"יש לנו התקדמות מטאורית במכונות שמבינות שפה. אני מקווה להשמיד את העבודות הסיזיפיות מהעולם"
יש לו ארבעה אופנועי יוקרה ומטוס, אבל בגיל 61 אמנון שעשוע הוא קודם כל האדם הראשון בישראל שנוסע לעבודה במכונית אוטונומית - ואיתה הוא רוצה לשנות את העולם. בשנה הבאה מתכנן מנכ"ל מובילאיי וסגן נשיא אינטל להשיק שירות מוניות ללא נהג בתל־אביב, ומבחינתו זאת רק תחילת המהפכה שבה הטכנולוגיה תוכל גם לכתוב בשבילנו, לעשות עבורנו כביסה ולנהל לנו את חשבון הבנק. רענן שקד ואודי עציון הצטרפו אליו לנסיעה ברכב שנוהג לבד, שמעו ממנו איך ישראל צריכה להתמודד עם סרבני החיסונים ולמה אשתו עדיין לא נותנת לו לשבת על ההגה
לאמנון שעשוע לא ממש אכפת ממכוניות.
אוקיי, בואו נבהיר את זה: אמנון שעשוע, האיש שמכר את "מובילאיי" לאינטל ב־15.3 מיליארד דולר רק כדי לגרום לאנשים לשאול את עצמם "מי איש הקשר שלו שם? כי גם לי יש רעיון לעיגול קטן שעושה ביפ־ביפ בכל פעם שהמכונית סוטה קצת מהנתיב" – הוא אפילו לא נהג נלהב במיוחד. "כשאשתי נוסעת איתי באוטו היא לא נותנת לי לנהוג, היא שונאת את הנהיגה שלי", הוא מודה. יותר מזה: גם כששעשוע נוסע ברכב בעצמו הוא לא נותן לעצמו לנהוג; הרכב עושה את זה בשבילו.
לשעשוע יש את הרכב האוטונומי המלא הראשון בישראל, וגם אישור לנהוג בו בכבישי הארץ. הוא עושה את זה לצורכי עבודה, אבל מעבר לזה שעשוע בכלל מעדיף אופנועים כבדים. "רק דו־גלגלי", הוא מבהיר, מסכים שאין דרך אחרת להתמודד עם ארץ פקוקה כמו נעל כדורגל. "יש לי כמה אופנועים: R 1250 GS של ב־מ־וו, R18 של ב־מ־וו, שזה יותר קאסטום כזה, ויש לי דוקאטי דיאבלו מהיר, ויש לי את ה־M-1000RR של ב־מ־וו, שזה גם מטוס כזה קטן".
אל תגגלו, חבל לכם על כאב הלב. נתעכב רק על הפריט האחרון ברשימה – אופנוע קיצוני במיוחד בכל קנה מידה, שמחירו בישראל עומד על כ־270 אלף שקל.
אז אמנון שעשוע, 61 – פרופסור למדעי המחשב, נשיא ומנכ"ל מובילאיי, סגן נשיא בכיר באינטל, נשוי, שלושה ילדים גדולים – נוסע על אופנוע מהיר יותר משלכם, לא משנה בכלל איזה אופנוע יש לכם גם אם אין לכם – ומחזיק עוד שלושה מהצד.
זה לא אומר שהוא לא עובד על פתרון למכונית. למעשה, הוא כאן כדי להגיד: די להתווכח על אם המכונית האוטונומית תגיע, לא תגיע, מתי תגיע; הנה היא פה. רוצים סיבוב?
רוצים.
ושעשוע אוהב להדגים כמה אוטונומית יכולה מכונית פורד רגילה להיות – רמז: לגמרי – באמצעות 11 מצלמות פשוטות של 1.1 מגה־פיקסל, מעבד ותוכנה לא פשוטה שמובילאיי התקינה עליה.
אנחנו נכנסים איתו לפורד האוטונומית שלו, ושעשוע מכניס להילוך. לוקח למכונית כמה שניות לזהות איפה היא, ומאותו רגע היא נוסעת בעצמה – נסיעה מדויקת, בטוחה ובלתי ניתנת להבחנה מזו של נהג אנושי – באמצעות מפה מפורטת במיוחד שמובילאיי פיתחה.
בהתחלה זה מוזר – ההגה זז מעצמו, שעשוע סתם יושב שם ומדבר איתנו ואפילו לא תמיד מסתכל על הכביש – אבל תוך זמן קצר זה עדיין מוזר, רק לא מעורר חשש. שום דבר בתחושה, כנוסע, לא מאותת סכנה או אירוע יוצא דופן; בסך הכל מכונית שנוהגת את עצמה.
היכונו לרובוטקסי
הנהיגה הממוחשבת אמורה לחקות נהיגה אנושית ככל האפשר. אתם יכולים לבחור בין נהיגה אגרסיבית יותר לבין רגועה, והנהג האוטונומי אפילו מקבל ממובילאיי אישור לנסוע לעיתים 20-10 אחוזים מהר יותר מהמהירות המותרת, בהתאם לתנאי הדרך וכדי שלא יהפוך למפגע ויאט את התנועה אם ייסע בקצב של הנהג הממוצע. בחברה עדיין עובדים על אלגוריתם שיצליח לרשום את עצמו לקורס נהיגה מונעת, אבל אולי לא יהיה צורך. למכונית של שעשוע יש במרכזה מסך שירות גדול שמראה את מפת הנסיעה, וקל להיווכח איך המערכת החכמה של מובילאיי מזהה באמצעות המצלמות כל אובייקט קיים על הכביש והמדרכה, כולל הולכי רגל, צמחייה, תמרורים, מעברי חציה, עמודים, וכמובן מכוניות מכל הסוגים. על המפה מסומנות באדום מכוניות שהרכב מתכוון לתת להן זכות קדימה, בירוק מכוניות שמהן הוא אמור לקבל אותה, ובכתום מכשולים שונים על הכביש.
"הרזולוציה והדיוק של המפה שלנו הרבה יותר גדולים מאלה של ג'י־פי־אס רגיל", שעשוע מבהיר. "אתה צריך להיות מסוגל למקם את הרכב הזה בדיוק של סנטימטרים".
כדי לבנות מפה כלל־עולמית מפורטת כל כך ייתכן שמובילאיי משתמשת גם במכונית שלכם. בחמש השנים האחרונות היא מכרה כ־20 מיליון שבבים מתוצרתה לחברות רכב גדולות. כלומר, כ־20 מיליון מכוניות שנעות על הכבישים כיום משדרות למובילאיי מידע על כל כביש שבו הן נוסעות – רמזורים, מדרכות, בורות – דרך מערכת הבידור של הרכב.
"על סמך המידע הזה אנחנו בונים מפות ברזולוציה גבוהה לכל העולם", שעשוע אומר. "הייתה לי פגישה בדובאי עם רשות הדרכים שלהם, והראיתי להם מפה של דובאי עם כל המידע שיש לנו והם לא הבינו; 'ישראלים מהמוסד' זה בטח מה שעבר להם בראש".
כשאנחנו מגיעים לחניון בניין מובילאיי במבואות ירושלים מתגלות במקום עשרות מכוניות אוטונומיות בשלבים שונים של עבודה – למעשה, מבחינת שעשוע מדובר בשלב הכמעט אחרון: ב־2022 החברה עומדת להשיק במינכן ובמקביל בתל־אביב שירות ראשון של מוניות אוטונומיות. תזמינו מונית באמצעות אפליקציית "מוביט" שמובילאיי רכשה – המכונית שתגיע תהיה מתוצרת חברת "ניאו" הסינית, כי הרכבים של פולקסווגן שתוכננו לפרויקט עדיין לא מוכנים – ואתם תעלו כרגיל, ובשלב הראשון עדיין יהיה שם בן אדם בתפקיד נהג, רק ליתר ביטחון, אבל המציג איננו נהג; המונית תנהג. היא תדע לעשות את זה בטוח ועקבי יותר מרכב ההדגמה של שעשוע, כי מלבד 11 מצלמות יהיו לה גם שבעה מכ"מי לייזר (ליידאר) ושני מכ"מים אלקטרוניים. בהמשך לא יידרש אדם במכונית בכלל וצי המוניות ינוהל מרחוק. "בן אדם יתערב רק במידה שיקרה משהו שהמערכת הרובוטית לא תדע מה לעשות איתו – למשל שוטר שמנפנף בידיים. במקרה כזה הרכב ייעצר והמפעיל יסתכל מרחוק וייתן לרכב פקודה: קח שמאלה, קח ימינה".
לפני שנה שילמתם 900 מיליון דולר תמורת מוביט רק כדי שאפשר יהיה להזמין דרכה רובוטקסי?
"יש לנו תוכניות גדולות בשבילה. העולם מונע על ידי דאטה ולמוביט יש מעל מיליארד משתמשים, מה שיאפשר לנו לבנות יחד דברים גדולים כמו רובוטקסי ובשלב הבא גם רובושאטל, ונתרחב לעוד תחומים".
הרובוטקסי הזה – שכמה מאות ממנו אמורים לפעול בתל־אביב ובמינכן עד סוף 2022 – יצטרף לניסוי דומה של חברת ויימו של גוגל בפיניקס, אריזונה, "ובאיזשהו שלב הערים יגיעו למסקנה שאין צורך לאפשר לאנשים עם רכבים פרטיים להיכנס לעיר בכלל כי כל הביקוש מסופק על ידי רכבים אוטונומיים, וכל קונספט הבעלות על רכב פרטי ישובש כי תגיד לעצמך: בשביל מה אני צריך רכב פרטי?" שעשוע חוזה. "אבל גם אם הפריצה הגדולה לא תגיע מהרובוטקסי, היא תגיע מרכבים משולבים: אתה תקנה מכונית, ובלחיצת כפתור היא תוכל להפוך לאוטונומית".
מתי? בינתיים כל המצלמות, הרדארים והמערכת הממוחשבת שדרושים להפיכת מכונית לאוטונומית עולים למובילאיי כ־20 אלף דולר – הרבה יותר מדי. עד שנת 2024, שעשוע מבטיח, המערכת תעלה כ־5,000 דולר.
אילון מאסק טוען שאפשר לבנות מכונית אוטונומית בלי ליידאר יקר.
"אני מאמין שבסוף גם טסלה תיישר קו עם שאר התעשייה. זה צורך בטיחותי, הכפילות הזאת בחיישנים".
איך היחסים ביניכם כיום? טסלה הייתה לקוחה של מובילאיי, אבל אחרי התאונה הקטלנית הראשונה של טסלה ב־2016 התעוררו ביניכם חילוקי דעות בנושאי בטיחות והודעתם שתפסיקו לעבוד איתם.
"מובילאיי וטסלה הן היום חברות מתחרות ויש כבוד מקצועי הדדי. אני אישית מאוד מעריך את ההישגים שלהם, ויש לתעשיית הרכב הרבה מה ללמוד מהם בנושאים מסוימים, כמו ארכיטקטורת מחשוב מבוססת תוכנה".
שעשוע נשאר דיפלומטי, כמובן, אבל המרוץ לניצחון בענף הרכב האוטונומי בעיצומו, ומעטים ישרדו עד קו הגמר. "זה משחק למלכים", שעשוע מודה. "אתה צריך לאמת ולהוכיח כל הזמן – ולשכנע גם את עצמך – שאתה לא הולך להוציא רכב שיהרוג בני אדם. וזו טכנולוגיה מאוד קשה ויקרה, ומספר קטן מאוד של שחקנים יכולים להחזיק מעמד. מה שמיוחד במובילאיי זה שאנחנו מייצרים המון כסף ומשתמשים בו כדי לצמוח. ב־2020 סיימנו עם קרוב למיליארד דולר במכירות, את 2021 נסיים עם יותר".
מתי הרכב האוטונומי יהיה עובדה על הכבישים?
"להערכתי עד 2030 עשרה אחוזים מהרכבים שמיוצרים בעולם יהיו אוטונומיים".
זהו? זה הכל?
"כשאתה מגיע לעשרה אחוזים זה קריטי, ואז יכול להיות שעד 2035 חצי מכלי הרכב כבר יהיו אוטונומיים, ובכל מקרה כמות הרכבים הפרטיים תקטן באופן משמעותי, כי למה שתא משפחתי יחזיק שני רכבים? אתה יכול לנסוע עם הרכב לעבודה ולשלוח אותו בחזרה הביתה, ואז מישהו אחר ישתמש בו".
אבל אז אתה יוצר עוד יותר פקקים, כי עכשיו הרכב נמצא בשימוש כל היום.
"כן, אבל יש הרבה פחות רכבים. יכול להיות שאני והשכן שלי נשתתף ברכב אחד, או שבכלל נסתמך על רובוטקסי כזה ולא נצטרך יותר להחזיק רכב פרטי בבעלותנו בכלל".
אנשים עם כסף לא ירצו להחזיק מכונית בכל מקרה?
"תראה, אתה יכול לקנות גם היום סוס ולרכוב עליו לצורכי ספורט, נכון?"
בין יעילות לבטיחות
דיבורים על רכב אוטונומי לחוד, ורכב אוטונומי ממשי – כמו זה ששעשוע עושה לנו עליו סיבוב – לחוד, כלומר בו־זמנית. הדבר הזה עובד, הטכנולוגיה נראית (ונוהגת) בשלה, ושעשוע מדבר על כמות נמוכה בעשרות מונים של תאונות דרכים ביחס לנהג אנושי, "כי כדי שהציבור יקבל רכב אוטונומי הוא צריך להיות הרבה יותר טוב מנהג אנושי".
זה כבר קורה, וגם שעשוע מודה שהבעיה העיקרית היא לא טכנולוגית; היא רגולטורית ואתית, כלומר איך גורמים לאלגוריתם לעשות משהו שנהג אנושי עושה אינטואיטיבית: "איך מאזנים, כמו נהג אנושי, בין יעילות לבטיחות, ומה זה אומר 'לנהוג בזהירות'. זה הרי גם עניין של תרבות נהיגה, אין הגדרות מתמטיות של 'נהג זהיר'".
שלא לדבר על מתי אתה סוטה ונכנס ברכב שלידך כדי לא לדרוס ילד שחוצה כביש.
"זו 'בעיית הטרולי', וזה תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רצה לגעת בו. אז ב־2017 כתבנו מאמר מדעי שבו לקחנו את המקרים הגרועים ביותר האפשריים וקבענו איך הרכב יתנהג, והצענו שכשאתה נמצא במצב שמישהו אחר גורם לך להיות מעורב בתאונה ואתה רוצה להיחלץ מזה, מותר לך לעשות הכל, גם לעבור על חוקי התנועה, אבל אסור לך ליזום תאונה בעצמך".
כלומר, שכדי לא לדרוס את הילד בכביש תיתן לרכב שמגיע להיכנס בך.
"כן. אני לא אזום תאונות. הסתכלנו על זה כמו על כללי הרובוטיקה של אסימוב, וזה פותר את הבעיה. פירסמנו את המאמר והחלטנו לנסות לעשות לכללים האלה סטנדרטיזציה בכל העולם. בסין הרגולטור קיבל את זה כסטנדרט. בארצות־הברית הרגולטור בנה תוכנית על סמך המודל הזה והוציא דראפט ראשון".
כששעשוע מציג את הדברים באופן הפשוט הזה ומדבר על מונית אוטונומית לכל פועל ומכונית אוטונומית לכל שכן שלו כבר בעשור הקרוב, מתברר מעל לכל ספק מה גרם לאינטל לשלם 15 מיליארד דולר עבור מובילאיי. כיום שעשוע, שהרוויח אישית מיליארד דולר מהמכירה, מעריך שהחברה שלו שווה כ־50 מיליארד דולר. "אנחנו מנוע הצמיחה של אינטל, ובעתיד היותר רחוק אינטל רוצה להיות יותר כמו מובילאיי, במובן הזה של מתן פתרונות ורטיקליים – כלומר חברה שלא רק מוכרת שבב ואחרים שמים עליו את התוכן שלהם, אלא חברה שהיא עם הפנים ללקוח".
אולי יום אחד יגידו לך: בוא תהיה מנכ"ל אינטל.
"זה לא משהו שאני חושב שהוא רלוונטי. יש כל כך הרבה דברים מעניינים אחרים לעשות".
ושעשוע עושה. תוך כדי מובילאיי הוא ייסד את הבנק הדיגיטלי הראשון – שאמור להתחיל לפעול מול לקוחות פרטיים השנה – ואת הסטארט־אפ AI21 Labs, שכבר בנה את מנוע השפה "ג'וראסיק", שמתיימר להיות הבינה המלאכותית הגדולה ביותר בעולם לצורך, ובכן, למשל כתיבת הכתבה הזאת – מבלי שאנחנו נצטרך ממש לכתוב אותה. או, אם תעדיפו, כתיבת הספר הבא של עמוס עוז, גם אם ללא נוכחותו הממשית של עוז בעולם.
כן, אנחנו יודעים, קל לשחרר נחרת בוז. העניין הוא שאחרי שהגעת למשרדי מובילאיי במכונית אוטונומית ושעשוע הראה לך איך בשנה הבאה הוא מעלה אותך על מונית עירונית כזאת, נעשה קצת קשה יותר לגחך או לערער על קביעותיו. הוא איש אנליטי, מנומק, מגובה במספרים, מכיר את כל ההתנגדויות, וגם יושב שם בחולצה כחולה מכופתרת, ג'ינס וסניקרס, ומסביר לך בחיוך איך – כבר בשנים הקרובות – אתה עשוי להפוך מיותר כי המכונה כבר לא תלמד אותך; היא תירש אותך.
AI היא לא ענף בחיתולים? אומרים שתינוק בן שלוש חכם יותר מהמכונה החכמה ביותר.
"זה היה נכון עד לפני כמה שנים. אבל ל־AI יש שלושה נדבכים: הראשון הוא זיהוי ויזואלי של תבניות, כלומר להבין מה המצלמה רואה. זו הייתה בעיה מאוד קשה, והיום היא די פתורה. הנדבך השני הוא משחקים – שהמכונה תשחק שח, גו, מיינקראפט. גם עם זה הגענו למצב מאוד מתקדם. הבעיה היא ששני הנדבכים האלה לא משויכים לאינטליגנציה. הנדבך השלישי – זה שאנחנו מתעסקים בו בשנתיים־שלוש האחרונות – זה שפה. שפה כן משויכת לאינטליגנציה כי פה אתה צריך להיות מסוגל להבין דברים מופשטים, ומכונה שתדע שפה זה כבר צוהר לאינטליגנציה. ויש לנו התקדמות מטאורית במכונות שמבינות שפה".
איפה ההתקדמות?
"שאחרי שבנית רשת ענקית של מידע יש איזשהו סף של גודל שאחריו קורה קסם: אני מסוגל ללמד את המנוע הזה שבניתי קונספטים חדשים עם מספר קטן בלבד של דוגמאות, מה שנקרא Few Shots Learning. וזה משהו שלא היה קיים קודם בעולם של למידת מכונה, שבו היית צריך לתת מיליוני דוגמאות כדי שהמכונה תלמד. אז AI21 Labs בנתה את מודל השפה ג'וראסיק, ואנחנו יודעים איך לקחת אותו ולשלוח אותו לבית ספר, ולהתחיל ללמד אותו קונספטים, הַפְשָׁטוֹת – למשל, שכלב זה גם חיה וגם חיית מחמד – ובשלב מסוים מתחילה להיות אינטליגנציה; כלומר שאתה מתקשר איתו ולא שם לב שאתה לא מתקשר עם בן אדם. אתה נותן לו לקרוא טקסט, עושה לו בחינה בהבנת הנקרא והוא מוציא ציון של תלמיד כיתה י"ב. אז לשם אנחנו הולכים: בניית אינטליגנציה שתדע לצרוך שפה ברמה של בן אדם".
לאן זה יכול להגיע?
"כל הקונספט של כתיבה וקריאה הולך לעבור ערעור שלם. היום כדי לכתוב מסמך אני צריך לחשוב על רעיונות ואז לנסח אותם וכו'. בעתיד אני רק אשים את הרעיונות והמחשב ינסח אותם, ואני אגיד לו: שמע, זה ניסוח פורמלי מדי, תעבור לניסוח יותר משוחרר. אבל הרעיונות הם שלי".
הוא יוכל לכתוב במקומי טור לעיתון?
"כן, זה קל יחסית. כתבת אלף מסמכים? אז אני לוקח אותם, מכניס אותם למכונה ואומר לה: זה הסגנון של האיש הזה. עכשיו אני אתן לך כמה נקודות, תכתוב לי מסמך, אבל שהמסמך יהיה בסגנון של רענן. בעולם של לפני כן הייתי צריך לתת לה מיליון מסמכים; אתה לא כתבת מיליון מסמכים, אבל עכשיו כמה יספיקו".
אבל אדם סביר בטח יידע להגיד "לא, זה לא טקסט של רענן".
"אני חושב שזה יהיה רענן לגמרי. אבל בוא נלך למשהו אחר כדי לא לאיים עליך: בוא ניקח את הסיפור של רובוט ביתי. עד היום זה היה מדע בדיוני. אבל קח את הרובוט 'אטלס' של חברת בוסטון דיינמיקס, שמבחינת יכולות גופניות הוא מדהים – הוא יכול ללכת כמו בן אדם, להזיז אצבעות והכל. הבעיה היא שאין מה לעשות איתו. אבל עכשיו תיקח את מנוע השפה של עוד שנתיים־שלוש, שכבר מבין שפה כמו בן אדם, תצרף אליו מנוע של ראייה – עם אותם עקרונות – שים ברובוט, ואני יכול ללמד אותו לעשות דברים על ידי מספר קטן של דוגמאות. נניח שאני רוצה ללמד אותו להוציא כלים מהמדיח, אז אני אראה לו כמה פעמים איך אני מוציא כלים מהמדיח. או למיין לי בגדים מהכביסה לפי צבעים שונים – אני מדבר וגם מראה לו. והרובוט הזה יכול ללמוד הרבה מהמשימות שיש לך בבית ושאתה לא אוהב לעשות. הוא יכול להיות גם בייביסיטר – לספר סיפורים לילד. הוא מבין שפה, רואה".
היית נותן לרובוט להיות בייביסיטר?
"אולי לא הייתי נותן לו לעשות בייביסיטר לילד בן שנה, אבל לילד בן עשר? בוא, תקריא לו סיפור, דבר איתו קצת לפני השינה".
נהגים, בנקאים ועכשיו גם בייביסיטרים. בקיצור, אתה עומד להשמיד את רוב העבודות בעולם.
"אני מקווה שה־AI תשמיד את העבודות הסיזיפיות ותאפשר לנו, בני האדם, לעשות את העבודות היותר מעניינות".
זה עדיין לא אומר שהמכונה הזאת ממש מבינה משהו, נכון?
"פה זה גם עניין פילוסופי. אצל בני אדם אינטליגנציה ומודעות – awareness – באות יחד. אבל אין שום סיבה שאצל מכונה זה יצטרך לבוא יחד. מכונה יכולה להיות אינטליגנטית, להבין שפה ולראות גם בלי להיות מודעת. מודעות היא לא תנאי הכרחי לאינטליגנציה".
היא לא תפתח מודעות מתישהו ותבין שאנחנו רק נותנים לה לקפל כביסה כל היום?
"לא. אני מאמין שמכונות אף פעם לא יהיו מודעות, וגם אין בזה צורך. אני מאמין שהן יהיו אינטליגנטיות אפילו יותר מאיתנו, אבל הן לא צריכות להיות מודעות. ואז כל מה שתיארתי יכול לקרות בחמש־עשר השנים הקרובות. וזאת המהפכה הגדולה שאני רוצה לקדם – אינטליגנציה מלאכותית. גם בבנק הדיגיטלי הבשורה היא AI".
באיזה אופן?
"אנחנו יודעים שחצי ממשקי הבית בארץ נכנסים ויוצאים ממינוס באופן ספורדי, ו־20 אחוז ממשקי הבית כל הזמן במינוס. הנתון המעניין הוא שחצי מאלה שנמצאים במינוס לא חייבים להיות במינוס, זה פשוט ניהול לא נכון של חשבון הבנק. ופה נכנסת הטכנולוגיה: אם יש לך בנק עם למידת מכונה שיכולה להבין את כל הדפוסים שלך – כמה אתה מזמין וולט ומתי אתה הולך למסעדות, הצגות ומתי אתה משלם חשבונות – אז היא יודעת שבשבוע הבא אתה הולך לשלם חשבון חשמל, ושבוע אחר כך, לפי הדפוס שהיא מכירה, אתה הולך להיכנס למינוס. אז היא יכולה להגיד לך: אולי תדחה את תשלום חשבון החשמל, אולי תעביר מחשבון אחר שאתה נמצא בו בזכות, אולי תבקש חריגה להעלאת התקרה – כלומר אני יכול לעזור לך. ולא רק שאני נותן לך עצות אלא גם עושה את זה בשבילך. וזו בשורה".
כלומר שהבנק ממש מנהל לך באופן אקטיבי את החשבון.
"כן, כמו שרכב אוטונומי נוהג בשבילך הבנק יעשה בשבילך וגם יחסוך לך הרבה כסף כי הוא יעשה את זה נכון".
הזיכרון משמעון פרס
מתחילים לפחד, או מחכים שכל זה כבר יקרה? שעשוע יודע באיזה צד הוא נמצא: בצד של הנהג שכבר לא צריך לנהוג. הוא נע בין ביתו הפרטי במבשרת ציון לבית היוקרתי במרכז תל־אביב, עדיין מנחה פה ושם סטודנטים לתואר שני ולדוקטורט, ומתקשה לחשוב על שינוי דרמטי בחייו ובעבודתו בעקבות הפיכתו למיליארדר בדולרים. "לא רק שלא פרשתי, להפך, לקחתי על עצמי עוד עבודה ועוד חברות. בחוויה שלי לא השתנה שום דבר. נשארתי אותו דבר, אותם חברים, אותם עיסוקים".
יאכטות? מטוסים?
"מטוס יש לי. אבל מטוס זה גם עניין עסקי, כי אני טס הרבה".
אבל לא תטיס אותו.
"אני עושה קורס טיס על מסוקים, ועד סוף השנה יהיה לי רישיון למסוק, ובעתיד זה יוכל לחסוך זמן עם הפקקים האיומים פה".
לא תמצאו אותו ברשתות החברתיות – "הן הפכו להיות מנוע של מניפולציה, ואני חושב שאין מנוס מרגולציה שם, כי הנזק שהרשתות יעשו לחברה יכול להיות בסופו של דבר מאוד גדול" – אבל חברים ותיקים הוא משמר לאורך שנים. בימי שישי הוא רוכב איתם על אופני שטח חשמליים, ומדי פעם הם יוצאים לטיולי רכיבה של כמה ימים.
המשבר הפוליטי הישראלי של השנים האחרונות לא עבר ליד שעשוע, אבל לא תוציאו ממנו מילה בעניין. בכל זאת מדובר במדליק משואה לשנת 2017, והממלכתיות, והאינטרס הרגולטורי, עדיין מחייבים. סבבי בחירות חוזרים ונשנים? "זה היה משהו מאוד ספציפי לנפשות הפועלות". קיטוב הולך וגובר? "בכל העולם יש פולריזציה, אבל מה שקרה בגבעת הקפיטול לא קרה בארץ".
מתי היית מודאג מהנעשה בישראל בשנתיים האחרונות?
"הדאגה שלי הייתה כשקרה פה תהליך, מבחינת זכויות האזרח שלנו, שהפכנו מאזרחים לנתינים, וזה עבר בשקט. הגבילו את התנועה שלנו וזה היה מפחיד. השיא היה כשלא נתנו לעשרות אלפי ישראלים לחזור לארץ, וגם אצלנו בחברה אנשים עם דרכון ישראלי פשוט נתקעו בארצות־הברית כשוויזת השהייה שלהם כבר פגה, והיינו צריכים להפעיל כל מיני קשרים והשפעה כדי להחזיר אותם לארץ. היה מדאיג לראות כמה בקלות אנחנו יכולים להפוך מאזרחים לנתינים".
ההתמודדות מול הקורונה הייתה נכונה בעיניך?
"כשאני משוחח עם חברים בחו"ל הם נותנים לנו המון מחמאות על איך ישראל מתמודדת. אני אומר להם: זה אחד היתרונות של מדינה בלגניסטית. כי מכיוון שאנחנו באמת לא מצליחים לנהל שום דבר, ויודעים את זה, שמנו את כל יהבנו על הדבר האחד שבאמת יכול לעבוד, וזה חיסונים. מדינות שכן יודעות לנהל, כמו אוסטרליה או ניו־זילנד, לא שמו את יהבן על חיסונים ועכשיו נמצאות בצרה הרבה יותר גדולה מאיתנו. אז הנה היתרון: מדינה בלגניסטית לא הצליחה לנהל שום דבר בקורונה, אבל כתוצאה מזה יצא דבר חיובי, וזה החיסונים".
ומה הלאה לדעתך?
"צריכה להיות הכרה – ואתה רואה את זה בממשלה הנוכחית, למשל עם ההתעקשות על פתיחת שנת הלימודים – שהדבר הזה צריך להיות מאחורינו. יהיו חולי קורונה, יהיו וריאנטים, אבל החיסונים עוזרים לשלטון להקל בעומס האשפוזים ובתמותה. זו מחלה שתהיה איתנו עוד הרבה זמן, זה לא ייעלם, וצריך לחיות עם זה בלי לפגוע בכלכלה ובתנועתיות. אי אפשר לסגור גבולות, וגם מדינות שסגרו, וריאנט הדלתא הגיע אליהן".
אז חיסונים וזהו?
"חיסונים. ואז נשאלת השאלה מה המדינה עושה עם אותם מיליון לא מחוסנים. מה עשינו במובילאיי? במארס עשיתי סקר כדי לבדוק כמה לא מחוסנים יש אצלנו. הבנו שעשרה אחוזים מהעובדים לא מתכוונים להתחסן. אמרתי: ב־4 באפריל, אחרי פסח, החברה נהיית ירוקה – רק מחוסנים נכנסים, אם אתה לא מחוסן אתה צריך לעשות בדיקות כל 48 שעות על חשבונך. ותוך חודש העשרה אחוזים האלה ירדו לאחוז אחד. עם אחוז אחד אתה יכול להתמודד. לא נתחיל לרדוף אותם. אז המדינה צריכה למצוא את הדרכים לגרום לכך שאנשים יתחסנו".
איך?
"המדינה צריכה לאכוף. מותר לך לעשן במסעדה? לא, כי אתה מזיק לאחרים. מותר לך לנסוע ללא חגורת בטיחות? לא. יש דברים שהסברה לא מספיקה, צריך חקיקה, צריך לגרום לכך שזה יהיה לא לגיטימי להיות לא מחוסן, כי אנחנו יודעים שזה הדבר היחיד שיגרום לנו לחזור לשפיות".
את חגיגות גיל ה־60 שלו שעשוע ערך, במצומצם, בבית, איפשהו בין הסגרים, והוא מדווח שלא נרשם מבחינתו שום משבר גיל. "היה לי משבר גיל רק בגיל 28, כשהלכתי לעשות דוקטורט ב־MIT. הייתי נשוי עם ילד וידעתי שכל הסטודנטים האחרים יהיו רווקים צעירים ממני, ובאמת בגיל 28 הרגשתי זקן בפעם היחידה בחיי. לא היה לי משבר גיל 40, 50 או 60".
הגיל לא מטריד אותך?
"לא. אני זוכר שפגשתי את שמעון פרס בבית שלו בכנרת כשהוא היה בן 92. והדבר שמאוד הרשים אותי היה שבגיל 92 הוא מדבר איתי על החלומות שלו לעתיד. והייתה לי שיחה עם מוריס קאהן, שהשקיע באחת החברות שלי. אמרתי לו: בגיל 90 אתה משקיע? אתה מודע לזה שיכול לקחת כמה שנים עד שההשקעה תניב פירות? והוא מודע. כלומר שהסיפור של גיל, מעבר לקשיי בריאות – אבל בהנחה שהבריאות שלך תקינה – זה בראש. אם אתה מסתכל קדימה יותר מאשר אחורה, אתה מרגיש צעיר. אם אתה חולם ארוך־טווח ‑ וכל מה שסיפרתי לכם אלה חלומות ארוכי־טווח ‑ אתה מרגיש צעיר. אם אתה כל הזמן אומר: טוב, העתיד שלי מאחוריי, אין לי כבר מה לעשות אז בוא אני אפרוש וסתם אסתובב לי בעולם ‑ אז אתה זקן".
לפנייה לכתב/ת 
