yed300250
הכי מטוקבקות
    סבר פלוצקר
    חדשות • 01.09.2021
    סופרמרקט מסוכן לדמוקרטיה
    השר ליברמן פעל נכון כשנמנע מקיצוצים וממיסים, אבל חוק ההסדרים עליו מתעקשים באוצר הוא אוסף חריג ומסוכן של תיקוני חקיקה
    סבר פלוצקר

    ממשלה הניחה על שולחנה של הכנסת את הצעת חוק התקציב ל־2021, חוק התקציב ל־2022, חוק התוכנית הכלכלית (חלק א' בחוק ההסדרים) וחוק ההתייעלות הכלכלית (חלק ב' בחוק ההסדרים). חבילת חוקים זו משתרעת על פני מאות רבות של עמודים; רק חוק ההסדרים על שני חלקיו תופס 555(!) עמודים ו־33 פרקים. בסד הזמנים ומגבלות תשומת הלב של הפוליטיקאים אין סיכוי שהכנסת תוכל לדון בסעיפיו בכובד הראש המגיע להם. היא תחפף, והאזרחים שהחקיקה נוגעת לחייהם ישלמו את מחיר החפיף.

     

    חבילת החקיקה הכבדה אינה אחידה בחשיבות מרכיביה: התקציב עצמו מעניק אישור חוקי לסעיפי ההוצאות של משרדי הממשלה וגופים ממשלתיים עד סוף שנה זו ובשנה הבאה. לחוק התקציב שמור לכן מעמד מיוחד כתוכנית העבודה של הממשלה; בלעדיו הממשל כולו צולע כפי שצלע בשנתיים בהן לא אושר תקציב מדינה כהלכה.

     

    מסגרות התקציב שהוגשו כעת לאישור הכנסת לא שנויות במחלוקת, לא בקרב הכלכלנים ולא בקרב המחוקקים. הגירעון החזוי בשנה הבאה, כ־3.9% מהתוצר המקומי, אמנם גבוה מהתוואי שאושר בחוק לפני שלוש שנים, אך קטן בשני שלישים משיעור הגירעון אשתקד ובקרוב לחצי משיעורו הצפוי השנה. התוואי התקציבי המקורי מ־2018 ממילא הפך ללא רלוונטי עם פרוץ המגפה. נכון עשה אפוא שר האוצר אביגדור ליברמן שבהכנת התקציב הדו־שנתי לקח בחשבון את השבריריות של ההתאוששות הכלכלית ונמנע מקיצוצים, גזרות ומיסים. על כך נכון לברך אותו ואת פקידי האוצר ולציין לחיוב את הגישה הרציונלית והמקצועיות שלהם.

     

    לעומת זאת, קשה להבין את המגלומניה שהשתלטה על משרד האוצר בכל הקשור לחוק ההסדרים. חוק זה – שבהיקפו הנוכחי הוא סופרמרקט של תיקוני חקיקה מהגורן ומהיקב, רובם לא קשורים לסעיפי תקציב כלשהם - חריג ומסוכן לדמוקרטיה כלכלית. האופי הבעייתי שלו, בחינת "תפסת מרובה לא תפסת", משתקף כבר בפסוק הפתיחה שלו: "חוק זה בא לתקן חוקים שונים ולקבוע הוראות נוספות במטרה להעלות את רמת החיים בישראל, לחזק את הצמיחה במשק, ובכלל זה צמיחה לנפש, להגדיל את התעסוקה, את הפריון במשק ואת רמת התחרות בו, להוזיל את יוקר המחיה בישראל ולצמצם את הנטל הרגולטורי". פסקה זו כתובה בעברית משובשת, לא תקינה מבחינה סגנונית ותחבירית, ברמה לשונית המביישת את היועצים המשפטיים שחיברו אותה. היא אף מגוחכת ביומרתה: מה שחסר בה זו רק הבטחה אלוהית להביא באמצעות חוק ההסדרים עושר ואושר לנצח־נצחים לכל בית בישראל.

     

    למרות 555 עמודיה, הצעת חוק ההסדרים כפי שמונחת בפני הכנסת בשעת כתיבת שורות אלה (ועוד עשויה להשתנות במיקוח קואליציוני) "רזה" בהשוואה לכוונות המקוריות של האוצר. הוצאו ממנה לא מעט רעיונות כלכליים מכעיסים, לא בשלים לביצוע ושנויים במחלוקת. כך, לא נמצא בהצעת החוק את פתיחת ענף הירקות והפירות ליבוא חופשי ללא מכס ומכסה תוך מתן תמיכות כספיות ישירות לחקלאים, לא נמצא את מיסוי המשקאות רוויי הסוכר, לא את ההיטל המיוחד של עשרות אחוזים על החזר הוצאות בריאות על ידי ביטוחי בריאות משלימים לסוגיהם ולא את רוב־רובו של חוק המטרו שכבר נוסח מחדש והוגש בנפרד. ועדיין, לא מובן על שום מה מתעקש האוצר לכלול בחוק המנופח את אגרת הגודש במרחב המטרופוליטני של תל־אביב, שהיא מס תחבורתי מיוחד הנמצא בכל המדינות שהנהיגו אותו באחריות הרשויות המקומיות. לא מובן למה הוא מתעקש לא להפריד מחוק ההסדרים את השינוי העמוק המוצע במערך הרגולציה הממשלתית, שינוי בעל היבטים חיוביים ושליליים רבי השפעה. הכרחי לדון בו בנפרד. ולגמרי לא מובן למה האוצר מתעקש להכניס דווקא לחוק ההסדרים הצעה לשנות מן היסוד את רשת הביטחון שמעניקה המדינה לחוסכים בקופות הפנסיה, הצעה שהסתדרות העובדים רואה בה הפרת הבטחת־יסוד של המדינה, זאת כאשר בשיח ישיר ניתן להגיע לפשרה שתהיה טובה גם לחיסכון הפנסיוני וגם לקופת המדינה.

     

    אם שר האוצר ליברמן מעוניין באמת להטביע חותם היסטורי על ניהול המדיניות התקציבית והכלכלית - הנה הזדמנות בלתי חוזרת: להישמע לעצתה של היועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפיק, למשוך בחזרה את הצעת חוק ההסדרים על מאות עמודיה ולפצל ממנה את רוב הרפורמות המהותיות ש"אין קשר בינן לבין תקציב המדינה ולא ברור מדוע נכללו בחוק ההסדרים", כפי שכותבת המשפטנית אפיק. בעצם, כן ברור: בגלל הדחף המגלומני של האוצר ובכירי משרדו, שזה הזמן להשתחרר ממנו.

     


    פרסום ראשון: 01.09.21 , 23:42
    yed660100