מדי שלושה ימים מתבצע רצח בחברה הערבית בישראל. זאת סטטיסטיקת הדמים במגזר, שמאז תחילת השנה רשם 81 נרצחים — 4 מתוכם במהלך סוף השבוע האחרון, שכולם היו מתחת לגיל 30. "אנו בזמן חירום בו המשטרה תפעל עם כל הכלים שעומדים לרשותה", הבטיח המפכ"ל יעקב שבתאי בהערכת מצב מיוחדת שקיים אתמול. אך מילים לחוד ומעשים לחוד: 85% מכלל הנרצחים במדינה הם ערבים — אף ששיעורם באוכלוסייה עומד על 20% בלבד. רוב הקורבנות צעירים שאינם מעורבים בפלילים, אך מצאו עצמם במקום הלא נכון בזמן הלא נכון ונפלו קורבן לסכסוך עברייני או משפחתי על לא עוול בכפם. חלק היו בנגב, אחרים במשולש, בצפון או בלב ערי ישראל. אך לכל אחד מהם היו משפחה וחברים שבוכים עליהם, וחלומות שכבר לא יתגשמו. אלו כמה מסיפוריהם.
אנאס אלווחואח (18) | נרצח ביריות בלוד
"הילד שתמיד חיפש לעשות שלום"
בצהרי יום שבת האחרון חזר אנאס אלווחואח בן ה־18 לרכבו בחניה ליד העיר העתיקה בלוד, שם המתינה לו אמו עם החומוס שקנו. לפתע הגיח מתנקש ומטווח אפס ירה בו מספר כדורים — מול עיני אמו המבועתת. אנאס, הצעיר מבן ארבעה ילדיה, היה תלמיד מצטיין, מתנדב במד"א שהתכונן ללימודים במכללה, תיכנן לנסוע לניו־יורק, ורק רצה לעזור לאנשים. אמו חיתאם, בבכי קורע לב, מספרת על הפרח שנקטף ממנה.
"הרגו אותו מול העיניים שלי. הוא לא צעק, לא אמר 'אח'. כלום. ירו בו והיה שקט, פחדתי להסתכל עליו לראות אותו עם דם. הבן שלי היה תלמיד טוב, רק ביום שישי חזר מרומניה שם הלך להתעניין ללמוד באוניברסיטה. הוא תמיד עזר לכולם — לאחיות שלו, לסבא וסבתא, לכל מי שביקש עזרה. הוא לא פחד מעולם ובחיים לא היה מעורב אפילו בריבים. בבית ספר היה במועצת תלמידים ותמיד חיפש שלום, כולם אהבו אותו. די, מספיק כבר עם הרצח של הילדים שלנו, הבן שלי המלאך שלי, נרצח לי מול העיניים".
אביו, קדרי, סיפר על בנו שהביא לו "המון גאווה" והתקשה למצוא מילים: "אי אפשר להסביר רצח של ילד כזה טוב וחכם". קרובות משפחתו הוסיפו כי "הוא היה מלאך שהסתובב בינינו וזכינו לחיות במחיצתו 18 שנים וחודשיים בדיוק עד שרצחו אותו בדם קר". המורה שלו סיפרה כי היה "הרוח החיה בבית הספר, מי שאירגן לבד את טקס הסיום והעביר את הדגל לתלמידי שכבה י"א וביקש מהם להמשיך ללכת בדרכו בבית הספר. היה פעיל בפרויקט מקרב יהודים וערבים".
דודו, נסרי, קרא לשים קץ לסכסוני הדמים בין המשפחות: "מתפללים שאנאס יהיה הקורבן האחרון בגל הטרור שאנחנו עוברים במגזר. אנחנו לא מחפשים נקמות ואין לנו כלום עם מי שלקח את הנשמה שלו".
שריפה אבו־מועמר (33) | נרצחה ביריות ברמלה
"מאז שנרצחה, אני כמו מת"
מוחמד אבו־מועמר פותח את דלת הבית בקומה השלישית ונעמד ליד הכיור במטבח שמעליו חלון המשקיף לרחוב. משם נורו הכדורים הקטלנים לפני שנה בדיוק. קצת אחרי 21:00 חזרה אשתו האהובה שריפה, מורה מתיכון, לאחר שסיימה לקשט את הכיתה לכבוד יום הלימודים הראשון שהיה אמור להיפתח למחרת. לפתע נורו מספר קליעים לעבר מתחם המגורים שלהם ברמלה ואחד פגע בשריפה והרג אותה.
שנה אחרי, מוחמד מתקשה לעכל את האובדן. "הפצע בלב עמוק, מאז ששריפה נרצחה אני כמו חי מת. שלושת ילדינו כל הזמן שואלים 'איפה אמא', אבל לא הצלחנו לחזור לגור בבית, שהיה שמח ומאושר — ועכשיו הפך לקבר", סיפר בקול חנוק מדמעות. "לא מסוגלים לשהות בבית, הכל מלא זיכרונות". לטענתו, "מי שרצח אותה לא הרג רק את האמא של שלושת היתומים — הוא רצח משפחה שלמה. אין לנו טעם לחיים. יש לנו בור ענק שלא מצליחים לסגור אותו".
בבית של הסבתא בקומת הקרקע מוחמד מתגורר בחדר אחד עם שלושת ילדיו, התינוקת ליאן בת שנה וחצי, ריאן בן 3 ועארף בן 5. "היא השאירה שלושה יתומים, לא יכולתי לחזור לעבודה. הייתי חייב להיות אמא ואבא לילדים", אמר. "בארבעת החודשים הראשונים אחרי הרצח הילדים לא הסכימו לחזור לשכונה שבה אנחנו גרים. הם מאז בטיפולים פסיכולוגיים על מה שעברו, כשאמא שלהם חטפה כדורים במטבח הם התחבאו בחדר מפחד שהכדורים יפגעו בהם".
מוחמד מצביע לעבר תמונה גדולה של שריפה התלויה על הקיר מול דלת הכניסה: "לא מזמן עשיתי את התמונה, בכולם רואים את שריפה ובכל התמונות היא עם הילדים ואיתי. אני לא מבין איך היא גם עבדה כמורה, גם גידלה שלושה ילדים וטיפחה את הבית, ואני לבד מתקשה לחזור לשגרה ולטפל בילדים הקטנים. שריפה הייתה הכל בשבילנו, אמא ואישה מדהימה שכולם אהבו אותה, אפילו התלמידים שלה עד היום כואבים את הרצח שלה". כאשר שמע מוחמד על רצח הנער אנאס אלווחואח, מרחק כמה דקות נסיעה מביתו, נשבר לו שוב הלב: "כל רצח כזה של קורבנות חפים מפשע מעורר מחדש את הזיכרונות”.
מייסר עותמאן (27) | נרצחה ביריות בחיפה
"מייסר נרצחה ביוני, מאז כלום לא השתנה"
בשכונת חליסה שבחיפה נרצחה בחודש יוני האחרון מייסר עותמאן, צעירה בת 27, גרושה שנורתה לעיני שניים מארבעת ילדיה. אך מאז, טוענים קרובי משפחתה, דבר לא באמת קרה כדי לשים קץ לגל הרציחות במגזר הערבי. "מייסר נרצחה, הילדים ראו את הזוועה, ומאז יוני מה קרה? החברה הערבית מדממת - בונים תחנות משטרה, אבל אין אכיפה ואין שום שמירה, תושב ערבי הולך ברחוב ללא ביטחון", הם מספרים.
בשכונת מגוריה תיארו את מייסר בגעגועים כאם מסורה וכמי שתמיד אהבה לעזור לאחרים. "היא הייתה אישה מקסימה, גידלה את הילדים, תמיד דאגה להם, בעיקר בצד של החינוך שהיה חשוב לה מאוד. היא אהבה לסייע, לעזור בהכנות ובבישולים. מי האמין שכאן תירצח?" אמרו בני משפחתה. "גורלה של אישה מוסלמית בישראל זה להירצח. מדוע? הכאב הוא עצום, אין כאן ביטחון, בטח לא לתושבים הערבים".
כמו רבות ממשפחות הקורבנות, גם הם מטיחים האשמות קשות באוזלת ידה של המשטרה. "עושים עוד הפגנות, עוד עצרות מחאה, אבל כלום לא קורה. המשטרה לא ממש מתפקדת, הנשקים מסתובבים חופשי במגזר הערבי, אנחנו מופקרים", זעקו השכנים. "הרחוב הערבי חי בפחד גדול, תראו כמה נרצחו בחודשים האחרונים במגזר, זה בלתי נתפס בכלל. המספרים עולים בכל יום, זה מטורף. וכל עוד נשקים מסתובבים ברחוב, נגיע ל־100 נרצחים עד לסוף השנה".
מוחמד עדס (15) | נרצח ביריות בג'לג'וליה
"תלמיד מחונן שחלם להיות רופא"
בחודש מארס יצא מוחמד עדס, תלמיד כיתה ט', עם חברו לאכול פיצה ביישוב מגוריו ג'לג'וליה. לפתע צרור יריות נורה לעברם — ולא הותיר לו שום סיכוי. הוא נהרג במקום. "בני היקר, תלמיד מצטיין, נער מחונן שחלם להיות רופא, נרצח ולא ישוב אלינו עוד לעולם", מיררה בבכי מגעגועים לבנה אימו סוהילה. "הוא היה נער מדהים, תלמיד שקדן, חייכן, מחונך ומחונן, אחד שתמיד עזר לחברים בבית הספר גם בתקופת ה'זום' שכולם התקשו, עדיין עזר לחברים וכמובן המשיך להתבלט ולקבל תעודת הצטיינות".
ביום שנרצח, סיפרה אימו, "הוא הבטיח לי שלא יתרחק מביתו וכך היה. אך ברגע אחד היה ירי מסיבי לעבר הבית, הוא היה שם עם חברו שנפצע, ומצאתי את בני היקר שלנו שותת דם, לא היה לו שום סיכוי".
חצי שנה אחרי הרצח אימו נכנסת לחדרו ולא מצליחה להתאושש. "קשה לי מאוד, הוא חסר לנו מאוד, הוא חלם להיות רופא, זה היה החלום הגדול שלו”, סיפרה. “עשינו הפגנות, מחאות, התחננו להפסיק לרצוח בדם קר. מה קרה מאז? כלום. בכל יום נרצח ערבי. אף אחד לא עושה משהו, החקירות תקועות, 81 כבר נרצחו ואנחנו ממשיכות
לקבור את הילדים שלנו. איש לא עושה כלום, לא עוזרים לנו עם החקירה, הרציחות רק ממשיכות. ואני מתגעגעת לבני, שבסך הכל הלך לאכול ליד ביתו בג'לג'וליה פיצה ונרצח. עד מתי?"
סוהא מנסור (38) | נרצחה ביריות בטירה
"הילדים מבקרים אותה כל יום בבית הקברות"
בחודש אפריל עבדה סוהא מנסור (38), אם לשלושה, במכון היופי שלה ליד ביתה בטירה כאשר נורתה למוות לאור יום. בעלה, מוחמד, מספר שעד היום לא תפסו את האחראים לכך — אף שהוא יודע במי מדובר. "כל שבוע אני נוסע ליחידת הימ"ר וכל פעם אומרים לי 'העניין בטיפול'", סיפר. "אמרתי להם: הרוצח שעומד מאחורי הרצח נמצא בשטחים וראיתי אותו שם. אמרו לי, 'אם רוצים לתפוס אותו תופסים אותו'. למה מחכים, שיחסל עוד קורבנות? בקיצור, התיק של אשתי ילך למדף כמו 90% מהתיקים של החברה הערבית".
גם משפחתו לא מצליחה להתאושש מהרצח. "המשפחה הרוסה לגמרי. אנחנו מתים כל יום 10,000 פעם ואוספים את הפצעים ועדיין חיים חלום שהיא עוד תחזור אלינו. הילד שלי, הלוקה באוטיזם, כל יום מחפש את אימו בבוקר", אמר. "הילדים שלי כל יום הולכים לבית קברות כמו שעון. הבנות בטיפול פסיכולוגי ועדיין כלום לא מתקדם. מבחינה נפשית הן סגורות ומפוחדות ומנותקות מהחברות, בגלל שרובן מפחדות לבקר אותן עקב המצב".
הוא מאשים את המשטרה בכך שהרשתה למצב להידרדר עד כדי כך: "הגיעו למצב שלא סופרים את המשטרה ואת המדינה. אולי בגלל שהם בעצמם רואים ויודעים מראש שהמשטרה לא תתאמץ ללכוד אותם. הפתרון היחידי הוא להכניס את השב"כ וכל נשק שנתפס בבית או על אדם — זו עבירה ביטחונית עם עונש דומה. צריך הרתעה".
מוחמד מספר כי החליט למכור את הבית ולעזוב את הארץ עקב המשך המסרים המאיימים שקיבל. "אני לא אחכה עד שנשלם בעוד אחד מבני המשפחה ואולי בחיי".
סאהר איסמעיל (50) | נרצח ביריות בראמה
"בנו בן ה־6 הולך לישון עם תמונה של אבא"
הרצח של סאהר איסמעיל, שנורה למוות לפני שבועיים בכפר ראמה, זיעזעה מדינה שלמה. איסמעיל, נשוי ואב לילד בן 6, היה יועץ לשרת החינוך ומקורב מאוד לשר המשפטים גדעון סער. אלמונים ארבו לרכבו כאשר יצא לעבודה — וירו בו למוות דרך השמשה. "הוא היה אח, אבא וחבר. תמיד אמרתי לו כמה אני שמחה כשאני רואה את החיוך הנפלא בפניו", סיפרה אחותו, סמאח. "לא ציפינו להמשיך את חיינו ללא האח הנפלא שלי". יום לפני שנרצח נפגש עימה והם שוחחו על התוכניות שלו לתמיכה בקהילה הערבית. "התלהבתי ממסע העבודה שלו, אבל לצערי הנשק חטף אותו מאיתנו ולקח את הדבר הכי יקר לנו".
לטענת סמאח, האור בחייו היה בנו, עאטף, שנולד לאחר 20 שנות נישואים. "כמה שמח היה אחי כאשר נולד להם הילד הראשון והיחיד", סיפרה. "הוא ליווה אותו לכל מקום והקריב למען ילדו, אשתו ומשפחתו, והוא היה מוכן לעשות הכל למען האושר של הילד". סמאח סיפרה כי בנו שואל כל הזמן על אביו, ואומר, "אני רוצה שאבא שלי יהיה לצידי כדי שיחבק אותי". לדבריה, "כשהוא נרדם, הוא מחזיק את תמונת אביו ומחבק אותה. כשהוא יוצא מחוץ לבית הוא מסתכל על התמונה ואומר 'אבא, להתראות, אוהב אותך'. כשאני רואה את זה לבי נקרע".
רביע איסמעיל, אחיו של סאהר הוסיף וטען כי "עד היום אין שום דבר חדש בעניין הרצח של אחי. לא הודיעו לנו על עצורים, ואנחנו לא יודעים מה הרקע לפשע המתועב. מה שאני רוצה לומר זה שאם סאהר, אדם ישר שאוהב לעזור ולעשות טוב, נרצח, אז זה אומר שכל החברה שלנו נמצאת בסכנה חיים".
נג'אח אבו־עראר (שנות ה־40) | נרצחה ביריות בערערה שבנגב
"גידלה לבדה 12 ילדים"
במהלך קטטה שפרצה בין שתי משפחות ביישוב ערערה בחודש יוני נורו מספר יריות ואחד הקליעים פגע בראשה של נג'אח אבו־עראר והרג אותה. נג'אח התאלמנה לפני 8 שנים, וגידלה לבדה את 12 ילדיה, 6 בנות ו־6 בנים. בתה בת ה־18 סיימה לאחרונה את לימודיה ומתכוננת להיות רופא. נג'אח הספיקה להיות עמה בחגיגת הסיום.
"היא עזרה להמון אנשים בשכונה שלה. היא הייתה מוכרת בכל היישוב, ונהגה לארגן אירועים עבור כולם, ימי אבל וימי שמחה", סיפרו קרובי משפחתה. "היא הייתה אימא ואבא לילדיה וגידלה אותם בעצמה. זה לא היה קל עבורה. לפני הרצח היא הספיקה לחתן את אחד מבניה. היא תמיד תרמה ועזרה למשפחות במצוקה. היא הייתה אישה איכפתית". עוד סיפרו עליה מקורביה כי "הייתה דמות שכולם סמכו עליה. היא לא הייתה שייכת למשפחות המסוכסכות. היא פשוט נקלעה לאירוע הזה. מי שירה ידע שהוא הולך לפגוע במישהו. אבל לא רצה לפגוע בה. לפגוע באישה — זה דבר נורא".
סלימאן נזיה מסארווה (24) | נרצח ביריות בכפר קרע
"ירו בו בטעות, אבל מה זה משנה כבר?"
בינואר נרצח בכפר קרע שבוואדי ערה סלימאן נזיה מסארווה (24), בנו של ראש המועצה לשעבר. מסארווה נורה בזמן שהיה ברכבו, וגבר נוסף נפצע קשה. בעקבות הרצח, מחו בזעם תושבים רבים וזעקו: "סלימאן היה אדם טוב שלא פגע באף אחד".
כוחות משטרה גדולים הגיעו לזירת הירי, וחוקרים כמה כיוונים - בהם האפשרות שמדובר בטעות בזיהוי. זמן קצר לאחר הירי, נמצא רכב שרוף באזור הכפר שלפי החשד שימש את הרוצחים.
חבריו של סלימאן מתקשים להבין מי ירצה לפגוע בו. "היו לו הרבה תוכניות, הוא בכלל לא היה קשור לאירוע. מישהו כנראה ירה בו בטעות, אבל מה זה משנה. הוא נרצח, והחברה הערבית מדממת", סיפרו. "צעיר כאן בכפר קרע נרצח, ומאז נרצחו עוד הרבה צעירים, זה היכה את כולנו בהלם בכפר. אבל שום דבר לא נעשה והרציחות נמשכות".
סאיב אבו־חאמד (19) | נרצח בלינץ' בדריג'את בנגב
"סכסוך שניתן היה לפתור ללא אלימות"
בתחילת השנה אירעה קטטה ביישוב דריג'את בנגב בעקבות סכסוך על תוואי שביל ביישוב. במהלכה סאיב אבו־חאמד (19) נסע ברכבו והתנגש בקיר. התקרית גרמה להמון לתקוף אותו. למרות ניסיונות שוטרים במקום להגן עליו — הוא נרצח בלינץ'. קרוב משפחה שלו סיפר: "זה היה רצח מיותר. חבל שאיבדנו אותו. זאת התוצאה הקשה והמזעזעת של הקטטות והסכסוכים שניתן היה לפתור אותם ללא אלימות". הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד חמישה תושבי היישוב בגין רצח באדישות.
סעד ג'באלי (24) | נרצח ביריות בטייבה
"איבדנו את הפרח שהיה משמח את כולם"
בזמן שעבד במכולת המשפחתית בטייבה, נרצח סעד ג'באלי בן ה־24 כשאלמוני פרץ לחנות וירה בו למוות. המשטרה עצרה את המעורב שהורשע בגין רצח וכבר נידון ליותר מ־20 שנות מאסר.
"אני עייפה נפשית. כל יום אני רואה רצח, הלב שלי נקרע ולא יכולה להתמודד עם מה שקורה. מאז שבני נרצח אני עדיין זוכרת אותו לגמרי, כאילו הוא חי", סיפרה אמו ודפה ג'באלי. "איבדנו את פרח הבית ששימח אותנו ויצר עבורנו אווירה מיוחדת. הוא היה שמח עם הילדה שנולדה לו אך הפושעים האלה חטפו את חייו".
היא חשפה בכאב עד כמה היא מתגעגעת אליו: "כמה אני מאחלת שסעד יהיה לצידי, אבל העניין הזה הפך לבלתי אפשרי, כך שאין לי ברירה אלא לבקר אותו בקברו, שם אוכל לדבר איתו ולספר לו כמה אני מתגעגעת אליו".
ודפה הוסיפה וסיפרה כי "חיינו השתנו מאז רציחתו של סעד, שנרצח בדם קר ללא כל סיבה". היא תיארה אותו כ"אדם שליו וישר, עם מערכת יחסים טובה עם כולם". היא טענה כי היא "כועסת מאוד על כך שמשפחות הקורבנות לא עושות כלום ושומרות על שתיקה אל מול הפשעים המזעזעים. אישית, אני עדיין יוצאת להפגנות ומתווכחת עם כל הגורמים האחראים, כך שאסור לנו להיכנע, אלא לצאת לשבור את השתיקה, ולחפש דרכים להתמודד עם הפשיעה, שכן השתיקה תעלה את שיעור הרציחות".
סעיד אלנבארי (25) | נרצח ביריות בפזורה הבדואית
"הלך לקנות ממתקים למסיבה — ונורה"
בפזורה הבדואית באזור חורה נרצח בתחילת פברואר סעיד אלנבארי בן ה־25. על פי החשד, הוא נרצח בעקבות סכסוך שהוביל למה שמכונה "נקמת דם". הוא נורה למוות בדרכו לקנות ממתקים עבור מסיבה משפחתית שתוכננה למחרת. אחד מקרובי משפחתו סיפר כי סעיד היה אדם טוב שלא אהב בעיות. "אני לא יודע מתי כבר הרציחות ייגמרו בחברה הערבית", אמר בייאוש.
