מנה חמה

חמסין כבד יורד על שדרות נורדאו, עם ציפוי לחות תל־אביבית ואבק הרכבת הקלה. חמשת זוכי העונה האחרונה של 'בואו לאכול איתי' (כאן 11) מתקבצים בדירה שכורה מול עוגת שמרים שוקולד שזה עתה יצאה מהתנור, ואיש לא מתעניין אם נאפתה או שמא נקנתה על ידי המארח, זוכה השבוע השני גיא זלצר. אולי כי ברור לנוכחים שלא כישורי האפייה הביאו אותם עד הלום, וגם כי הפטפוט חזק מן הרעב. כשדוחסים לסלון אחד חמישה פרליני ליהוק, דברים קורים. זה מה שהפך את 'בואו לאכול איתי' מריאליטי בישול נישתי לתוכנית מעוררת באזז עם קהל ברמת הגרופיז, וזה מה שהפך כל מפגש איתם לנפיץ כמו סביח על בטן מלאה.

המשתתפים: גילי שמחה עוזיאל (55), פרילאנס לחשבות בחברות היי־טק מקיבוץ משמר השרון; חנה בן שימול (53), מנהלת משק במלון בראש פינה, אמא, סבתא וכדור דיסקו אנושי מחצור הגלילית; ספאא זהר אל דין פרחאת (38) מדליית אל־כרמל, אשת תקשורת לשעבר, יועצת תקשורת בהווה וגרושה פלוס שניים; איב אבנעים (37), רווק ובעל ברים מבאר־שבע; והמארח גיא זלצר (36), הייטקיסט נשוי פלוס אחד מתל־אביב. גברים ונשים שהגיעו לתוכנית כדי להפגין כישורי בישול ואירוח, אך בסוף בעיקר ניצחו בסוציומטרי.

העונה שודר הפרק שזכה ברשת בתואר הפרק הכי קשה לצפייה בתולדות התוכנית.

איב: "כן, הארוחה אצל תאיר. הגעתי לבית שלה ראשון, הייתה אווירה מאוד רגועה, היא לא הבינה כמה היא לא מוכנה. הסתכלתי על הדג וראיתי שהוא חי. אמרתי. והמוח שהכינה לא עבר חליטה".

חנה: "את יודעת איזו הכנה צריך בשביל לבשל מוח? שעתיים וחצי עד שהוא מגיע לסיר".

איב: "לא יכולתי לגעת במוח. הרמתי את הקרום, הנחתי בצד, הבנתי שאי־אפשר לאכול את זה".

חנה: "היא לא יודעת לבשל".

עד כמה החוויה הייתה קשה?

איב: "קציעה (מתמודדת בתוכנית) כמעט מתה מעצם של דג, אז תאיר אמרה, 'היא לא יודעת לאכול דג'. איגור קיבל דג חי. אני קיבלתי דג חצי מבושל. מישהו נפל מהכיסא, וגם נפל ארון".

וזו לא הייתה החוויה המורכבת היחידה בעונה.

גילי: "באירוח של ירון הוא שם איזה שורש דמוי בטטה, משהו שמכינים ממנו גם ציאניד. סבלתי שם מאיבוד זיכרון, שאלו אותי מה אני אומרת על הקינוח ולא זכרתי מה אכלתי".

אבוי.

"התגרדתי כולי, נראית נורא. את אוכלת מצלחת עם טינופת, מלחייה עומדת על שולחן ואת נדבקת אליה, הבית שלו היה מטונף".

חנה: "אצל אריאל היו חגבים. לא נתקלתי בתופעה כזו שלבית נכנסים חגבים. היה לי חגב בראש, הסתבך לי בשיער, אין בבית שלו רשתות וכל התקרה הייתה עמוסה יתושים".

ניקיון בית המארח הוא עניין בתוכנית.

גילי: "בכל סדרת פרקים יש את הבית שהוא 'אללה יוסטור ולהקתו'".

חנה: "שמעי, באותו אירוח אצל אריאל ראיתי חתולה שמדממת מהעין, הדם לא מפסיק לנזול, והיא הולכת לסיר, לוקחת את הבשר, אריאל קלט שהיא אוכלת את הבשר והחזיר אותו שוב לסיר. בתוכנית לא הראו את זה. את יודעת מה קרה לי? כדי לא לפגוע לקחתי את הבשר ובאתי לבלוע, ואז הסתכלתי על החתולה ולא יכולתי, הלכתי והקאתי את המעיים".

גילי: "בבית של ירון יש דברים שצונזרו, ראינו שם דברים שלא אציין מפאת צנעת הפרט, הלכתי לחדר אחר וקראתי למבוגרים שבחבורה. אמרנו, 'אנחנו לא אוכלים פה ולא מצטלמים פה ורוצים ללכת הביתה'. אמרו לנו שאין דבר כזה, אז ביקשנו אלכוהול. אני פיזית נראית שם רע. זה רגע כזה שהרגשתי שעשו ממני צחוק, שעד כמה רחוק אני אלך? אקבל הרעלה? אוכל מצלחות מסריחות? והרי זה לא ריאליטי בזוי, ממש לא, אבל ברגע הזה הרגשתי הליצן על הבמה. ההצגה נמשכת על חשבוני, על חשבון הבריאות שלי. בני אמר, 'בואו נגיד לו', והוא אמר לו את זה בצורה מקסימה. בסוף את עומדת מול בני־אדם. חובבת אדם אנוכי, בלי ציניות ובלי סאחיות".

גיא: "וואו גילי. באת עם דף מסרים כפרה".

× × ×

פורמט התוכנית פשוט ויפהפה: חמישה בשלנים חובבים נפגשים לחמש ארוחות, כשבכל ערב מבשל ומארח אחד מהם את היתר בביתו, שבתמורה מעניקים לו ציון סודי וגם ביקורת בונה, לאו דווקא על המנות. האורחים הם לפעמים הטיפוסים האחרונים שהמארח היה רוצה להאכיל מצלחתו ולהושיב על ספתו, אבל בריאליטי כמו בריאליטי, אי־אפשר לנשנש מנת "אסאדו משתכשך בספא של פטריות ופולנטה חצופה" בלי להשתכשך בספא הרגשות האנושיים. כך, למשל, התנהלו ארוחות לצלילי עליהום על פעילה לגירוש מסתננים, כשלידה יושבת פיליפינית שאביה גורש מהמדינה. או ארוחה שבה ליד קיבוצניקית שמאלנית מושיבים את בני ציפר. "הביאו את בני כדי לנגח את השמאלנית שבי", פוסקת גילי שבישלה אוכל על טהרת הבלקן. "אחרי הארוחה הראשונה אמרתי להפקה שאני לא מוכנה שהוא יישב לידי בארוחות כי הוא אמר לי, 'את עוד בסדר, הקיבוצניקים הם שמאלנים טובים'. אמרתי לו, 'אתה לא תחלק ציונים על שמאלנים טובים או רעים'".

ואז היה מהפך.

"באתי ואמרתי לו, 'בני, חשבתי על זה כל הלילה ואני דווקא רוצה לשבת לידך'. הרגשתי מין חיבור. הוא מעטנש כזה, היינו סוג של בעל ואישה עם ויכוחים של בעל ואישה. אנחנו בקשר, קבענו להיפגש ואנחנו הולכים להיות חברים, דיברנו על זה שלא נוותר אחד על השני".

למרות החיבה לנתניהוז.

"לא מעניין אותי מה הוא חושב על פוליטיקה. די, שהמדינה הזאת תניח לנו".

איב: "אמרת משהו על זה שהוא לא סגור על המיניות שלו".

גילי: "הוא לא סגור. היה לי מאוד קשה לדבר על זה בתוכנית, ההפקה מאוד ניסתה לסחוט ואמרתי, 'לא אוסיף'. אמרו לי, 'מה אכפת לך? הוא דיבר על זה, למה את מרגישה לא בנוח?' אמרתי, 'כי אני לא ליד אשתו והילדים שלו'".

איב: "אה, הוא נשוי?"

גילי: "הוא נשוי, הם בטוח יודעים על נטיותיו אבל השאלה היא אם אשתו רוצה שגם עוזרת הבית תדע וגם המוכר במכולת. אני מכבדת את זה".

גילי, את חווית בתוכנית ביקורת חברתית־כלכלית גם, בגלל הקיבוצניקיות.

גילי: "אנחנו הקיבוצניקים ממש לא אוכלי חינם, למרות שניסו להוציא אותי ככה".

חנה: "כי זו הסטיגמה".

גילי: "ילדיי לא יכולים לגור בדירות משלהם כי אין לנו קרקעות מהמדינה, אצל ספאא בדליית אל־כרמל יש בתים לילדים ולנו אין".

ספאא: "האדמות שלנו הן אדמות מלפני 48', זה אדמות של הסבא של הסבא של הסבא שלי, וכשיהודים באו לפה והם היו מיעוט ואנחנו היינו מיעוט אמרנו, 'בואו נתחבר, אבל אל תיגע לי באדמות ובנכסים שלי'. האדמות שלנו היו סוג של 'אוקיי, אנחנו צריכים אתכם כפי שאתם צריכים אותנו, אבל אי־אפשר לגעת באדמות של אנשים שחיים כאן מאות שנים'".

גילי: "כל התגובות שקיבלתי היו מלאות סופרלטיבים, התגובות העוינות היחידות היו מהקשת המזרחית, תגובות של 'יא קיבוצניקים אוכלי חינם שיושבים על אדמות ובונים בתים חינם'. ואין לנו בתים, אין לי חדר משלי. אני מגיל 23 עובדת בקיבוץ ואין לי בית".

גיא: "אבל הפרסונה שלך של זו ששמה זין הייתה מדהימה. למה את מתנצלת?"

גילי: "אני לא מתנצלת!"

חנה: "אני בניתי בית במלוא כספי. בעלי איש צבא, אני עבדתי המון שנים בעירייה, יצא לי בית יפה. ציירו אותי מאוד שחצנית, הביקורות היו קשות".

בשבוע שלך, גיא, השתתף מיליונר שאירח אתכם בדירתו במגדל יוקרה. איך אמרתם? "קנה את כל שוק צפון".

גילי: "ומי הרשים יותר? גיא מהדירה השכורה".

גיא: "ירון המולטי־מיליונר שמקשקשים לו את הדגים - הבן־אדם כזה חסר ביטחון שכשעוברת לידו בחורה שמוצאת חן בעיניו הוא מוריד את העיניים. אני, בחמש אחוז שווי שוק ממנו, אכלתי אותו בלי מלח".

גילי: "ירון אומלל. ואייל מהשבוע שלי, נכנסתי לחדר הארונות שלו, הכל חולצות מכופתרות, אין כאלה בכל זארה".

חנה: "מה את אומרת!"

גילי: "ומה לי ולזה? לא היו לי בגדים לצילומים. ישבנו בצד ואייל אמר לי, 'הכל הבל הבלים'. אותו דבר בני ציפר עם הפפיונים. החיים שלהם לא שלמים ולא מושלמים".

× × ×

ובין ויכוחים על פוליטיקה ופפיונים, נמצא נושא שעליו אין מחלוקת בקבוצת הפלפל צ'ומה שלנו: דבר הקריין. "הקריינות של שי אביבי הורסת את הבריאות", פוסק גיא.

חנה: "הוא נדיר".

הוא גם עוקץ.

גיא: "מסתלבטים עלינו, אבל זה סופר־רגיש ומתוחכם ובסוף זה מוציא אותך גדול".

גילי: "אני הלכתי לתוכנית כי אני מדור 'החמישיה הקאמרית', גרופי. ממש רציתי שהירידות שלו יהיו חומר לילדים שלי כי רק לזה הם חיכו, אבל הוא היה סבבה איתי, לא מספיק עוקצני".

לא היה חשש ממה שעלול לצאת מכל הערבים האלה?

גילי: "ברור שהיה, אני גם באה מקהילה סגורה, כל הקיבוץ, 550 איש, ישבו וחיכו לתוכנית, וזה שהייתי צריכה לראות את זה איתן, עם כל הרבקה'לה ושרה'לה וחנה'לה זה לא פשוט, חבר'ה. מצד שני, אחרי 30 שנה בקיבוץ את לומדת שהריכולים של היום זה עטיפת הדגים של מחר. אני יכולה להיות בכותרות של הקיבוץ שהלכתי ושכבתי עם השכן שלי. עוברות 24 שעות וזהו".

ומה קורה כשאתם הולכים ברחוב?

איב: "הייתי בהופעה של אמיר דדון ואנשים אשכרה מזהים אותי".

גיא: "אני מתנדב באיכילוב, עבר מישהו במסדרון ואמר, 'אה, זה אתה מארוחה ממבט ראשון!'"

גילי: "הלכתי עכשיו לקבל חיסון ומי שחיסן ביקש סלפי. כבר עשיתי הרבה כאלה. זה מביך, זה כיף".

חנה: "אותי הזמינו לפאולה וליאון".

איב: "אני מת על פאולה וליאון!"

יש כבר פניות מעוד תוכניות?

חנה: "אני חייבת להיכנס ל'אח הגדול'. אני מדמיינת את הכניסה שלי".

גילי: "אני רוצה להיות מבקרת מסעדות עם בני ציפר".

ותגידו את האמת, אתם באמת חושבים שאתם מבשלים טוב?

חנה: "אני כן".

גילי: "אני בטוחה שחנה מבשלת מעולה, גיא מבשל מעולה ואני מאוד בקטע".

גיא: "אני לא תופס מעצמי בשלן, האוכל שלי לא מאוד מתוחכם, אני לא מתיימר. אבל מי שבא, תמיד טעים לו והוא תמיד שבע וזה מה שחשוב, לא חנה?"

חנה: "לגמרי".

ספאא: "כשצפיתי בפרק שלך אמרתי שמזל שאני לא בתחרות איתך חנה יפה שלי. יכול להיות שהיית מנצחת אותי, כי זה היה מושלם. הבית מושלם, האירוח מושלם, הכל מושלם. ואני אישה של מושלם, אבל לא בקטע של משוגע, וחנה זה כבר משוגע. אני יודעת להרים צ'ייסר ולהגיד כוסאוחתק בסוף, אומרת 'זה המקסימום שלי'. אני חושבת שאת היחידה פה שיכולה להיות מתחרה שלי".

לא רוצה להתסיס, אבל את אומרת שבכל היתר את לא רואה מתחרים.

ספאא: "לא!"

גילי: "התססת".

רתם איזק