ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    שרית רוזנבלום
    חדשות • 30.08.2021
    כמו איזה 12 אלף משוגעים
    עבור האלפים חסרי האחריות שבילו בצפיפות בלתי נתפסת בהופעה של עומר אדם מחיר הכרטיס עלול להיות רק ההתחלה • ההופעה לא נערכה במחשכים – היא פורסמה בכל פלטפורמה. ובכל זאת, איש לא מנע את קיומה
    שרית רוזנבלום

    עשרות אלפים נדבקים בנגיף מדי שבוע, מאות מתים ממנו, הצוותים הרפואיים והסיעודיים מותשים מכדי לטפל בחולים כמו שצריך. אבל כשהציבור הישראלי מחליט שהקורונה היא נחלת העבר – העובדות לא יצליחו לבלבל אותו. עבור 12 אלף צופים נלהבים שבילו בסוף השבוע בצפיפות בלתי נתפסת בהופעה של עומר אדם בחלל הסגור מאוד של היכל מנורה־מבטחים מחיר הכרטיס להופעה עלול להיות רק ההתחלה.

     

    אפשר לעשות את החשבון הפשוט ולהעריך מה יהיה מספר החולים קשה והמתים שאירוע המוני כזה עלול לגרום במצב התחלואה החריף הקיים היום. אפשר להעריך כמה ארוכה תהיה שרשרת ההדבקה שתצא במחולות מיד אליהו לכל רחבי הארץ. אבל ל־12 אלף המאומתים הפוטנציאליים שבאו לשמוח ולשיר עם הזמר האהוב עליהם פשוט לא אכפת. איפה הכפיים?

     

    במשך חודשים מסרב הקהל האדיש להפנים את ההנחיות הבסיסיות ביותר הנדרשות על מנת לאפשר לנו לחיות בדו־קיום סביר עם הנגיף. לחיות, ללמוד, להתפרנס. 1,000 איש בחלל סגור עם מסכות, זוהי מגבלת ההתקהלות הנוכחית שקבע משרד הבריאות באירועים ללא מקומות ישיבה מסומנים. את האירועים עם המקומות המסומנים שכחו להגביל. אולי הקורונה תתנהג יפה ותשב במקומות שמיועדים לה. את מחיר חוסר האחריות והיעדר הערבות ההדדית של 12 אלף חובבי הזמר שהתכנסו ביד אליהו בחסות החוק המטומטם ואוזלת היד של המדינה נשלם כולנו.

     

    הממשלה, שחוזרת כמו מנטרה על הביטוי "לחיות עם הקורונה", אבל למעט החיסונים לא עושה די בשום תחום על מנת להבטיח שאמנם כך יקרה, נרדמה בשמירה. מדינה שלא מסוגלת לחוקק חקיקה ראויה כדי למנוע הפרה כה בוטה ופומבית של עקרונות המאבק במגפה, לא תוכל להתחייב בפני אזרחיה לשמור על חייהם.

     

    ההופעה של אדם לא נערכה במחשכים. היא פורסמה בכל פלטפורמה. עובדה – 12 אלף איש רכשו אליה כרטיסים. ובכל זאת, לאיש לא היה מספיק חשוב או אכפת למנוע אותה, וגם אחרי שהתקיימה זכתה לגינוי חלש ביותר משר הבריאות ניצן הורוביץ, שהסתפק באמירה כללית מביכה שהאירוע "לא מקובל" עליו, וסירב להתחייב לגבי אירועים עתידיים. אה, נכון, כי הממשלה שהוא חבר בה פשוט לא קבעה שזה אסור.

     

    אבל יותר מכל, האירוע הזה מעיד על כך שהציבור באמת לא מבין את תמונת התחלואה. אין ספק שמצבנו כעת טוב במידה מסוימת מהתחזיות הקודרות של טרום עידן החיסון השלישי. הגרפים מראים שאכן יש האטה בתחלואה הקשה. שיעור הנדבקים שהופכים לחולים קשים ירד מ־%2 אחוז ל־%1.4. גם מקדם ההדבקה נמצא במגמת ירידה. אבל עוד לפני שהמספרים הראשונים שמבשרים על הצלחת הבוסטר אומתו, "מגפת הדלתא", הנוכחת עדיין מאוד, הפכה בתפיסה הציבורית להיסטוריה רחוקה. אנקדוטלית. אז בואו נעיף את המסכות, ונרקוד יחד עם סטטיק ובן־אל. שגרה, אמרנו? אופוריה!

     

    הנתונים, המעודדים בערבון מוגבל מאוד, עדיין אינם מייצרים מציאות שתאפשר לנו בילוי המוני חסר אחריות מהסוג שנראה שלשום בתל־אביב. המציאות עודנה רחוקה מאוד מלהיות טובה או מרגיעה. מספר הנדבקים היומי קרוב לשיא וממשיך לעלות, וכך גם מספר החולים הפעילים. בבתי החולים מאושפזים מאות חולי קורונה במצב קשה, ועשרות רשויות מקומיות מוגדרות אדומות.

     

    תוסיפו לכל אלו את פתיחת מערכת החינוך, הצפויה מחרתיים, במתווה־נטול־מתווה, ואת חגי תשרי שמתקרבים במהירות, ונראה כמה זמן תוכלו להמשיך לטמון את הראש בחול. מי מאיתנו שייאלצו לשלוח את הילדים לגנים ולבתי הספר בתנאים של הדבקה המונית, שתוסט באופן טבעי לאוכלוסייה הצעירה, שאינה מוגנת בחיסון, יצטרכו הרבה מזל כדי לא לבלות את החגים בבידוד, או גרוע מזה – בטיפול בילד חולה קורונה.

     

    במצב כזה, החזרה לשגרה, שכולנו כה נחפזים לחטוא בה, היא מתעתעת ומסוכנת ויש לפעול בכל דרך כדי להבטיח שתתבצע על פי כללי הזהירות. כי בזמן שאנחנו חוגגים כאילו אין מחר בבילויים, בהופעות ובמפגשים חברתיים מרובי משתתפים, שאיש לא פועל להגביל משיקולים כלכליים, ולא בריאותיים, בתי החולים שלנו פועלים במציאות מקבילה, קשה ועגומה. חדרי המיון מפוצצים, המחלקות עמוסות חולים, והצוותים במחלקות הקורונה נשחקים. פרויקטור הקורונה, פרופ' סלמאן זרקא, הודה ש"העומס בבתי החולים הוא הכבד ביותר מאז פרוץ הקורונה". כל זה מתנקז לשורה תחתונה קשה אחת: כל מי שיזדקק, לרוע מזלו, לשירותיה של מערכת הבריאות בימים או בשבועות הקרובים יקבל ממנה מענה צולע ביותר, אם בכלל.

     

    הקורבנות הראשונים של ה"שגרה" בבתי החולים הם, כמו תמיד, אלפי חולים מבוגרים וקשישים, שאינם מקבלים את הטיפול הרפואי הבסיסי ומשלמים על כך בבריאותם ולעיתים גם בחייהם. רופא בכיר במחלקה פנימית סיפר לי שמדי יום הוא נאלץ לשחרר חולים במצב מורכב ושברירי לבתיהם, רק כדי לפנות את המיטות שלהם לבאים בתור. "רוב החולים האלה יחזרו למחלקה תוך ימים ספורים, בדרך כלל במצב רע משהגיעו מלכתחילה", אמר בצער. "לחלקם כבר לא נוכל לעזור".

     

    גם חולי הקורונה ממשיכים למות בייסורים, לבד, למרות שחייהם של חלקם היו בוודאי יכולים להינצל, לו היו מטופלים בתנאים נורמליים. לא יהיה מופרך להניח שאף עשרות חולי הקורונה הקשים המטופלים בבתיהם אינם זוכים לטיפול המיטבי שהם ראויים לו במדינה מודרנית.

     

    ההתעלמות המכוונת של המדינה מההשלכות הרפואיות, הכלכליות והחברתיות של ההדבקה הבלתי מרוסנת שמתרחשת כעת, כמו גם מאירועי הדבקה עתידיים כמו ההופעה של עומר אדם, היא חלק מהיקום המקביל, הנורמלי לכאורה, שהציבור בורא לעצמו בחסות הממשלה, ובוחר להאמין בקיומו. מדובר בעיוורון מכוון וטרגי, שנעשה ללא כל חקר, העמקה או הבנה של המשמעויות ארוכות הטווח של מה שמתרחש כעת ושל מה שעוד נביא על עצמנו בהמשך, בחוסר האחריות ובקלות הדעת הבלתי נסבלים שלנו.

     

     


    פרסום ראשון: 30.08.21 , 00:11