"כשעומדת מולי אישה שנראית מיליון דולר, אני מיד רואה את המחיר שהיא משלמת"

כשאנחנו נכנסות אליה הביתה באחת בצהריים, פאולה רוזנברג מניחה את השקיות מהסופר ומתחילה לאסוף את כל מה שהתארגנות הבוקר הממהרת של תחילת שנת הלימודים הותירה על האי במטבח ועל הספה בסלון, בשעה שאני מתלבטת את מי ללטף קודם. "יש לנו שלושה כלבים ושלושה חתולים", היא קוראת אליי מחדר האמבטיה, שם היא כבר מסירה את השמלה והאיפור של תוכנית הבוקר, חוזרת לסלון במכנסיים רחבים וחולצת בית, מדליקה נרות ומבער, אוספת את החתול הג'ינג'י אל חיקה ושוקעת על הספה לצידי. ואז היא קמה וחוזרת עם תמרים ועוגיות.

את קונה? לא אופה?

"איפה יש לי זמן לאפות? לפעמים בשבת עם הילדות שלי. בקורונה אפינו מלא. הסגר הראשון היה חלום. כל כך נהניתי. בעיקר מזה שלא נסעתי בכל רחבי הארץ להרצאות. אני אוהבת להרצות, אבל אני תמיד שואלת את עצמי מה אם היו נותנים לי עשרה מיליון דולר ולא הייתי צריכה להתפרנס? האם גם אז הייתי נוסעת לקלחית או לבית־שמש הגלילית כדי להרצות?"

ומה את עונה לעצמך?

"הייתי נוסעת, אבל בשבעים אחוז פחות. אז זה אומר שאני עושה את מה שאני אוהבת".

וכמה אומץ היא צריכה כדי לעשות את מה שהיא אוהבת, בעיקר נוכח התגובות הבוטות ברשתות בכל פעם שהיא שוב מעלה צילום של עצמה בחזייה ותחתונים או בבגד ים. "נמאס לראות אותך כבר", "את אשתי אני רואה פחות בתחתונים ובחזייה מאשר אותך", "כנראה יש לך הרבה בעיות עם דימוי גוף אם את כל הזמן מראה את הגוף שלך", הן רק חלק מהתגובות שהיא סופגת ולא חוסכת מעצמה אף אחת מהן.

את לא נפגעת?

"התחזקתי באמונתי. ואני משתמשת בהרבה מהתגובות כדי לקטוע את הרגילופוביה".

רגילופוביה?

"את הפחד שיש לנו ממידות הגוף של נשים רגילות. למה כדי שאישה בת 44 תצטלם בבגד ים עם בטן לא שטוחה וצלוליטיס וירכיים לא צרות אומרים לה שהיא צריכה אומץ?"

אבל אישה שהיא לא פאולה ויש לה את ממדי הגוף שלך חושבת שהיא צריכה להוריד עשרה קילו.

"אין לי משקל בבית, ולא כי אני נמנעת, אלא כי לא מעסיק אותי כמה אני שוקלת. אם ליאון חותך פירות בעשר בלילה, אני אוכל. נכון שמי שאומרת לעצמה 'לכי לישון רעבה' היא אולי עשרה קילו פחות ממני, אבל אני שמחה".

אבל הוא חותך פירות, הוא לא חותך בגט.

"כי אלה הרגלי האכילה שיש לנו בבית והתפריט שלי ממילא הוא 80 אחוז בריא, ומבוסס על אגוזים, דגנים, ירקות, פירות, טופו, קטניות. אבל להיות שדופה זה לא נקרא לאכול בריא, כי השדופות לא אוכלות בריא, הן פשוט אוכלות מעט מאוד ולא אוכלות בכלל פחמימות ואני מזהה את זה לפי הבל הפה שלהן".

כלומר?

"מה, אין לך חברות שלא אוכלות פחמימות? יש להן הבל פה לקטוזי שמסגיר שהן מתגעגעות לפחמימות, מזהים את זה מיד. ואישה במידותיי, זה לא בגלל שהיא אוכלת בגטים, זה כי היא אוכלת רגיל ולא מתייחסת לרעב כמשהו שצריך להילחם בו. הרי הרעב זה הדבר הכי מדהים שיש בעולם, מנגנון שאומר שאני חיה ובריאה".

המחירון של הרזון

רוזנברג היא לא רק אמיצה. היא גם חדה, חותכת ומאוד אותנטית. "השריטה הכי גדולה שלי, שאני מודה בה עם עצמי רק באחרונה, קשורה לכסף".

לכסף?

"תמיד קינאתי באנשים שבאו עם כסף מהבית, אבל מעולם לא הרשיתי לעצמי להודות או להגיד שאני מקנאה בהם. והיום אני אומרת גם בפניהם 'איך אני מקנאה בכם' וזה משחרר אותי. ואני אגיד יותר מזה: אני לא מוכנה לשמוע שום הערה על אורח החיים התזזיתי שלי מנשים שלא צריכות לעבוד לפרנסתן כי יש להן כסף מהבית".

תסבירי.

"התחלתי לעבוד כנטורופתית עצמאית בשנת 2005 וזה היה ממש לקבץ מטופלים לשכור קליניקה ולעבוד מאוד־מאוד קשה, ומצחיק אותי שיש לי מכרות וחברות שבאות מבתים עם כסף ואני שכל השנים מתאבדת על הקליניקה שלי שומעת מהן, 'למה את לא משחררת קצת את העבודה ונותנת לעצמך יותר זמן'. אתן עובדות בשביל הכיף ולא בגלל צורך אמיתי, באתן מרופדות מהבית ואתן לא יכולות להעיר לי על כמות שעות העבודה שלי, כי זה לא רק מביא לי את הקריזה, אני גם מאוד מקנאה".

ולמה הקריזה?

"על השקר. מישהי באינסטגרם שכותבת 'אני לא מוותרת לעצמי, אני כל היום באימון'. אחותי, ספרי להם שאת באה מבית עשיר ושיש לך אופר ועזרה כל יום, אז ברור שאת יכולה לא לוותר לעצמך. אבל יש כאלה שחוזרות מהעבודה וצריכות לנקות לבשל לארגן אז אל תבואי לאנשים שחיים במציאות כלכלית שונה משלך ותהיי מנטורית שלהם. שאלת איפה השריטה שלי? הנה".

בקמפיין "dove"

ונשים שהתעשרו בעצמן פחות מעצבנות אותך?

"נשים שהן עשירות מהבית, אבל לא מטיפות לי איך אני צריכה להתנהג ולחיות לא מעצבנות אותי. אני רק מקנאה בהן. מעצבנות אותי אלה שמנסות לומר לי איך אני אמורה לחיות, כשאני הייתי צריכה ללכת עם אמא שלי ולשים בתיבות הדואר מודעות על זה שהיא קוסמטיקאית בבית, וחדר העבודה שלה זה הסלון שלנו, וחצי מהילדות שלי אני יושבת ורואה טלוויזיה על מיוט כדי שהיא תוכל לעבוד. הן לא יודעות מה זה, אז שיסתמו".

אז היית רוצה להיות עשירה ורזה.

"מה זה רזה?"

ג'ינס במידה 36, שום צמיג.

"וזה מגיע בלי שום מחיר? אז כן, הייתי רוצה להיות עשירה ותואמת את מודל היופי של מידות הגוף המקובלות. כך היה לי הכי קל להתנהל בחברה שאני חיה בה".

שהיא חברה מעוותת.

"נכון, אבל בפנטזיה הייתי רוצה שיהיה לי הכי קל להתנהל בחברה הזו. ואם המודל שלה הוא רזון, אז כאשת תקשורת ומנחה שהיא במקצוענות ובמעמד שלי – אם הייתי יותר רזה, יש יותר תפקידים שהייתי מקבלת, כמו למשל הנחיה של משדרים שדורשים גלאם".

ואת יודעת שלא פונים אלייך כי את לא רזה?

"הנחיתי את בייק אוף, זה נחשב?"

כלומר את לא יכולה להחליף את רותם סלע.

"מה פתאום. אין סיכוי בעולם. את רואה אותי מנחה כמו רותם בפריים־טיים?" וכאן היא מזדקפת והחתול הג'ינג'י, זה שהיא קוראת לו הנמר של הבית, זוקף זנבו בהתאמה. "כמה מנחות בפריים־טיים את מכירה שהן לא רזות מאוד־מאוד־מאוד? במקום לשאול אותי, תסתכלי על מבחן התוצאה".

ואם תדרשי להנחות בפריים טיים, לא תקבלי?

"לא".

אז למה את לא הולכת ואומרת, "אני לא רוצה תוכנית בוקר, אני רוצה תוכנית בפריים־טיים, כי זה יותר כסף"?

"כי אני לא באמת רוצה תוכנית בפריים־טיים". עוצרת וחושבת. "מה יש בפריים־טיים? אני כרגע רוצה לעשות עוד סרטים שמדברים את הקול של נשים ואת האובססיה של תרבות שמשטיחה את כולנו לקול אחד. זה מעניין אותי והפריים־טיים לא החלום שלי כרגע". ולאחר רגע מוסיפה: "אבל אם היו מציעים לי, אולי הייתי מסכימה, כי זה מלא כסף".

ובתוכנית בוקר זה לא מספיק כסף?

"זו פרנסה נחמדה. לא מתעשרים מלהנחות תוכנית בוקר וכן מתעשרים מלהנחות פריים־טיים. אבל שלא יישמע שאני מקטרת, כי אני לא. אני משתכרת היטב ואנחנו קונים בסופר כל מה שאנחנו רוצים ואוכלים מדי פעם בחוץ ומזמינים אוכל והילדות בחוגים".

אפרופו היחסיות שאת מדברת עליה בין המעמד העשיר למעמד העובד, את מבינה שמבחינת הצופה בבית את לגמרי גלאם?

"מבינה לגמרי, כי עצם זה שאני באה בבוקר ועושים לי פן ומאפרים אותי – גם לעצמי אני נראית גלאם. הרי כשאני בבית אני לא נראית ככה. נכון שבתוכנית בוקר לא צריך להתלבש טו מאץ', אבל עדיין זה טלוויזיה, ואני מבינה את המדיום שדורש אסתטיקה".

מבינה, אבל גם חוטפת אש. למשל בפעם ההיא לא מזמן כשהנחתה את התוכנית באוברול־גופייה והתגובות הצולפות לא איחרו להגיע.

"נכון שהיו מי שאמרו שאני נראית פצצה, אבל היו גם כאלה שכתבו שאישה עם זרועות כמו שלי לא יכולה לשבת כך בטלוויזיה. למה? הרי הרבה מנחות טלוויזיה לובשות כזה אוברול, אז למה אני לא? כי לי יש זרועות יותר עבות? מי ישמע, פיגוע על המסך. למה בר רפאלי ורותם סלע או לירון ויצמן ודנה גרוצקי כן ואני לא? וזה הקו האדום שלי. כי זה הרגילופוביה, כי כשכותבת לי אישה: 'פאולה, בגילך ועם הגוף שלך את לא יכולה ללבוש גופייה', זה לא בגללי, זה כי היא רואה בטלוויזיה רק מנחות מסוג מסוים עם גופייה ואני מבינה שאני חייבת להוכיח לה שאפשר גם אחרת. שזה חוקי לאישה בת 44 ללבוש את האוברול".

כמו שאת, אבל באמת

פאולה וליאון מתגוררים בשכירות בדירת שישה חדרים בקומה ה־20 בהוד־השרון ומהמרפסת שלהם רואים עד הים בתל־אביב. הם יחד אוטוטו שני עשורים, ומאז 2015 מנחים את תוכנית הבוקר הנושאת את שמם ובשנה האחרונה מגישים פודקאסט בנושא זוגיות ומיניות שפאולה אומרת ששיפר מאוד את היחסים ביניהם.

"אם תראי לי בני זוג שקופצים אחד על השני וקורעים את הבגדים אחרי 17 שנה, אני רצה לראיין אותם לפודקאסט, אבל מאז שהילדות גדלו ויש לנו יותר זמן בסופי שבוע לעצמנו, יש לנו פריחה בקשר המיני. כי אנחנו קצת פחות עייפים, ולא קמים בלילה, ובסופי שבוע הילדות הולכות למסיבה, אז יש לנו גם זמן זוגי".

ואיך נולד הרעיון לפודקאסט בנושא מיניות וזוגיות?

"כי אני תמיד צריכה חידושים וריגושים ואחרי שהיינו שלוש שנים בטיפול זוגי אינטנסיבי אצל מטפלת מעולה, הרגשנו שעברנו תהליך מטורף ורצינו להביא אותו לעוד אנשים. בכל פרק אנחנו מראיינים מטפל זוגי אחר ומדמים חדר טיפולים. זכיתי בגבר שמאוד מחובר למיניות שלו, גם בתקופות הפחות טובות, ואני חושבת שהפודקאסט בהקשר הזה עשה לנו מאוד טוב".

כי כמו אצל כולם, עם הזמן התשוקה דעכה.

"מנקודת המבט שלי, מהרגע שנכנסתי להיריון עם שילה לפני 15 שנה, סקס לא היה חלק במיינד שלי. היו חיי מין, אבל זה לא היה דבר שהייתי עסוקה בו. הינקתי מלא שנים, הייתי נרדמת עם הבנות והתאמצתי לשלב אימהות מאוד טוטאלית עם קצת קריירה. ליאון מדבר על זה הרבה בפודקאסט, שזה היה מתסכל עבורו".

וזה שאומרים שעל המסך את שולטת והוא הבובה שלך, איך את מתייחסת לזה?

"בחמלה. עברנו עם זה מלא גלגולים. אנחנו אנשים עם טמפרמנט שונה: אני אקטיבית מאוד והוא הרבה פעמים מתבונן ולא לוקח את המושכות. אנשים אומרים לו: תדבר יותר על המסך. אבל הוא לא רוצה לדבר. וזה מעצבן כי גם ב־2021 יש גברים שלא אוהבים שהאישה שלהם מדברת יותר מדי, ויש נשים שפוחדות לדבר ליד בן הזוג שלהן. על אישה שמובילה פאנל יגידו שהיא שתלטנית, וגבר? הוא המקצוען".

ואיך זה משפיע עליכם במיטה?

"זה לא משפיע, כי פאולה וליאון של המסך אלה לא דמויות שאנחנו לובשים בטלוויזיה, זה אנחנו באמת ולכן כשאנחנו נכנסים הביתה או למיטה אין לנו שום פרסונה להשיל, כי לא לבשנו כלום".

ואם תשאלו אותה, גם בחיים לא צריך ללבוש יותר מדי והיא בכלל הייתה רוצה להתהלך כל היום בגלביות כמו בסיני, בכלל בלי תחתונים וחזייה.

"עד שהבנות גדלו, הייתי מסתובבת בבית עירומה לגמרי. עכשיו כשהן גדלו, אני מסתובבת עם תחתונים ובלי חזייה והן אומרות לי, 'אמא תלבשי חולצה' ואני אומרת 'אז למה לאבא מותר בלי חולצה', ועדיין אני דוחה את הקץ ובבוקר לבית ספר אני מכינה סנדוויצ'ים בלי חזייה. מבחינתי זה שאני שוטפת פנים ושמה קרם לילה אני השקעתי ברמות בטיפוח שלי. ליאון אומר שהוא אוהב את זה, אבל לפעמים אני יכולה לקחת את זה לקצוות, לא להתלבש ולא להסתכל במראה, לא להסתרק עד שליאון לפעמים אומר לי 'חאלס פאולה תסתרקי', אבל זה לא מעניין אותי. אני חושבת שזו מתנה שיש לי פרספקטיבה מאוד עמוקה, כי אחרי 15 שנים של טיפול בנשים, כשעומדת מולי אישה שנראית מיליון דולר אני מיד רואה את המחיר. וזה מה שאני רוצה לגרום לנשים אחרות: להסתכל ולדעת שלמראה של מיליון דולר יש מחיר. רק שלא מראים אותו במדיה".

בעיניי זה המשפט הכי חשוב בכל הראיון.

"בגלל זה מה שביונסה עשתה בראיון האחרון שלה ב'הרפרס בזאר' הוא חשוב: היא אמרה, 'אני בת 40, עשיתי כל כך הרבה דיאטות כדי לתחזק גוף שיתאים לתעשייה, ואני מפסיקה כי הרסתי את הגוף שלי'. מה אחרות אומרות? את הקלישאות של 'אני אוכלת מה שבא לי אני פשוט מתעמלת יותר, או זה המבנה שלי'. תסתמו כבר. אל תשקרו. זה לא נכון", היא ממש צועקת עכשיו. "זה העוול שגורם לנשים להפרעות אכילה ולשנוא את הגוף שלהן ולחשוב שהוא מקולקל. ובגלל זה אני מעריכה את בר רפאלי שכל היום מעלה סטוריז שהיא בג'ים. לפחות היא מודה שהיא עובדת קשה כדי להיראות כמו שהיא נראית, ולא מטמטמת לנו את המוח".

ואת היושרה הזו היא מנסה להעביר הלאה הרבה מאוד שנים, בסדנאות, בהרצאות ובקורסים שהיא עורכת, וגם בלימודי התואר השני שלה במחקר התרבות באוניברסיטת תל־אביב, שעוסק ביחס החברה למשקל גוף של נשים. את התואר הפסיקה באמצע כשקיבלה מקשת אוקיי להפיק את הסרט שלה, "כמו שאת", שבו מדברות נשים על יחס החברה למשקל גופן, וששבר את המסך ואת הרשת כאשר שודר לפני כמה חודשים.

"קיבלתי מאות הודעות מנשים שכתבו לי, 'בזכותך לבשנו בגד ים בפעם הראשונה'. ואני יודעת שנתתי להן כוח, בדיוק כמו שאני שואבת כוח מקייט וינסלט שהכריחה את הבמאי של הסדרה שבה שיחקה להחזיר את הגלגלים שמחק לה בבטן בזמן סקס, כי ככה נראית אישה בת 45 שעושה סקס – עם גלגלים בבטן – ובדיוק כמו שפעילות למען דימוי גוף חיובי שאני עוקבת אחריהן עוזרת לי".

וזה קשור, היא אומרת, גם למיניות שלנו כנשים. "כי רק כשאני מקבלת את הגוף שלי אני מרשה לעצמי להתענג בזכותו. וכדי שאישה תרשה לעצמה להתענג היא חייבת להרפות מאיך שהפרצוף והגוף שלה ייראו בזמן אורגזמה. ואני שומעת על המון נשים שפוחדות מאיך שהן ייראו כשיגיעו לאורגזמה. נשים שאומרות שמאז הלידות הן לא אוהבות את הגוף שלהן ושעם צורת הגוף שיש להן עכשיו לא מגיע להן עונג וזה נורא בעיניי. נשים שאומרות לי: 'אני קמה לפני בעלי להתאפר ולהסתדר שלא יראה שהזדקנתי' ואני אומרת, 'אחותי וואט דה פאק'. אנו נשים שבשם הרזון לא אוכלות פחמימות, ומחקרים מוכיחים שבטח בגיל שבו יש שינויים הורמונליים אם את לא אוכלת פחמימות קורים בגוף דברים לא טובים, ואז אין להן חשק מיני והן לא מצליחות להירדם בלילה ומגיעים גם דיכאון וחרדה. מה יותר חשוב? לק ג'ל או שתוכלי להגיע לאורגזמה פעם בשבוע? ושימי לב למשל לתרבות החיטוב באינסטגרם, שם כבר לא עושים ספורט בריא, אלא תרגילים שמייצרים את החיטובים הנדרשים לצילום בפיד".

את מתאמנת כמובן.

"שעה בכל בוקר. יש לי שתי מאמנות שבאות אליי, ושאגב בשיח של מה מותר ומה אסור לי, שאלתי את עצמי 'מה פתאום שיבואו אליי, מה אני עכשיו נובורישית כזאת?' אבל הבנתי שאני בגיל שאם לא אחזק את הגוף הוא ייחלש ואמרתי, 'פאולה את משתכרת יפה, זה יבוא על חשבון משהו אחר'. אז הורדתי את התדירות של הפסיכולוג, והכסף הזה הולך לספורט".

ועכשיו יהיה לה קצת יותר כסף לספורט, ובכלל לכל מה שהיא רוצה, כי רוזנברג נבחרה להוביל בישראל קמפיין של ענקית הטיפוח דאב שכל האג'נדה שלה היא קידום דימוי גוף חיובי בקרב נשים, מה שמתאים כמו כפפת אמבטיה לעשייה האמיצה שלה.

"כשקיבלתי לפני חודשיים את הטלפון מדאב, שהם רוצים שאהיה שגרירת דימוי גוף עולמית, אמרתי 'אוקיי', הרחקתי את הטלפון ודפקתי צרחה בבית. כי זו חברה שאני שנים מצטטת את המחקרים שלה, וחצי מהמצגת שלי זה נתונים וסרטונים שהם הפיקו זה בהשקעות של מיליונים והקמפיין הזה שתהיה בו גם ערכה שנחלק לכל אישה ונערה לבנייה של דימוי גוף חיובי הוא מבחינתי מגאפון עצום שיאפשר לי להמשיך ולצעוק את כל מה שאני מדברת כבר עשר שנים".

והכסף?

"זה קמפיין רק לדימוי גוף, לא למוצרים, וזה לא מגיע לשש ספרות. אז יש כמה עשרות אלפי שקלים לשים בצד לחופשה, אבל עוד יש לי משכנתה, אני מעמד הביניים, מה לעשות".

שמלה, אסיה, צמיד וטבעת פרפר, Miola, בשער: חלוק MISHIMONO, תכשיטים, קרן וולף