואחרי כל זה, אתה הלכת לקבל את החיסון השלישי?
"אני ממש לא רץ להתחסן. ביום הראשון של מתן המנה השלישית, שמעתי מישהו שאמר: כבר חיסנו 700 איש, ואין תופעות לוואי. זו אמת. אני מניח שאף אחד לא קיבל את החיסון, נפל על הקרקע ומת במקום. אבל יש בזה סוג של הטעיה. אז אני אחכה קצת לראות מה קורה. אני מקווה שבינתיים אולי יופיע איזה מאמר רציני. אולי איזו רשות עולמית רצינית תיתן חוות דעת לכאן או לכאן".
אתה חושב שההחלטה על חיסון שלישי הייתה טעות ברמה הלאומית?
"אני חושב שהיה פה חיפזון. האם זו הייתה טעות או לא? ימים יגידו".
× × ×
שלט מתכת מוזהב, עליו מוטבע סמל המנורה, מכריז כי זה השער אל 'המכון הביולוגי למחקר בישראל'. מעטים המוסדות בארץ שסביבם התפתחה הילה של מסתורין וסודיות, כמו המכון בנס־ציונה. הנכנסים אל מעבר לחומות המכון, יכולים להיבלע לתוך שני עולמות: זה הגלוי, וזה הסמוי. בחלק הגלוי של המכון, גאים לספר על פיתוחים כמו חיסון לפוליו, אמצעים לזיהוי של חומרי נפץ, ופיתוח נוגדנים, תרופות ומחקרים פורצי דרך נוספים.
בחלק הסמוי אולי גאים, אבל לא מספרים שום דבר.
על פי פרסומים זרים, בנס־ציונה מפותחים אמצעי הנגד למקרה של מתקפה ביולוגית על ישראל. פרסומים אחרים בעולם טענו כי במעבדות סודיות של המכון מפותחים גם אמצעי תקיפה ביולוגיים; שהרעלים שבאמצעותם, למשל, ניסו להתנקש בחאלד משעל בירדן ב־1997 ובאל־מבחוח בדובאי ב־2010, היו מֵייד אין נס־ציונה.
אל"מ (מיל') פרופ' שפירא (65) נחת אל תוך העולם הזה, החשאי בחלקו, לפני כשמונה שנים, לאחר קריירה ארוכה כרופא. הוא היה סגן מנהל בית החולים הדסה; ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית; הקים ועמד בראש המסלול לרפואה צבאית 'צמרת' ומילא תפקידים בכירים נוספים. הוא פירסם למעלה מ־120 מאמרים מדעיים ושישה ספרים, ונחשב למומחה ברפואת טרור, התחום העוסק בתגובה הרפואית למגוון של אירועי טרור, כולל לא קונבנציונליים.
מאז שמונה לתפקיד הרגיש, נכפתה עליו השתיקה. גם בחודשים הארוכים שבהם עמד בראש המרוץ לפיתוח החיסון הישראלי, הוא לא פצה פה. שם, מהמקום הכי קרוב שיש, ראה שפירא איך המדינה התנהלה בחודשי הקורונה הארוכים: את התככים, הניהול הכושל, מלחמות האגו. בחודשיים שחלפו מאז שפרש, שפירא ישב וכתב. התוצאה היא הספר 'קרקס הפנדמיה', שמהווה למעשה דוח ביקורת חמור, סוג של "אני מאשים, גרסת הקורונה". וכשזה מגיע ממי שבתפקידו עמד בראש הגוף המדעי מס' 1 במדינה למלחמה ביולוגית – גם כדאי מאוד להקשיב למה שיש לו לומר. אפילו אם אחרים לא מאוד מעוניינים שתשמעו.
"הספר עבר צנזורה תוך ימים ספורים", אומר שפירא, "אבל מזה שבועות הוא מצפה לאישור ועדת שרים, והאישור הזה מבושש לבוא. יש לי הרגשה לא נעימה שלאיש לא בוער שהתחקיר אולי הכי מעמיק שנעשה בישראל בנושא הקורונה, ייצא".
שפירא פותח את ספרו בקביעה נחרצת: ממשלת ישראל צריכה להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת ההתנהלות בנושא הקורונה. "הייתי שם כל הזמן", הוא כותב. "ראיתי, שמעתי, לא פעם לא האמנתי למתרחש ולא פעם הזדעזעתי".
ממה הזדעזעת?
"כל יום אני חושב כמה השם 'קרקס הפנדמיה' משקף את כל מה שקורה פה לכל אורך הדרך. יש הרבה זגזוגים, הרבה פליק־פלאקים, לפנים ולאחור. יש פה הרבה יחצנות ואיזה רצון לשאת פנים ולא באמת גישה עניינית. לא לגמרי רציני. לא לגמרי מעורר אמון, עם הרבה אחיזת עיניים. ככה מתנהל קרקס".
אתה פותח את הספר בקריאה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, לא פחות. למה?
"האירוע במירון, שמדברים עליו כמועמד לוועדת חקירה, עם כל הצער, נהרגו בו 45 אנשים. בקורונה אנחנו כבר ב־6,600 מתים ומספר אסטרונומי של נפגעים. לא צריך לבדוק את זה? זה האירוע הכי גדול שעבר על האנושות מאז מלחמת העולם השנייה, ואירוע כזה צריך להיבדק. אני לא מכיר תחקירים אמיתיים ורציניים שנערכו במהלך השנה ושמונת החודשים האחרונים".
אתה חושב שהיה זמן לתחקירים כאלה, תוך כדי המלחמה עצמה?
"ודאי שהיה זמן. במקום לדבר בטלוויזיה, אפשר לעשות תחקיר. במקום לעשות ישיבת קבינט של 12 שעות, אפשר לעשות תחקיר של ארבע שעות".
את מי היית ממנה לשבת בוועדת חקירה כזו?
"אנשי מקצוע. האירוע צריך להיבדק בצורה אובייקטיבית, בצורה נכונה. לא כדי לערוף ראשים, אלא כדי להסיק מסקנות ולהפיק לקחים וללמוד ולשפר מערכות. ויש הרבה מה לשפר".
ובוועדת החקירה שלך, מי אשם במחדל הזה? מי האשמים שלך בקרקס הפנדמיה?
"כולם אשמים בדרך שבה הדברים התנהלו. לפעמים, האגו והכבוד ניצחו, במקום שהדברים יהיו ענייניים ומדעיים וההחלטות תהיינה החלטות אובייקטיביות. מי שניהל את האירוע יכול היה לנהל אותו יותר טוב. יכול היה להיוועץ יותר טוב. וגם אני הייתי צריך לצעוק יותר חזק. יכול להיות שהייתי צריך להפוך שולחנות".
אבל אתה לא נוקב בשמות. לא אומר "נתניהו", "אדלשטיין", "בר סימן טוב", "גמזו".
"לא אגיד שמות. אומר רק שהאצבע צריכה להיות מופנית מצד אחד לאנשים בכירים מאוד, ולמנהלים בכירים מאוד, ומנגד לאזרח הפשוט, שלא הבין שהוא מחויב לבריאות של עצמו ושל סביבתו".
עזבת את המכון סמוך להקמת הממשלה החדשה. אולי זה השתנה?
"יש ממשלה חדשה אבל חלק מהפקידים הם אותם פקידים. והנה, אנחנו בגל רביעי. אני לא חושב שמישהו האמין שנגיע לזה. גם אני, שהייתי פסימי מההתחלה, לא חשבתי שנגיע לגל רביעי, עם אותן שיחות, עם אותם דיונים, בדיבור קצת אחר. אחרי 20 חודשים עדיין לא מבצעים תחקירים אפידמיולוגיים כמו שצריך. אמו של חולה בן שישה חודשים שאני מכיר קיבלה הודעה במייל שעומדים להתקשר אליו לצורך תחקיר אפידמיולוגי. המערכת אפילו לא מזהה שמדובר בתינוק. אם זה לא היה כל כך עצוב זה היה מצחיק. ובינתיים, בטלוויזיה, ממשיכה המקהלה המדובררת".
איזו מקהלה?
"אנשים שמהבוקר עד הלילה נמצאים בטלוויזיה. חלק מהם אמורים לטפל בחולים, חלקם אפילו לטפל בטיפול נמרץ. מצד שני, יש שם גם כל מיני אנשים שניצלו את הרגע. חלקם אנשים מתחומי התמחויות לא רלוונטיים לחלוטין, כמו קרדיולוגיה או רפואת נשים. פרופסורים מכל מיני אוניברסיטאות, פרופסורים ממדעים מדויקים שמדברים על רפואה וכן לחסן ולא לחסן, וכן הערכות סיכונים ולא הערכות סיכונים. היו פה הרבה מאוד רעשי רקע".
אנשים כמו מי? פרופ' לס, למשל?
"ללס הייתה דעה חריגה, אבל הוא איש מקצוע. אני מדבר על אפידמיולוגים בכירים שמדברים על וירולוגיה ואימונולוגיה. על קרדיולוג בעברו שמרבה להתראיין בשאלות של חיסונים. אנשים שלא הצליחו בסיבוב הראשון חוזרים בדלת האחורית לתת עצות".
אתה כותב שהמחיר ששילמה ישראל עד היום על המגפה, יותר מ־6,500 קורבנות, גבוה ביחס לאוכלוסייה שלה. על סמך מה אתה מסיק את זה?
"רוב ההשוואות שנעשו במצגות של כל מיני גופים היו דמגוגיות. היה איזה יום, למשל, שאמרו שבברזיל יש 2,400 מתים ובמדינת ישראל יש 120 מתים. זה נשמע 'נפלא', רק צריך לזכור מה זה 120 מתים: שישה אוטובוסים שהתפוצצו באותו יום. אז כדי לקבל פרופורציות, הכפלתי כל פעם את המספרים ב־35. זה ההבדל ביחס התושבים בין ישראל לארה"ב, שאנחנו אוהבים להשוות את עצמנו אליה. אם את מכפילה 6,500 מתים ב־35, יוצא יותר מ־227 אלף חללים בארה"ב. זה המון. בהשוואה לשתי ארצות הרבה יותר גדולות, יפן וקוריאה, המצב שלנו פחות טוב. אני כבר לא מדבר על אוסטרליה".
אז איזה ציון היית נותן למדינה על ניהול הקורונה?
"עם הרבה פקטורים, הרבה חמלה והרבה רצון טוב, 7 מינוס. לא נכשל. יש מערכות שעבדו נהדר. הרבה מדענים, ודאי במכון, עבדו ועובדים טוב מאוד. מערכת הרפואה הקהילתית, שכולנו אוהבים להכפיש, התגלתה בשעתה הגדולה, וכך גם בתי החולים. התקשורת הייתה צריכה להיות הרבה יותר ביקורתית ולשאול הרבה יותר שאלות קשות בזמן אמת".
כמו, למשל?
"למשל רכש החיסונים. מה תהליך הבחירה של החיסון. יכול להיות שנבחר חיסון נכון, אבל מה הוביל לזה? למה הפרוטוקולים של קבינט הקורונה מוסתרים ל־30 שנה? הדיונים היו צריכים להיות שקופים. למה נבחר חיסון X ולא חיסון Y? מה קרה עם החיסון של המכון?"
לו אתה ראש הממשלה או מנכ"ל משרד הבריאות, מה היית עושה אחרת?
"בתחילת פברואר 2020 היה צריך להקים מועצת חכמים, אבל מועצת חכמים אמיתית, לא פוליטית. לא קבינט קורונה של פונקציונרים כאלה ואחרים. היה צריך לקחת את ארבעת הווירולוגים הכי טובים בישראל, כמה אימונולוגים, שני אנשים שמבינים בייצור חיסונים. אפידמיולוג אחד. איש בריאות ציבור אחד, גורם ממערכת החינוך. והיה צריך להקים מועצה מדעית. אני מסתכל על המכון, שיש לו קבוצה וירולוגית מאוד חזקה, וקבוצה אימונולוגית מאוד חזקה. אני לא בטוח שיש קבוצה עם העוצמה הזאת בישראל. וכמעט לא דיברו ולא התייעצו איתנו. סיפר לי וירולוג מאוד בכיר מחוץ למכון, שכאשר החיסון נבחר, הוא שאל 20 וירולוגים ואימונולוגים אם התייעצו איתם לפני".
מה ענו לו?
"כולם אמרו לו 'לא'. אז עם מי כן התייעצו?"
× × ×
בספרך אתה כותב שכבר מנובמבר 2019 עקבתם אחרי הפרסומים על תחילת המגפה. אבל באותה תקופה במכון לא קורה הרבה. בעצם, רק בתחילת פברואר הכל מתעורר. נתניהו מקפיץ אתכם, מבקש מכם להכין חיסון. זה נראה לך תקין?
"עד תחילת ינואר 2020, הנגיף היה נמוך מאוד מתחת לרדאר. לקח כמה שבועות לדעת מה קורה שם, ולהתחיל להבין שזה אירוע שהולך מהר מאוד לצאת מגבולות סין. ייתכן שעם תגובה מהירה של העולם ותגובה טובה של הסינים, זה יכול היה לצאת קצת יותר לאט. ואולי אפילו לא לצאת בכלל מגבולות סין".
ומה אתם עשיתם באותם שבועות יקרים?
"קראנו את הרצף (הגנטי של הנגיף – ש"ר), התחלנו לחשוב על פיתוח חיסון, לאן לכוון את החיסון. ואז התחלנו לעבוד על זה".
לפני הטלפון שזימן אתכם לפגישה אצל נתניהו?
"כן. זה היה, נקרא לזה, סוג של תרגיל אקדמי מחשבתי. לא הייתה לנו משימה רשמית. בשלב מסוים, הרצף לא מספיק. צריך את הווירוס עצמו, כדי ללמוד אותו ולהכיר אותו. היום, למרבה הצער, יש בישראל את הווירוס בדליים ובחביות. אבל בימים הראשונים הוא היה יקר מציאות. כדי להתחיל לעבוד עם הווירוס, ביקשנו אותו משני מקומות: ממכון בגרמניה שאנחנו ביחסי עבודה עימו; ומבית חולים מאוד גדול במרכז, שקלט חולי קורונה בשלב מוקדם".
אתה מתכוון לשיבא.
"אני מתכוון לבית חולים שנמצא מרחק 40 דקות נסיעה מהמכון הביולוגי. מגרמניה קיבלנו אותו חצי יום לאחר מכן, כולל טיסות. מבית החולים קיבלנו את הווירוס אחרי שמונה ימים".
שמונה ימים זה הרבה?
"במונחים של מגפה, בוודאי. במצב כזה, יום אחד זה הרבה".
מה ההיגיון בזה? הלוא האינטרס להתכונן למגפה הוא משותף.
"נראה שאגו גובר על אחדות. זו לא הפעם היחידה שראינו את זה. בווריאנט הראשון, הווריאנט הבריטי, זה חזר על עצמו. בסוף כדי להשיג אותו, מצאנו חולָה שחזרה מאנגליה, ודגמנו אותה בעצמנו".
מה, צילצלתם אליה ואמרתם: שלום, אנחנו מהמכון הביולוגי, אפשר לקבל דגימה ממך?
"זה היה דרך קשר אישי. מישהו שמכיר בת דודה של מישהי. ככה מתנהלת עיירה".
וכשנתניהו נתן לכם אור ירוק לתחילת העבודה על החיסון, מה עשיתם?
"נכנסנו לאיזה נוהל קרב ולאיזה טירוף. כל המכון נרתם. אני הגדרתי קדימוּת, שכל המשאבים מוקדשים לפרויקט הזה. לא עיכבנו שום דבר בגלל בירוקרטיה. מי שהכתיב את הקצב היה המדע, המדענים, וכמובן קצב ההתפתחות של המחלה בבעלי חיים".
על אילו בעלי חיים עבדתם?
"בכל מחלה שמפתחים לה טיפול, חשוב מאוד שיהיה מודל מהחי. המכון מאוד־מאוד מקפיד על אתיקה של עבודה בבעלי חיים, והמשכנו לשמור על הכללים האלה גם בזמן המגפה. כיוון שהמחלה היא לא מחלה של בעלי חיים, היה צריך למצוא את בעל החיים שיהיה מודל טוב לזה".
מודל זה אומר בעל חיים שאפשר להדביק בנגיף.
"נכון, שיידבק ויפתח סימני מחלה. אוגר הוא חיה שלא עבדנו עליה קודם, אבל מתוך ניסיון, חשבנו שאוגר יהיה מודל מתאים. החלטנו במהירות לקנות אוגרים. קנינו אוגרים מתחת למכ"ם, כי אם היינו עושים הרבה רעש והרבה מהומה, פתאום כל העולם היה קונה אוגרים".
גויסתם תוך 12 שעות, לייצר חיסון למחלה שאין לכם ניסיון איתה, מול החברות הגדולות בעולם. תגיד, כל זה לא היה בעצם אקט של תעמולה מצד נתניהו?
"ניסיתי לא להיכנס לפוליטיקה, לא להסתכל על שום דבר בעיניים פוליטיות, ואני מנסה לעשות את זה גם היום. בלי קשר לפוליטיקה, אני חושב שההחלטה הייתה מאוד עניינית. זה היה שלב מאוד מוקדם. אף אחד לא ידע מי מפתח חיסון ומה יהיה. גם בדיעבד אני חושב שזו הייתה החלטה מאוד נכונה".
× × ×
המכון נכנס לכמה חודשים של עבודה מטורפת, והחיסון הישראלי ‘ברילייף’, החל לקרום עור וחלבונים. בניגוד לחיסונים של פייזר ומודרנה, ברילייף עושה שימוש בווירוס בשם VSV, שאינו מסוכן לבני אדם, לתוכו שיבטו מקטע דנ”א שמקודד לספייק, חלבון הקוצים המפורסם שאחראי להדבקה בקורונה. עד היום יש חיסון אחד ויחיד שעובד על בסיס הטכנולוגיה הזאת: החיסון הראשון בעולם נגד אבולה, שאושר ב־2016.
ההתחלה של ברילייף הייתה מבטיחה, והשלבים הראשונים של הניסויים הראו בטיחות טובה. אבל ההמשך נתקע. בזמן שפייזר ומודרנה כבר שפכו לעולם מאות מיליוני חיסונים, המכון נותר הרחק מאחור, כבול בסבך הבירוקרטיה. את שפירא זה מרתיח. "ההישג המדעי הוא עצום, אנשים לא קולטים את גודל ההישג הזה", הוא טוען. "אנחנו בקו הגמר עם שבע חברות עולמיות עצומות. מה שבחברות גדולות עושים עם 1,000, 2,000 ו־3,000 עובדים, עשינו עם 80 וכמה אנשים. אם בחברות הענק דיברו על תקציב של שלושה מיליארד דולר לחיסון, אנחנו קיבלנו 175 מיליון שקל. אנשים עבדו יום ולילה. ביום הכיפורים האחרון עבדו במכון עשרות אנשים. לכן חורה לי עוד יותר שהמערכת סביבנו לקחה את הזמן שלה ולא מיהרה לשום מקום".
מה הממצאים שהתקבלו עד כה מהניסויים לגבי יעילות החיסון הישראלי?
"היעילות שלו מאוד גבוהה. כרגע אנחנו לא יודעים להגיד עוד משהו. כולם אוהבים לשמוע את ה־90 או ה־80 ומשהו אחוז, זו המטרה העיקרית של השלב השלישי (הניסוי הנרחב ביותר של ברילייף בבני אדם, שעומד להתחיל בקרוב – ש"ר). במודלים של בעלי חיים, החיסון הישראלי מצוין. הוא מציל חיים של עכברים מהונדסים עם מחלה מאוד־מאוד קשה. במודל של בני אדם הוא נמצא מאוד בטוח. במינונים הנכונים, אנשים ייצרו רמות נוגדנים טובות מאוד. השווינו אותו בהשפעה שלו על הווריאנטים והוא נמצא יעיל יותר כנראה מאשר החיסונים המקובלים".
האם אפשר לעשות לחיסון שלכם התאמה לווריאנטים?
"כן. אפשר לעשות לו, ועד עכשיו הוא הוכיח את עצמו לווריאנטים".
לאילו וריאנטים בדקתם אותו?
"עד דלתא. וגם נגדו הוא נמצא יעיל יותר".
מה לגבי תופעות הלוואי שלו?
"לא היו תופעות לוואי משמעותיות, מישהו שחלילה התאשפז או משהו כזה. היו תופעות מאוד־מאוד בנאליות: כאבי שרירים, כאבי ראש. דברים מהסוג הזה".
אם זה היה תלוי בך, החיסון כבר היה בייצור?
"אם זה היה תלוי בי, את כבר היית מחוסנת בו".
אז מה עיכב אתכם? למה החיסון עוד לא בשימוש?
"יש לי תיעוד שגורמים ממשלתיים עיכבו אותנו בחודשים. אתן דוגמה: משרד הבריאות רצה ועדה מייעצת. החלטה מאוד לגיטימית. אבל קבעו את הפגישה הראשונה שלנו לתאריך של שלושה שבועות קדימה. למה שלושה שבועות? למה לא מחר?! למה לא היום בערב?! זה מצב חירום".
לתחושתך, חסמו אתכם במכוון או שהבירוקרטיה עשתה את שלה?
"כשגורמים בכירים במשרד הבריאות אומרים שהחיסון הישראלי מיותר, זו חצי בלימה. וכשהפקיד ממשרד האוצר שומע משפט כזה, הוא אומר: רגע, אולי חבל על הכסף? בואו נבדוק את זה עוד פעם. צריך עוצמות מאוד גדולות כדי לעמוד בלחצים כאלה. מנהל פחות עקשן, היה מזמן מרים ידיים. הייתה התנהגות לא מספיק נמרצת, ובנקודות מסוימות זיהינו ממש רוע".
למה הכוונה ב"רוע"?
"פשוט רוע. הרבה אנשים במכון אמרו את זה, ואני שותף לדעה שלהם, שאנחנו רצים לבד. לנבחרת האולימפית שלנו יש מאמן, יש מעסה, יש פסיכולוג. אנחנו רצנו לבד".
מישהו מהמדענים שהיו שותפים לפיתוח החיסון, בחר להתחסן בחיסון שלכם?
"היינו מנועים מזה מבחינה אתית, כדי לא להשפיע על תוצאות הניסוי. אני מאוד רציתי. החלום הכי גדול שלי היה להיות המתחסן הראשון בחיסון שלנו. אבל אחי הצעיר התחסן בו. זה מעיד על האמון שלי בחיסון הזה".
השלב השלישי והמכריע ביותר של הניסוי בחיסון הישראלי יחל בקרוב באוקראינה ובגיאורגיה עם עשרות אלפי נסיינים, בין 23 אלף ל־30 אלף, בעיקר משום שבארץ אזל מלאי הנסיינים הפוטנציאליים. רובם פשוט מחוסנים. אבל זו, לדבריו של שפירא, לא הייתה הסיבה היחידה לכך שהמשך הפיתוח של ברילייף הוצא אל מחוץ לגבולות המדינה. "הרבה זמן היה ברור לנו שאנחנו לא יכולים לעשות את זה בארץ. יש לזה משמעות לאומית. זו גאווה יותר גדולה אם השלב השלישי היה נעשה בישראל מאשר באוקראינה, עם כל הכבוד. אבל בשלב מסוים נקעה נפשנו מהרגולציה".
בסוף נשברתם מהבירוקרטיה המקומית?
"אני מצר שזה לא קרה שנה קודם. ביולי 2020 היה לנו חיסון אפקטיבי ביד, והיינו יכולים וצריכים להתחיל את תהליכי הרגולציה. היו עוד ועוד ועוד דחיות. אני ספרתי ארבע פעמים שמשרד הבריאות דחה אותנו מסיבות שבעיניי ובעיני רבים היו לא ענייניות. היו ימים שהגענו לעשרת אלפים מאומתים, ובזמן הזה הם מתנהגים בבירוקרטיה שדוחה אותנו. כמות כזאת של עבודות רס"ר לא עשיתי מאז הטירונות".
מה למשל?
"חייבו אותנו לבדוק ארבעה מודלים של בעלי חיים. אף חברה לא בדקה ארבעה מודלים של בעלי חיים. בדרך כלל הסתפקו בשניים. וכל פעם ביקשו עוד משהו. פתאום שלחו אותנו לבדיקות רקמות בארה"ב. כאלו. לא רציתי הנחות, רציתי רגולציה עניינית, שמבינה את גודל השעה. רגולציה שמבינה שיש פה מצב חירום, ואם אפשר, אז להקל. ודאי לא להקשות".
אבל מלכתחילה לא היה סיכוי גדול לרשום את החיסון בארץ. משרד הבריאות מעולם לא אישר חיסון לשימוש בישראל.
"מצד אחד זו באמת אולי בעיה ביכולת ובביצוע. מצד שני פחד. במקביל משרד הבריאות היה מאוד אמיץ להתיר את החיסון לנשים הרות ולהתחיל לתת חיסון שלישי לפני שזה אושר בעולם. בזה משרד הבריאות הראה אומץ רב. אבל לאשר חיסון ישראלי שנבדק במדדים הכי קפדניים, יותר קפדניים מכל החברות המסחריות האחרות? זה לא. זריקת הדחף הנוכחית הייתה יכולה להיות ישראלית. הרבה ארצות בעולם חיזרו אחרינו וממשיכות לחזר, כולל מדינות במערב אירופה ובאמריקה הלטינית. שגרירים ונשיאים התקשרו בקשר אליו".
תוך כמה זמן הניסוי באוקראינה צפוי להסתיים?
"תוך כמה חודשים".
ומתי אתה חושב באופן ריאלי שהחיסון עשוי להיות מוכן לשימוש?
"אם לא יהיו מחסומים בירוקרטיים נוספים, אני חושב שסדר גודל של חצי שנה".
בהנחה שהחיסון יגיע לקו הגמר, איפה תייצרו אותו?
"במכון הייתה יכולת וזו הייתה הכוונה המקורית, לייצר 15 מיליון מנות עבור ישראל וכנראה גם לרשות הפלסטינית. מכיוון שהמון דברים השתנו בדרך, יכול להיות שהוא ייוּצר במדינה אחרת".
יש לזה חשיבות?
"ודאי. מדינת ישראל תפסיד פה שלושה דברים מאוד חשובים: הדבר הכי חשוב זה יכולת רפואית ומדעית. דבר שני, כבוד. והדבר השלישי, פוטנציאל הכנסות אדיר. המון כספים התבזבזו בתקופת הקורונה. קנו קיטים של בדיקות מהירות שהתברר שהם לא אפקטיביים. זורקים חיסונים פה על ימין ועל שמאל בגלל תכנון לא מושלם של משק החיסונים. פה היה מקור הכנסה מאוד גדול. אני מדבר על מיליארדים. בסדרי גודל של חברות גדולות".
בדיעבד, לא היית נכנס לזה?
"ודאי שהייתי נכנס. היינו חייבים להיכנס לזה. יש פה שני עולמות: העולם הבירוקרטי והעולם המדעי. בעולם המדעי, קנינו תהילת עולם. לפחות שני חתני פרס נובל גמרו את ההלל על החיסון הזה. בסוף, שם זה השיפוט האמיתי. אבל כשאת גוף ממשלתי ולא חברה פרטית, את חיה במציאות מורכבת. חיינו במציאות שהקטינה ועיכבה את ההישג".
שפירא טוען כי לא פעם ניסה לומר את כל זה לצמרת המדינה. לצעוק משהו בסגנון: חברים, מה אתם רצים לאלברט בורלא בפייזר, כשיש לכם פה חיסון בנס־ציונה? "וחטפתי על זה שטיפות", הוא אומר. "אחת מהן, שקיבלתי מגורמים מאוד־מאוד בכירים, הייתה כשאמרתי שישראל נותנת הרבה יותר כבוד לחברות שדוברות אנגלית, מאשר לחברות הישראליות. אני חושב שיש פה משהו בסיסי במנטליות שלנו, באגו שלנו, בקושי שלנו לפרגן, להכיר תודה. אני אומר: בעיניי זה אחד ההישגים הגדולים ביותר של ישראל בתחום המדע".
עד כדי כך?
"ודאי בחמישייה הפותחת של ההישגים המדעיים שלנו מאז קום המדינה. אבל לא התייחסו אליו ככה. בסוף התייחסו לזה כאל עוד איזה הליך בירוקרטי ביחידת סמך ממשלתית, ולא כהליך מדעי מצטיין שנועד להציל חיים בתקופת חירום".
אתה יכול להסביר את זה?
"כאמור, הרבה פעמים ראינו אגו, נוקשות, זחיחות של פקידים, ניצול כוח של פקידים. אני מקווה שכל אלה הן בעיות של אגו וטיפשות, ולא יותר מזה".
× × ×
לא מעט ארגוני ביון בעולם היו מוכנים לעשות הרבה, כדי לדעת מה קורה שם בפנים, מעבר לשלֶט המוזהב בכניסה למכון. סביר להניח, למשל, שמדינות שמתקשות להגיע לחיסון בעצמן, היו שמחות שהמידע על ברילייף הישראלי היה איכשהו מגיע אליהן. בהיסטוריה של המכון, זה קרה לפחות פעם אחת: בשנת 1983 נעצר פרופ' מרקוס קלינגברג, שכיהן אז בתפקיד הבכיר של סגן מנהל המכון. קלינגברג, כך התברר במשפטו, היה סוכן של בריה"מ במשך כשני עשורים. הוא נידון ל־20 שנות מאסר, ועד היום הוא נחשב למרגל שגרם לישראל את הנזק הביטחוני הכבד ביותר.
חתיכת כתם.
"זה כתם גדול מאוד במורשת של המכון וכמובן במורשת של מדינת ישראל", מסכים שפירא. "אבל מעבר לצביטה בלב, אין לזה כיום שום משמעות".
פרסומים זרים ייחסו לכם פיתוחים של רעלנים ששימשו ככלי לחימה ביולוגיים. דיברו על משעל, על אל־מבחוח, כל מיני חיסולים נועזים שבהם נעשה שימוש בחומרים מתוצרת המכון. כרופא אתה חי עם זה בשלום?
"כל הייעוד של המכון הוא התגוננות ומוכנות של עם ישראל בפני איומים שונים. אנחנו עוסקים בסוג מאוד מיוחד של רפואה מונעת, של רפואה טיפולית, ואין שום סוגיות אתיות לא לרופא ולא לאף אחד אחר".
המכון יושב בלב אזור עירוני צפוף, באמצע נס־ציונה. איך אתם שומרים על בטיחות תושבי האזור?
"אחד הדברים החשובים ביותר במכון הוא כל הנושא של בטיחות. עבירת בטיחות היא בלתי נסלחת. כשעובד מטבח נחתך בסכין תוך כדי הכנת סלט, זה אירוע שאנחנו מתחקרים אותו".
אז תושבי נס־ציונה והסביבה יכולים לישון בשקט בידיעה שאין סיכוי שידלוף מהמכון נגיף קטלני? הרי יש תיאוריה שזה מה שקרה בווהאן.
"אם היה לי מספיק כסף, הייתי קונה בית בווילות שליד המכון".
הוא ראה בשתי עיניים וסטטוסקופ מה מגפות עושות. "הייתי במשלחת לרואנדה, שהייתה בה מגפה של כולרה ודלקת ריאות, שם ראיתי לראשונה מה זה אסון ביולוגי. חייתי את זה. מתו שם מאות אלפים".
בספר אתה כותב שהתרעת שוב ושוב מפני הסכנה למגפה עולמית. אף אחד לא נפגש איתך, דיבר איתך, לא שאל "שמוליק, בוא תגיד מה אתה חושב שצריך לעשות”?
"כשהיו לי הזדמנויות, דיברתי. אף אחד לא דיבר איתנו. הפעם הראשונה שדיברו איתנו בצורה ממלכתית בנושא הזה, הייתה כשראש הממשלה קרא לנו וביקש לבדוק את היכולת שלנו להכין חיסון ישראלי. אני מבין היום הרבה יותר את המחדל של מלחמת יום הכיפורים. הייתה קונספציה ואנשים עזי מבט ועזי קול דיברו על זה, ואמרו, 'זה לא בתרחיש ולא צריך להיערך לזה ולא צריך לעשות את זה'. והקונספציה התנפצה בדיוק כפי שהתנפצה במלחמת יום הכיפורים".
בחוכמת הבדיעבד, מה היית עושה אחרת?
"הדבר העיקרי שאני מצר עליו, שהייתי עושה אחרת, הוא שלא פתחתי מספיק את הפה".
ומה היית צועק?
"הייתי צועק יותר על העיכובים. הייתי כותב יותר מכתבים. לא הייתי מסכים שיסננו אותי בגישה לגורמים בכירים ויצנזרו את הדברים שלי. יכול להיות שגם הייתי צריך לדפוק על השולחן ולכתוב לראש הממשלה".
לא הגעת אליו?
"היה שיח עם דרגים גבוהים. עם ראש המל"ל היה שיח צמוד. היה שיח טוב עם שני שרי ביטחון. אבל, להערכתי, השיח לא היה מספיק פתוח. זה לא שישבתי עם ראש הממשלה בארבע עיניים. תמיד היה משגיח כזה או אחר, והייתי כמו שאומרים צריך לברור מילים. כשאתה בורר מילים, אתה מייפה את המציאות".
ומנגד, לאלברט בורלא, מנכ"ל פייזר, הציעו להדליק משואה.
"הוא לא עשה את זה לשם שמיים. אני לא בטוח אם הוא ציוני גדול או משהו. הוא עשה את זה משיקולים מסחריים. אני חושב שהמדענים המצוינים במכון היו ראויים להכרה קצת יותר גדולה. שמדענית מהמכון יכלה להדליק משואה. ראש שטח ביולוגיה של המכון היה יכול לקבל פרס ישראל, במקום סלב או זמר כזה או אחר. אנשים במכון שכחו מה זה משפחה. אני לא מדבר על זה שהם סיכנו את בריאותם. אבל כנראה יותר קל להודות למנכ"ל של חברה זרה מאשר לאנשים שלנו".
× × ×
בוא נדבר קצת על הקורונה כנשק פוטנציאלי. ממשל ביידן חוקר אפשרות שהווירוס דלף ממעבדה.
"השאלה הזאת היא שאלה חשובה מבחינה פוליטית. מבחינתנו, אין לזה משמעות. בין אם זה אירוע של תאונת מעבדה או אירוע טבעי לחלוטין, אנחנו מטפלים בתוצאות".
אבל מבחינה תיאורטית־מדעית, ייתכן שהקורונה הוא נגיף מהונדס?
"הכל יכול להיות. היום קל מאוד לעשות את זה. יש כמה מאמרים שהופיעו בעיתונות מדעית, לגבי ייצור וירוס אבעבועות סוסים, שקרוב מאוד לאבעבועות שחורות של בני אדם, באמצעות חומרים שהושגו באינטרנט במאה אלף דולר. יש מאמרים אחרים של גופים שהצליחו לייצר את שפעת העופות, שהיא לא מידבקת בבני אדם, ולהפוך אותה לווירוס מידבק. הדברים לא מורכבים. היכולות המדעיות הן אדירות. יש טכנולוגיות מאוד טובות, זמינות גדולה של הנדסה גנטית. הידע קיים. לא צריך אוניברסיטה מאוד גדולה כדי לעסוק בדברים האלה".
וירוס כזה כמו הקורונה יכול להיות משהו שהונדס לצורכי מלחמה ביולוגית?
"אני לא יודע ומעדיף לא להיכנס לזה".
אתה כותב בספר שהמקור של הקורונה הוא מעטלף וכנראה הייתה חניית ביניים אצל פנגולין. זה משהו שבדקתם בעצמכם?
"רוב הידע שלנו בנושא הזה הוא על סמך מחקרים שהיו בחו"ל, רובם בסין. ידוע שעטלפים זה עם עוין, שנושא הרבה וירוסים של מחלות. גם האבולה, שהיא מחלה איומה ונוראה, הגיעה מעטלפים".
יש לך ניחוש מושכל מה תהיה המגפה הבאה? מתי היא תגיע?
"אנחנו נמצאים באיזו שרשרת. גם כרגע אנחנו בסוג של פנדמיה שהיא קצת פנדמיה אחרת מזו שהייתה בהתחלה. בסוף כולנו קוראים לזה 'קורונה', כי התרגלנו. אבל וריאנט דלתא הוא וריאנט שונה משמעותית ממה שהתחלנו איתו. במאה האחרונה היו חמש פנדמיות: השפעת הספרדית, איידס, מרס, סארס ועכשיו הקורונה. יש הרבה התפרצויות, כמו האבולה, שמתחילות באזורים פחות מיושבים, ושם נעצרות. כל מיני תהליכים עולמיים מזרזים את זה: הערים הרבה יותר צפופות. התיירות. פגיעה באזורים מיוערים. הציוויליזציה פולשת לתוך הטבע. לכן הדבר הזה יקרה".
והוא יקרה עכשיו יותר?
"להערכתי כן. יש יותר אנשים מדוכאים חיסונית. יש הרבה שורדים ממחלות הסרטן, חולי איידס, מושתלי איברים. מחלות אוטואימוניות, שמטפלים בהן בתרופות שפוגעות במערכת החיסון. מי שמדוכא חיסון אולי לא יתגבר עליו, אולי הווירוס יגדל אצלו ויתרבה, יעבור למישהו אחר ושם העוצמה שלו תגבר".
בסוף, עם כל הקדמה, הווירוסים מנצחים אותנו.
"לא לפני הרבה שנים הייתה איזו אמירה כזאת שאין טעם להתמחות במחלות זיהומיות, כי המקצוע הזה פסה, עבר מן העולם. ואז פתאום הופיעו מחלות חדשות: האיידס, השחפת העמידה, החצבת חזרה. אנחנו הולכים לקראת עולם שאין בו אנטיביוטיקה. יותר ויותר חיידקים מפתחים עמידות. סבי, שלא הכרתי אותו, נפטר מדלקת ריאות בגיל 30 ומשהו. הימים האלה יחזרו, אנשים צעירים ימותו מדלקת ריאות. נשים ימותו מזיהומים אחרי ניתוחים קיסריים. אלה דברים שכבר נמצאים לפתחנו. יכולה להיות התפרצות של חיידק עמיד. כשאנחנו חושבים על פנדמיה, אנחנו חושבים יותר על וירוסים. אבל צריך לזכור את הגורמים האחרים. חוץ מזה, יש משהו נורא מתסכל בקרב מול הווירוסים".
מה?
"שהווירוס הוא יצור לכאורה עלוב מבחינה ביולוגית. הוא הרבה פחות מתא אחד שלנו מבחינת התכולה שלו. והוא כל כך פרימיטיבי. אבל לפעמים הכוח הוא בפשטות".
ויש לנו יכולת להשיב מלחמה לכל האיומים הללו?
"התשובה היא כן. אפשר לפתח ויפותחו בעתיד חיסונים בצורה יותר מהירה ממה שפיתחו אותם בעבר. אני מאוד מאמין ברפואה מונעת. שטיפת ידיים, ריחוק. אלה הרגלים ששווה לקחת אותם איתנו".
מה לגבי מתקפה ביולוגית, אם תתרחש? אתה יכול לתאר איך תיראה מתקפה כזו?
"במובנים רבים, מתקפה כזו תהיה דומה מאוד לפנדמיה. בסוף הווירוס לא יודע אם הפיץ אותו איש רע או שהפיץ אותו הטבע. מישהו כבר אמר פעם שהביו־טרוריסט הכי גדול זה אמא טבע".
מה הפתוגן שהכי מלחיץ אותך?
"ברגע זה הקורונה. אבל גם האבולה".
באנגליה פורסם דוח שלפיו ייתכן שנגיף הקורונה יעבור שינוי ויהפוך להיות הרבה יותר קטלני. זה תרחיש אפשרי בעיניך?
"ודאי. אבל צריך לזכור שהווירוס, אם את חושבת במושגים אנושיים, מתנהג בצורה מאוד חכמה. יש לו אינטרס לשרוד. אחת הסיבות לכך שההתפרצויות של האבולה דועכות מהר מאוד היא שהאבולה מאוד קטלני. הוא יכול להרוג כפר שלם וזהו. ונסגר הסיפור".
אז בעצם אין לנגיף הקורונה אינטרס להיות יותר קטלני?
"נראה לי שהוא קטלני מספיק".
