נשות היין

המנהלת שהגיעה מהכרם למשרד

מיכל אקרמן | המנהלת הראשית של יקב תבור

מיכל אקרמן היא אגרונומית ומומחית לגידול כרמים שבמשך שנים רבות הריחה את האדמה קרוב קרוב וליוותה כל גפן במצבי הרוח שלה. אבל עם פרוץ הקורונה, עשתה קפיצה מהעבודה בכרם לשדרת ההנהלה, וכיום היא המנהלת הראשית של יקב תבור מהגדולים במדינה. אקרמן בהחלט קפצה לתוך נעלי שטח גדולות שמעט מאוד נשים הכניסו אליהן רגליים, ולא רק זה, אלא שלפני כחודשיים התבשרה שנבחרה על ידי מגזין יין בינלאומי מוביל לאחת מ־50 הנשים המשפיעות בעולם (!) בתחום היין. אבל זה ממש לא גורם לה לשכב על זרי הגפן, להפך, מבחינתה יש עוד הרבה עבודה לעשות עד שנשים באמת ינפצו את תקרת הזכוכית של היקב.

"בעשור האחרון המעורבות של נשים בתחום היין זו חבית שהתחילה להתגלגל בעוצמה גדולה שכבר בלתי אפשרי לעצור. עולם היין מלא בנשים מדהימות שהצליחו לתפוס את מקומן בכל עמדה, מאגרונומיות, דרך יינניות, משווקות, מנהלות מותג, מנהלות מכר ולאחרונה גם מנהלות יקבים. אבל יש לנו עוד עבודה לעשות כדי לתפוס יותר ויותר מקום ביקבים ובכרמים, להעז יותר ולהעדיף פחות את אזורי הנוחות".

תסבירי.

"אני בהחלט מרגישה חלוצה בתחום, כזו שלא פחדה במרוצת השנים לצאת לתקופות של בציר על חשבון החיים הפרטיים, כמובן עם הרבה תמיכה מהבית, והידיעה שבציר זה רק כמה שבועות בשנה ובשאר הזמן אפשר לשלב משפחה עם קריירה וגם לעבוד מהבית כמו שהוכיחה לנו הקורונה. אבל אני עדיין לא רואה מספיק נשים בתחום. אנחנו עדיין פוחדות להעז ומעדיפות את אזור הנוחות. עדיין יותר קל לנו להישאר בבית ולגדל ילדים".

לדבריה, מי שבכל זאת מנהיגות את השינוי שאנחנו רואים בנוכחות הנשית בעולם היין הן הצעירות, בנות 20 ו־30 אותן היא מגדירה דור ללא מורא. "אין להן את הפחדים שהיו לנו מכך שיין הוא תחום גברי. יש להן אומץ להטביע חותם, לייצר יין, למכור ולשווק יין, לכתוב על יין במגזינים מקצועיים ולמזוג יינות של אלפי דולרים במסעדות".

צילום: גיל נחושתן

אז איפה הבעיה?

"שעדיין יש הרבה פחות מאסטר אוף וויין מייקרס, כלומר הרבה פחות יינניות מייננים, הרבה פחות אגרונומיות מאגרונומים והרבה פחות מנהלות יקבים ממנהלי יקבים. וזה חייב להשתנות. וזה תלוי רק בנו ובהחלטה לבעוט בתפיסה המסורתית שאומרת שאשה או אמא צריכה להישאר יותר עם הילדים".

איך הגבת כשהציעו לך לעבור מהכרמים למשרדי ההנהלה?

"לקח לי בדיוק שני לילות לחשוב ולהחליט שאני עושה את זה. שאני לא מוותרת. 20 שנה רק טיילתי בכרמים וכבר נשחקתי. הייתי חייבת לצאת ולקבל מביט מלמעלה על כל התעשיה. נכון שכאשר הציעו לי, השאלה הראשונה שלי הייתה 'מה לי ולניהול', אבל אז אמרתי לעצמי: 'עזבי ניהול. את צריכה היכרות עם התעשייה ושכל ישר, ואת זה יש לך', וזהו. החלטתי שאני לא פוחדת".

את תחום היין היא אוהבת כי לדבריה הוא היחיד בעולם שמשלב כל כך הרבה עולמות – מחקלאות וטבע ועד יצירה, אמנות, רומנטיקה ותרבות. "וזה מה שחשוב לזכור על עולם היין, כששותים יין – שותים תרבות", היא אומרת ומספרת שאת הכניסה שלה לעולם היין עשתה כאמור מהדלת החקלאית, בכרמים. "ואני יודעת להפעיל את כל המיכון שעובדים איתו בכרמים, ממרססים מיוחדים ועד בצירת ענבים. לאחר צבירת הידע בשטח, הרגשתי מספיק בטוחה בעצמי וטסתי לדרום אפריקה, שם עבדתי בחווה בודדת בעמק רוברטסון, כשסביבי אלפי דונמים של כרמים ומאות אפריקאים מקסימים".

משם היא גם זוכרת את אחת הסיטואציות הכי מרגשות שהיו לה בכרם. "לאחר סיומו של עוד לילה בבציר, בדרכי חזרה בין הכרמים לכיוון היקב, עצרו אותי שני תיירים מבוגרים שהגיעו לכרם לתעד זריחה. הם סיפרו שהם גרים בגרמניה ושהם כבר שנים מטיילים בכל העולם, ואז הם עצרו את שיחתם הקולחת ואמרו – זריחה כזו מדהימה מזכירה לנו את ישראל! הבטתי בתדהמה וסיפרתי שאני מישראל. הם התחילו לבכות מהתרגשות. התדהמה (והדמעות) גברה כשהסתבר שהם התנדבו בקיבוץ שלי, קיבוץ גשר, עשרות שנים קודם לכן".

מביאות את היינות הכי מיוחדים

ענת סלע ורפאלה רונן | בעליהן של ג'יאקונדה,יבואנית יינות, ושל בר יין

בתחילת שנות האלפיים סגרו ענת סלע ורפאלה רונן את הקייטרינג האיכותי שנשא את שמן והיגרו לניו זילנד, שם התמקצעו בתחום היין. לארץ הן חזרו עם תעודת יינניות מוסמכות עם ניסיון בעבודה והתמחות ביינות לבנים - תחום שעדיין לא נסק בישראל.

בהמשך הקימו השתיים את "ג'יאקונדה" - חברה של ייבוא יינות לבנים איכותיים מניו זילנד וגרמניה, והפיחו רוח רעננה בעולם היין המקומי, הסמיך כריבה אדומה ומעייפת. וכן, אפשר להגיד שהרבה בזכותן, הפודי'ס המקומיים מגלגלים היום על הלשון "פינו גריז'ו" באותה הטבעיות שבה הם מבקשים מסבחה.

אבל ההתחלה לא הייתה סכין בחמאה, והג'יאקונדות, כפי שמכנים אותן בענף, היו צריכות לערוך הרבה מסעות שכנוע, טעימות ויריקות כדי לסלול את הדרך לשתיית לבנים ורוזה, שכמובן מתאימים הרבה יותר למזג האוויר המקומי. הראשונים לפתוח בפניהן את הדלת היו בעלי המסעדות שהתחילו להזמין מהן ריזלינג גרמני, ומכאן החלה הבשורה להתגלגל.

צילום: אור עדני

לא רק שתי נשים שמייבאות יין. עוד מייבאות יין לבן לשוק שכולו היה אז אדום מאוד וגברי מאוד.

"עסקי היין בישראל היו ואולי עדיין ברובם, עסקים גבריים מאוד. כשהתחלנו את דרכנו בענף היין היינו נשים בודדות בתוך קליקה סגורה ומאיימת, והתייחסות אלינו בהתחלה הייתה קצת מזלזלת וחשדנית. אבל לא עניין אותנו להשתייך לשום קליקה כזו או אחרת. עניין אותנו להביא את הבשורה".

והיא?

"שיש יין אחר, שאתם לא מכירים, ושאם רק תיפתחו אליו - תגלו עולם ענק. היום יש מאות ואולי אלפי נשים נהדרות בתחום ואני יודעת שעבור רבות מהן היינו השראה", אומרת רפאלה, למרות ששתיהן לא שוכחות את הקולגה שאמר להן קצת אחרי שפתחו: "היינו בטוחים שבתוך חודשיים אתן תיעלמו".

אבל לא רק שהן לא נעלמו, אלא שמאז חלפו 15 שנים שבמהלכן השתיים, שהן גם זוג בחיים, פרצו דרכים נוספות, כאשר היו הראשונות לייבא יינות טבעיים, יינות כתומים, וכן יינות מארצות מזרח אירופה, כאשר הן מחפשות דווקא את אלה המוצנעים, העשויים באהבה על ידי מגדלי יין שאותם הן מגדירות: "חוקרי טבע אנרכיסטיים".

"חשוב לנו לייבא יינות טבעיים, אורגניים, אמיתיים, כאלה שחווית המיתוג עדיין לא אופפת אותם ושאיכותם נמדדת בזכות הטעם והחושים הנלווים. כי בדיוק כשם שספר אינו רק אוסף של אותיות מודפסות על נייר, כך גם יין זה לא רק מים, אלכוהול, חומצות אורגניות וסוכר. העומק התרבותי, אופיו של היין, שילוב מסורת של עשייה והתשוקה של כל יינן אלו הם המפתחות ליינות משובחים".

כאשר עוברים ליד חנות היין שלהן בתל־אביב, שהיא גם בר יין, אפשר לשמוע מרחוק את צליל חליצת הפקקים ואת המעריצים שבאו ולשמוע מאיזו חלקה הבקבוק שבחרו.

לעתיד לבוא הן רוצות "שלא נראה יותר לעולם תמונה של עשרה גברים ואישה אחת בכתבות על יין ושלא נגיע לטעימות של עשרה גברים ואישה אחת 'ברת מזל', חיית המחמד של האירוע".

הלבנים הכי נחשבים

סימה רבהון | בעלים ומנהלת שיווק, יקב ספרה 

הדבר הראשון שסימה ברהון עושה בכל פעם שנכנסים אליה ליקב המטופח שבהרי יהודה, זה למזוג כמה כוסות של יין לבן ולהגיש את כרטיס הביקור שלה ושל דורון, בן הזוג והשותף שלה ביקב. שום דבר הרי לא יספר את הסיפור טוב יותר. והסיפור התחיל אחרי שהיא ניהלה במשך 14 שנה חברה שעסקה ביחסי סחר בין טורקיה וישראל והוא בדיוק סיים לימודי תקשורת והבין שזה לא הכיוון שלו. "השיחות שלנו בתקופה הזו עסקו הרבה בעתיד ובאיך שאנחנו רואים אותו ולאט לאט הבנו ביחד שאנחנו רוצים לעסוק ביין. דורון נסע ללמוד ייננות בבורגון, ואחרי כמה שנים כיינן שכיר, הקמנו ביחד את היקב שלנו, כשהוא אחראי על כל מה שקשור במלאכת עשיית היין ואני? אני על כל השאר".

היא קצת מצטנעת כשהיא אומרת כל השאר, אבל סימה הצליחה להוכיח לכל המקטרגים שאמרו שאין לבני הזוג סיכוי לייצר כאן יין לבן איכותי, שבהחלט אפשר להקים כאן יקב שההתמחות שלו היא יינות לבנים מורכבים. ואת זה היא משווקת לנו ולעולם כבר עשר שנים.

צילום: יואב דודקביץ

"בשנת 2016 העברנו את היקב לגבעת ישעיהו, שם אנחנו גרים, ובכך הצלחנו למעשה לחבר את כל זירות החיים על אותה אדמה – יצירה, עבודה, פרנסה, משפחה, חברים וכמובן זוגיות", היא אומרת וזה לבדו סוג של אמנות שרבים היו רוצים לעצמם. את ההשראה לעבודה זוגית משותפת בתחום היין קיבלה כאשר טיילו באזור היין של בורדו, כשהיו צעירים, "נכנסנו לאחד מיקבי הבוטיק שנוהלו על ידי זוג נשוי ומשהו בחוויית הביחד המושלמת שהשתקפה לנו מול העיניים דיברה אלי. הבנתי שזה מה שאני רוצה – לחיות ביצירה משותפת שלי ושל דורון".

באשר לנוכחות נשית בין הבקבוקים והחביות גם רבהון כמו שאר המרואיינות בפרויקט מסכימה כי בשנים האחרונות יש בהחלט נוכחות נשית בולטת יותר בעולם היין בארץ ובחו"ל, כאשר יותר ויותר נשים נכנסות אף לתפקידי מפתח בעולם היין, גם כיינניות וגם כמנהלות ומשווקות. "בעיניי זה ביטוי נוסף לדרך שאנחנו, כנשים, עושות לשוויון בכל תחומי החיים".

וכן, היא בהחלט חושבת וגם מוכיחה, ביחד עם דורון והילדים "שלהם יש חלק חשוב מאוד בעבודת היקב", שאפשר להתפרנס מעשיית יין. "אני מאמינה שכמו בכל תחום אחר – גם בתחום היין, צריך לדעת לנהל ולהתנהל בצורה נכונה ומחושבת ואז ניתן להיות רווחיים, בלי קשר לתחום העיסוק. לכן אני גם מאחלת לעצמי להמשיך להיות יצירתית, לחזק ולקדם את המקום של היקב בארץ ובעולם, ולהמשיך לפתח את גישת האזוריות כפי שאנחנו עושים בקוורטט הרי יהודה. זה מעניק לנו ייחודיות ומקצוענות".

יקב משפחתי קטן ואיכותי

ניצן סברסקי | ייננית ובעלים של יקב "אחת"

ושם התאהבת ביינות הלבנים?

"בהחלט. לבנים זה משהו שלא עוזב אותך. אבל אז היינו צריכים לחזור לארץ לקראת הלידה של בתי הבכורה, אז שמתי בצד את הענבים והתמקדתי בגידול המשפחה".

אבל אהבת היין לא הניחה לה, עד שבשנת 2011, חזרה לגלגל חביות וטעמים על הלשון, השתלבה בצוות הייננים של יקב ברקן, עשתה שני בצירים והבינה שיקב גדול זה לא בשבילה. עוד שלוש שנים עברו, עד שבשנת 2014 החליטה סופית לחזור למשחק, הפעם בתנאים שלה והקימה את היקב המשפחתי הקטן בקיבוץ גבע.

"חיפשתי בלי לוותר ומצאתי חלקה עם ענבים מעניינים. לא רציתי עוד סוביניון בלאן או שרדונה. רציתי משהו שלא נגעתי בו ומאוד אהבתי את הפרופיל הארומטי של הרוסאן (זן ענבים לבנים שמקורו בעמק הרון) שבא ביחד עם הוויונייה (כנ"ל) ואז ייצרתי את היין הראשון שלי".

צילום: עמית שאבי

ממש סרט צרפתי רומנטי על יקב.

"כן, סוג של. כי זה יקב קטן, אבל האם אפשר לחיות מזה, אז לא, עדיין אי־אפשר לחיות מזה. אני לאט מגדילה כמויות כמו להגדיל מבקבוק מזן אחד, לשלושה זנים בכל בציר, שזה משהו שאני עושה בשנה האחרונה, או להגדיל חשיפה לקהל, אבל בתור יקב קטן עם תקציב שיווק מוגבל זה קשה".

על בוסט היינות הלבנים של השנים האחרונות אומרת סברסקי שהוא משמח אותה מאוד, כי סוף סוף מבינים שיין לבן הוא לא למתחילים או ללא מבינים, "אלא הוא יין לכל דבר שיש בו מורכבויות, וטעמים ורבדים והוא לגמרי ז'אנר בפני עצמו. אני שומעת לא מעט מגברים ונשים שאומרים לי, 'שתדעי שאני לא שותה יין לבן, אבל היין הזה הוא כמו האדום כי יש לו רבדים'. כן, הם מופתעים ופתאום הדעה הרווחת שיין אדום הוא היין המתוחכם והאמיתי והמעניין כבר לא כל כך מוחצת. אנשים מבינים שיין לבן זה לא רק גווטצטרמינר חצי מתוק", היא מתלהבת ומציינת שבאמת הגיע הזמן, כי יין לבן הרבה יותר מתאים למזג האויר הישראלי. "הרי גם בחורף חם פה. ואני בכלל לא מסוגלת לשתות אדום כשחם, אלא אם כן זה אדום קליל עם קוביית קרח".

אז היא גם שוברת מוסכמות נוקשות, וגם חולמת לגדול ולהפוך את היקב לרווחי.

מה צריך בשביל זה?

"המון אורך רוח ולהגדיל כמויות ייצור, כדי שאוכל להגדיל את התזרים ולהתפתח".

הראשונות שמכרו יין רק אונליין

יעל לב וגלי פייגין | DeVine , יין עד הבית למנויים

יין לא היה אהבה ישנה שדרשה להתממש, הן אומרות. שתיהן הגיעו לתחום די במקרה. "הגענו לשלב בחיים שבו שבענו מהעיסוקים שלנו בתחום ההיי־טק ושוק ההון, נמאס לנו להיות שכירות, ורצינו לעשות משהו עצמאי, לשלוט בעתיד ובזמן שלנו ולהתמקד בתחום שיש לו נגיעה קרובה יותר לדברים שאנחנו אוהבות", אומרת גלי. ואילו יעל מוסיפה שכאשר היו שתיהן בלימודים בארה"ב נחשפו לקונספט של מנוי יין ומאוד התחברו לרעיון. "וכשהנושא התחיל לעלות בין חברים שחזרו כמונו משהות ארוכה בארצות־הברית והתפלאו איך אין שירות כזה בארץ, הדרך להקמת DeVine הייתה מהירה".

הרעיון לייבא את הקונספט ארצה, הן אומרות, נתן מענה מיידי ומושלם ששילב בין האתגר המקצועי החדש שחיפשו לבין תחום עיסוק שמלהיב אותן. "זה פשוט היה ניצוץ שהדליק אותנו, ולא סתם אומרים שכשכעובדים במה שאוהבים כאילו לא עובדים בכלל", הן מתעקשות. ובצדק.

אבל הדרך אל הארגז הראשון לא הייתה רצופה בועות שמפנייה. כמעט כל מי שסיפרו לו על הרעיון להקים את DeVine ולספק מנוי יין בישראל, עיקמו את הפרצוף כאילו לגמו יין חמוץ. "כמעט כולם חשבו שאין לזה סיכוי וייעצו לנו לא להתקדם. למרות זאת, החלטנו להתחיל. אמנם בזהירות אבל בנחישות – איתרנו את החברה הגדולה בעולם בתחום מנויי היין, עם קניינים וספקים מרחבי העולם ויזמנו פניה אישית אליהם. דרכם רכשנו מעט בקבוקי יין ויצאנו לפיילוט ניסיוני. להפתעתנו, הרעיון התקבל בברכה ותפס מהר מאוד ולאחר מספר פרסומים אוהדים מצאנו את עצמנו במצב מאתגר ומפתיע - כמות הזמנות גדולה מכמות היין שהזמנו. עשינו שמיניות באוויר כדי לייבא יין נוסף במהירות, לארוז בעצמנו ולגייס את החברים והמשפחה כדי לעזור עם שליחויות. זו הייתה תקופה מטורפת אבל מרגשת, משמחת ומלמדת", הן אומרות על העיסוק המשותף שלהן שנמשך כבר כמעט עשור.

"אנחנו היינו הראשונות להציע בארץ מנוי יין, כבר לפני 8 שנים וגם מפני שהיינו אחד מאתרי היין הראשונים בישראל שמכרו רק באונליין", אומרת גלי".

אפשר להתפרנס בתחום היין?

"אנחנו מתפרנסות מצוין ואף מפרנסות אחרים. הגענו לעולם היין לאחר שנים של קריירה כשכירות בהיי־טק והרווחנו יפה מאוד. לכן לפני שיצאנו לדרך, היה לנו חשוב להבין שמדובר פה בפוטנציאל עסקי ממשי והתחלנו להריץ את המספרים, במקביל להתייעצות עם אנשים מובילים מתעשיית היין המקומית".

השגרירה שמשיקה כוסות בעולם

יעל גיא | מנהלת שיווק בינ"ל ביקבי רמת הגולן והרי גליל

את הקוביות והבובות החליפה בבקבוקים ובחביות, לא לפני שעבדה במסגרת שליחות של בן זוגה, במשך ארבע שנים בשגרירות ישראל בוושינגטון כעוזרת הקונסול, ובמשך עשור לאחר מכן, כאשר חזרו לישראל, כמנהלת שיווק מקומית ובינלאומית בתחום המזון.

"חבר ילדות שמע שמחפשים ביקב רמת הגולן מנהלת לתחום ייצוא היין, ו'שידך' אותי לשלום בלייר, המנכ"ל. הקליק היה מהיר ונשאבתי לעולם היין הקסום".

14 שנים היא מגלגלת חביות וחוויות, וטוענת שאינה מפסיקה ללמוד, להתרגש, להתפתח ולגלות עוד ועוד טעמים ועומקים. "הציעו לי כל כך הרבה הצעות מפתות בתחומים אחרים, אבל אני לא רוצה להתנתק מתחום היין, ולעזוב את החיבורים הבינלאומיים שהשגתי".

ובאמת איך אפשר להתנתק מתפקיד שמזמן לך (לא כולל קורונה כמובן) נסיעות לפגישות עם אנשי יין ולהשיק כוסות ולשווק לעולם את אחד היקבים המבוקשים והמצליחים בישראל.

"כן, גם אחרי כל כך הרבה שנים אני עדיין מתרגשת לשגרר את ישראל בכלל ואת יקב רמת הגולן בפרט. לספר ולחשוף את ההיסטוריה העתיקה לצד המודרנית, ומתוכה את הייחודיות שיש לישראל בתחום".

וכן, יש גם את הקשיים שאנחנו חווים – בין אם מבחינת אקלים ובין אם מבחינת אקלים פוליטי, שלגביו היא מודה שההיתקלות ביחס אגרסיבי שנובע ממניעים פוליטיים לא פוסח עליה כאשר היא מנסה לשווק יין ישראלי. גיא אומרת שהיא נתקלת בביקורת אבל את רובה היא מבקיעה בעזרת בקבוק מוצלח.

תוך כדי השיחה נזכרת גיא במפגש באולם מלא בפולין. "אני פותחת כרגיל ומציגה את עצמי, אבל אז מרגישה איך בבת אחת העיניים מתמלאות דמעות והברכיים רועדות ופתאום אני שומעת את עצמי אומרת בקול רם ובהדגשה עד כמה שאני, ישראלית גאה, שמחה לייצג כאן את היקב הישראלי המוביל והאהוב ומבקשת להקדיש את הערב יין הראשון למשפחה מצד אבא שמקורה בפולין".

צילום: אפי שריר

איך היחס אליך כאישה בתפקיד בכיר?

"כשעשיתי חפיפה עם קודמי לתפקיד הוא אמר וחזר והדגיש וחידד בדרך הכי ישירה, שהוא לא מבין איך בחרו אישה לתפקיד ועוד אמא לארבעה שגם שומרת מסורת'".

איך הגבת?

"ההפחדה עשתה את שלה, ובפגישה עם מנכ"ל היקב, שלום בלייר, מצאתי את עצמי מבררת מדוע הוא חושב שאני בכלל מתאימה".

ומה הוא ענה?

"שלום אמר: 'את תעמדי בזה יותר טוב מכל הגברים שהיו בתפקיד לפנייך', והשאר היסטוריה. מעולם לא הרגשתי שבגלל היותי אישה מישהו מציב לי תקרת זכוכית, מגביל אותי או לא מאפשר לי להציב יעדים ולהשיג אותם".

מייסדת קהילת היין המקצועית

טל טאובר–גוטסדינר | מייסדת ומנהלת קהילת הַשִּׁזְרָה 

התשוקה לעולם היין, שהייתה שם תמיד והתלקחה בתוכה ברגע קסום אחד בטיול לפריז, הובילה את טל טאובר־גוטסדינר לבחור ביין גם בדרכה המקצועית. בשנה שעברה היא יסדה את הַשִּׁזְרָה – קהילת נשות היין המקצועית הראשונה בישראל, אותה היא מנהלת. בקהילה חברות נשות יין מכל התחומים – ייצור, שיווק, יבוא, יצוא, יינניות, המחליפות ביניהן חלומות ומידע.

"במשך שנים, וכיוון שלא הכרתי את הנפשות הפועלות בעולם היין, או את מגוון התפקידים שאוכל להשתלב בהם, הסתפקתי באהבה ליין והתעלמתי מהתשוקה לעסוק בתחום. עד שיום אחד, בהחלטה נועזת שנחשדה אז כפזיזה ומטופשת – החלטתי לעזוב את העבודה הבטוחה שלי בחברת ייעוץ בינלאומית גדולה, ולהסתכל לחלום היין בעיניים. מי שעזרה לי לדייק את הרצון היא היזמית ואשת התקשורת סיגל אביטן, שהיום היא גם חברה. תוך כדי שדיברנו על הקריירה שלי, היא שאלה: 'מה את באמת רוצה לעשות בחיים?', ובפעם הראשונה אמרתי את האמת – יין".

צילום: דנה קופל

מרגע זה, היא אומרת, עבדה בנמרצות ובנחישות כדי להיכנס באופן מקצועי לעולם היין. "נפגשתי עם הרבה אנשים, שמעתי, ובעיקר למדתי; קורסים, סדנאות, טעימות, ספרים, פודקסטים, עבדתי בחנות היין מנו וינו, ואת תהליך חיפוש העבודה השלמתי במקום שהיה הכי מדויק לי – בית הספר ליין W, הנציגות הישראלית של בית הספר הבינלאומי WSET, שהוא בית ספר מקצועי לתעשיית היין. תוך זמן קצר מאוד ניהלתי את הפעילות של המקום המשכתי ללמוד את התחום".

נכון שמאז ומתמיד אהבה יין, אבל כאמור בטיול אחד לפריז, התלקחה בה האש. "פתאום שתיתי יינות שלא הכרתי, טעמים שפתחו לי את הראש ולימדו אותי את העומק שיש ביין. רצתי לדעת עוד", היא אומרת.

את העוד קיבלה כאמור במהלך הלימודים והעבודה בשלוחה הישראלית של בית הספר ליין, שעליו היא אומרת שתרם רבות להתמקצעות של תעשיית היין בישראל בשנים האחרונות. "עד לפתיחת השלוחה הישראלית של בית הספר, מקומיים שרצו ללמוד יין היו צריכים להרחיק למדינות אחרות".

מה קורה בתוך קהילת השזרה.

"אנחנו מובילות שיח מקצועי ותעסוקתי בתחום, על ידי שיתוף תכנים מקצועיים, נטוורקינג והזדמנויות עסקיות. הן בפלטפורמות הדיגיטליות והן במרחב הפיזי".

אפשר להתפרנס מעיסוק בתחום היין?

אני לא מכירה הרבה אנשים (כולל אותי) שבוחרים במקצוע הזה בשביל הכסף, אבל ודאי שאפשר להתפרנס ממנו. זו תעשייה שצומחת משנה לשנה, וברור לי שהאפשרויות עוד ילכו ויתרחבו", היא אומרת ומספרת שבימים אלה היא מגבשת תוכנית עסקית לפעילות השנתית של השזרה. "הרבה כיוונים ותכניות מתרוצצים לי בראש, אבל אם יש משהו שהשנתיים האחרונות לימדו אותי, זה לשמור על גמישות ודינאמיות, כל עוד מעורב בזה יין טוב". ולחובבי היין בעולם היא ממליצה להכיר את ישראל כמדינת יין צומחת, מקצועית ומצליחה: "ישראל היא אזור יין מעניין ואיכותי, ולכן ראוי שנזכה לראות בעולם לא רק מדפי 'יין כשר', אלא ככאלה שנושאים את התואר 'יין ישראלי'".