התמונה האחרונה של המלאכית מאפגניסטן

רק ארבעה ימים לפני הפיגוע העלתה ניקול את התמונה שלה מחבקת את התינוק בזרועותיה לאינסטגרם, וכתבה: "אני אוהבת את העבודה שלי". בתמונה אחרת שפירסמה ימים ספורים לפני מותה הטראגי אפשר לראות אותה עומדת ליד שורה של פליטים שעולים על מטוס צבאי כדי לעזוב את אפגניסטן. "מלווה מפונים לציפור", כתבה ניקול והוסיפה אימוג'י של לב אפור. עוד לפני כן פירסם משרד ההגנה את תמונתה של ניקול אוחזת בתינוק בחשבון הטוויטר הרשמי שלו. לפוסט צורף הכיתוב "חיילים אמריקאים מנחמים תינוקות בשדה התעופה הבינלאומי בקאבול, אפגניסטן".

"אחותי לנצח"

"ניקול הקריבה את הקורבן האולטימטיבי", כתבה בפייסבוק אחת המפקדות שלה, קארן הולידיי, "היא עזרה לנשים ולילדים אפגנים המנסים לצאת מהמדינה. היא נשמה את נשימתה האחרונה כשהיא עושה את מה שהכי אהבה לעשות - לעזור לאנשים".

חברתה הטובה ביותר של ניקול, מלורי הריסון, כתבה בפייסבוק פוסט ארוך וקורע לב, שזכה לעשרות אלפי שיתופים: "החברה הכי טובה שלי, האדם שלי, אחותי לנצח. החצי השני שלי. היינו בטירונות יחד, קיבלנו יחד דרגות רב"ט, ואז סרג'נט. כבר למעלה משלוש שנים אנחנו שותפות לדירה, מחוברות בירך מההתחלה. אני לא ממש יכולה לחשוב על מציאות שבה לעולם לא אראה אותה שוב. כיצד נשמה את נשימתה האחרונה כשהיא עושה את מה שהיא אהבה - לעזור לאנשים - באפגניסטן. ואז היה פיצוץ. ובדיוק ככה היא הלכה.

"דור הנחתים שלנו הקשיב לוותיקי עיראק/אפגניסטן מספרים את סיפורי המלחמה שלהם במשך שנים. הסיפורים האלה היו עוצמתיים ומרגשים. אבל גם המלחמה ההיא וגם הסיפורים האלה נשמעו לנו כמו משהו רחוק - כזה שאתה לא מרגיש שאתה הולך לחוות בדורנו. אתה מתאמן להיות מוכן לרגע שיקראו לך, אתה משקיע את העבודה, אבל רוב המשימות שביצענו היו משמימות. ואז אנשים רעים עושים דברים רעים, ופתאום השגרה השלווה שלך הופכת לנסיעה לאפגניסטן, ופתאום היא הופכה לחברים שלך שלא חוזרים הביתה.

"כבר חודש שהמכונית של ניקול חונה במגרש הקטן בבסיס שלנו. השתמשתי בה כשהרכב שלי היה במוסך, ופשוט לא הספקתי להחזיר אותו הביתה. הסתובבתי איתו מדי פעם בחניה, רק כדי לוודא שהוא יהיה בסדר כשהיא תחזור. המכונית שלה עדיין שם, והיא נעלמה לנצח. החברה הכי טובה שלי. בת 23. הלכה.

"אני מוצאת שלווה בידיעה שהיא עזבה את העולם הזה כשהיא עושה את מה שהיא אהבה. היה אכפת לה מאנשים. היא אהבה בעוז. היא הייתה אור בעולם האפל הזה. סמל ניקול ג'י, אני לא יכולה לחכות לראות אותך שם, למעלה. אוהבת אותך לנצח נצחים".

נולדו ב־11 בספטמבר

רק אתמול פורסמו רשמית שמותיהם של קורבנות הפיגוע בקאבול. הפרוטוקול דורש להמתין 24 שעות אחרי ההודעה למשפחות לפני שהרשימה מועברת לכלי התקשורת, אבל המשפחות עצמן יכולות לבחור לפרסם את שמות יקיריהן בכל עת, ורבות מהן עשו זאת במהלך סוף השבוע.

נתון אחד בלט מהשמות: כמה צעירים רבים מהם היו, חלקם ממש בגיל של מלחמת אפגניסטן עצמה, בת 20 השנים. רובם לא ראו כלל בזמן אמת את פיגועי 11 בספטמבר בגללם יצאה ארה"ב למלחמה הזו, מעטים מהם בכלל השתתפו בקרבות או בפעילות מבצעית של ממש מאז התגייסו. יש ביניהם רב"ט שציפה ללכת בעקבות הוריו אנשי הצבא, וחייל צעיר שבכלל רצה להיות גנן. אחד מהם התקשר לאימו מקאבול רק ביום רביעי, כאשר האזהרות מפני מתקפה מתקרבת התחזקו, כדי להגיד לה שהוא בסדר. אחר שלח סרטונים לאביו והראה לו כיצד סייע לילד ולנערה לעלות בריצה למטוס. אחד נשלח לאפגניסטן באפריל האחרון, ממש אחרי חתונתו, ובעוד חודש צפוי להיוולד בנו הראשון.

טוראי דיוויד לי אספינוזה, שנולד שבועות ספורים לפני פיגועי ה־11 בספטמבר, התקשר ביום רביעי לאימו בריו־בראבו, טקסס. "הוא אמר שהוא בסדר", נזכרה אתמול אליזבת הולגוין, "הוא אמר שהוא לא רוצה להדאיג אותי“. אספינוזה הספיק לשרת באפגניסטן רק שבוע אחד לפני שנהרג. "הוא חלם להיות במארינס", סיפרה אימו ל"וול סטריט ג'ורנל". "בגיל 13 הוא שיחק עם העפרונות שלו ודמיין שהם אקדחים. הוא תמיד רצה לעשות את זה. אני מאוד עצובה, אבל גם מאושרת כי הוא גיבור, הוא היה שם ועזר לחפים מפשע. זה מה שהוא רצה לעשות. יש לי עכשיו בלב חור בגודל שאיש לא יוכל למלא. תמיד אזכור את המילים האחרונות שאמר לי בטלפון: 'אני אוהב אותך'“.

רב"ט רילי מקולם מוויומינג, שנולד בפברואר 2001, הגיע לאפגניסטן באפריל. זו הייתה המשימה הראשונה של הצעיר שרק התחתן וציפה לילד. אביו, ג'ים מקולם, אמר שלשום כי הוא אינו מאשים אף ממשל ספציפי במצב באפגניסטן, אבל כן מאשים את הנשיא ג'ו ביידן בכישלון הנסיגה. "איבדתי את בני, אבל עדיין יש שם נחתים", סיפר מקולם האב ל"דיילי ביסט", "אני מפחד לראות מה יקרה הלאה".

רב"ט ג'ארד שמיץ הוא עוד הרוג בגיל המלחמה. הצעיר ממונטנה הצטרף למארינס זמן קצר לאחר שסיים את לימודיו בתיכון ב־2019 וזו הייתה משימתו הראשונה מחוץ לגבולות ארצות־הברית. שמיץ הגיע לאפגניסטן בשבועיים האחרונים כדי לעזור בפינוי. אביו, מארק שמיץ, סיפר שלשום לתחנת רדיו בסנט־לואיס: "הוא הוצב בירדן וקיבל הוראה לנסוע לאפגניסטן לפני שבועיים. הוא עשה את זה כי זה מה שנחתים עושים: הם מורידים את הראש והולכים לאן שאומרים להם".

שמיץ היה צלף, ואביו סיפר כי מגיל צעיר מאוד כבר ידע שיצטרף למארינס. "צריך אופי מיוחד להיות בחיל רגלים, זה דורש מסירות ואהבה גדולה למדינה שלך. הילד הזה שירת את המדינה הזאת בגאווה. אהבנו אותו מאוד־מאוד".

כמה שעות לפני שנהרג שלח קארים ניקוי, אף הוא בן 20, לאביו, סטיבן, תמונות וסרטונים שלו מסייע לילד ולנערה צעירים אפגנים בשדה התעופה. "הוא ביצע משימה שהייתה לגמרי בלתי אפשרית", אמר האב שלשום לכלי התקשורת והביע כעס על הכאוס ששרר בשדה התעופה. "אני נגר, מעולם לא שירתתי בצבא, אבל אפילו אני יכולתי לראות שזה מצב מסוכן, זה היה כל כך כאוטי ולא מתוכנן".

אביו של סמל טיילור הובר לא נתן לו להצטרף למארינס מיד אחרי שסיים את התיכון, ולכן הנער נאלץ לחכות עד גיל 19 כדי להירשם, ומאז עשה שם קריירה. הובר גדל ביוטה ואהב לצוד ולדוג. "ניסיתי לכוון אותו לשירות אחר, למען האמת", סיפר סבו, סטן הובר, שהיה חייל קרבי בתחילת שנות ה־60.

טיילור היה רק בן 11 ב־11 בספטמבר 2001, ומאותו יום ספר לאחור עד שיוכל להתגייס. "ה־11 בספטמבר סגר את ההתלבטויות", אמר סטן הובר, ״הוא רצה את הפעולה הזו והשתתף בקרבות רבים, תמיד חזר מהם והמשיך לעוד סיבוב. הוא היה בחור טוב שרק רצה לשרת את ארצו. אלה הימים הקשים בחיי, אבל לא יכולתי להיות יותר גאה בטיילור".

רב"ט דייגאן וויליאם־טיילר פייג', בן 23, הצטרף למארינס אחרי שסיים ללמוד בתיכון באומהה. "ליבנו שבור", נכתב בהודעה שפירסמה המשפחה, "אך אנו מודים על החברים והמשפחה שמקיפים אותנו בתקופה זו. דייגן תמיד ייזכר בזכות הקליפה החיצונית הקשוחה שהסתירה לב ענק".

בקהילה קטנה בצפון אוהיו התאבלו בסוף השבוע על מקסטון סוביאק, חובש בן 21, שהיה כוכב נבחרת הפוטבול בתיכון. אביו, קיפ, סיפר אתמול: "בשיחת הווידיאו האחרונה שעשינו איתו, אחרי שאשתי אמרה לו לשמור על עצמו, הוא ענה: 'אל תדאגי אמא, החבר'ה שלי שומרים עליי, הם לא ייתנו שמשהו יקרה לי'. היום היא הבינה שכולם פשוט הלכו ביחד".