תקוות הזכוכית

כשנפגשנו, בין חדרי האיפור לסטודיו, המבוכה הייתה ניכרת. לא בגלל היעדר היכרות או חוסר ניסיון תקשורתי, בכל זאת מדובר בתשע פוליטיקאיות משופשפות שהצטלמו יותר מפעם אחת בחייהן, אלא בעיקר מעצם המעמד: איגוד של תשע שרות לתמונה אחת. תמונה שהיא גם תמונת ניצחון מעוררת השראה, אבל גם כזו שמעלה את התהייה הבלתי נמנעת – עד מתי בעצם שותפות מלאה של נשים בתפקידים בכירים תהיה סיפור חדשותי?

"אולי היינו צריכות להתלבש בוורוד", צחקה השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג. "בשנת 1997 אני עצמי יזמתי כתבת שער ב'7 ימים' של הרבה נשים מפורסמות בעמדות מפתח", מספרת שרת התחבורה מרב מיכאלי, "זאת הייתה הפעם ראשונה שסלבריטאיות משלל תחומים התארגנו ואמרו בפה מלא שהן פמיניסטיות ודיברו לראשונה באופן פומבי, בלב המיינסטרים, על ונגד פגיעה מינית ואונס. אז, לפני 25 שנה, זאת הייתה הפגנת כוח תקדימית. ודימוי ויזואלי חזק למחויבות למאבק פמיניסטי. אני מחכה ליום שזה לא יהיה עניין, ואני חושבת שכל אחת ואחת מאיתנו, זו שעל השער, וזו שמתבוננת בו, צריכות לעבוד ולדאוג ליום הזה שיגיע במהרה".

ואכן, כל תשע השרות בממשלה החדשה – מספר שיא בתולדות ישראל – התגייסו ליוזמת "ידיעות אחרונות" בעיקר מתוך תחושת אחריות. בכל עמדות המפתח עדיין יש מרחק רב עד להגעה לשוויון המיוחל. "תשע שרות זה הישג יפה אבל אי אפשר לקפוא על השמרים", אומרת שרת הכלכלה והתעשייה אורנה ברביבאי. "עלינו להיות מיוצגות כמחצית בכל תחום. בכל מקום שבו הייתי בתפקידים בכירים ראיתי את ההשפעה של זה על נשים צעירות שמסתכלות, ובחוויה שלהן יש להן מודל. כשהייתי יו"ר ועדת החוץ והביטחון קיבלתי המון תגובות כאישה ראשונה בתפקיד. זה לא רק אישי אלא גם ציבורי, ולכן יש לנו אחריות להוכיח שכל אחת יכולה להגיע לתפקיד בכיר עם כישרון ומאמץ. ראיתי את התהודה של בחירות של נשים לתפקיד שלא היו בו קודם נשים. ואני מקבלת תגובות כאלו כל הזמן".

צילום: גבריאל בהרליה

"גם אני", מודה שרת הפנים איילת שקד. "לא מזמן הלכתי לעוד קניות במקס סטוק, בכל זאת זה החופש הגדול, ומישהי, בערך בת 30, עצרה אותי וממש אמרה לי מפורשות שהיא עשתה לאחרונה שינוי בקריירה שלה כי הייתי בשבילה מודל. לא הבנתי מאיפה זה מגיע, וזה היה רגע ממש מרגש ומשמעותי".

"את מראיינת נשים שהראש שלהן נוגע בתקרת הזכוכית, אבל גם אנחנו עוד לא שברנו אותה", מזכירה זנדברג את העובדות הכאובות. "מספר הנשים בכנסת לא חצה את השליש מעולם. יחסית לעובדה שכל אדם שני בעולם הוא אישה - זו אוכלוסיית המיעוט הכי רחבה על פני כדור הארץ. אין לנו מה לטפוח לעצמנו על השכם יותר מדי. חשוב לחגוג הישגים, אבל אי אפשר להסיט מבט מהמשימות שעוד יש לנו".

"אנחנו במקום יותר טוב בצמרת קבלת ההחלטות, אבל זה חייב לחלחל למטה", מוסיפה שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו־שטה. "השליחות שלי היא לכוון פנס, שלא לומר פרוז'קטור, אל הנשים המוחלשות והאוכלוסיות המוחלשות. שכשמדברים על קידום נשים לתפקידי מפתח בואו לא נשכח את עובדות הקבלן ואת מי שנאבקות להביא לחם הביתה. זו שליחות שלי כמי שחוותה את זה ממקור ראשון".

מתוך חשבון הפייסבוק של מרב מיכאלי

חובת ההוכחה

כל אחת מהשרות בתמונה מודעת לחיצים שהממשלה בהנהגתן חוטפת סביב תפקודה בניהול הגל הרביעי. למרות האופטימיות הזהירה של הימים האחרונים, ההחלטה של הממשלה להכיל את ההתפרצות גם במחיר של תמותה ותחלואה קשה ספגה לא מעט אש. בתי החולים עמוסים, והחיסונים, בקרב בלימה שנמצא עכשיו בשיאו, מנסים לעצור את התפשטות המגפה המחודשת. אמירתה של שקד על כך ש"יש להכיל את המתים" עוררה סערה, וגם שרת החינוך, שהתעקשה לפתוח את השנה למרות רצף החגים וסכנת ההדבקה ההמונית, לא יצאה נקייה מהשבועות האחרונים.

"אני בקשר כל הזמן עם השטח ועם המורים והתלמידים, וחשוב לי ציין שהעמדות שהבאתי וחטפו ביקורת הגיעו מתוך קולות מהשטח", אומרת שאשא־ביטון. "יש לנו תוכנית מאוד סדורה לפתיחת השנה והיו לה הרבה מאוד שותפים. אני לא אהסס לשנות את התוכנית בהתאם למציאות כי בסוף אנחנו רוצים לייצר לילדים רצף לימודי ורצף של ביטחון רגשי ואישי. גם לי יש תלמידה בבית, ואני ראיתי בעיניים שלי את המחיר הנורא של תלמידי חטיבות הביניים וכיתות ה'־ו' שישבו בבית חודשים ארוכים. הם פשוט דור תלוש. ראיתי את הילדה שלי מחליפה לילה ביום, ודרכה אני קולטת גם מה קורה עם החברים שלה. אלו ילדים שפשוט השתוקקו לאיזושהי מסגרת". "ביקורת תמיד תהיה וצריך לדעת להקשיב לה", אומרת שקד, "אבל לצערי לא סתם אני מסתובבת עם אבטחה. ההתבטאויות האלימות חצו מזמן את הקווים. בסוף יכולתי לעבוד בעבודה יותר נוחה ומכניסה אבל אני איפה שאני כי אני אוהבת את העשייה הציבורית ומאמינה בה. הקורונה היא דוגמה קיצונית. אנחנו לקחנו החלטה שאנשים ראו כסכנה וכהימור – להקדים את החיסון השלישי ולא ללכת לסגר. ידענו שאם נגרום לאוכלוסייה להתחסן נבלום את המגפה. אנחנו עוד לא שם, אבל כשרואים את הבלימה, זה נותן סיפוק אדיר. אנחנו מצליחים לנהל את שגרת החיים של המדינה בביטחון, ואני מקווה שהמגמה תימשך".

ככלל, השרות עצמן יודעת לקבל את הביקורת, אבל מודות שנשים לא פעם נשפטות אחרת. "אני שומעת את זה בעיקר מהסביבה שאומרת לי שאם לא הייתי אישה לא היו מתייחסים אליי ככה", אומרת שאשא־ביטון, שעמדה במרכז סערת החיסונים בבתי הספר לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה. "אני אף פעם לא מתייחסת לזה בהיבט המגדרי, ואני מאוד משתדלת להיות נחושה בדרך שלי – לסמן את היעדים ולרוץ אליהם".

"גברים לא נשפטים כמו נשים", קובעת זנדברג, "את לא יצור אוטונומי לגמרי, לא אדם במאה אחוז, ולכן את פרוצה למשפט הציבור. החל מהדברים הכי בסיסיים של הגוף - מראה חיצוני או הבחירות המשפחתיות, ועד הטלת ספק בתפקוד שלך או המקצועיות שלך בעבודה. תחשבו כמה זמן אנחנו משקיעות בלהיראות כפי שמצופה, בלוודא שכל מה שאנחנו אומרות מגובה בנתונים ושאנחנו מספיק מומחיות. עם האנרגיה הזו היה אפשר להציל את העולם. זה מאוד נסתר, קשה לשים על זה את האצבע. להיות אישה ולהיות גבר זה שתי בריות מאוד שונות בעולם הזה".

"אני תמיד מרגישה שיש עליי חובת הוכחה. לא אכפת לי מה הדעה הקדומה שלכם: אני מאמינה שכשאתחיל לעבוד התוצאות ידברו בעד עצמן", מוסיפה מירב כהן, ולמעשה מאששת את התזה של זנדברג. "כשנכנסתי לקבינט הקורונה, בדיון הראשון ישבתי בשקט ולמדתי, וכשפתחתי את הפה ביססתי את האמירות על נתונים ועובדות שקראתי. בהתחלה אמרו 'אולי היא צעירה', ואחר כך למדו לתפוס ממני. אני מרגישה שאני תמיד צריכה להרוויח את המקום שלי, זו הדרך הכי טובה להתמודד עם סטיגמות או עם אנשים שחולקים עליי".

ומה עם תקרת הזכוכית? תלוי את מי שואלות. "אני אומרת לנשים צעירות: תסתכלו עליי. אין בי שום דבר מיוחד שאין בכן. פשוט תרוצו עם החלומות שלכן, ואל תקשיבו לכל הקולות שמנסים לעכב אתכן. מבחינתי אין תקרת זכוכית ואסור לחשוב במונחים של תקרת זכוכית", אומרת שאשא־ביטון בנחרצות. "לא צריך לגדל את הבנות הצעירות כשיש מושג כזה. רוצו, זה שלכן, זה בזכות ולא בחסד. מגיל מאוד צעיר צריך ללמד אותן שהן יכולות להשיג הכל כמו כל אחד. כי פסיכולוגית, אם הן אומרות שיש שם מכשול, זה מרתיע".

"מרוב תקרות שאמורות להיות לי כאישה מזרחית עם מוגבלות, תקרות שהחברה כאילו שמה, אני כבר לא שמה לב אליהן", מוסיפה אלהרר. "מבחינתי אם יש משהו שאני רוצה - אני אשעט לכיוונו. תמיד יש מגבלות חברתיות ולא צריך להתעלם מזה ברמת המדיניות, אבל כל תקרה נועדה להתרסק. באופן עקרוני אני מסתכלת על כישורים וכישרונות, ומשתדלת להיות עיוורת ולחשוב איפה זה היה פוגש אותי אם אני הייתי בנקודה הזאת".

תמנו־שטה מבהירה שפריצת הגבולות הזו לא יכולה לקרות לבד. "יש לי אמא בת 80 שילדה 13 ילדים וגידלה 7, היא עשתה מסע בלתי אפשרי לארץ והיא קמה כל בוקר עם חיוך ואומרת לי: 'תמשיכי קדימה! אל תוותרי! את תגיעי לטופ'. איזה

מענים אנחנו נותנים לנשים כמוה? בסוף היא תמיד הייתה שם בשבילי. היא לא מגיעה ממעגלי החברה שיש להם מעמד, אבל היא ראתה אותי וראתה מה שחשוב לי. אנחנו שש אחיות ואח אחד, זה בית של נשים וזה מאוד משפיע על מי שאני ועל המחויבות העמוקה שלי לשכבות החלשות. האחיות שלי ואמא שלי הן מקור החוזק והעוצמה שלי".

"לכולם היה ברור שאהיה פסנתרנית", אומרת פרקש־הכהן. "הייתי ממש טובה בזה ובבית הספר מאוד עודדו אותי לעסוק בזה, אבל הגעתי למקום שבו הייתי צריכה להתאמן כל כך הרבה שכנראה לא אהבתי את זה מספיק בשביל לרתום את כל הקריירה שלי לשם. הייתי ילדה מאוד אמנותית והם לא מבינים כל כך מה קרה לילדה הפסנתרית שהפכה להיות רגולטורית של אנרגיה או כזאת שהולכת למקומות מאוד קשוחים של הפוליטיקה".

שאלת ההקרבה

רבות מהשרות צמחו בתוך סביבה גברית באופן מובהק, אבל פתאום הן לא האישה היחידה סביב השולחן. "אני הגעתי לתפקיד מאוד גברי בתחום האנרגיה כראש רשות החשמל, והייתי רגילה להיות האישה היחידה בחדר בתפקיד ניהולי", משתפת שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה אורית פרקש־הכהן. "אני מודה שבשנים הראשונות זה לא היה עניין מבחינתי. המחויבות שלי הגיעה אחר כך: ככל שהתקדמתי ראיתי שאין סביבי נשים. אני עברתי פה שינוי משמעותי ברמה האישית. בתחומי ההיי־טק והמדע, שהמשרד שלי עוסק בהם, לצערי רואים את זה בצורה בולטת – וזה מאוד מצער".

"כל חיי הייתי בסביבה גברית – בגולני, בלימודי הנדסה, בחברת היי־טק ובפוליטיקה", שקד מוסיפה. "בעצם, הכנסת זו הסביבה עם הכי הרבה נשים שהייתי בה בחיי הבוגרים. בקבינט הייתי שנים האישה היחידה והיום אנחנו שלוש נשים וזה שיפור משמעותי. אני מאמינה שנשים יכולות לעשות הכל. זה תלוי ברצון ובכוחות שיש לכל אישה, וגם במוכנות שלה להקריב. קריירה פוליטית של דמות בכירה דורשת הקרבה גדולה בחיים האישיים. הבעל, הילדים והמשפחה משלמים מחיר. אבל מי שמוכנה לספוג את ההקרבה הזו ולנהל את חיי המשפחה לצד הקריירה, יכולה לעשות כל תפקיד".

שאלת המחירים עולה כמעט מיד. אחרי הכל, היא תמיד נוגעת בעצב הרגיש של בית וילדים. גברים יכולים לנהל קריירות מפוארות בלי שאף אחד ישאל אותם איך הם מצליחים להיות הורים משמעותיים – אבל עבור נשים בכירות מדובר בעננה תמידית. בסוף אין קסמים, הסוד הוא גלוי: בן זוג שלוקח אחריות ברצון, סביבה תומכת, והרבה תיווך לילדים.

"יש הבדל בין גברים לנשים, למרות שמנסים לטשטש אותו. יש מחירים שנשים פחות רוצות לשלם, ויכול להיות שלגברים אין את השיקול הזה, ולנשים יש", אומרת שקד. "הילדים שלי הם ילדים מאושרים והם יודעים לחיות בשגרה שבה המבית מתנהל. לי היה חשוב שיהיה הורה בבית ואני חושבת שאני מצליחה לשלב טוב בין הדברים. אבל בסוף אני עובדת 24 שעות. זה לא דומה לשום מקצוע אחר. הסלולרי זה בכלל דבר מזיק ורע. הימים לפני הפלאפון היו הרבה יותר טובים. אני מרחמת על הדור של הילדים שלא מכיר את החיים לפני. הזמינות הזו מקשה על החיים בבית עוד יותר".

"מי שנכנס לעולם הפוליטי משלם מחירים משפחתיים ולא משנה אם הוא גבר או אישה, רק שנשים עסוקות בזה וגברים לצערי פחות", אומרת שרת החינוך יפעת שאשא־ביטון. "לי ברמה האישית היה גיבוי מדהים מבן הזוג שלי, שאני איתו מגיל 16, גם בימי הלימודים האקדמיים והדוקטורט. זה לא אומר שעשיתי לעצמי הנחות, כי בסוף יש משהו פנימי בצורך שלי להיות בשליטה, להכין את האוכל שהם אוהבים, להשאיר להם משהו ממני בבית גם כשאני לא שם. בעלי היה מתחנן שאני אשחרר לו, אבל לפעמים לנו זה קשה, כאמהות, לשחרר. ברמה האישית הוא הקריב עבורי ועבור זה שנצליח לממש את תפיסת ההורות שלנו".

השרה לשוויון חברתי מירב כהן הייתה האישה היחידה בקבינט הקורונה הקודם. אולי משום כך היא גם הצביעה נגד החלטות חסרות פשר בתחום החינוך. "כשהצביעו על סגירת הגנים באמצע היום, אני היחידה שהצביעה נגד, וידעתי שאני גם היחידה ששמה ילד בגן", היא מסבירה. "הרוב היו שם גברים ביטחוניסטים שלא ראו גן מבפנים. במקרה שלי אני לא יכולה להגיד שאנחנו בהורות שוויונית כי זה יותר על בן הזוג שלי, אבל אני שואפת לקחת יותר חלק. בסוף, ביום־יום, אני מרגישה שעיקר הדילמות שלי קשורות לזהות שלי כאמא. אני הרבה פעמים אומרת לעצמי: יש לי חובת הוכחה להראות שזה אפשרי. יש עלינו חובת הוכחה גדולה שאפשר לייצר שיתופי פעולה, שאפשר לשלב בין עבודה לערכים כמו משפחה, כל העיניים עלינו. כשאני מתלבטת אם לעשות עוד פגישה או להגיע לארוחת ערב – אני יודעת שלארוחת הערב המשפחתית שלי יש ערך אישי, אבל יש לה גם ערך ציבורי לא פחות. צריך לשנות את האופן שבו אנחנו מגדירים הצלחה ולכלול בו גם את המשפחה שלנו".

שרת האנרגיה, קארין אלהרר, בעיקר חושבת שזה עניין של מודל. "כמעט כל מי שעבדה אצלי בלשכה התחתנה או ילדה, צחקו על זה שאני מביאה להן מזל טוב", היא מספרת, "אבל ברור לי שזה הדבר הנכון. קיבלתי לעבודה ראש מטה בחודש חמישי, שזה שלב שבו רוב הנשים אפילו לא מתמודדות לתפקידים כי הן מרגישות שאין להן סיכוי. אבל אני פניתי אליה כי רציתי לצידי את האישה הכי טובה. אז יש היעדרויות ויש השלכות, אבל זה מחיר כל כך קטן. אני ילדתי שני ילדים בעודי חברת כנסת. בעיניי זה להיות חלק מהשינוי. רציתי אותה לידי כי היא מצוינת, לא כי היא אישה. אבל היותה אם לעתיד לא מנע ממני לפנות אליה".

מרדיקלי לנורמלי

לא היה פשוט לארגן את השרות, כל אחת עם הלו"ז הצפוף והאילוצים שלה, למפגש הזה. בזמן הצילומים אף אחת מהמשתתפות גם לא ידעה שכמה ימים אחר כך השרה מרב מיכאלי תטוס לארצות־הברית ותשוב עם אורי הקטן, ובשורה שהפכה לאם באמצעות הליך פונדקאות.

בפוסט שפירסמה כתבה מיכאלי: "זה היה מסע של הרבה ניסיונות. היה לנו מזל מדהים לפגוש את קלסי, בחורה אמריקאית מהממת, שרצתה לעזור למי שנמצאות במצב שלנו וגם לעזור בפרנסת המשפחה המקסימה שלה. בזכותה, אתמול נולד אורי". מיכאלי עצמה עוד בארצות־הברית עם העולל הרך שנולד טרם זמנו, וכרגע בעיקר מדווחת שהם מרגישים טוב. "יש לי סיפור אהבה חדש, ביני לבין אורי וגם בין שלושתנו", היא אומרת. "זה מעבר לפרק חדש ומרתק בחיים. אני חווה אותו בשמחה ובסקרנות עצומה". על השאלות בנוגע לבחירה להיות אם והכניסה להליך הפונדקאות היא בחרה שלא להתייחס כרגע.

החברות לשולחן הממשלה קיבלו את ההודעה בהתרגשות ושמחה. "אני ממש מאושרת ושמחה בשבילם", אומרת זנדברג. "הם שכנים שלנו ונשמח להציע שירותי בייביסיטר. מרב כתבה את הדברים בכנות נוגעת ללב שכוללת את הדילמות הזוגיות והאישיות, וגם האידיאולוגיות. זה מודל השראה לנו ולהרבה מאוד נשים. יש פה בחירה להציג את זה בכנות ועם מודעות אידיאולוגית ופוליטית".

גם השרה שקד מברכת בחום ואף מזכירה שאורי הוא השם של בנה הבכור. "אין ספק שזה השם הכי יפה שיש. כשראיתי את הבשורה כל כך שמחתי", היא אומרת. "היו לי שיחות עם מרב על ילדים לפני שנים, ותמיד כיבדתי את הבחירה שלה. אני חייבת לומר שאני תמיד הייתי בעד פונדקאות ותמיד אמרתי שאני מוכנה להיות פונדקאית לחברה. זה הדבר הכי משמעותי שאפשר להעניק לבן אדם. בעיניי זו גדלות רוח לשנות דעה".

השרה אורנה ברביבאי, את הגעת מהמערכת הכי גברית שיש – צה"ל. האם היום הוא במקום טוב מבחינה מגדרית?

"אני הייתי בצבא כקצינה צעירה וראיתי את כל השינוי התרבותי בצבא בעיניים לאורך 33 שנה ששירתי שם. מאקלים שוביניסטי וסקסיסטי כדבר לגיטימי עד למצב שבו הצבא הוא ממש מודל. ההתפתחות לאורך השנים מאוד חיובית, ולמרות שהצבא עדיין גוף היררכי וגברי, הוא הפך למצפן כגוף משמעותי בחברה הישראלית בהיבטים של גברים־נשים ושל הזדמנויות לכלל האוכלוסיות. המהלך לא הושלם, אני אהיה מרוצה כשמאה אחוז מהמקצועות בצה"ל יהיו פתוחים לנשים. כל עוד אלופה בצה"ל זו ידיעה חדשותית אז המהלך לא הושלם. יש דרך ארוכה, אבל חייבים להכיר גם בהישגים, זה הרבה יותר מחצי הכוס המלאה. וגם באזרחות יש לא מעט אתגרים. התפקידים הקלאסיים של נשים לצערי עוד קיימים, ובמשבר הקורונה ראינו איך נשים נפגעו יותר".

השרה מרב מיכאלי, את ראשת המפלגה היחידה בישראל. את חושבת שנשים הצביעו למפלגה דווקא בזכות עמדה פמיניסטית לא מתנצלת?

"תמיד יש לדברים גם זווית מגדרית, אבל נדמה לי שקטנות האמונה באשר למפלגת העבודה הייתה קודם כל בגלל המצב החמור שהמפלגה נמצאה בו. אחרי הכל, היא באמת נראתה גמורה. במקביל, ודאי שנשים רבות - וגם גברים לא מעטים - הצביעו לה הפעם בזכות המסר הפמיניסטי. מפלגת העבודה של היום היא הסוציאל־דמוקרטיה החדשה. סוציאל־דמוקרטיה פמיניסטית, שלא מוותרת על ביטחון מדינת ישראל".

בזמן הצילומים, מבלי לשים לב, הצלם פונה אל המצולמות בלשון זכר. הן מתקנות אותו על אוטומט ומפנות את המבט למיכאלי. בכל זאת, היא הפכה את המודעות המגדרית בשפה לבון־טון. אם בעבר לדבר בלשון רבות נחשב לרדיקלי, היום זה הפך די מהר לנורמלי.

"גם דיבור נגד אונס היה רדיקלי כשהתחלתי את המאבק הציבורי נגדו, גם החוק למניעת הטרדה מינית נחשב רדיקלי, גם תיקון אפליה בהעדפה של נשים ועוד הרבה מאוד דוגמאות", אומרת מיכאלי. "המאבק לשוויון בא לשנות מציאות של אפליה מובנית בעומק כל המערכות שלנו, לכן הוא אכן רדיקלי. אבל הוא צודק, ולכן הוא ימשיך ויצליח".

אבל מעבר לסוגיית הייצוג הנשי, מובן שמדיניות היא שם המשחק. "אני לא חושבת שנשים מקבלות החלטות אחרת מגברים", אומרת שקד. "לא מזמן נפגשתי עם שירה איסקוב. היא סיפרה לי על הבעיות והמכשולים שהיא מתמודדת איתם, על הבירוקרטיה הממשלתית. ישבנו ודיברנו, ירדנו פרט־פרט, וממש יצאתי עם רשימה. חלק מהדברים הם מנהלתיים וחלק זה בחקיקה ואני אדאג לזה אישית. זו פעם ראשונה שפגשתי אותה, ומאוד התרשמתי ממנה: מהעוצמות הנפשיות שלה והדרך שבה היא בחרה להתמודד עם מה שהיא עברה. אני חושבת שהמחויבות שלי כלפיה היא קודם כל כבן אדם, לא כאישה".

"כשהייתי ח"כית הצעתי הצעת חוק שצריך לשלול מחצית מהרכוש של מי שרצח את בת זוגו", מוסיפה תמנו־שטה. "שלא יהיה מצב של 'הרצחת וגם ירשת'. והנה, עכשיו כשאנחנו בממשלה אני יושבת בוועדת שרים לענייני חקיקה, והחוק מגיע עכשיו בכלל דרך קרן ברק מהליכוד ועאידה תומא סלימאן מהמשותפת. בוועדה אני נלחמתי עליו, וכשהסתכלתי ימינה ושמאלה וראיתי יותר נשים – ידעתי שיש לי גב רחב. כמובן שיש פה גם מחויבות של שר המשפטים, אבל כשיש יותר נשים סביב השולחן – הנושאים החברתיים מקבלים דחיפה דרמטית. כרגע הקריאה עברה בטרומית".

"אנחנו מטפלים אצלנו בהצעת חוק נגד אלימות כלכלית", מספרת מירב כהן. "בממשלה הקודמת זה הגיע עד קריאה שנייה ושלישית ואז התפזרה הממשלה. עכשיו אנחנו בונים הכל מחדש. הדיון שהתקיים בזמנו בוועדת הכנסת היה בלתי נשכח". כהן כמובן מתייחסת לחברי הכנסת מהימין, ביניהם בצלאל סמוטריץ' שקרא לחוק "טרלול" וח"כ אריאל קלנר שהגדיל ואמר כי "הטלת אימה זה מושג סובייקטיבי".

"אולי היא הטילה עליו אימה כשהיא הלכה וקנתה בעשרת אלפים שקל בלי לשאול אותו ורוששה אותו והוא לא יכול היה ללכת למשחק כדורגל בגלל זה? איפה הגבול?", כהן נזכרת ומתקוממת מחדש. "כשהוא מוריד לה סטירה זה עניין שלנו, אבל כשהוא לוקח לה את האשראי זה לא עניין שלנו? כששומעים עדויות של נשים שחוו את זה, אי אפשר להישאר אדישים. הייתה אז תחושה שמדברים מתוך בורות איומה וסטיגמות שחשבתי שנעלמו מהעולם. מדובר באטימות".

ברביבאי שמה דגש על ההון האנושי: "הדמוגרפיה מספרת לנו סיפור ומוטב שנבין את המשמעויות שלו. לא נוכל להשאיר את המגזר הערבי והחרדי מחוץ לשוק העבודה, מחוץ למוקדי קבלת החלטות, ובעיניי זה קשור באופן עמוק לשוויון. אם החללית הזו, שנקראת החברה הישראלית המתקדמת, תשאיר למטה 85 אחוז מהאוכלוסייה, תהיה פה החמצה גדולה. אני עובדת יום־יום לנסות לדייק את המענים בהתאמה לייחודיות של המגזרים השונים. אני הגעתי מהפריפריה ומבינה כמה חשוב לחבר את ההון האנושי לכל מקום משמעותי, לא משנה איפה נולדת. לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי אלמלא ניתנו לי הזדמנויות בצבא העם – ובעיניי זה חלק בלתי נפרד מהסיפור".

אחת ההחלטות החשובות שעברו בקריאה ראשונה בחוק ההסדרים היא העלאת גיל הפנסיה לנשים. בעוד השרה שקד חושבת שההסדר הוא טוב, חלק מהשרות שמחות שהוא שופר באמצעות הכנסת. "מדברים על ההחלטה הזאת שנים רבות ולא מצליחים להעביר אותה, אני מאוד שמחה שאנחנו נצליח. בסוף זה יאפשר לנשים להזדקן בכבוד. זה תהליך שנעשה בהדרגה ממש – גיל הפנסיה עולה כל פעם בכמה חודשים, זה סופר־מדורג וזה ממש הכרחי. אנחנו לא זקוקים לעוד דיונים".

"כשמעלים את גיל הפרישה צריך לקחת בחשבון את האפליה בשוק העבודה. יש נשים עם משכורות מאוד נמוכות, עם עבודה מאוד שוחקת", אומרת כהן. "העלאת גיל הפרישה יכולה להיות בשורה גדולה אם הכסף יושקע בפיתוח כלים עבור נשים בשביל שיצליחו בשוק התעסוק והפערים יצומצמו. אבל אם מעלים את גיל הפרישה בשביל לחסוך כסף לאוצר, זה טיפשי – כי זה לא מה שבאמת יעזור. הסיפור הזה תקוע עשרות שנים, זה לא שלא היה פה דיון ציבורי. אנחנו לקחנו את ההצעה הראשונית של האוצר ובנינו סביבה מתווה בעלות של 550 מיליון שקלים שיושקעו בנשים שעלולות להיפגע מהדבר הזה. ביטלנו את דרישת האוצר שתהיה נוסחה שמתעדכנת לפי תוחלת החיים. בואו נעלה את הגיל עד 65, ואז נחליט האם זה טוב או לא. לא נעלה את הגיל על אוטומט. אני מקווה שהמתווה ישתפר עוד בכנסת".

"צריך לבטל בכלל את פרישת החובה ולעבור לפרישה לפי רצון ויכולת", מיכאלי מציעה. "זה המהלך שצריך היה להוביל ואני אמשיך ואיאבק עליו. בינתיים, יש יתרונות להעלאת גיל הפרישה לנשים, לאלה שיש להן עבודה לפרוש ממנה. אי אפשר לעשות את זה בלי להגן על כל הנשים שאין להן עבודה ותמצאנה את עצמן בלי קצבת זקנה ובלי לקדם צעדים לחיסול האפליה המגדרית בעולם העבודה. הצעד הכי חשוב בתחום הזה הוא חופשת לידה גם לאבות. לצערי, חופשת לידה לאבות כלל לא נמצאת בתקציב הקרוב – ואני מבטיחה להמשיך להיאבק עליה בתקציבים הבאים. לעומת זאת, בהגנה על הנשים הפגיעות הגענו להישגים מסוימים במו"מ, ועכשיו חברות הכנסת המצוינות שלנו ממשיכות את המאבק בכנסת".

רגע לפני פרידה השרות מתכנסות לסלפי אחרון. אחרי שהן יוצאות אי אפשר היה לפספס את הלחישה ההומוריסטית במסדרון: "אולי כשיהיו יותר שרות משרים יזמינו את כל הבנים לתמונה לכבוד גיליון החג".