אוכל לנשמה

ד"ר עליזה פלורנטל מהוד־השרון איבדה את בעלה תוך יום ובהפתעה גמורה. חייה התהפכו כבר למחרת, והיא מצאה עצמה בבית שהשתנה במקום זה השוקק ילדים, נכדים, חברים, זוגיות וטיולים. היא ואלי בעלה עמדו על סף חגיגות היובל לנישואיהם באושר. החיים רצו אחרת.

בתוך הקושי ירדה משפחתה העמלנית יחד איתה למפלס התחתון של הבית ויחד יצרו שם חלל מרהיב ודירה מרווחת היוצאת אל גינה קטנה.

לו האמנו בכוכבים היינו סבורים שהם אלה שיצרו את הפיתול בעלילה: ז'קלין רובנר, אלמנה בת 80 וקצת, חיפשה מגורים קרוב לילדיה ולנכדיה. לעליזה הייתה התבונה להשקיע ביופי ובנוחות. לז'קלין הייתה התבונה לקחת מיד את הדירה. הן לא הכירו קודם. שתיהן זכו.

לפני שבועיים חזרה עליזה מביקור ילדיה באירופה. מותשת לאחר לילה ללא שינה וללא שמחה. היא כמעט נרדמה אבל אז עלתה ז'קלין עם פשטידת בצל שיצאה מן התנור, "חמה והורסת", כדברי עליזה. על הפשטידה התנוסס פתק "ברוכה השבה". המאפה החם ייצר הרבה יותר משובע. אפשר לראות זאת בפנים של שתיהן.

כותבות מדור זה יודעות זה שנים רבות שאוכל טעים המוגש למישהו שנגמר, פשוט נגמר לו, משנה מולקולות ומצבי צבירה ואולי גם את תנועת גרמי השמיים. אנרגיה חדשה נוצרת.

נראה לנו שלפני חג זה, המייצר גם הוא הלך רוח אחר, אפשר להעמיק מעט באותו חשבון נפש שבין אדם לחברו. למי מאיתנו אין סיפור כזה על אוכל? מי אינו יודע שאמא ואבא וסבתא ובית ומטבח, מרותכים כולם זה לזה, מחושלים בחום. לשתינו יש בבית אוכל. הרי אנחנו עובדות בזה, אבל החלטנו להעצים את הקשר בין אוכל לרווחת הנפש שהוא מביא כשצריך.

הבשלה בינינו פגשה רופאה מדהימה שגם היא משנה מולקולות כשהיא מלטפת יד של פציינט. היא סיפרה לרופאה על סיר בצל, עדשים ומעט אורז. הרופאה נאנחה ספונטנית. הוי כמה בא לה לטרוף סיר כזה כרגע, כבר. שתינו שברנו ראש להגשים זאת. להתגבר על התנגדותה, על איומי הכשרות והמשגיחים בבית החולים ולפעול בסתר. פחדנו. לא הסתייע.

אבל אחרי החגים אנחנו נגשים את נזיד העדשים ויהי מה. שתינו נפעל יותר במרץ לחבר בין מאכל לאדם הזקוק לו, או כפי שצועקת עלינו חברתנו הערבייה מייסון: אל תשאלו אם רוצים. פשוט תביאו!

הלוקש היהודי

אתם המתכוננים לצום ולאווירת הקודש של יום כיפור, האם הייתם שמחים לו הייתה מגיעה לביתכם אחת לשבוע, נגיד, יצרנית אטריות מקצועית עם בצק ענק מוכן של אטריות ביצים, ומרדדת מול עיניכם לוקשן ביתיים למרק? לצלי? לתבשיל בצלים ובשר?

כולנו, מכל עדה, מוכנים להיכנס לבידוד לאלתר, ובלבד לזכות לכך. באוקראינה היהודית זו הייתה מציאות. הספר 'אש תמיד' התגלגל לידינו בזכות מפעל ספריות בתחנות אוטובוס ברמות השבים. עוד נספר על יופיו. הספר, פרי עטו בעברית של א. צפוני (שם עט) וכולו מוקדש להווי חיי קהילות העיר האדיץ', באוקראינה, ולהשמדתן בשואה. ספר ישן, נוצץ מכישרון, עמוס מדי, שמתגלגל (כמו 'חול כבד' של אנאטולי ריבאקוב הרוסי) מאידיליה ונופי ירק וחיים יהודיים עשירים, ישר אל התופת, ואל קורבנותיה וניצוליה.

האדיץ' היהודית הייתה גם אזור קיט עשיר בנהרות, יערות ואגמים, בחיי דת ובציונות, ובקהילה אדוקה.

מה לזה וללוקש היהודי? הנה: בהאדיץ', לחופי הנהר, התכנסו יהודי מוסקבה, לנינגרד וחרקוב לבתי קיץ מוזמנים מראש. בהאדיץ' גרו גם עושת־האטריות אסתר ובתה נחמה שכל הקיץ הארוך עסקו רק בלישת בצק האטריות, וברידודו בבית הלקוחות: לאטריות ולקרפלך, לרצועות עבות (בדומה לפפרדלה האיטלקיות) ולדקיקות למען המרק.

דבר אחד ברור: את בקתות הנופש הזמינו היהודים כחצי שנה מראש. אבל את ביקורן של אסתר ונחמה, הלוקשן־מאכריות, שריינו הרבה קודם. וכי קלה עליכם תשוקת החזנים, הסופרים, השמשים, הרבנים והציונים ומשפחותיהם לצרור איתם פעקעלה הגון של לוקשן ולהביא הביתה אל חרקוב, ווהלין ומוסקבה?

כל אלה מסופרים ב'אש התמיד' בחיוך ובגעגוע. נחמה, הבת, הייתה כבר בת 70 ואסתר קרבה ל־90, ובכל זאת לשו, ללא כל מלוש ענקי, חשמלי ומקצועי, את הבצק הכבד. הסופר הצובט את הלב, משקיף עליהן ברעב ובתוגה (אולי זה הרגע לציין, ששמו האמיתי של א. צפוני הוא צבי הירש פרידגרזון. אין יודע אם השם "צפוני" נגזר ממגוריו בצפון רוסיה, או בשל היותו "צפוּן": נסתר ונעלם).

מן הלוקשריות לא שרד מתכון. ידוע לנו שאטריות אלה הכילו הרבה ביצים ולפעמים מעט שמן. וכמובן מלח. לא יותר. אבל עבדנו על מתכון־זיכרון מבויץ להפליא. וכל מי שנכח בניסיונות, טרף את האטריות, עבות כדקות. הקלנו על עצמנו עם מיקסר חזק ויריעות נייר אפייה, וצינון למנוחה במקרר. וויתרנו על מכונות פסטה ועזרתן ברידוד. רצינו את האטריות נגיסות יותר, עבות יותר ושלומפריות במתכוון, והתלבטנו על סוג הקמח.

אנו מקוות שכל עדה שהיא תמצא להן מקום במפסקת. ולמחרת. אפילו בתוך מרק־קוסקוס בלי קוסקוס, או בתוך גרסה לגולש, לעוף בתנור, למרק עם המון ירקות וללא בשר כלל. האטריות האלה כבר יעניקו לו גוף.

אטריות יהודיות

את האטריות נחלו היהודים באיטליה, אבל במקום קמח הדורום המשמש להכנת פסטה איטלקית, לא הייתה ברירה במרכז אירופה אלא לאמץ קמחים שונים מאוד, שהניבו אטריות רכות בהרבה. אל תחפשו את מצב הצבירה אל־דנטה (פסטה נגיסה ומוצקה המתבשלת כדקה פחות ממשך הבישול הדרוש). האטרייה היהודית שחוחה קצת, אבל היא תהיה טעימה גם ככה.

מה מחליף בישראל את קמח חיטת הדורום המשמש לייצור פסטה איטלקית? התשובה מורכבת, אבל בקמח מספר 9 של שטיבל התקבלו תוצאות טובות. ניסינו גם להמיר 20 אחוז מן הקמח בסולת המשמשת לקוסקוס וקרובה לחיטות הדורום. אנחנו ממליצות, אבל הניסיון לא היה מדעי מספיק, והנושא מחייב העמקת השקעה ולמידה. יש בארץ קמחים מיובאים המתאימים לייצור פסטה, וכמובן שפע של אטריות מיובאות מחיטת דורום (נסו את דה־צ'קו, גארופלו, רומו, ברילה ונוספים). במתכון אנו משתמשות דווקא בקמח לבן רגיל. רצינו שהאטריות יתקבלו רכות ויהודיות ויתאימו ללוקשלך מסורתיות, אבל עם יותר ביצים. שמשהו שונה יצוץ במרקם ובארומה.

הקלה לרגל מגפה וחום בלהות

אנחנו אוהבות אתכם. וזו דרכנו לאחל לכם שלשנה טובה תיכתבו ותיחתמו. תשמרו כמו נץ על המתכון הזה, אבל בינתיים, באישור הסנהדרין, תקנו פסטה מסוג פפרדלה, תשברו אותה איכשהו לשניים, והכניסו לכל מרק, מלבד צזיקי, שתתבשל בו.

אטריות ביצים יהודיות

חומרים:

1/2 קילו קמח לבן + קמח נוסף לקימוח, או קמח לבן שמתאים לפסטה (כתוב על האריזה)

6 ביצים גדולות

1 ו־1/2 כפות שמן זית עדין

לפחות 1 כפית שטוחה מלח

הכנה:

1. הכי עדיף לעבוד עם מיקסר עומד ויציב ועם קרס הלישה שלו. לשים באיטיות את כל החומרים, ואז במהירות בינונית עד שנוצר כדור בצק דביק. זה יצרוך כ־7־10 דקות.

2. מקמחים מעט משטח עבודה, מעבירים אליו את הבצק ולשים כ־5 דקות בידיים.

3. משטחים מעט את הבצק לדסקית עבה. מכסים במגבת נקייה או עוטפים בניילון נצמד ומניחים לו לנוח בין 30 ל־60 דקות. תלוי בזמן שיש לכם.

4. חותכים את דסקית הפסטה ל־6 חלקים ומרדדים כל חלק על משטח מרופד בנייר אפייה ומקומח.

5. אחרי רידוד הבצק מקמחים אותו מעט ומקפלים לשניים, ואז שוב לשניים או בצורת מעטפה לשלושה חלקים. חותכים בסכין חדה וחזקה רצועות ברוחב שרוצים (ראו בתצלום).

5. מרתיחים מים בסיר גדול, ומוסיפים 2 כפות מלח במשך ההרתחה. כדאי לכסות את הסיר ולהשגיח.

6. מוסיפים את רצועות האטריות ומבשלים כ־3 דקות, או עד שרך. מסננים, מערבבים עם רוטב שהוכן מראש, או עם מלח ושמן זית, ומגישים, או שמים בקערות אישיות ולתוכן מוזגים את המרק החם.

גיוונים: את הבצק הגמיש הזה אפשר גם להפנות לשימושים טעימים אחרים: ליצור ממנו כל צורה של כיסון, לצבוט ולגלגל ממנו בצקיות קטנות, לחתוך אותו גדול ורחב לכעין עלי לזניה שיהפכו במרק הרותח ל"סמרטוטים" נגיסים שאיש טרם התלונן עליהם. אפשר גם להפנות אותו כלפי דרום־מזרח אסיה לכיוון הוון־טון, הנודלס הדקות והאטריות המטוגנות.

צרור המור, מישהו?

הבית סגור וממוזג? בישולי החגים הגדולים נחים בו בכבדות? ובכן, עולם מוצרי שיפור ריחה של המציאות, מתעצב ומתגוון. אין מדובר רק במטהרי אוויר עם שושנים בשירותים, אלא בעולם שלם של אווירה, רגיעה, ויענו, הרפיה. חלק מהמוצרים נעימים כל כך שמתחשק להוציא אותם לרחוב ולרסס לכל עבר כדי לשפר גם את הטבע. הניחוחות של היום הם פסטליים, חרישיים, מורכבים. המגוון מאפשר למצוא את תו הריח המרגיע נפש מסוכסכת. ומשפר ארומה של ארונות, אריגים, וספות שחתולים גרים עליהן.

המיתוג הוא ברור: לאוהבי ניחוחות בלתי טבעיים. האחרים לא סובלים בדיוק את זה.

אפשרות מוצלחת היא סדרת המבשמים לבית 'פרש הום', מן הסדרה של מטהרי האווירה סנו פרש. ניחוחות מורכבים ושקטים שאם רק היה אפשר לרסס בהם את החמוס הביתי.

מחיר: 80 ש"ח ליחידה.