"נולדתי להיות אמא"

אלכס בת השבע, בתה הבכורה של מגישת הטלוויזיה דנה גרוצקי, תולה מבט מופתע באורחת שחוצה את מפתן הדלת. שמונה בערב, החושך כבר ירד גם על הבית שלה, ביבנה, ומי באה להטריד את אמא שלה?

"אני אוהבת מאוד את העבודה שלי", אומרת אמה, בעודה מורחת גבינה על שתי פרוסות לחם, "ואני גאה בזה שיש לי עבודה קבועה ויציבה בתעשייה כל כך מטורפת, אבל כל הלו"ז שלי נע ונקבע על פי הסדרי הראייה של אלכס. אני מצלמת רק בימים שאלכס אצל אבא שלה, ומבחינתה אני עקרת בית במשרה מלאה".

לפני שהסטודנטית של כיתה ב' מתרווחת מול נטפליקס לחגיגת סוף החופש הגדול, היא עולה לקומה השנייה, לבדוק שהכל בסדר. שותפתה לחדר היא גִ'יה, בת שנה וארבעה חודשים, וכבר עכשיו היא מנהלת עם אמה ובן זוגה דיון קשוח סביב השאלה באיזה חדר יישנו התאומים, בת ובן, שאמורים להגיע לעולם בעוד כשלושה חודשים, "טפו־טפו חמסה־חמסה שום בצל", גרוצקי מתנשפת. "בחודש השישי כבר יש לי בטן של סוף שמיני. פעם בשבוע, ביום חמישי בבוקר, אני עושה סלפי של הבטן מול המראה. אין לי מושג עד לאן היא תגדל".

למטבח נכנס גם גבר מזוקן, אסף ליס (43), מסעדן, שמחפש במקרר שאריות של משהו מבושל ומסתפק בגלידה. "הוא האבא של ג'יה, ושל השניים האלה", גרוצקי מלטפת את הבטן, "אבל לא התחתנו. לא היה לנו זמן. אסף הציע לי נישואים שבועיים אחרי שקיבלתי את הגט, וכשעברנו לגור יחד כבר הייתי בהיריון עם ג'יה. שאלתי את אלכס מה נשמע לה יותר מלהיב – חתונה עם בטן או חתונה אחרי הלידה, והיא בחרה באופציה השנייה, אבל לפני שהספקתי לזוז ימינה ושמאלה שוב הריתי. התאומים הם לא תוצר של טיפולים. אצלנו הכל טבעי. במשפחות של אסף ושלי יש כמה זוגות של תאומים. מי יודע מה יקרה לנו בהיריון הבא".

צילום: שי פרנקו

"מה?" זועק המסעדן ונמלט עם קרטון הגלידה למחשב שבקומה השנייה. אלכס אוכלת את ארוחת הערב תוך כדי זפזופ בשלט. "תבחרי סרט, לא סדרה, כי סדרה עלולה להיות אינסופית", מייעצת לה אמה שמוציאה את רוקה ומוג'י, שתי פקינזיות לבנות, לכר הדשא הגדול שבחזית. עכשיו רק מיצי, החתולה הסיאמית, מסתובבת לה בין הרגליים ושקט מתוק אופף את הבית. גרוצקי נושמת אותו לתוכה ומתענגת על כל נשימה. לפני ארבע שנים, כשאזרה אומץ לפתוח דף חדש בחייה, היא לא האמינה שהאושר הזה ייפול בחלקה.

פנטזיונרית וגם ריאלית

"אלכס הייתה בת שנתיים ועשרה חודשים כשבחרתי לעזוב את הבית ממניעים שהיו נכונים עבורי", היא מספרת. "ידעתי שאני הולכת לעתיד לא בהיר של חוסר ודאות. אף אחד לא יכול היה להבטיח לי שאמצא אהבה, שאפגוש מישהו שארצה להקים איתו משפחה, והמחשבה שאולי אלד תינוק שיגדל עם שני הורים בשעה שאלכס חולקת אותי, הייתה נוראית. אני גם פנטזיונרית גדולה וגם מאוד ריאלית. הייתי שלמה מאוד עם סיום הזוגיות, אבל הפירוק של התא המשפחתי היה לי קשה מפני שגדלתי כמו נסיכת דיסני, במשפחה מאושרת של ארבעה ילדים, וחלמתי להיות אמא לכנופיה".

חווית את הגירושים ככישלון?

"ברור. מאוד. הרי אף אחד לא מתחתן כדי להתגרש, אבל במבט לאחור תחושת הכישלון התפוגגה ואני גאה בעובדה שידעתי להיות כנה עם עצמי, להגיד 'לא טוב לי' ולהחליט שאני לא מוותרת, לא על דנה ולא על אלכס. רציתי להציג לבתי הבכורה מודל של חיים מאושרים עם אמא מאושרת, ללא קשר לזוגיות. בדירה השכורה שאליה עקרנו התעוררתי מדי בוקר בחיוך של 'זכיתי, אני חופשייה ומשוחררת', למרות שמבחינה כלכלית לא היה לי קל".

כמה לא קל?

"התחלתי מאפס. עם אפס שקלים בבנק. אנה ארונוב תרמה לדירה הריקה מראה ושידה, לירון ויצמן הביאה לי מאחותה שולחן וכיסאות אוכל, היו עוד פריטים שליקטתי מפה ומשם, ובדיוק באותה תקופה התחלתי לעבוד, ארבעה בקרים בשבוע, ב'חדשות הבוקר' עם ניב רסקין. בשש בבוקר התיישבתי באולפן אחרי איפור־שיער. איך עשיתי את זה? אמא שלי הצילה אותי. ארבע פעמים בשבוע היא הגיעה אליי בארבע לפנות בוקר כדי שאוכל לצאת לדרך. ואז לירון ויצמן עברה ל'אח הגדול' ופרשה מ'גיא פינס', בן לילה הפכתי מהמחליפה למגישה הראשית ונבהלתי. נקרעתי. מצד אחד, הכנסה זה דבר חשוב וטוב, אחרי שנים שבהן נלחמתי בשיניים כדי להרוויח את הפרויקט הבא, שתי תוכניות זה לא משהו מובן מאליו, הרווחתי אותן במאמץ וביושר, אבל עם כל הכבוד לקריירה ידעתי שאני חייבת להתרכז בבניית מעטפת לילדה שלי, אלכס".

את בן זוגה היא הכירה בשידוך. "ישבתי במערכת של פינס כשגלי בראון, אחת העורכות, אישה קולנית ומדהימה, התקרבה לשולחן שלי וצעקה, 'טוב, נמאס לי לראות אותך בסטורי עם חברות, יש לי מישהו להכיר לך!' הסמקתי ומילמלתי, 'תודה, אבל אני לא בקטע'. תשובה כנה. כשאדם מוכר עובר פרידה הוא לא צריך להירשם לאתרים, ההצעות זורמות אליו, זה אחד היתרונות הבודדים בלהיות מפורסם, אבל באמת לא הייתי בקטע של להכיר מפני שעוד ליקקתי את הפצעים. התגובה של גלי הייתה, 'אז תתמודדי, כבר נתתי לו את הטלפון שלך'. כלפי חוץ המשכתי לצחקק, אבל בתוכי ממש כעסתי עליה. והכעס גבר כשהבחורצ'יק התחיל לסמס. הוא היה מאוד נחמד ואני הייתי מאוד מנומסת. לא סירבתי, אבל גם לא שיתפתי פעולה. במשך כמה שבועות הוא הקסים אותי במילים, בהודעות מצחיקות, ובפעם הראשונה שצילצל הייתי לבד בבית, אלכס הייתה אצל אבא שלה, ונסעתי אליו".

הופה הופה!

"מה קרה? הרבה נשים נרתעות מדייט ראשון בדירה של גבר, אבל אני ילדה גדולה ואם לא ארצה לשכב איתו אני לא אכנס למיטה. בתכלס, בסוף הדייט הראשון כבר הייתי מאוהבת. במשך תקופה ארוכה התנהלנו בשושו. נפגשנו רק בדירת הרווקים שלו, אפילו החברות שלי לא ידעו שאני יוצאת עם מישהו, ונהניתי ממערכת היחסים הסודית. גם בקטע הזה יש בי דואליות. מצד אחד אני הכי פתוחה בעולם וכל הקלפים שלי גלויים ומצד שני, למה שכולם ייכנסו לי לתחתונים? היינו רק שנינו, בין ארבעה קירות, בלי רעשי רקע, וזה היה רומנטי נורא. תמיד קינאתי באנשים שאמרו שבן/בת הזוג הוא החבר הכי טוב שלהם ופתאום, בפעם הראשונה בחיי, גיליתי שזאת לא קלישאה.

"היו לנו המון שיחות נפש לתוך הלילה. אני זוכרת שסיפרתי לאסף שכמה חודשים קודם לכן, כשעזבתי את הבית, הוריי לקחו את ארבעת ילדיהם ללילה על חוף הים. אוהלים ומדורה. הם יזמו את הבילוי המשפחתי כדי לשמח אותי, אבל כשאלכס נרדמה באוהל התיישבתי מול האש והייתי עצובה. הרגשתי שאני נפרדת מהפנטזיה של משפחה גדולה. ממש אמרתי לה 'ביי'. אמרתי לעצמי שזה כבר לא יקרה והשלמתי עם זה".

משקפיים ורודים

למרות האהבה, אחרי חצי שנה של זוגיות גרוצקי יזמה פרידה. "דווקא מפני שהכל היה כל כך טוב", היא מנמקת. "זה הרגיש לי יותר מדי. אסף אמר, 'הכל בסדר, אני מחכה לך, קחי את הזמן' ורק אחרי חצי שנה, כשחזרתי אליו, הכרתי לו את אלכס. שכרנו בית גדול ברחוב שבו הוריי גרים. אני קרובה מאוד למשפחה שלי. כולם חושבים שאני תל־אביבית, אבל מעולם לא יצאתי מיבנה. יש לי אופי של זקנה. אני לא בליינית. אבא שלי טוען שילד אמור לגור בסמיכות להוריו. לא במרחק שיכפה עליהם לארוז מזוודה ולא בקרבה שתאפשר להם להגיע אליו עם נעלי בית".

קופידון היה טוב אלייך.

"לא הגיע לי תיקון אחרי שבע שנים רעות? אלכס מחלקת את זמנה בין הבית שלנו לבין בית אביה. הסדרי הראייה הם 50 אחוז על הדקה. היא כבר לא זוכרת את הימים שבהם שלושתנו גרנו יחד כמשפחה, אין לה שום חסך, ואני מרגישה שלמרות הכל עשינו עבודה טובה".

על סף יום הולדתה ה־36, גרוצקי מודה שהיא סוף־סוף אוהבת את עצמה. "זו הסיבה שאני לא מתכחשת לעבר שלי ולא מנסה להסתיר את הבעיות שהיו לי, כמו הפרעות אכילה. בילדות רציתי להיות שחקנית, רקדתי סטפס ושרתי בטקסים של בית הספר עם אחותי הגדולה, קרן, כל בני המשפחה שלי שרים ומנגנים, עד שבגיל 16 אמא הייתה הראשונה שהבהירה לי שאני לא הכפילה של ביונסה. באותה תקופה נבחרתי למלכת היופי של הדרום, עשיתי מלא פרסומות ותצוגות אופנה, גם שיחקתי בסרט, וכיוון שפרשתי מהאימונים היומיים בשחייה צורנית פחדתי לעלות במשקל. התחלתי לקצץ בכמויות האוכל עד שהגעתי לתפוח אחד ביום. התאמתי ל'הרואין שיק' שהיה אז במודה. אבל אני ההוכחה לכך שאפשר לצאת מזה. במשך שנים היו לי הרבה אפס־אנד־דאונס, אבל תמיד הייתי מכוונת מטרה – לצאת מזה".

היריון עם תאומים כרוך בעלייה במשקל.

"אז מה? בהיריון עם ג'יה עליתי 32 ק"ג. למרות שאני סוס עבודה, ולמרות שהודעתי לפינס שאני מתכוננת ללכת בדרכה של ליהיא גרינר ולהגיע לחדר לידה ישר מהאולפן, הכנסתי את עצמי לבידוד לקראת סוף ההיריון. פחדתי מהקורונה. כשהסתגרתי בבית מבחירה זללתי המון ולמרות שהגעתי לממדים מפחידים בכלל לא הרגשתי שמנה. הכל, אגב, ירד לבד, ומאז אני מנהלת אורח חיים בריא, לא מתחזרת וגם לא מתנזרת. פעם הייתי מלקה את עצמי על מאה קלוריות מיותרות, היום אני כבר לא באובססיה להיכנס לאיזושהי תבנית ובהיריון הנוכחי אני אפילו לא נשקלת".

על התזונה הבריאה אחראי בן זוגה, שהוא הבעלים של המסעדות "משיה" ו"אונזה". ה"קיטשן מרקט" שניהל בנמל לא שרדה את הקורונה. "עד שאסף ואני התחברנו הוא לא בישל בכלל, רק בעקבות הזוגיות שלנו הוא גילה את היכולות שלו ומאז אנחנו צוחקים שאני המוזה שלו. הוא שר הקולינריה בבית ואני מרימה לו כדי שלא יפסיק. בישול זה לא הספציאליטה שלי. אני טובה בדברים אחרים, כמו לשחק עם הילדים. עכשיו, כשאלכס רוצה שגם התאומים יישנו בחדר שלה, היא מזכירה לי את עצמי. בילדות, במפגשים משפחתיים, הפעלתי את כל בני הדודים, אחר כך הדרכתי בקייטנות, נולדתי להיות אמא. עד שהתחלתי לדגמן תיכננתי לעבוד עם ילדים או כגננת או בתור היורשת של מיכל ינאי בערוץ הילדים".

נכון לעכשיו היא מתזזת בין תפקידיה כמגישה ב"ערב טוב עם גיא פינס" ופאנליסטית ב"חדשות הבוקר" עם ניב רסקין בקשת 12, מחליפה באופן קבוע את פאולה רוזנברג, "ויכול להיות שבקרוב אצרף לשמי תואר נוסף של אשת עסקים. בסגרים, כשהמסעדות של אסף נסגרו, ישבנו בבית וחשבנו על פלאן בי. אני לא מסוגלת לשבת בשקט, תמיד חייבת לעשות משהו".

הגשת חדשות?

"לא־לא. כשדודו טופז היה בחיים סיקרתי את המשפט שלו מטעם פינס ובהפסקות תיחקרתי את הכתבים הפליליים. זה היה מרתק, אבל אני אדם שרואה את העולם דרך משקפיים ורודים". *

smadarshirs@gmail.com