לפני כעשרה חודשים הלך לעולמו הרב לורד יונתן זקס. סמוך לפני מותו, בערב ראש השנה הקודם, הוא הקליט פודקאסט שבו התייחס בין השאר למגפת הקורונה בכלל וגם למצב בישראל, אז היינו בשיא הגל השני.

אחד הלקחים של הרב זקס מהמגפה הוא לא לקחת את הדברים כמובנים מאליהם, ושהמגפה שאיתה אנחנו מתמודדים צריכה לגרום לנו להפסיק לקחת את החיים כמובנים מאליהם. רוב הדברים בעולם הם כנראה לא בשליטה שלנו, אך כפי שאמר ויקטור פרנקל – הדרך שבה אנחנו בוחרים להתמודד איתם נמצאת באחריותנו.

אנחנו נמצאים בתקופה מאתגרת ויש רצון עז לשים את הקורונה מאחורינו, לחזור לשגרה ולהמשיך עם החיים. הלימודים חזרו באופן מלא, ואנחנו עדיין לא יודעים מה יהיו המשמעויות של ההחלטה הזאת. אנחנו רואים את מספר המאומתים היומי ממשיך לעלות ומתנחמים ביציבות במספר החולים קשה. אך המספר הזה מסתיר בתוכו נתון אחד משמעותי – בכל יום נוספים בין 90 ל־100 או יותר חולים קשים ונפטרים בין 25 ל־30 אנשים. ההתמודדות עם המגפה לא נועדה רק למנוע עומס על בתי החולים, היא נועדה לפני כן להציל חיים. המצב הזה, שבו אנחנו נהיינו אדישים להיקף תמותה כזה, שעל פי דיווחים מתחיל להוריד גם את תוחלת החיים כאן, הוא בלתי נסבל.

האמירה המקובלת בימים אלה היא שהלימודים לפני הכל. זה נכון, אלה צריכים להיות סדרי העדיפויות שלנו. לימודים לפני הכל – ובמקביל להימנע מסיכונים מיותרים כמו התקהלויות המוניות, בין אם בהופעה של עומר אדם, פסטיבל פאנג'ויה או נסיעות המוניות לחוץ לארץ. אך אנחנו לא עושים זאת. אנחנו מתנהלים כאילו אנחנו לא מוכנים לוותר על שום דבר כדי להבטיח שמירה על החיים. נראה שהרכיבים המרכזיים שנדרשים להתמודדות עם מגפה קשה – סולידריות וערבות הדדית – נשחקו מאוד בשנה וחצי האחרונות. מתוך למעלה מ־7,100 האנשים שנפטרו מתחילת המגפה, 605 אנשים מתו במהלך חודש אוגוסט – ממוצע של 20 איש ביום. אסור לנו להיות אדישים למוות הזה, אשר שיעור לא מבוטל ממנו היה ניתן למניעה ללא נקיטה בצעדי סגר או הגבלות קשות. בקצב התחלואה הנוכחי, מספר המתים בחודש ספטמבר עלול לעלות על מספר המתים באוגוסט.

ואם הזכרנו ערבות הדדית וסולידריות – המעשה הנכון להמשיך ולעשות הוא ללכת להתחסן. זה נכון מבחינת כל אדם עבור עצמו וגם מבחינת האחריות החברתית שלנו לסובבים אותנו. החיסון בטוח והמחלה מסוכנת, ולאחרונה הוחלף אישור החירום באישור קבוע של ה־FDA. גם ההחלטה הישראלית על מנה שלישית התקבלה במשרד הבריאות לאחר עבודה יסודית של מיטב המומחים בארץ.

תחילת השנה החדשה היא זמן לעשות חשבון נפש לאומי ולחשוב איך ניתן לחזור לערכים היהודיים המכוננים שלנו ובראשם קדושת החיים. אנחנו לא יודעים עוד כמה זמן הקורונה תלווה אותנו, ויש יותר מדי סימנים לכך שהיא כנראה תישאר כאן זמן רב. בהתאם, הצורך לשמור על שגרה לצד הקורונה חשוב וחיוני, וזו צריכה להיות המטרה האסטרטגית שלנו לתקופה הקרובה. המשמעות של לחיות לצד הקורונה לא יכולה להיות אדישות וקהות לב למוות ממנה, אלא למצוא את הדרך שבה ניתן לשמור על מקסימום שגרה ומינימום פגיעה בחיים. אם נשכיל לעשות את ההתאמות הנדרשות בחיינו, בעיקר במערכת החינוך, נוכל לשלב בין שתי המטרות.

בתפילות ראש השנה והימים הנוראים אנחנו מבקשים בתפילות – זכרנו לחיים. הקריאה של הרב זקס היא לא רק להתפלל, אלא גם לקחת אחריות ולעשות את הדברים הנדרשים על מנת לשמור על החיים. תכלה שנה וקללותיה ומגפותיה ותחל שנה וברכותיה. שנה טובה ובריאה.