דם על הידיים

כולנו חשנו כאב, זעם וזעזוע למראה תמונות הדם מהים הצפוני: כ־1,500 דולפינים אטלנטיים לבני־צד נטבחו בשבוע שעבר על ידי תושבי איי פארו, אוטונומיה וחלק מדנמרק. לפי הארגון הסביבתי Sea Shepherd, מדובר באירוע ציד הדולפינים או הלווייתנים הגדול ביותר שתועד באיים. הוא נערך לאחר שתושבי פארו כבר הרגו 615 לווייתנים השנה, מה שמעלה את מספר בעלי החיים ממשפחת הלווייתנאים שנהרגו השנה במקום ליותר מאלפיים.

ציד הלווייתנאים מתקיים זה כאלף שנה באיי פארו, בהם מתגוררים כ־50 אלף תושבים. לרוב הם צדים לווייתנים ולא דולפינים. הציד נעשה בשיטה מסורתית: התושבים מקיפים בסירות את בעלי החיים, מובילים אותם למים הרדודים ליד המזח, כך שאין להם אפשרות להימלט, ואז הורגים אותם בסכינים ובגרזינים.

ההצדקות לטבח הן שהתושבים זקוקים לבשר בעלי החיים למזון בחודשי החורף הקרים. אלא שהשנה התושבים צדו יותר מדי, וכפי הנראה רבים מהדולפינים ייזרקו. העובדה הזאת רק מוסיפה על תחושות הזעזוע והזעם, מעבר לעובדה הבסיסית ההופכת ברורה יותר ויותר: לצד הסבל וצער בעלי החיים תעשיית המזון מן החי היא חלק מהסיבות למשבר האקלים. לכאב ולזעזוע ממראות דם הלווייתנים, כמו גם לכאב נוכח השחיטה בתעשיית הבשר, יש זווית נוספת: הפגיעה בעתיד כדור הארץ. כל עוד לא לא נחבר בין שני הקצוות לא נוכל להוביל לשינוי אמיתי.