"הייתי אמור לפתוח מסעדה בדובאי עם שותפים. אחרי שומר החומות הם החליטו ששף ישראלי פחות בא להם טוב"

מאיר אדוני, בזוגיות פלוס שמונה ילדים, נולד בשנת 1973 באילת. אביו היה קצין בחיל האוויר והמשפחה עברה בהמשך לסיני, לקריות, לבאר־שבע ולמודיעין, בהתאם לבסיסים. למד בפנימיית מבואות ים במכמורת במגמת חשמל ואלקטרוניקה ובהמשך שירת בחיל הים כמדריך לוחמה נגד צוללות. אחרי השחרור טס לארה"ב למשך חצי שנה ועשה קורס של "אמנות הבישול" אצל שף איתן מזרחי. בהמשך נסע ללמוד בישול באוסטרליה ובפריז ואז עשה סטאז' במסעדות בניו־יורק. המסעדה הראשונה שלו הייתה 'אוליב ליף' בשרתון ת"א שנפתחה בשנת 2001. במאי 2002 פתח את 'כתית' בכפר רות, שנדדה בהמשך לתל־אביב וזכתה בפרסים ממגזינים בינלאומיים. בהמשך פתח מסעדות כמו 'המזללה', 'בלו סקיי' ו'לומינה'. ב־2017 פתח את מסעדת 'נור' בניו־יורק. כיום מחזיק במסעדות 'לילה' בברלין, 'סילאן' בברצלונה, 'סמנה' בקייב ועומד לפתוח מסעדה באתונה עם איש העסקים ניר ויצמן וכן מסעדת דגים כשרה בסינגפור באביב 2022. משמש בארץ כיועץ קולינרי של 'מלי מלו' במלון בובו בת"א.

לפני הכל, איך אתה עובר את הקורונה? תקופה איומה לענף המסעדות.

"מצד אחד הגשמתי חלומות, מצד שני חוויותי סגירות של מסעדות. נאלצתי לסגור את לומינה ובלו סקיי בקרלטון תל־אביב אחרי שמונה שנים. המלון נסגר כמובן עם הקורונה, המסעדות יחד איתו ואז הבעלים והמנכ"ל של המלון קיבלו החלטה שמסיימים איתנו את ההתקשרות. המסעדות זכו להוקרה מכל כיוון אפשרי בארץ ובעולם, לא רק על היותן כשרות וטובות אלא על הקולינריה שנעשתה שם. היינו לדעתי בין 12 המסעדות הכשרות שעבדו הכי חזק בישראל ואין מי שהיה חשוב לו להתארח במסעדה כשרה ולא הגיע אלינו".

ובכל זאת נסגרו.

"בגילי המופלג הפסקתי לנסות לרדת לאיזו תבונה של אשמה כלפי מישהו ובטח לא להעסיק את עצמי באולי אפשר היה אחרת. המסעדות עשו את שלהן וברור שהיו יכולות להמשיך לעבוד נפלא. קיבלו החלטה שלא, אז המשכנו הלאה. לא רוצה להיכנס לנבכי העניינים אבל התחלף מנכ"ל והייתה פוליטיקה אחרת בתוך המלון ואלה הלכי רוח שבהם פתאום מישהו מקבל החלטה יאללה סוגרים. אותו דבר קרה ב'יאן' בירושלים, היא נפתחה בקראון פלזה בהשקעה של הרבה מאוד כסף, עבדנו חודשיים ואז נסגרה בקורונה ולא תיפתח יותר. ככה הם החליטו, עוד לפני שהייתה אינדיקציה להצלחה או לאי־הצלחה".

עד כמה כואב לך לסגור מסעדות?

"אוהו, זה מאוד כואב. להבדיל, זה סוג של השלמה עם אובדן, בדומה למישהו שאתה מכיר שהולך לך מהחיים. ואז זה קורה ויש לך את האופציה לשבת ולבכות ולא לצאת מזה או לבכות במשך תקופה מסוימת, להרים את הראש ולהמשיך הלאה. בכנות, כל סגירת מסעדה כזו היא פגיעה ענקית באגו ואנחנו השפים יש לנו אגו לא קטן. זו גם פגיעה כלכלית וגם סוג של תחושת פספוס, אובדן וכישלון. תמהיל של כל אלה יחד".

אז היו גם דמעות, אני מניח.

"אני בוכה חופשי אז אתה מתפרץ לדלת פתוחה. כן, אתה תופס את עצמך פתאום ככה מזיל דמעות ומוציא את הרע שיש לך בנשמה, זה טוב לבכות במקרים כאלה".

כלכלית, עד כמה המכה כואבת?

"מאוד. אתה מתחיל טיפה לעצור בזבוזים מיותרים שיכולת להרשות לעצמך לפני ואתה יושב עם המנכ"לית שלך כדי להבין את התשובות שתיתן ואיך עוברים את התקופה. ברמת המוניטין וברמת רווחיות עתידית, בטווח של חמש שנים קדימה, זה אובדן הכנסות של מיליונים".

היית אמור לפתוח גם מסעדה בדובאי.

"עם שותפים, אכן, אבל אחרי מבצע שומר החומות הם החליטו ששף ישראלי בא להם פחות טוב. השותפים שלי היו שני הודים, אנשי עסקים, שכבר הגיעו איתי להבנות וביקרו בכל המסעדות שלי בעולם. במהלך מבצע שומר חומות הם פתאום ניתקו קשר. אחרי שהצלחנו להשיג אותם הם הסבירו שמאוד מאמינים באוכל שלי ובעבודה שלי אבל בימים כאלה לא נכון להם לפתוח מסעדה עם שף ישראלי".

אתה חושב שהמדינה עשתה מספיק בקורונה בשביל ענף המסעדות?

"אני לא יודע לומר בדיוק. אני בטוח שאפשר היה לעשות יותר, ובהתחלה כולם היו בפאניקה. לבוא לבקר היום זה בדיעבד לומר, למשל, 'לא הייתם צריכים להשבית אותנו'. אבל מי הבין בדיוק באיזה היקף מדובר? ברור שהמסעדנים חוו נזקים כלכליים קשים מאוד וברור שהענף שלנו, של תרבות הפנאי, ניזוק הכי קשה שיש במקרים כאלה. פוליטית, אני לא מאלה שיבואו לבקר את הממשלה הקודמת".

למי הצבעת?

"למרצ. אני ציוני, יהודי גאה, ובעיניי מרצ היא קול שפוי וממתן, למרות שאני לא מסכים עם כל הדברים שהם מציעים. בלי קשר, אני דווקא לא חושב שהממשלה הקודמת הייתה רעה בקורונה".

נפרדת גם ממסעדת נור בניו־יורק.

"אחרי שש שנים המסעדה הלכה לכיוונים שפחות אהבתי. השותפים בניו־יורק רצו שהיא תהיה יותר ויותר פשוטה כדי למקסם את הרווחים. הרגשתי שמשכו את זה למטה והחלטנו, שני הצדדים, שאין טעם להמשיך. המסעדה פתוחה עדיין, בלעדיי. נגמר ההסכם שלי כשף ולא המשכתי אותו".

דניאל ואתה מדברים על חתונה?

"אחרי ששנינו התגרשנו פעם אחת, הספיק לנו העניין הזה. מיצינו את מוסד הרבנות. אחרי שאתה עובר פעם אחת את כל התחושה המשפילה הזאת בגירושים, קל לקבל החלטה שאנחנו לא רוצים שום דבר עם המוסד הזה".

הרעדתם את הכותרות עם העובדה שאתם לא עוקבים זה אחרי זה באינסטגרם.

"אנחנו הכי בעולם אחד של השני ובנקודה כלשהי החלטנו שנעשה חיים קשים למדורי הרכילות ושלא נעקוב אחד אחרי השני. כמעט כל פוסט שהיינו מעלים פעם עם הילדים, שממנו השתקף אושר, היה סוחט פיצוצים אחר כך מכל מיני כיוונים. התברר לנו שיש אנרגיות לא טובות שיוצאות מפוסטים כאלה, גם בגלל שזו זוגיות שנייה ולא תמיד כולם מפרגנים ומחבקים את זה. בטוקבקים כל הזמן מזכירים לי שיש לי ארבעה ילדים מנישואים ראשונים למרות שהם גם חלק מהפוסטים שלי. יש נשמות טובות שחופרות, משעמם להן. אז החלטנו למתן את התדירות של הפוסטים כדי למזער תגובות לא נעימות. אנחנו לא עוקבים אחד אחרי השני אבל החשבונות שלנו פתוחים וברור ששנינו נכנסים לעמודים שלנו. אבל אם אתה אומר שזה מאסט לזוגיות, מיד נעשה עוקבים חזרה".

אתה מעלה פוסטים מאוד רומנטיים.

"אני איש מאוד רומנטי ודניאל באמת אהבה ענקית ונדירה, יודעת לעשות לי בית ספר במובן החיובי. שפים הם אנשים לא קלים, ממה שאני מכיר לפחות, והיא מאתגרת אותי יצרית, שכלית, ברמת האהבה, בכל הרבדים. עם הפוסטים האלה לדניאל אני אמשיך".

מתי היית הכי מאושר?

"לגלות את דניאל, להבין שוואו, יש אהבה כזו מטורפת. הרגעים שהעברנו בסיישל יחד אחרי לידת הבכור, בניה ארי, היו מדהימים. הענקנו אחד לשנייה טבעות ואלה היו רגעים הכי קיטשיים, אבל נפלאים. רומנטיים, מול השקיעות, גם טבעות, התינוק בינינו וג'ין אנד טוניק ביד. אתה מרגיש שניצחת את העולם. שם בכיתי דמעות של אושר אמיתי".

בנאלי מאוד, אבל מי מבשל בבית?

"אנחנו מקבלים פעמיים בשבוע שתי צידניות מלאות באוכל מליליאן, אמא של דניאל, שגרה במטולה, ליד קיבוץ שניר שבו אנחנו גרים. אז אבא של דניאל מביא ותקשיב, זו מעדנייה מה שקורה. סלטים, ממרחים, עופות, בשרים, דגים. אינסופי. אז תכלס, ליליאן".

מה הפחד הכי גדול שלך?

"יש לי פוביה מנחשים. האזור שלנו בצפון מוכה צפעים ואני באובססיה בקטע מפחיד בהקשר של הילדים. יש לי סיוטים שנחש הצליח להיכנס הביתה ופיספסנו אותו כי הדלת נשארה פתוחה. יש לי ילדים קטנים, אני יושב איתם ומראה להם סרטים של נחשים בנשיונל ג'יאוגרפיק ואומר, 'זה, אל תתקרבו אליו כשאתם רצים יחפים'".

מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?

"היום אני יכול להעז לומר את זה, ועדיין במלוא צניעות: עצם זה שהשארתי חותם על הקולינריה הישראלית. כן זה משפט בומבסטי, ואני אומר אותו בענווה כי מרגיש חלק מכמה שפים מובחרים אחרים שאני מעריץ. בעיניי כתבנו יחד פרק בהיסטוריה של הקולינריה שלנו".

מי בנבחרת?

"ברשימה שלי נמצאים חיים כהן, רפי כהן שאיש לא ייקח את מה שהוא עשה, עזרא קדם, אייל שני שיצר שפה משל עצמו ובעיניי הוא וירטואוז עם אמירה וסגנון, ארז קומרובסקי וישראל אהרוני, שהוא מפורצי הדרך הכי גדולים כאן. בתור נער הייתי עולה לרגל ל'תפוח זהב' שלו והייתי מבזבז את המשכורות שלי כטבח צעיר. אני מאמין שיצרנו שפה שאפשר לראות בלא מעט צלחות במדינה".

דוגמה?

"חושב שהצלחתי לעשות מטבח עילי שהוא אקלקטי, שהוא גם בישול של סבתות, בישול מולקולרי לצד קלאסיקות עדכניות, ושהצלחתי לעשות שעטנז של טעמים אוניברסליים לתוך מנות שהשורשים שלהן יהודיים או מזרח תיכוניים. הסיגנצ'ר שמיד אפשר לראות הוא למשל בצִלחות המאוד ייחודי שהיה בכתית. וגם מנות מיוחדות, למשל קרפצ'יו חציל, שלעניות דעתי התחיל אצלי, או טרטר פלסטיני".

הטרטר הפלסטיני עלה לך ביוקר, בפוסט של 'הצל'.

"להיות שמאלני בישראל זה לחטוף קבוע וכשאתה מרוקאי, שמאלני ואחד שמניח תפילין וצם בכיפור, זה ישר דיסוננס. אנשים אומרים: איך זה מסתדר שמרוקאי מזרחי הוא לא ימני? אז אני סדין אדום לפעמים, אבל אני מגיע תכף ל־50 והפסקתי לקחת ללב את כל הטמטום שעף עליי בטוקבקים. אגב, אני קורא לו 'החושך' ולא 'הצל'".

ירדת על האמינות של 'משחקי השף', ואז עזבת וגם קיבלת מקלחת מהקולגה אסף גרניט.

"איבדתי אותו כחבר עוד הרבה לפני, וזו שאלה שאתה צריך להפנות אליו. ב'משחקי השף', בעונה השנייה, כבר היה דם רע כי הניצחונות שלי לא באו טוב. ניצחתי את העונה הראשונה והשנייה וגם את 'אוטו אוכל' שהיה חצי עונה שלישית. שפים, כאמור, הם אנשים עם הרבה אגו, כולל אני, וכנראה לא סתם הנחתי את המפתחות והלכתי. הייתה לזה סיבה ברורה. אמרתי שאני בחיים שלי תמיד משתדל לבחור איפה להיות, עם מי להיות ומה לעשות".

שלחת סמס של ברכה כשגרניט קיבל כוכב מישלן?

"לא, אני לא איש צבוע. יש גבול לצביעות".

גם עם שף מושיק רוט נרשמה הרעה ביחסים.

"איש מקסים. המשיך בתוכנית, אני יכול להבין שלקח צד מסוים, והוא ממשיך לשבת באותו שולחן. הייתה לנו חברות מדהימה והיום אנחנו פחות בקשר, כי החיים לקחו אותנו לכיוונים אחרים. בכלל, העזיבה שלי את 'משחקי השף' הייתה לטובה והגיעו המון דברים טובים אחרי. תמיד כדאי לפרוש בשיא. נשארתי בלתי מנוצח שם. איזה יופי".

מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגביך?

"שאני גיי. העלו באתר כלשהו שאחד משופטי הריאליטי הקולינרי, שהוא נשוי עם ילדים, גיי. התחילה רכילות אם זה מאיר אדוני ובסופו של דבר התברר שזה מישהו אחר".

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"החגים אצל סבתא מסעודה ז"ל, אמא של אמא, בקריות. הרבה סירים וצנצנות וטונות של אוכל. אני, בתור ילד, מסתכל על הכל. שם ספגתי את האהבה למטבח".

ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?

"מהילדים, שאני לא מספיק איתם. חושב שאני אבא טוב ומעניק אהבה אבל אני לא מספיק נמצא כדי לתת להם".

מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?

"'הלך לעולמו עם חיוך'. מודה לבורא עולם יום־יום על החיים המטורפים שהעניק לי. אני חי חיים מלאים בהתרגשות, באהבה, באמוציות וביצירה אינסופית. מאושר על כל יום. לא הייתי משנה כלום בזה".

מה ההורים שלך אף פעם לא הבינו לגביך?

"אני אומר תמיד שאני כבשה שחורה מתוך שלושה אחים. אני הבכור, הם שני אנשי היי־טק שלא ביקשו ללכת לפנימייה וסיימו תארים באקדמיה. אני כל הזמן שברתי מוסכמות וחיפשתי את הקצה, את המפחיד, את האחר ואת המרגש. לא את הרגיל. הם, חמסה, חיים באושר בנישואים ראשונים ואני מתגרש ובלגנים ועוד ילדים ועוד טירוף ונסיעות בכל העולם. ההורים אומרים לי: 'מה יש לך שאתה כל כך בטירוף תמידי כל הזמן'. אני אומר להם: 'זה מי שאני', ואת זה הם לא יכולים להבין. הרבה אנשים לא מבינים איך אני חי בקצב הזה".

מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך או אמרו לך?

"קיבלתי לא מעט ביקורות רעות של אנשים שירדו על הקולינריה שלי. אמרו שאני שרלטן ששופך 40 אלמנטים לצלחת למשל. בכלל, לא חסר ביקורות שאתה קורא אותן ונחנק עם עצמך. אני מבשל ממקום של הרבה אהבה ורצון להעניק לסועדים את הכי מטורף ויצרי. ואז מגיעה ביקורת עם סכינים בתוך הנשמה. לא קל".

מה הריח האהוב עליך?

"כל דבר חמצמץ. תן לי הדרים, מדהים בעיניי. וגם הריח של האישה שלי, זה הבושם הכי טוב בחיים שלי. כשאני בחו"ל הרבה זמן אני אומר לה: 'מתגעגע לכל כולך אבל הכי מתגעגע לריח שלך'. אגב, שף שלא רומנטי זה בעייתי. אתה חייב להיות בטירוף חושים בגוף שלך".

מי היה משחק בתפקיד מאיר אדוני בסרט על חייך?

"גל תורן היה עושה אותי מצוין. אהבתי מאוד את הסדרה 'הטבח' ולברנז'ה ברור על אילו דמויות זה סובב. לא רוצה להגיד, כי לא רוצה להסתבך עם אף אחד, אבל זה תופס לגבי לא מעט שפים ישראלים. הסדרה הזאת הראתה הכי קרוב למציאות מה זה חיי שף".

מה נשים לא מבינות לגבי גברים?

"באת לסבך אותי? לדניאל שלי יש שלט ללב ולנשמה שלי והיא מבינה כל מה שעובר לי בראש או בגוף ויודעת איך להתנהל עם זה בחוכמה. אנחנו הגברים מאוד פשוטים ללמידה".

מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?

"דירה בקייב. חשבנו מדי פעם להיות שם עם הילדים לתקופות מסוימות. יש לי שם את המסעדה הכי מטורפת שהייתה לי בחיים, הקמנו אותה לפני עשרה חודשים עם שותף ישראלי אחרי שלוש שנים של חיפושים. המטבח שם הוא לונה פארק מטורף לכל שף, אין מכשיר שאפשר לחלום עליו ולא אצלנו. יש לנו צוות של 30 טבחים. תיכננו את ההקמה הרבה לפני הקורונה והחלטנו לא לעצור מסעדה כזו עם השקעה של מיליונים. אני משוכנע שכשקייב תהיה מלאה בתיירים, המסעדה תהיה מפורקת יום־יום".

איזו סדרה כולם צריכים לראות כרגע?

"לא חדשה ממש אבל 'כנופיית ברמינגהם' בנטפליקס. עשויה מעולה לדעתי".