מגפת הנשירה מהלימודים
כבר יותר משנה הם יושבים בבית ולא לומדים – ואין להם שום כוונה לחזור לבית הספר ב־1 בספטמבר: מאז פרוץ המגפה נפלטו עשרות אלפי תלמידים ממערכת החינוך, חלקם באופן רשמי וחלקם כ"נושרים סמויים" • מנהלת תיכון: "מדובר גם בתלמידים נורמטיביים שהריחוק והבדידות גמרו אותם, ואני חוששת שהמצב רק יחמיר"
ב' היא תלמידת כיתה ד' בדרום הארץ, אבל כבר יותר משנה היא לא לומדת. כשהלימודים הועברו לזום היא לא התחברה, בהמשך סירבה לחזור לבית הספר, והיא לא מתכוונת לשוב לשם גם בשנת הלימודים הקרובה שתיפתח בעוד שבוע וחצי. סבב הלחימה האחרון בדרום רק החמיר את המשבר שאליו נקלעה ב', ומאז היא שרויה בחרדות וגם התערבות של קצין ביקור סדיר לא הועילה.
ו־ב' ממש לא לבד: לפי ההערכות, עשרות אלפי תלמידים נשרו מהלימודים מאז פרוץ מגפת הקורונה, כשחלקם נפלטו רשמית ואחרים עדיין רשומים כתלמידים אך אינם מגיעים לבית הספר ומוגדרים נושרים סמויים.
מנכ"לית עמותת “עלם” לנוער במצבי סיכון, ענבל דור־קרבל, הזהירה שהיקף הנשירה, הסמויה והגלויה, צפוי להתרחב בתום חופשת הקיץ. "נשירה סמויה יוצרת מדרון חלקלק לנשירה גלויה", הסבירה. "לאחר שנשרו מזום וישנו עד מאוחר קשה להם להניע את השגרה. בני נוער רבים התמודדו עם בדידות, חרדות לגבי עצמם ולגבי המשפחה, הם הסתגרו ולא יוצאים מהחדר ונכנסו למעגל סיכוני. הייתה פריקת עול, בלי יד מכוונת".
לפי הנתונים האחרונים של העמותה, כ־30 אחוז מתוך כ־20 אלף הילדים שבהם היא מטפלת נשרו מהלימודים. בקרב בני הנוער החרדים שעימם אנשי העמותה נפגשים המצב חמור עוד יותר: כ־40% מבני הנוער הפסיקו להגיע לישיבות ולאולפנות.
אירית אלוני, ראש תחום מרכזי הנוער בעמותת עלם, הוסיפה וסיפרה שבתקופת הקורונה נוספו למעגל הנושרים תלמידים רבים שמוגדרים נורמטיביים ושגילם הממוצע ירד מ־17-16 ל־13-12. לדבריה, רבים מאותם נושרים סובלים מדיכאון, מהשמנה ומפגיעה בדימוי העצמי, ואחרים החלו לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה.
המדענית הראשית במשרד החינוך, אודט סלע, הצטרפה לדאגה והזהירה שהפערים בין התלמידים, שרק התרחבו בתקופת הסגרים, עוד יילכו ויגדלו בשל תופעת הנשירה. לדבריה, הסיכון של תלמידים מרקע סוציו־אקונומי נמוך להפסיד ימי לימוד בגלל הקורונה גבוה פי שניים מיתר התלמידים.
מנהלת תיכון סיכמה: "אין כמעט בית ספר אחד ללא נשירת תלמידים בגלל הקורונה. מדובר גם בתלמידים נורמטיביים שהריחוק והבדידות גמרו אותם. אנו מזהים עלייה דרמטית בנשירה ואני חוששת מהחמרה".
א', בת 17 , הפסיקה ללמוד: "נדפקו לי החיים"
"בכיתה י' נדפקו לי החיים. הייתי באמצע בגרויות, ובגלל הסגר העבירו אותנו ללמידה מרחוק. הקורונה סגרה אותי בבית כמו כלב, הרסה לי את החיים. פתאום נעצרו הבגרויות והלימודים. אני לא
יכולה להיות גם בבית וגם ללמוד בווידיאו. ניסיתי להשתלב בחזרה בלימודים כשנגמרו הסגרים, אבל לא הצלחתי. ככה יצא שמסוף כיתה י"א אני בעצם לא לומדת.
היום אני מחפשת עבודה, אבל כעיקרון אני בבית. אני לא מרגישה שאני דור אבוד, אבל הלוואי ויכולתי להמשיך ללמוד ולסיים תיכון"
ד', בת 14 , נושרת סמויה: "איבדתי את המוטיבציה"
"חוויתי הרבה מאוד קשיים בגלל הקורונה. הרגשתי שאני קמה בבוקר לאי־ודאות. אין מסגרת, אין מפגשים, אין מה לעשות, אין תקשורת ואף אחד לא יוצא מהבית.
בזום אתה קם בבוקר למחשב, המורה מתחנן שכולם יפתחו מצלמה, אבל אף אחד לא פותח. הייתי נכנסת עם מצלמה כבויה ומיקרופון על שקט ורק משחקת בטלפון. לא היה לי רצון ומוטיבציה ללמידה. כשנגמר הסגר הייתה הרבה אי־ודאות, לא נכנסתי לשיעורים וככה התחלתי לצבור פערים במתמטיקה, לשון, אנגלית וביתר המקצועות"
לפנייה לכתב/ת 
