"ישראל אינה אומת סטארט–אפ. מדובר בקבוצה קטנה"

דדי פרלמוטר (67) הוא מראשוני בכירי ההייטק הישראלים שפרצו לצמרת העולמית, ולא סתם צמרת: פרלמוטר, ששימש כסגן נשיא בכיר בענקית המעבדים אינטל, היה מועמד לגמרי ריאלי לפסגה עצמה — תפקיד המנכ"ל. היום כבר ברור שדירקטוריון החברה, שהעדיף על פניו את בריאן קרזניץ', טעה בגדול: קרזניץ' הודח אחרי פחות מחמש שנים, פורמלית לאחר שניהל מערכת יחסים עם עובדת בחברה; למעשה — לאחר כישלון ניהולי מתמשך, שפגע בחברה קשות.

34 שנים עשה פרלמוטר באינטל, לאחר שהצטרף למרכז הפיתוח שלה בחיפה בתום לימודי הנדסת חשמל בטכניון. בראשית דרכו, בתחילת שנות ה־80, עמד בראש הקבוצה הישראלית שפיתחה את מעבד הפנטיום שהכניס את המחשב האישי לכל בית. בסוף הדרך היה אחראי לניהול כל המוצרים של אינטל: פיתוח וייצור מעבדים למחשבים, לשרתים ולמכשירים ניידים – בפועל כ־90% מהחברה — כשהוא חולש על 35 אלף עובדים ועל תקציב של 8 מיליארד דולר בשנה. בין לבין, מצא עצמו בשלושה רילוקיישנים ממושכים בארה"ב והיה מעורב שוב ושוב בפיתוחים שהזניקו את הטכנולוגיה העולמית ועל הדרך סייעו להיי־טק הישראלי לעבור לעמדת הובלה, בעיקר בזכות טיפוח הסניף המקומי של אינטל.

בסנדלים ובג'ינס

לפי עדותו שלו, פרלמוטר נחשב לטיפוס לא שגרתי באינטל, ולא אחת נאלץ להתעמת עם מתנגדים. לא במקרה, בתקופה שבחברה תכננו עבור אפל את מעבד ה'מק־בוק אייר" הדקיק שלה, אנשיו של סטיב ג'ובס הרגישו בנוח לסגור עניינים רק עם המנהל הישראלי באינטל, שנהג להגיע למטה שלהם בקופרטינו בסנדלים ובג'ינס. "ג'ובס", מספר פרלמוטר, "ידע שאני ישראלי, והאמין שמה שפיתחו הישראלים של אינטל היה טוב יותר ממה שפיתחו אחרים. הוא אמר לי את זה באופן מפורש. לפול אוטליני, אז מנכ"ל אינטל, הוא אמר: 'אני שמח שיש לך את הקבוצה בישראל; מה שמפתחים בשבילך באורגון, ארה"ב — לא הייתי נוגע בזה גם אם היית משלם לי מיליונים'".

ספרו החדש של פרלמוטר, "מוליכים להצלחה", שמופיע בימים אלה בהוצאת "ידיעות ספרים", הוא ממתק למי שעוקב אחר ההתפתחות הטכנולוגית בעשורים האחרונים: יש בו שפע של גילויים מאחורי הקלעים ואינספור תובנות חכמות על טכנולוגיה, מנהיגות, נפש האדם, ההיי־טק בארץ, ואפילו על פוליטיקה. בשנת 2019 רץ פרלמוטר לכנסת ה־21 כמספר שתיים במפלגת גשר של אורלי לוי־אבקסיס, שלא עברה את אחוז החסימה. "הייתי נאיבי", הוא מודה בספר.

כיום הוא משקיע בכמה חברות היי־טק, עובד עם סטארטאפים בתחומי הבינה המלאכותית, הזיכרונות והתקשורת האופטית, ומכהן כיו"ר משותף של המועצה הציבורית לקידום ההייטק בחברה הערבית.

מוטיב חוזר בספר שלך הוא שכדי להצליח בהיי־טק לא מספיק רק לדעת מתמטיקה. אתה מדבר על הצורך "ללמד לחשוב". תסביר.

"תשמע, אחד מידידיי הטובים ביותר היה נשיא AMD לשעבר, אטיק ראזה, מוסלמי מפקיסטן, שנהג לצטט בפניי בקביעות את הרמב"ם. זה היה יוצא דופן: אנשים שעבדו איתי כל השנים, מאוד בכירים בהיי־טק — אי־אפשר היה לנהל איתם שיחה שאינה עוסקת במקצוע. עולם ההיי־טק רווי מדע, וזה נדבך חשוב, אבל המהנדס הטוב באמת הוא זה שיודע להסתכל על העולם בצורה יותר רחבה. אני מדגיש בספר, שבעיניי שאלות טובות הרבה יותר חשובות מהתשובות. אלברט איינשטיין כבר אמר שדמיון יותר חשוב מידע, והוא הרי לא זילזל ביידע. אני פוחד מאנשים שעולמם צר, במיוחד בעידן של שינויים מהירים ואי ודאות.

"הצלחה דורשת סדרה שלמה של כישורים וערכים, כמו היכולת ללמוד וכמו היכולת להיכשל. אנחנו אוהבים לומר ש'רק המעז מצליח', וזה נכון, אבל האמת היא, שרוב מי שמעז נכשל בדרך כלל; החוכמה היא לדעת להיכשל. כמה פעמים בסטארטאפ, לדעתך, אנשים מגלים שנכשלו בגדול? החוכמה היא לדעת לאסוף את עצמך ואת האנשים שלך ולהחליט באומץ לעשות משהו אחר".

כשפרלמוטר נשאל על מקורות הצלחת ההיי־טק הישראלי, הוא מונה בין היתר גם את האתוס המקומי: "מדינת ישראל נוצרה הרי על־ידי 'יזמים' – משוגעים שהגיעו ממקום אחר עם חלום וחזון לבנות פה משהו חדש. בהרצאות שלי אני מראה את תמונת הטכניון הישן מ־1920: הר חשוף, שאין עליו כלום חוץ מאוניברסיטה. תחשוב על זה — בשנות ה־20 היו כבר שתי אוניברסיטאות בארץ; כלומר, יש פה משהו תרבותי עמוק. אנשים אמרו: לא באנו לכאן רק לעבוד אדמה. בכלל, יהדות, ידע והשכלה תמיד הלכו ביחד. גם בחברה החרדית הלומדת – הידען והחכם הם הפסגה. 'התלמיד החכם' הנחשב הוא זה שמחדש חידושים. לא זה שמדקלם".

איך אפשר לפתור את בעיית המחסור בכוח אדם בהיי־טק? האם אתה מקבל את רעיון יבוא העובדים לארץ?

"אם ב'יבוא' מדברים על עידוד עלייה — אני בעד. בשנות ה־90 עסקנו בזה באינטל לא מעט יחד עם הסוכנות היהודית. אם מדובר באיזה מומחה עולמי שאין בלתו — גם בסדר. אבל זה לא יפתור את בעיית המסה הגדולה. למעשה, חברות ישראליות מחזיקות כבר היום מרכזי פיתוח ברומניה, באוקראינה ובעוד מדינות. זה לא פתרון מעולה, אבל אפשר להסתדר איתו. אם תביא מהנדס מאוקראינה לישראל, בשכר יותר גבוה, הוא יעבוד יותר טוב?

"צריך לזכור: לפי כל קריטריון אפשרי, מדינת ישראל אינה 'אומת סטארט־אפ'. יש בה קבוצה של כ־9%, שהיא אומת סטארט־אפ קטנה ואיכותית מאוד, שהופכת אותנו למעצמת ענק בתחום. אבל המדינה הקטנטנה הזו ממוקמת ברובה בין שדרות רוטשילד בתל־אביב לרחוב שנקר בהרצליה, עם מרכזים גדולים בחיפה, בירושלים, ביוקנעם ובבאר־שבע, ועוד שלוחות. יתר כלכלת ישראל היא כמו במדינה אחרת, וברוב המדדים אנחנו פחות מהממוצע ב־OECD".

התקף לב בעוד חודשיים

והפתרון?

"הוא חייב לבוא בכמה מעגלים. הראשון, ארוך טווח, הוא שינוי מערכת החינוך בצורה דרמטית. צריך להגיע גם אל הפריפריה — לאו דווקא הגיאוגרפית – ולאפשר לרבים ככל האפשר להיחשף ללימודים ברמה גבוהה. לא רק להגדיל את מספר היחידות במתמטיקה בבתי ספר, אלא להגיע לקהלים חדשים: להגדיל את מספר הנשים העוסקות בהיי־טק, להגיע אל החברה הערבית, וכמובן אל החרדים — בעיקר נשים חרדיות. אפשר לעשות שם תוכניות הכשרה בתחום של 'וריפיקיישן' — שלב האימות, שקיים בכל שרשרת פיתוח של תוכנה או שבבים. כמות האנשים שעוסקים בזה גדולה מהכמות שעוסקת בפיתוח, ולא צריך לכך כישורים ותכונות של בוגר הטכניון. צריך לבחון גם איך מצליחים לצרף יותר בוגרי מכללות להיי־טק.

"דרושה פה עבודה יצירתית ושיטתית ארוכת טווח, כולל חשיבה מחדש על איך מכשירים בכלל מהנדס באוניברסיטה, וכמה שנים באמת נדרשות לכך. אני עומד בראש קבוצה שמאגדת את נציגי החברות שעוסקות בארץ בפיתוח שבבים, וכן נציגים מהאוניברסיאות. אנחנו יושבים ביחד ומעלים רעיונות איך לפתור את הבעיה. בסוף יידרשו החלטות ממשלתיות, אבל אני רואה ערך בשיתופי פעולה כאלה: החברות מתחרות ביניהן על כל מהנדס, אבל מוכנות לעבוד ביחד על הגדלת העוגה הכללית. הפחד הגדול שלי הוא, שמי שיינזק הכי הרבה יהיו חברות הסטארט־אפ, כי הענקים תמיד יוכלו לשלם יותר. זה יפגע בתעשייה שלמה".

לאן הולך לדעתך עולם הטכנולוגיה? מהם התחומים שצפויים לקבל את התאוצה המשמעותית ביותר?

"העולם הדיגיטלי משתנה בקצבים שלא דומים לשום דבר בעבר. זו ההתפתחות דרמטית. בתי לומדת רפואה ואני אומר לה שאין שום קשר בין מה שהיא לומדת היום לבין מה שתעשה בעוד עשר שנים. הדרמה הגדולה בעשור האחרון היא של 'המחשב החושב'. אנשים מניחים, שאם הילד שלהם לומד בתיכון תכנות, עתידו מובטח. אולי, אבל היום תוכנה נכתבת כבר על־ידי המחשב עצמו. בעוד עשר שנים שעונים חכמים יידעו לנטר יותר ויותר אלמנטים על הגוף שלנו. אדם יוכל לקבל אזהרה מדויקת שבעוד חודשיים הוא צפוי להתקף לב.

"הבינה המלאכותית תסייע לחיבור של דיסציפלינות — עולמות הפינטק, הרפואה, הביטוח, המשפטים. תצרף את זה לקפיצה ביכולות המחשוב — טכנולוגיית הקוואנטים למשל — וברור שזה ישפיע על היכולות שלנו. בספר אני מזכיר ילד בן שמונה, ששאל אותי אם המחשב בסוף יהיה יותר חכם ממני ויוכל לתכנן מחשב שאני לא יודע לתכנן. זה הכיוון: יכולת חישובית, שמטרתה לא לחשב מספרים או לחפש נתונים מהר יותר, אלא להפיק מהם תובנות, ללמוד מהן, ולקבל החלטות.

"זה מרגש מצד אחד ומפחיד מצד שני. כי מתחייב לשאול מה אנחנו עושים עם זה ואיך אנחנו משדרגים את עצמנו. יובל נח הררי הרי כותב על העולם האוטופי העתידי, שבו 10% עובדים ואחרים מקבלים מהמדינה כסף. אבל ההיסטוריה דווקא מלמדת אותנו, שמודל כזה לא יעבוד. נירון קיסר כבר ניסה אותו לפני אלפיים שנה – או שהלחם והשעשועים נגמרים, או שלאנשים נמאס מהם.

"בעידן התעשייתי הפתרון היה פשוט: נקים בתי ספר, נלמד בהם כל מה שהילד צריך לדעת לקראת העתיד הנראה לעין. בעולם של היום — אנחנו יודעים שהידע שלנו לא מספק. כל הזמן נוצר ידע חדש. וזה מחזיר אותנו להתחלה: אני לא יודע להגיד להורה היום איזה מקצוע כדאי ללמד את הילד. אבל אני יודע להגיד אילו כישורים הילד יצטרך כדי שיידע ללמוד, להמציא את עצמו מחדש, לחיות בתקופה של אי־ודאות ולהיבנות ממנה".

דברים שלא ידעתם על דדי פרלמוטר

בנו הבכור, עמי, קרוי על שם אחיו, שנהרג במלחמת יום הכיפורים

שנתיים לפני השקת האייפון הוא הציג בכנס מוצר דומה, "התקן אינטרנט נייד"

הוא הקים עם אשתו חיה עמותה שמאגדת ילדי ישראלים באוניברסיטאות בארה"ב

הוא הבטיח לעובדיו שיגלח את שערו אם יעמדו ביעד — וקיים