החיים בוורוד

בסיבוב הראשון שלו בנווה אילן, תמיר ורדי עוד היה גיי בארון שפחד מכל העולם ואשתו ובמיוחד ממי שעלול לחשוף את סודו. לכן, למרות שזכה במקום השני, הוא יצא מהבית בשקט, על קצות האצבעות, חזר לדירתו הריקה והתחפר במיטה. באלכסון. "לא רציתי לדבר עם אף אחד, בטח שלא להתראיין", הוא מספר. "בסוף, בגלל הלחץ של ההפקה, הסכמתי לראיון אחד, קטן, ועניתי ב'כן' ו'לא'. עם הראש. פחדתי שאם אפתח את הפה הסוד ייפלט".

בשבוע שעבר, בתום ביקורו החוזר בזירת הפשע, ורדי שוב יצא עם המקום השני, הפעם בגאווה מוחלטת. "ראית איך זרקתי את הז'קט? יש לך מושג כמה פעמים תירגלתי את זה? כל הדיירים עזרו לי להתאמן. ברגע האמת, גיא ולירון צעקו עליי באוזנייה שאין זמן, שאני חייב לחתוך, אבל כשראיתי את הקהל, הלב שלי התעופף. אני מת על השואו. יצאתי בפוזה של מנצח".

את מי ניצחת?

"את עצמי. את הפחדים שניהלו אותי כל כך הרבה שנים. את הצורך לשקר ולהסתיר. את הדחף להיות ילד טוב שתמיד מרצה את כולם ולא עושה בושות למשפחה".

זה לא היה ההבדל היחיד. גם בשבוע שעבר, בפוזת המנצח, ורדי חזר לדירה ריקה. שני הילדים שהוא מגדל בהורות משותפת ישנו אצל אמא שלהם. הוא האזין לחלק מההודעות שהשאירו לו בנייד שלו, התאכזב לשמוע מחמאות ולא הצעות ("ברור שהתאכזבתי! בחיים לא הייתה לי אהבה! אני מחפש מישהו רציני") ובלית ברירה הלך על סטוץ. "מה לעשות, גם לי יש צרכים", הוא מודה. "במשך חודשיים הייתי נזיר. אורן חזן לא עשה לי את זה וגם לא עומר ברזני".

ומה עכשיו?

"מרגע שיצאתי מבית 'האח הגדול' אני עובד נון־סטופ בלנצל את המומנטום. למה, לפי דעתך, שוב הכנסתי את עצמי לחודשיים בכלא? בגלל שאני נהנה מזה? לא, בגלל ש'האח הגדול' הוא הפלטפורמה שתאפשר לי להגשים את החלום. מה החלום שלי? להיות כוכב ילדים כמו יובל המבולבל".

אתה זמר?

"לא, אבל יש לי אוזן, אני לא מזייף. בניסיון הקודם שלי לפרוץ הקלטתי חמישה שירים וצילמתי להם קליפים, השקעתי בהם 40 אלף שקל, אולי יותר. הופעתי בכל הקניונים שיש, מקריית־שמונה עד באר־שבע. הקהל הזדהה איתי, מחא לי כפיים, הייתי בדרך למעלה".

למה הפסקת?

"כמו כל המתחילים הופעתי תמורת סכום סמלי. התחרות קשה. כולם רוצים להיות כוכבי ילדים. אחרי ששילמתי לשתי הרקדניות ומילאתי דלק כמעט שלא נשאר לי. הבנתי שהסידור הזה לא מתאים לאחד כמוני, שגם רוצה ליהנות מהחיים וגם מפרנס שני ילדים".

מה גורם לך לחשוב שהפעם תרוויח יותר?

"שם, בבית, מהרגע שהדלת נסגרה לא הייתה לי דקה אחת של מנוחה, אבל היה לי הרבה זמן לחשוב על מה שבא לי לעשות על הבמה. אחרי החגים אחזור להופיע וכל המדינה תראה כמה אני מצחיק".

× × ×

הצורך להיות אהוב הגיע מוקדם מאוד. "בכיתה ב' המורה קראה לאמא שלי והודיעה לה שאני צריך לעבור לכיתה טיפולית. היא לא השתמשה במונח 'על הספקטרום', אבל טענה שאני איטי ולא מרוכז. אמא התעקשה שאני ילד לגמרי רגיל, אבל הקטע הזה חזר בסוף היסודי, כשהמבחנים הפסיכוטכניים קבעו שלא ייצא ממני כלום. שלחו אותי לתיכון מקצועי. הסכמתי להישאר כיתה כדי להתקבל למגמת ביולוגיה־כימיה בתיכון במגדל העמק וגמרתי אותה בלי נכשלים ובלי מורים פרטיים".

כל הכבוד!

"זה לא עזר לי מבחינה חברתית. הייתי, ונשארתי, חריג. שנאתי את מה שראיתי בראי - קטן, רזה, נשי ומוקצן - ובתוך תוכי ידעתי שלעולם לא אגשים את החלום שלי להיות כמו כולם".

ההורים שלך שאלו אותך אז לגבי הנטייה המינית?

"מי דיבר על נטיות מיניות לפני 30 שנה? כל המדינה הייתה בארון. לפני שלוש שנים, בגיל 43, כשסוף־סוף שיתפתי את אמא שלי בסוד, חשבתי שהיא תגיב ב'ידעתי', אבל לא. היא טענה, 'אבא ואני חשבנו שאתה א־מיני'. אפילו חברת הנפש שלי, ויק, נינה ברוש האגדתית, שגדלה איתי ברמת ישי, לא שאלה אותי. נשבעתי שיום אחרי השחרור אטוס אליה לניו־יורק, וכך עשיתי".

אחרי שנתיים יפות בניו־יורק הוא נאלץ לחזור. "אמא שלי ישבה על הטלפון, 'מה עם זוגיות? מה חדש בזוגיות?' והיו מקרים שלא עניתי לטלפון רק כדי לחסוך מעצמי עוד שקרים והתפתלויות. אילו זה היה תלוי רק בי הייתי נשאר בביג־אפל, וכנראה זה מה שהפחיד את הוריי. התחלתי בטכניון במסלול הנדסאי עיצוב מדיה, התאים לי לבנות אתרים, אבל לשבת שעות מול המסך? אני היפראקטיבי. ירדתי דרומה, למכללת ספיר, לחוג לתקשורת והתחלתי לפרוח".

ואחרי התואר?

"חיפשתי עבודה במשרדי פרסום, עברתי מלא ראיונות ושמעתי מלא 'לצערנו לא נמצאת מתאים'. לדעתי, דחו אותי בגלל המראה החיצוני שלי. לא נראיתי מספיק ייצוגי. קראו לי 'פישנזון' על שם האהבל מ'אלכס חולה אהבה'. אמרו שאני קופי שלו וזה נכון. אדלר־חומסקי היה המשרד היחיד שראה בי משהו אחר".

× × ×

בשנת 2012 הוא הגיע לבית 'האח הגדול' (המשודרת ב'רשת') אחרי שצפה בסדרה באדיקות מהעונה הראשונה. מסביבו לא בדיוק פירגנו להחלטה. "אמא התנגדה בתוקף, למרות שלא ראתה אף פרק באף עונה. גם אחי הגדול. הוא פחד שאעשה בושות לבנותיו. אחותי הגדולה דווקא התלהבה, ואבא היה היחיד שאמר, 'זה יהיה מעניין לראות את תמיר משגע אנשים'. לא חשבתי שהקהל יתחבר למוחצנות שלי. בגיל 40 כבר השלמתי עם העובדה שאמות ערירי, ללא בן זוג וללא ילדים".

למה ללא ילדים?

"אין לי כסף לפונדקאות בארצות־הברית, אז איך יהיו לי ילדים? שיכנעתי את עצמי שאף פעם לא הייתי להוט על ילדים, וש'ילדים הם שמחה' רק בשיר".

אבל אז הגיעה אביטל טקסלר (49) חברה טובה של ורדי שסיפרה לו שהיא מתכננת להביא ילד לעולם מבנק הזרע. "לא עלה בדעתי להגיד משהו כמו, 'למה לך תורם אנונימי? קחי אותי'. עוד לא הייתי בשל. בתור החבר הטוב שלה ליוויתי אותה בתהליך. לא הלכתי איתה לבדיקות, אבל איפשרתי לה לשפוך את הלב, והייתי זה שהוציא את עומר מבית החולים. תיפקדתי כמו דוד נחמד שמקריא לו סיפור לפני השינה. עומר מילא את החסך האבהי שהיה לי והוא זה שעזר לי להבשיל ולהיפתח. כשאביטל התחילה לדבר על אח או אחות לעומר, אמרתי לה שאני מת להיות אבא. אביטל הציבה לי אולטימטום, 'אם אתה מת להיות אבא אז תהיה אבא של שניהם' ועשינו הסכם של הורות משותפת. עומר היה בן שלוש כשאורי נולדה, ושנת חייה הראשונה הייתה השנה הקשה ביותר בחיי".

למה?

"אביטל הייתה צריכה עזרה, אז איחדנו כתובות בדירה שכורה ברמת־גן. חשבתי שעומר ישמח, אבל הוא דחה אותי. הוא התרגל לחיות 24/7 עם אמא שלו והוא לא קידם בשמחה את אחותו הקטנה ואותי. הרגשתי אפס. למה אני לא מצליח להגיע ללב של עומר? פניתי לאיש מקצוע שהדריך אותי איך לבנות אמון מסוג חדש. רק כשהוא היה בן ארבע הוא התחיל לקרוא לי אבא".

ומאז ארבעתכם חיים באושר ועושר?

"כן, אבל בנפרד. הספיקה לי שנה אחת עם אישה. לא היו לי פרטיות וחופש. בכל שעות היממה לבשתי מכנסיים כי לא היה לי נעים להסתובב בתחתונים, וירדתי לרחוב כדי לדבר בטלפון. אפילו אביטל לא ידעה שאני בקטע של בנים. פעם, כשניסתה לגשש, שמתי עליי חומה".

את היציאה הדרמטית שלו ורדי זוקף לזכות אורי, בתו. "כמה דקות אחרי הלידה, כשאמא שלה הייתה בהתאוששות מהניתוח הקיסרי, לקחתי אותה לתינוקייה. בדרך אמרתי לה ,'אורי, לך אני לא רוצה לשקר, חשוב לי שתדעי שאבא שלך גיי'. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהמילים האלה יצאו לי מהפה".

גם עומר יודע?

"כן. כשהוא היה בן חמש נסענו בגבעתיים. עומר הצביע על דגל צבעוני שהיה תלוי באחת המרפסות ושאל מה זה. חטפתי הלם. מצד אחד אני אבא שלעולם לא ישקר לילדיו ומצד שני, הוא מעולם לא ראה אותי בזוגיות. הסברתי לו שהדגל הצבעוני מסמל את קבלת האחר. שאלתי אותו, 'נכון שבגן שלך יש ילד עם שני אבות? אז אני כמותם. יש אהבה מסוג אחר, בין גברים'".

עומר גם יודע שאתה לא האבא הביולוגי שלו?

"כן. לפני שנה נתקלתי במישהי שלמדה איתי בתיכון. היא עובדת סוציאלית וסיפרה שהיא קוראת את הפוסטים שלי ושאלה, 'למה אתה מגלה לכולם שעומר לא שלך? הוא יודע מזה?' כשעניתי, 'לא, הוא עוד קטן', היא אמרה, 'אתה חייב לספר לו כמה שיותר מהר. הוא יאבד את האמון בך אם הוא ישמע על זה ממישהו אחר'. למחרת שאלתי את עומר, 'אתה זוכר שפעם, לפני שאורי נולדה, אתה ואמא גרתם יחד בלעדיי? אז חשוב לי שתדע שלא אני הבאתי אותך לעולם, אני רק בחרתי בך מכל הילדים בעולם'. עומר השיב, 'אני בחרתי שתהיה אבא שלי'".

× × ×

כשעלתה האופציה לחזור לבית 'האח' בעונה האחרונה הוא ביקש רשות מאביטל. "מצאתי לנכון לבקש ממנה רשות להיעלם לחודשיים, בחופש הגדול, כשיש קורונה ואין מסגרות. היא נתנה לי את ברכת הדרך".

יש חששות אחרי שיצאת מהארון?

"החששות תמיד קיימים. כשהמציאות כפתה עליי לפרוש מהתחום שהכי אהוב עליי, הופעות לילדים, חיפשתי פרנסה ועבדתי בחברת האבטחה 'מוקד אמון'. לקחתי את הג'וב הזה כי העבודה בלילות ורציתי להשאיר את הבקרים שלי פנויים להופעות בגני ילדים. עם הזמן פיתחתי שם את מחלקת כוח האדם וניהלתי אותה במשך ארבע שנים. כשהחלטתי לחזור לבית 'האח' התפטרתי. יש שיגידו שלא אחראי, הרי אני מפרנס שני ילדים, אבל לא רציתי לשמוע 'אל תעשה בושות לעבודה'".

את ההתמודדות השנייה בנווה אילן חווה ורדי כיותר קשה ומורכבת מהקודמת. "בקאסט הראשון כל הדיירים היו אנונימיים, היה שוויון וכל אחד השיג את תשומת הלב שחיפש בדרך שלו. בקאסט האחרון רוב הדיירים היו עם מודעות למצלמות והמלחמה הייתה שקטה, אבל אכזרית. ידעתי שאורן יזכה. הוא גאון בתקשורת".

איך הסתדרת עם הפה הגדול שלו?

"כשהכרנו, הייתה לי דעה מוקדמת עליו. אמרתי לו, 'הזהירו אותי שאתה הומופוב' והוא הכחיש את זה. בהמשך, הוא הוכיח שזה נכון. הוא לא התנגד למצעד הגאווה, אבל טען שבירושלים המצעד צריך לעבור התאמה כדי לא ליצור פרובוקציה. כולם הופתעו כשתמכתי בו, אבל הצדק איתו. בגלל הפרובוקציה אני לא אקח את הילדים שלי למצעד הגאווה, כמו שלא אקח אותם לחוף נודיסטים של סטרייטים. יש דברים שילד לא צריך לראות".

smadarshirs@gmail.com