תעסוקה בזמן הקורונה בשכבות החלשות התפטרו יותר

אחרי שנה וחצי במשבר הקורונה, במה שנראה כמו שיא הגל הרביעי במגפה, אנחנו לא מפסיקים ללמוד את האתגרים הכלכליים והחברתיים שהיא הביאה איתה. מחקר חדש שמפרסם הבוקר שירות התעסוקה מציג זווית חדשה על המשבר המתמשך בשוק התעסוקה, ולפיה גם בתקופה זו של חוסר ודאות יותר ויותר עובדים בחרו מרצון לעזוב את משרותיהם גם בקרב מרוויחי השכר הנמוך.

לפי המחקר, העלייה במספר המתפטרים המאפיינת את השנים האחרונות הגיעה לשיא דווקא מאז שפרץ המשבר. האבסורד: קצב העלייה במספר המתפטרים גבר בשעה שמספר דורשי העבודה המשיך לרדת. העלייה הגדולה במספר המתפטרים הגיעה לאחר שמספר תובעי האבטלה עמד על השיעור הנמוך ביותר אי־פעם. אם ב־2014 היו המתפטרים 12.3% מקרב דורשי העבודה, הרי שמאז פרוץ המשבר עומד שיעורם על 22.6% – לא כולל דורשי עבודה שהוצאו לחל"ת. מרוויחי שכר נמוך הצטרפו גם הם למגמה הגוברת של ההתפטרות.

זו מגמה מתמשכת, מכיוון שבשנים האחרונות נרשמה עלייה במספר המתפטרים מרצון. למרבה ההפתעה, מאז פרוץ משבר הקורונה נמשכה העלייה במספר המתפטרים אפילו בקרב מרוויחי השכר הנמוך. בעוד ב־2019 עמדה עלייה זו על 29% בהשוואה ל־2012, ב־2020 היא כבר נאמדה ב־107%, יותר מפי 2 בהשוואה ל־2012, לעומת עלייה מתונה יחסית בתקופה זו במספר המפוטרים והמועסקים במשק.

בעיקר מבוגרים

לפי המחקר, מאז שפרץ המשבר מספר המתפטרים הגיע לשיא. במקביל נרשמו שינויים במאפייניהם המגדריים והגיליים של המתפטרים: השינוי הגדול ביותר שנרשם בשיעור המתפטרים היה דווקא בקבוצת הגיל 55 ומעלה, כ־68%, בעוד שיעור המתפטרים בגילי 54-35 עלה ב־22.8%, וב־35% בקרב הצעירים עד גיל 34.

קודם למשבר הקבוצה המתפטרת ביותר הייתה האמהות לילדים התלויים בהן, לאחריה נשים ללא ילדים תלויים, גברים ללא ילדים תלויים, ורק לבסוף אבות לילדים תלויים. מאז המשבר היה שינוי, ונשים ללא ילדים תלויים החלו להתפטר בהיקפים דומים לאמהות לילדים תלויים. בשירות התעסוקה מתארים ש"קצב העלייה של המתפטרות ללא ילדים כמעט השיג בחודשיים האחרונים את קצב ההתפטרות של אמהות".

במהלך המשבר רואים תופעה מעניינת: שיעור המתפטרים בקרב דורשי עבודה הנמצאים בפריפריה באזורים שבהם יש ריבוי של משתכרי שכר נמוך עלה במיוחד אף שמספר המתפטרים עדיין נמוך יותר מקבוצות אלה.

"העלייה במספר המתפטרים בקרב מרוויחי השכר הנמוך ובעלי מיומנויות נמוכות התאפשרה לנוכח הארכתה הגורפת של הזכאות לדמי אבטלה עד ליולי", מסביר רמי גראור, מנכ"ל שירות התעסוקה. "אבל לא כולם השכילו לנצל את התקופה לחישוב מסלול קריירה מחדש, חיזוק מיומנויות ושיפור כישורי העבודה. מגמה זו מחדדת את הצורך לחזק מיומנויות עבודה, בפרט דיגיטליות, ובכך לאפשר חזרה מיטבית לשוק העבודה לא רק במובן של השתלבות, אלא גם ובעיקר במובן של התמדה ומתן הזדמנויות לקידום תעסוקתי ולמוביליות בשוק העבודה. אני קורא לכל דורשי העבודה להסתייע במגוון התוכניות של שירות התעסוקה בייעוץ תעסוקתי, באימונים אישיים, בסדנאות לניהול קריירה ובהכשרות מקצועיות".

ליהנות מדמי אבטלה

בשירות התעסוקה סבורים שהעלייה במספר המתפטרים קשורה בעיקרה למנגנון החל"ת, שאיפשר זכאות לדמי אבטלה עד יוני 2021 גם למתפטרים בכפוף לשלושה חודשי המתנה מרגע ההתפטרות ועד לתחילת קבלת הקצבה. בשירות התעסוקה מסבירים כי "רבים העדיפו שלא לקבל שכר שלושה חודשים, אך לאחר מכן ליהנות מדמי אבטלה עד יוני 2021, בפרט מרוויחי שכר נמוך שהפער בין שכרם לגובה הקצבה שזכאים לה אינו גדול".

בקרב בני 55 ומעלה, מסבירים בשירות, יש תמהיל של סיבות, בהן חשש בריאותי מפני המגפה שעודד התפטרות, רשת ביטחון שאיפשרה להסתכן לפחות זמנית, חרף הימנעותם של מבוגרים בדרך כלל מלהתפטר. בקרב צעירים (עד 34) שיעור המתפטרים עלה ב־35% בשנת הקורונה, ובשירות מסבירים את הנכונות של צעירים להסתכן ברשת ביטחון שריככה את הסיכון, ובהיותם מרוויחי שכר נמוך שדמי האבטלה קרובים לגובהו.

מחסור בעובדים

מניתוח הנתונים עולה כי לפני המשבר הובילה להתפטרות הרגשת הביטחון של העובד בסיכוייו למצוא עבודה טובה יותר. המתפטרים בדרך כלל באו מקבוצות חזקות יותר, שבעבורן הסיכון שבהתפטרות נמוך יותר — אשכולות מרכזיים, יהודים שאינם חרדים, בעלי מיומנויות דיגיטליות ובעלי משלח יד אקדמי. ואילו מאז שפרץ המשבר נרשמה עלייה משמעותית מאוד בנטייה להתפטר גם בקרב יהודים חרדים וערבים, בעלי מיומנויות דיגיטליות נמוכות, בעלי משלחי יד שאינם אקדמיים ומבוגרים.

בשירות התעסוקה מסבירים כי החל"ת, שאיפשר זכאות ארוכת טווח לדמי אבטלה, הפחית את נטילת הסיכון בקרב קבוצות חלשות יותר, ובמידה רבה היה זרז להתפטרות, במיוחד למשתכרי שכר נמוך. בנוסף, מציאות זו הובילה למחסור בעובדים, בעיקר בענפים המאופיינים בשכר נמוך, כמו ענף הפנאי, מה שהוביל לעליית שכר. בעקבות זאת גדל התמריץ לעובדים בענפים אלה להתפטר מרצון מתוך ביטחון שיוכלו למצוא עבודה חלופית מעמדת מיקוח טובה יותר. בשירות התעסוקה סבורים גם כי תשלום דמי האבטלה לזמן ממושך דיכא כניסה מחודשת לעבודה והיה תמריץ כלכלי להתפטרות.