קרב בלימה
ראש הממשלה בנט מזכיר הרבה בשבועות האחרונים את הצוללות. לא אלה של הממשלה הקודמת וכתבי האישום בפרשת השחיתות, אלא אלה של מלחמת העולם השנייה. הוא מצטט את המסקנה מספרו המצוין של ריצ'רד אוברי, "למה ניצחו בעלות הברית". אוברי מנסה לנתח את הדרך שבה הצליחו ארה"ב ובריטניה להכריע את הצוללות של המשטר הנאצי, והתשובה שהוא נותן, בתמצית – הם עשו הרבה דברים קטנים, שכולם הצטברו למסה קריטית של שינוי יוצא דופן. "וזה מה שאנחנו מנסים לעשות פה", אומר בנט לשרים שלו, "הרבה דברים שונים, חלקם יעבוד יותר וחלק פחות – אבל הם יובילו לשינוי". אחרי הנתונים של הימים האחרונים, בנט יכול לומר להם: יש סימנים ראשונים לבלימה ממש.
בישיבת הממשלה לפני יותר מעשרה ימים לא היה מומחה או תחזית שהעריכו שמספרי החולים הקשים ב־21 באוגוסט יעמדו על כ־650 בלבד, ששיעור המאומתים יישאר יציב, שמקדם ההדבקה יתייצב ואולי יתחיל לרדת, שמספר החולים הקשים החדשים יתייצב, ושבקרב הישראלים המחוסנים כבר תהיה ירידה ניכרת בשיעור המתאשפזים והחולים במצב קשה. מה קרה? כמו תמיד במגפה הזו, נדרשת צניעות בניתוח העובדות הללו. הרי אם מחר בבוקר תהיה הידרדרות מהירה, איש לא יופתע במיוחד; כאשר יש כל כך הרבה נדבקים, מרכיב האי־ודאות גדול. ממילא אין עדיין נתונים טובים וסדורים ממשרד הבריאות על השפעות הבוסטר – לבד ממצגת אחת שדלפה בטעות. אך רוב המומחים מעריכים שזהו שילוב של שני מרכיבים עיקריים: השפעת המנה השלישית, ושינוי התנהגות בקרב בני 60 ומעלה, שהבינו שההתפרצות מתרחבת ומסוכנת גם למחוסנים במנה שנייה.
כך או אחרת, ברגע הנוכחי ראש הממשלה מביט במצב טוב באופן משמעותי ממה שצפו לו המומחים, וזה הרבה מאוד. גם ההערכות האופטימיות ביותר דיברו על הגעה למספרים בלתי אפשריים עד סוף אוגוסט, אבל בנט היה נחוש באורח יוצא דופן: לתת זמן לזריקות הדחף לעשות את שלהן, להסתמך גם על שינוי ההתנהגות של בני ה־60 פלוס, להגדיל את הספיקה של מערכת הבריאות ובתי החולים, ולהחליט שלא תהיה כל בלימה בדמות הגבלות חריפות לפני הגעה לכ־1,200 חולים קשים.
לשיטת הממשלה, ההחלטה הזו לא הייתה הימור; היא הסתמכה על הקצב הגבוה של המתחסנים בזריקות הדחף עד אותו רגע, על הסברה שזריקות הדחף לא רק ימנעו מחלה קשה אלא אולי יורידו הדבקה ממש, התחייבויות בתי החולים על מספר המאושפזים שיוכלו להתמודד איתם, הקשחת התווים הירוקים כלפי ילדים לא מחוסנים וריבוי הבדיקות המהירות, הדחיפה הגוברת והעידוד של לא מתחסנים להתחסן במנה ראשונה וגם על הידיעה שהגבלות חריפות (או אפילו סגר במקרה חירום) יעלו הרבה פחות למשק בשבועיים הראשונים של ספטמבר.
הסוגיה של הבדיקות קריטית: כאשר בדיקות מהירות מוצאות ביום אחד 1,600 חולי קורונה (כפי שקרה ביום חמישי האחרון) שבמרבית המקרים בכלל התכוונו להיכנס לחתונה, או ללכת עם הילדים לאירוע אחר, הרי שזה רווח נטו בהורדת הדבקה והשארת המשק פתוח. בימים האחרונים, המשמעות המעשית של חיוב ילדים בבדיקות שתקפות ל־24 שעות בלבד היא הגבלה חריפה שמורידה הדבקה אך גם מתחילה לפגוע במסעדות, הצגות, בריכות שחייה ואטרקציות אחרות. ההורים מתוסכלים ובעלי העסקים האלה נאנקים תחת הירידה בלקוחות.
בנט ואנשיו רואים בבדיקות מעגל ביטחון לאומי בתקופת הקורונה, עניין קבוע שיהיה בכל מקום ויתרחב ויתכווץ כמו אקורדיון בעת התפרצות ורגיעה. מבחינת הממשלה ראוי שיקום שוק פרטי שלם של בדיקות כאלה, ושהן ייכנסו לחיי היומיום (אגב, כפי שגם מצוין בספרו של בנט); זוהי אגב גם התוכנית בסינגפור, שם מדברים על בדיקות בכניסה לקניונים ולמקומות העבודה. מצד אחד, אומרים בממשלה, בדיקות אנטיגן הן הרבה פחות מדויקות לפני סימפטומים (וכדאי שאנשים יידעו זאת) מבדיקות PCR. מצד שני, אין לנו כלים אחרים לבדיקה מהירה, אז עושים מה שאפשר. המושלם הוא האויב של הטוב (עוד משפט שראש הממשלה משנן לאנשיו שוב ושוב).
אי־אפשר לסיים בלי אזהרה: בישראל יש התפרצות נרחבת, עם למעלה מ־640 חולים קשים אמש בבתי החולים, כ־290 נפטרים מתחילת אוגוסט וכאלף מאושפזים. אנחנו לא יודעים מה יעילות זריקות הדחף במניעת הדבקה לאורך זמן, והמומחים ממשיכים לעמוד על כך שהגבלות התקהלות חריפות (אף אחד לא מציע סגר, בניגוד לדבריהם של מכחישי קורונה ושרלטנים אחרים) הן כורח המציאות – כי אם להשתמש במושגי מלחמת העולם השנייה, לא רק שזה לא הסוף או תחילת הסוף; זה עדיין לא סוף ההתחלה.
