אבי ביטון, נשוי בשנית פלוס שלושה, נולד בשנת 1981 וגדל בפרדס כץ, בני־ברק. "גימגמתי בתור ילד, עד גיל העשרה, וזה חלק מהתכונה שלי לא להפסיק לדבר מאז". למד בבית ספר קוממיות ובתיכון רמז בבני־ברק, עד שהחליט לעזוב בכיתה י' לטובת בישול. הג'וב הראשון שלו היה טבח בסניף 'קפולסקי' ברמת־גן בגיל 14 וחצי. "הקרמתי כל דבר אפשרי". התגייס לצה"ל בשנת 1999 ושירת בחיל השריון, בין השאר בקו בלבנון עד לנסיגה. אחרי הצבא עבד במסעדת 'רפאל' בת"א לצד השף רפי כהן, 'קורדליה' של ניר צוק ו'יועזר' של שאול אברון. בשנת 2005 פתח את המסעדה הראשונה שלו, 'אדורה'. בבעלותו כיום שתי מסעדות בת"א, 'קפה פופולר' ו'יאסו', וכן רשת מעדניות בשם 'סוליקה'. במהלך השנים הגיש תוכניות בישול שונות בקשת ובערוץ האוכל. בימים אלה מוביל את תוכנית הבישול 'סוגרים שבת' ברשת ופותח את הסניף הרביעי של סוליקה בהוד־השרון.

איך עברה עליך הקורונה?

"אצלי נסגרה ישר מסעדת פופולר בתל־אביב, שהייתה בשיא, ועולם האירועים, בהיבט של הקייטרינג שאני עושה. זו הייתה מכה קשה. אתה באי־ודאות, לא יודע מה יהיה. אני זוכר את עצמי יושב בבית ומחשב כמה כסף יש לי ולכמה זה יכול להחזיק אותי, כמה זמן אני אוכל לחיות. אבל אז הבנתי שהמעדנייה שלי נשארת פתוחה, בתל־אביב, כי זה עסק חיוני. היו אז שני סניפים של סוליקה, אנשים התחילו להזמין אוכל הביתה בטירוף. סבלתי מירידה של 50 אחוז בהכנסות אבל אחרי חודש התמכרתי לזה כי התחלתי ליהנות מהעובדה שאני לא עובד בערב, לא בסופי שבוע, רואה נטפליקס בצהריים. זו הייתה השנה הכי רעה והכי טובה שהייתה לי. לא הגעתי לקחת הלוואות. המעדנייה נהייתה עסק חם, אז הרחבנו לשלושה סניפים והרביעי בדרך".

המוצרים הכי מוזמנים בקורונה?

"אתה בסוף מבין שאנשים אוהבים שניצל ואורז. אני יכול לעבוד על שוק טלה במרינדה במשך שש שעות, להחזיר לתנור, להוציא, לעשות רוטב, ובסוף הדבר הכי פופולרי זה שניצל. אבל הכי מדליק זה שגברים ונשים מגיעים לפעמים למעדנייה, עם סירים ריקים, ממלאים את האוכל עם הרוטב בתוך הסיר והופ, זה הופך להיות שלהם ולאורחים הם אומרים שהם הכינו את זה, אפילו אין קופסת טייק־אוויי לראיה. אז אני שף צללים".

מתי היית הכי מאושר?

"פרט ללידת ילדיי, כשהראיתי להורים שלי את השלט של המסעדה הראשונה שלי, אדורה בתל־אביב, ב־2005. אחרי שנים של עבודה קשה וחוסר אמונה בעצמי שאני יכול לפתוח מקום לבד, שייצא ממני משהו, פתאום יש לי מסעדה. ההורים שלי לא אהבו את הבחירה שלי בבישול וחשבו שזה לא מקצוע, העדיפו שאלמד משהו אחר. אבא שלי סיפר לי, שכשהייתי נער בן 15 ועבדתי במטבח של קפולסקי, הוא העדיף להגיד לאנשים שאני מלצר ולא טבח".

איזו עצה היית נותן לאבי ביטון בן ה־16?

"תמתין. אני נורא רציתי לטרוף את העולם. לא עשיתי טיול אחרי צבא ולא סיימתי תיכון כי רציתי לעבוד במטבח. עזבתי בכיתה י'. בדיעבד הייתי צריך לסיים ללמוד עד לבגרות, בגיל 16 הייתי מאוד אימפולסיבי".

מה ההישג הכי גדול שלך?

"כשהמסעדה הראשונה שלי נפתחה, אדורה, הייתי עם אפס ידע בניהול מסעדה, בגיל 24 , הפסדתי המון כסף כי לא ידעתי איך לעשות את זה כמו שצריך, מעריך אפילו שהפסדתי מיליונים. הייתי שם 11 שנה ורק בשנה העשירית הצלחתי להבין איך אפשר גם לעשות מזה כסף. כשעזבתי את אדורה, זה היה רגע של משבר. לא הייתה לי עבודה במשך שנה, חילטרתי בכל דבר אפשרי, ארוחות פרטיות, סדנאות בקניונים, כל מה שצריך"

"מפעיל מתקנים בלונה פארק בת"א בגיל 14. הפעלתי את מתקן הפיראט, הספינה המיטלטלת באוויר, ואחרי שאיחרתי פעמיים למשמרת נתנו לי עונש להפעיל את הברבורים של התינוקות וזה הדבר הכי גרוע שעשיתי בחיים. זה היה כאב ראש, אתה רואה כל היום פיפי־קקי שבורח לילדים. לא הכי נעים".

מתי היית הכי קרוב למוות?

"פעמיים. בצבא בפעם הראשונה, שנת אלפיים, הייתי טנקיסט, התחלנו את הנסיגה מלבנון. פתאום אנחנו במטח פצמרים שמתפוצצים די קרוב. הייתי בטוח שאני הולך למות, רעדו לי הביצים ממש. לפני חצי שנה עשיתי תאונת אופנוע קשה בכביש נמיר. נכנסתי ברכב במאה קמ"ש. זה היה בדיוק בפסח, רצתי בין המעדניות, הייתי מעופף, לא שמתי לב שיש פקק לפני. שברתי את היד, יש פלטינות, אבל למזל יצאתי בנס. מאז אני לא עם אופנוע יותר ומה שלמדתי מזה, הוא שאנשים צודקים - אין חניה בתל־אביב".

מה השמועה הכי פרועה שהייתה עליך?

"שגויסתי למוסד במסגרת מבצע מיוחד שבו מגייסים גם שפים. הזוי".

ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?

"אני יתום משני הוריי. אבא נפטר בגיל 74 מסרטן הריאות, בגלל העישון, ואמא בגיל 68 מסרטן השד. תוך שש שנים איבדתי את שניהם, וזה היה קשה כי הייתי מאוד קשור אליהם. הרגשתי שהזקנה קופצת עליי ברגע כי אני כבר לא ילד של אף אחד. אני חושב שעשיתי כיבוד אב ואם ברמה הכי טובה, אבל עדיין מרגיש שאני צריך לבקש מהם סליחה על כל הפעמים שסיננתי אותם, שלא היה לי כוח לדבר, שהייתי בפגישה ואמרתי שאחזור ולא התקשרתי בחזרה".

מה הפחד הכי גדול שלך?

"להיות פתטי. כשאתה לא רלוונטי ואתה חושב שאתה רלוונטי - זה הרגע שאתה הופך לפתטי. אני מקווה שאדע להעביר את השרביט למי שצריך, בטיימינג הנכון. אני לפעמים חי בסרט, בן 40 פלוס ומרגיש בן 23, וזה על התפר שלפני להיות פתטי".

מה החופשה הכי גרועה שהייתה לך?

"לקחתי פייק צימר לפני כמה שנים. באתר זה נראה מדהים, בפועל מצאנו את עצמנו באמצע דיר עם ריח של מחראה. למחרת בבוקר חזרנו הביתה ונשבעתי מאז שאני לא הולך יותר לאף צימר. אגב, זה מתכון לגירושים, זה שיעמום מוות ואז אתה רב עם האישה".

מתי בכית לאחרונה?

"לפני שבוע וחצי, כששמעתי את השיר 'אבא' של אביתר בנאי והתמלאתי געגועים לאבא שלי. אביתר תמיד גורם לי לבכות. גם אם יקריא מספרי טלפון. יש משהו בקול שלו שעושה לי מהלב סביצ'ה".

מי היה משחק בתפקיד אבי ביטון בסרט על חייך?

"אביב אלוש, חד־משמעית. אני מת עליו בתור פרסונה, יש לו צבע עור כמו שלי וסוף־סוף יהיה אבי ביטון עם קוביות בבטן".

מה התלונה הכי מוזרה ששמעת במסעדות שלך?

"לפני כמה חודשים שאל לקוח למה הקרפצ'יו שלו קר. אלה שאלות שאפילו לא עונים עליהן, אז ביטלתי לו את המנה. היה לקוח שפעם אמר לי, 'אני רוצה את הסטייק וול־וול־וול דאן, אבל שיהיה אדום באמצע'. הוצאתי לו מדיום וול וזה עבר. עוד תלונה נפוצה: למה אין מקום במסעדות שלך, בכעס. אני בדרך כלל מתנצל ומנסה למצוא מקום, אבל בלב מאוד שמח כי בשביל זה אני קם בבוקר".