החקלאית מירב כרמי מגדלת שני דברים: ירקות בעונתם ונערות שנפלטו מהחינוך הפורמלי. "אנחנו בית חקלאי", היא מספרת ומצביעה על המרחב שבו אנחנו יושבות, בליבו של מושב האיכרים הוותיק נהלל שבעמק יזרעאל, שבימים אלה חוגג מאה שנה במגוון אירועים ומיזמים. כאן, על יסודותיו של מבנה ישן ורחב ידיים במושב המיתולוגי, היא ובן זוגה, בלן, בנו בית מבוץ, שהוא לב ליבה של החווה החקלאית המטופחת שלהם, והוא לב ליבו של המערך החקלאי והחינוכי שהם מקיימים כאן. מבית הבוץ יוצאים לעבוד את השדות, ופה גם מתנהלים מפגשים, הרצאות וסדנאות לגבי חקלאות מקיימת. החווה היא חלק מ"קיימא", רשת של חוות חקלאיות שקמו כדי להעסיק בני נוער שנמצאים מחוץ למסגרות החינוך הפורמליות. המפעל מתגאה בצדק, בהצלחה מסחררת של 98% בחזרה לחברה.
חוות חקלאיות דומות, מספרת כרמי, יש בבארותיים, בבית זית ובחוקוק, ואילו כאן כרמי אוספת סביבה רק נערות צעירות, ובכך ייחודו של המקום. כולן נמרצות, אופטימיות, לבושות בבגדי עבודה ובנעליים גבוהות, ואני מצטרפת אליהן אל החממות הארוכות שעגבניות שרי גדלות בהן. מצוידות בדליים, הידיים העדינות קוטפות בשקדנות עגבנייה־עגבנייה, אדומות ולוהטות מחום השמש העזה של העמק באמצע הקיץ. העגבניות שנקטוף היום ייאספו ביחד עם שאר הירקות שמגדלים כאן באהבה, וייצאו במשלוחים מסודרים אל 80 המשפחות שקונות באופן קבוע את תוצרת החווה של משפחת כרמי. "אנחנו מגדלות, קוטפות, אורזות ומוציאות את המשלוחים למשפחות, שיודעות שהן מקבלות לא רק תוצרת אורגנית מעולה, אלא גם את הזכות לתמוך ביוזמה חברתית למען נערות", אומרת כרמי ומושיטה גם לי סל לקטיף.
אז מה מגדלים וקוטפים פה? מלפפון וקישוא וחציל וחסה ומנגולד וכרישה וכרובים וגזרים ודלעות ודלורית ובטטות ועוד סוגי ירוקים. "אני מטיילת לשדות שלוש פעמים ביום, בודקת איפה צריך לחרמש, מטפלת בפיצוץ בצינור. אני כל יום מגלה עוד יצור שלא הכרתי כי המגוון הביולוגי פה מטורף. מה שעושה אותי מאושרת זו הידיעה שאני יכולה לחבר חקלאות מקיימת עם ערכים של השפעה חברתית", אומרת כרמי.
עבור כרמי, אשה נחרצת ומאופקת, החקלאות זורמת במחזור הדם ובאילן היוחסין הענף והעתיק. היא דור שישי למשפחת חקלאים, במקור מיסוד המעלה, בחלקה גם ממייסדי דגניה, וכבר ארבעה דורות בנהלל. בלן, בעלה, נולד בצרפת ומקים כאן בארץ בתי בוץ, והם הורים לשני ילדים — טבע, בת 8, וטאו, בן 11. היא בכלל לא רצתה לעסוק בחקלאות כאשר הייתה צעירה. "רק אחרי שעברתי קורס של Permanent Agriculture (או בקיצור פֵּרמקלצ'ר, חקלאות בת קיימא), הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
מדובר בתפיסה שפותחה על ידי שני אקולוגים, דייוויד הולמגרן וביל מוליסון, בשנות ה־70. הם הבינו לאן הכדור שלנו מתגלגל ופיתחו עקרונות ליצירת סביבה מקיימת, משלב הרעיון ועד שאוכלים את התוצרת. ההתוודעות של כרמי לתורה של השניים עוררה בה את כל התאים הרדומים של החקלאות שנצרבו בזיכרון העובר מדור לדור. "הבנתי שכאשר את מגדלת את האוכל שלך, קורה ריפוי. כי עצם ההתעסקות בחקלאות היא ריפוי. כשאני מעשבת אני רגועה, כשאני מסתובבת בשדה אני נושמת, כי יש חיבור חזק בין האדם לבין האדמה", היא אומרת.
"קיימא נהלל", לתיאום ביקורים בחווה, שכוללים הרצאות, סדנאות ולימוד: 054-4401918.
המחלבה של אפרת בנהלל: ויש גם בוסתן
יש עוד דברים בסביבה של כרמי שיוצרים בה איזון וחיבור למקום שבו היא נולדה וגדלה ומקיימת את המורשת המשפחתית, והיא בשמחה לוקחת אותנו לנקודות השונות במושב ובסביבתו. אנחנו מגיעות למשק החקלאי הוותיק של אפרת גברי לבית ארטרק בנהלל, שנמצא לא רחוק מהרפת המשפחתית. אפרת, בחלוק רפתנים לבן ובמגפיים תואמים ומחייבים למרות שיאו של הקיץ, מסיעה אותנו בטום קאר שובב לסיור ברפת המטופחת והמשוכללת, שם קיבלנו הדרכה צמודה על פעולת הרפת, הכרנו את העגלים החמודים, חלקם ממש צעירים, ואת החולבות — 90 במספר — ושמענו על מערך החליבה האוטומטי ללא מגע יד אדם. פחות מעשר רפתות פעילות נותרו בנהלל, וזו אחת מהן. את החלב מוכרת המשפחה לתנובה, ומשאירה מעט מאוד לעצמה לטובת ייצור הגבינות של אפרת.
לאחר הסיור ברפת, שפתוחה למבקרים בתיאום, אנחנו חוזרים אל המחלבה של אפרת, שבה מתקיימות סדנאות להכנת גבינות ביתיות. בזמן שביקרנו במקום התנהלה בדיוק סדנה שכזו, אליה הגיעו ארבע חברות בגיל הפנסיה. "אני חקלאית", מספרת אפרת תוך כדי שהיא צולה גבינת חלומי פרי ידיה על המחבת. "נולדתי פה במשק חקלאי אוטרקי, שהיו בו גינת ירק וכרם ופרדס ומטע ולול וגם רפת — שהיא התחום שבו בחרתי להעמיק". כאשר טועמים את הגבינות שהיא מכינה, מבינים שלהתעמקות שלה יש הצלחה לא קטנה. מי שמגיעים כאן לסדנה — בין אם קבוצות קטנות של חברים או בני משפחה, ובין אם באופן מאורגן ממקומות עבודה – מבקשים לעיתים להמשיך ולהתאמן בייצור גבינות בבית, ואפרת מלווה אותם בקבוצות קטנות באמצעות הווטסאפ.
אנחנו טועמים מהלאבנה המצוינת ומהגבינה הרכה שמזכירה מאוד גבינת אורדה. "זוהי גבינת האיכרים שלמדתי להכין מסבתא שלי, וכל מי שגדל כאן בנהלל מכיר אותה מהילדות", היא אומרת ומגישה גם גביעים קטנים עם שמנת בטעם של פעם, נוזלית, מתקתקה, סמיכה, שכל מה שמתחשק זה לטעום ממנה עוד ועוד.
בפאתי המשק המטופח של אפרת שוכן גם בוסתן בן שלוש שנים, שמירב כרמי מבקשת שנבקר גם בו. את הבוסתן הקימה אפרת על פי תפיסת הפרמקלצ'ר שלמדה בחווה השכנה. "הקמתי בוסתן יער למאכל, שמשלב עצי פרי ארצישראליים כמו תאנים, רימונים, זיתים ועוד. כל מי שמגיע לסדנאות הגבינות יכול לבקר גם בבוסתן".
למידע על סדנאות הגבינות ולביקור בבוסתן – 054-2443482 או artcheeze.co.il.
"תחנת רוח" בטבעון: קפה חברתי ומועדון הופעות
תחנת רוח הוא מרכז תרבותי בקרית טבעון, שנולד כדי לשלב מזון לגוף ולנשמה. מדובר בקפה חברתי מקסים, עם תפריט בריאותי של כריכים (טבעוני, סלמון, גבינות וירקות — במחיר שווה לכל נפש: 20 שקל לכריך גדול ומשביע), סלטים (יווני, קינואה, עגבניות, שמגיעים עם לחם הבית ועולים 38־45 שקל), מאפים ועוגיות (תרד־קשקבל, רול קינמון — 6 שקלים, כדורי תמרים בריאותיים — 5 שקלים). במקום מתקיימות גם הופעות של יוצרים ומוזיקאים בהם רונה קינן, גבע אלון, שי צברי, דניאלה ספקטור ועוד, בדרך כלל בימי חמישי.
הצעירים שעובדים במקום כ מתמודדים כולם עם משברי נפש, והעבודה כאן היא עבורם לא רק פרנסה אלא גם דרך להתגבר על אתגרי החיים, כך מספר לנו עמית לוי, מנהל המקום.
את מירב כרמי הוא מכיר היטב והשניים שוקעים בשיחת חברים. מירב מגיעה לכאן מספר פעמים בשבוע, בדרך כלל אחרי שהיא מסיעה את הילדים לבית הספר האנתרופוסופי בטבעון, ומתיישבת לארוחת בוקר קלה לפני שהיא מתחילה את היום. "אני תמיד מחפשת מקומות עם ערך מוסף חברתי. חשוב לי לשים את הכסף שלי במקומות שבהם הוא נספר", היא אומרת, ומזמינה את הכריך הקבוע שלה, בעוד אנחנו מתעמקים בתפריט ומהר מאוד כל אחד מוצא בו את מבוקשו.
תחנת רוח, כיכר בן גוריון 1, קרית טבעון, מאחורי בנק הפועלים. ב'־ו' 8.00־14.00, 052-7928822.
רונצו בטבעון: יד שנייה וקעקועים
הקיימות, האקולוגיה, הצרכנות האכפתית והדאגה לסביבה עוברות כחוט השני בהמלצות של כרמי על בילויים בסביבת המחייה שלה. עכשיו היא לוקחת אותנו לרונצו, במרחק קצר מאוד מבית הקפה החברתי – חנות הבגדים שהיא הכי אוהבת, ושמנוהלת בטוב טעם ובהקפדה על ידי אירית רותם. את החנות פתחו אירית ואחותה רוני לפני מספר שנים, והן צירפו אליהן גם את אימן, , שעובדת כאן איתן. "עסק רב גילאי של נשים, ועכשיו גם פתחנו סטודיו לקעקועים", מספרת אירית בזמן שמירב מדפדפת בין הקולבים. הלקוחות שקונות כאן הן גם אלה שמביאות לחנות בגדים, וכל אחת שבגד שלה נמכר מזוכה ב־15% לקנייה הבאה. "כך תמיד יש לנו לקוחות חוזרות, וזו אלטרנטיבה לצרכנות שפויה, שימושית ואקולוגית. אנחנו מפחיתות צריכה בעולם שאיבד את זה", אומרת אירית ומצביעה על השלט מאחוריה — שבו כתוב: "להעז לחלום".
"אירית הייתה הגננת של שני הילדים שלי ועכשיו היא כאן, ואני אוהבת אותה ואוהבת לבוא לכאן ולתמוך בעסק שלה", אומרת מירב ומספרת שמדי פעם היא גם מבקשת מאירית להגיע ולעזור בעבודות החקלאות בחווה, בזמנים עמוסים. "אני אוהבת לבוא לכאן. זה קרוב לי לקפה, תמיד יש כאן בגדים שמתאימים לי, האווירה נעימה והמבחר מדהים".
רחוב השקדים 1 טבעון, א', ה' 10.00־18.00, שאר הימים עד 16.00, ו' עד 14.00, 054-4350898.
בית שערים העתיקה: חלום העמק
מדי פעם, אחרי שהיא מסיימת את הקפה והכריך בתחנת רוח ועדיין זקוקה לעוד קצת זמן כדי לסדר את הראש, מירב מגיעה לבית שערים העתיקה, ומטפסת על הגבעה שבה ניצב פסלו של אלכסנדר זייד – אחד החלוצים והשומרים המיתולוגיים שהגנו על החקלאים החדשים שעלו על האדמה באזור מפני גניבות והתנכלויות של ערביי הסביבה. זייד רכוב על סוסו כשהנשק למרגלותיו, והוא משקיף אל העמק. היא מתיישבת בצילו של עץ האלון הגדול, לא רחוק מהפסל, וצופה אל העמק. העמק שהוא חלום.
מי שמזמזם עכשיו את השיר "על גבעות שייח אברק" ששר יהורם גאון למילותיו של אלכסנדר פן, כנראה הקשיב נהדר בשיעורי ההיסטוריה בבית הספר. מירב אומרת שהישיבה כאן מול הנוף, האוצר בתוכו את ראשית ימי ההתיישבות, מחברת אותה בצורה הטובה ביותר לעצמה.
מדובר בגבעה שבה שוכנת בית שערים העתיקה, על החפירות והעתיקות המרשימות שלה, ומסביבה שדות, שגם בהם אפשר לטייל.
עליית הגג של ג'וד בקיבוץ הסוללים: גלריה, צימר וסדנאות
מי היה מאמין שפעם היה צריך להסתובב באזור הזה עם שומרים חמושים כדי להצליח לצאת לעבודה בבוקר. היום העמק וגבעות הגליל התחתון הסמוכות אליו מתפארים בנוף רגוע ושלו של שדות ועצי אלון, במסעדות ובמקומות בילוי מרשימים, ובמקומות לינה מזמינים. אחד מהם, שנמצא בהרחבה של קיבוץ הסוללים, הוא "עליית הגג של ג'וד". זוהי גלריה שהיא גם מתחם אירוח, שאפשר לישון בו בין שלל חפצים בטעם של פעם מראשית ימי העמק.
"הום גלרי", קוראת ג'וד ווינמן למה שהוא בעצם הבית שלה. היא גרה בקומה התחתונה, והקומות העליונות, שמגיעים אליהן דרך מדרגות חיצוניות וגינה מטופחת, הן הגלריה והצימר המיועד לזוגות. "ואם אוהבים את המצעים, אפשר פשוט לקנות אותם, ואם המגבות נעימות, קונים גם אותן, ובכלל, כל פריט כאן נועד גם ליופי וגם לרכישה", אומרת ג'וד.
היא גם מארחת סדנאות אמן ויוזמות של נשות הסביבה, המיועדות למטיילים הרבים שגילו את שבילי הארץ בימי הקורונה ומחפשים תוכן ביחד עם נוף וטבע. ניתן לשלב גם סיורים מודרכים אל עסקים של נשים מקומיות בסביבה. כי זה חלק מהאג'נדה של ג'וד וגם של מירב וגם של אפרת ושל שאר הנשים שהשתתפו בסיור שלנו, יזמיות ונשות אדמה שמחוללות לעצמן שלל הזדמנויות.
עליית הגג של ג'וד, הסוללים, 052-2230988.
GOLD 68 בכפר ברוך: למשפחות מטיילות
מחפשים לינה משפחתית נעימה ולא יקרה בעמק? נאווה ויובל גולד הקימו במשק שלהם בכפר ברוך שלוש יחידות אירוח יפות ומאובזרות, שבכל אחת מהן אפשרות לארח ארבעה־חמישה בני אדם. בסוויטות, הנקראות "GOLD 68", יש בריכה פרטית, ג'קוזי, מטבח מאובזר עם אפשרות להכין בעצמכם את הארוחות, ומנגל בחצר. הסוויטות נעימות, מעוצבות בצבעוניות פרובאנסית, עם רהיטים שיובל מנגר בעצמו, ונוף העמק נשקף מהחלונות ומהמרפסת. יש גם גינות תבלינים שמנעימות את השהות במראה ובניחוח.
מחירים: יחידת אירוח – 500־700 שקל ללילה. סוויטה – 1,500 שקל ללילה. GOLD 68, כפר ברוך, לפרטים: 050-787639.
