מהבית הלבן, דרך אפגניסטן עד טהרן

ביקור ראש ממשלה בוושינגטון כמוהו כשיר ישראלי באירוויזיון – אתה יכול לאהוב את השיר או את הביצוע; אתה יכול לא לאהוב. כך או כך, אתה מחזיק לו אצבעות, בתקווה שיזכה.

רצה הגורל, והפגישה בין בנט לנשיא ביידן נקבעה ליום הקשה ביותר בנשיאותו. חצי שעה לפני שהשיירה המאובטחת יצאה לבית הלבן הפעיל המחבל המתאבד את חגורת הנפץ שלו בשער נמל התעופה בקאבול. הפגישה עם בנט נדחתה ב־24 שעות, דחייה שאיפשרה לצמרת הממשל להתמקד בנעשה באפגניסטן אבל לא הזיזה במילימטר את סדר היום.

האיש שבנט פגש למחרת היום בבית הלבן נלחם כרגע בשיניים על האפקטיביות של נשיאותו, על כוח החיות שלה. על הנייר יש לו עוד שלוש וחצי שנים לפחות. על השעון הפוליטי ייתכן שאין לו יותר משנה. שני האירועים שמאיימים עליו הם אפגניסטן והקורונה. באופק ניצבים קוצר ידו לטפל בהגירה הבלתי־חוקית ממקסיקו ושינויי חקיקה שמשפרים את מצב הרפובליקאים לקראת בחירות הביניים בשנה הבאה. שבעה חודשים בלבד עברו מאז נכנס ביידן לבית הלבן. בעולם ליוו את כניסתו באנחת רווחה, בתקווה לתקופה של שיקום לאחר ארבע שנות טראמפ. הכוונות היו טובות. הבשורות טובות פחות.

טוב היה לביידן לפגוש, בתום שבוע קשה, מנהיג של מדינה במזרח־התיכון שתומכת ללא עוררין בארצות־הברית ומבקשת לחסות בצילה. אבל הוא יודע שבנט לא יכול לעזור לו: במאבק על הדימוי הציבורי שלו לא הייתה לפגישה משמעות. המפגש בחדר הסגלגל יכול לשמח ישראלים, יכול להרגיז ערבים ולהטריד גורמי שלטון באיראן, אבל הוא מתקיים בשולי השוליים של סדר היום האמריקני.

כמקובל, שני המנהיגים קיבלו ביום שישי את התקשורת כשהם יושבים על הפוטלים הצהבהבים בחדר הסגלגל, המארח משמאל, האורח מימין ובאמצע האח, תזכורת לכך שהקיץ הנורא הזה עשוי להסתיים מתישהו, ויחזור החורף. ביידן נראה ובעיקר נשמע זקן מאוד, זקן מדי. קולו היה חלש, עיניו טרוטות. מקור מדיני בכיר בפמליית ראש הממשלה אמר אחר כך שבפגישה בארבע עיניים ביידן היה חד וממוקד ושלט להפליא בכל הפרטים. ההתרשמות שלו חשובה מההתרשמות שלי. הפגישה בארבע עיניים נמשכה 50 דקות, כפליים ממה שתוכנן. מפעם לפעם נכנסה אחת העוזרות לחדר והזכירה לנשיא שהוא חייב לעבור עם האורח לחדר הסגלגל, התקשורת מחכה. ביידן העדיף להמשיך את השיחה בארבע עיניים.

מה זה אומר? לא הרבה. אולי ביידן נדרש לעוד זמן כדי לגבש דעה לגבי ראש הממשלה הצעיר מישראל; אולי רצה להבין טוב יותר מה יעשה בנט בסוגיה האיראנית, אולי עייף מפגישות רבות משתתפים: בבוקר, לפני הפגישה עם בנט, ישב עם חבורה גדולה של גנרלים, לדיון נוסף על המצב באפגניסטן.

כל ראשי הממשלה מפתחים מערכת של יחסים אישיים עם הנשיאים בבית הלבן. לטוב ולרע, זה גורלו של מנהיג של מדינת לוויין, קטנה, דעתנית ובועטת. אפשר להתחיל מג'ימי קארטר שתיעב את מנחם בגין, או בבוש האב, שכעס על יצחק שמיר והעניש אותו אבל גם העריך אותו; או קלינטון, שהתחיל עם רבין בפגישה איומה, ערב בחירתו לנשיא, והמשיך ביחסי אמון שהושוו ליחסים בין דוד לאחיינו, בין אח גדול – רבין – לאח צעיר; בוש הבן, שהעריץ את אריאל שרון כגיבור מלחמה, כסמל; בוש הבן, שראה באהוד אולמרט חבר, באדי. כאשר שמעון שיפר ואני ראיינו את בוש, ערב סיום כהונתו, הוא הציג לנו בגאווה את התצלום שעשה עם אולמרט, גב אל גב, בודקים מי גבוה יותר. התצלום היה תלוי בפרוזדור, בדרך לחדר הסגלגל; או נתניהו, ששני נשיאים דמוקרטיים, קלינטון ואובמה, ראו בו שילוב של עודף אמריקניות ועודף חוצפה ישראלית, לא יכלו איתו ולא יכלו בלעדיו, ודונלד טראמפ, שמסר את המדיניות שלו במזרח־התיכון בידי נתניהו, כל מה שאתה רוצה פרט למלחמה, וסיים בטון מר, כעוס. בעיני טראמפ, כל מי שהכיר בתוצאות הבחירות באמריקה הוא כפוי טובה, בוגד, אופורטוניסט.

האם ביידן אימץ אל ליבו את בנט? האם הוא מעריך אותו אישית? אני לא יודע. מה שבטוח, ממשל ביידן מעוניין להשקיע בממשלה הנוכחית. היא חשובה לו, גם כשותפה למהלכים באזור, גם כעושת צרות פוטנציאלית, אחת שחשוב להחזיק אותה קרוב. ביידן נושם פוליטיקה. הוא מבין היטב את משמעות החיים בקואליציה שבירה, מרובת קצוות.

הסוגיה הפלסטינית היא דוגמה טובה. בשיחות ההכנה לביקור עשו אנשי בנט כמיטב יכולתם להבהיר לאנשי ביידן מדוע הם צריכים לרסן ככל האפשר את הביקורת שלהם על המדיניות של ישראל בגדה, על נושאים כמו פגיעה באזרחים, הריסת בתי מחבלים, הפקעות, הרחבת התנחלויות. כל תלונה אמריקנית תוליד לחץ על האגף השמאלי בממשלה, על ניצן הורוביץ ומרב מיכאלי ועמיתיהם. חברי מפלגה ותיקים ירימו טלפונים: מה, אתם יותר ימניים מנשיא ארצות־הברית? התוצאה תהיה משבר פנימי בממשלה.

לכן, במהלך הביקור הביקורת על ישראל בסוגיה הפלסטינית הייתה מינורית, לא יותר ממס שפתיים לשמאל במפלגה הדמוקרטית. הבית הלבן חזר על תמיכת ביידן בפתרון שתי המדינות וקרא להימנע מ"מעשים מעוררי מתיחות שיתרמו לתחושה של חוסר הגינות ויפגעו במאמצים להגיע לאמון".

באופן מעשי, ממשל ביידן לא ייאבק במדיניות הסטטוס קוו של בנט: גם הקונסוליה הכללית בירושלים, למעשה השגרירות לפלסטין, שהממשל הודיע פומבית על חידוש פעילותה, לא תחזור לפעול בעתיד הקרוב. היא תטבע בפלפולים דיפלומטיים.

יש נושאים נוספים שדורשים טיפול: יחסי ישראל־סין, למשל. הביקורת על ישראל הושמעה בטון מינורי, מרוסן, אבל לא נעלמה. והמעורבות של קטאר בתהליך עם הפלסטינים: בנט, שרואה בחומרה את הכספים שמעבירה קטאר למשמרות המהפכה האיראניים ואת הנזקים שעושים לישראל השידורים ב”אל ג'זירה”, היא מעדיף לוותר על השירותים של קטאר בעזה. בינתיים נבצר ממנו. והנסיגה האמריקנית מעיראק ומסוריה שתימשך, למרות שבנט הסביר לביידן עד כמה זה רע ומסוכן לאזור.

השאלה הגדולה בין ישראל לממשל היא איראן. בנט חוזר לארץ בלי בשורה – אם יש בשורה היא נותרה עלומה, כחלק מהשיחה שקיים עם ביידן בארבע עיניים. ביידן ובנט אמרו פומבית שלא יניחו לאיראן להגיע לגרעין. ביידן הוסיף: "אנחנו מנסים קודם את הערוץ הדיפלומטי. נראה לאן הוא לוקח אותנו. אם הדיפלומטיה תיכשל נהיה מוכנים לפנות לאופציות נוספות".

בנט רצה לשמוע במשפט הזה נכונות של ביידן להורות על פעולות צבאיות אמריקניות, בשיתוף ישראל או בלעדיה, אולי גם התחייבות לגיבוי אמריקני אם וכאשר תהיה הידרדרות במלחמה המוגבלת הניטשת כרגע בין ישראל לאיראן.

נתניהו האמין שהשילוב בין סנקציות כלכליות אמריקניות ופעולות חשאיות תמוטט את המשטר האיראני. הוא טעה: מדיניותו האיצה למעשה את ההתקדמות האיראנית אל עבר הפצצה. בנט מאמין בגודש של פעולות ישראליות ואמריקניות נגד איראן שיתישו אותה ויבלמו את ההתקדמות לגרעין. לא זבנג וגמרנו, לא דרמה: דקירות קטנות. בסוף הפריץ ימות או הכלב ימות.

האם זה מה שיבלום את ההתגרענות של איראן? קשה לראות איך. האיראנים מבינים שהאופציה הצבאית לא באמת על השולחן. הם בדרך למעמד של מדינת סף, עם כל החסינות שהדבר נותן למדינות כמו פקיסטן וצפון־קוריאה.

השם נתניהו, כך אמר לנו מקור בכיר בפמליה, לא עלה במפגש בבית הלבן, גם לא במפגשים עם בכירי הממשל ביום רביעי. נתניהו, כמו הלורד וולדמורט בספרי הארי פוטר, הוא האיש הרע שנמנעים מלהזכיר את שמו. המדיניות הלעומתית של נתניהו בתקופת נשיאותו של אובמה וההישענות שלו על הרפובליקאים ועל טראמפ הותירו פצעים פתוחים. בנט הבטיח שינוי: במקום עימות תיאום; במקום ביקורת ניסיון להגיע להבנה במגעים שקטים. בבית הלבן ייחלו לממשלה ישראלית מפייסת. השאלה היא אם שני הצדדים יעמדו בהבטחה כאשר יגיעו להחלטות.

כראש ממשלה, בנט עושה את צעדיו הראשונים. יש בו פתיחות ורצון טוב; הוא עדיין לא משופשף. בקבלת השבת שנערכה לפמליה הישראלית הנצורה במלון הוא ביקש להשמיע מעט דברי תורה. הוא ציטט את הפסוק מתהילים "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע". "יש פירוש שאומר, לא מדובר בפחד מגורם חיצוני אלא בפחד שמא אני אהפוך לרע", אמר. בנט סיפר על פירוש מעניין ששמע פעם לפסוק: שאני לא אהפוך להיות רע. "בחיים הפוליטיים מאוד קל להתבלבל בין המטרה לבין האמצעים, לחשוב שהשררה היא מטרה לעצמה", אמר. "התפקיד שלנו הוא לזכור, אנחנו לא מושלמים; אף אחד לא מושלם." יפה אמר.