שיר המעלות
מדריך תיירים שהפך לחקלאי לקח אותנו לבית קפה גלילי עם אווירה איטלקית, לחרש ברזל שעובד כמו לפני אלפיים שנה וליקב משובח עם אג’נדה חברתית. ענת לב־אדלר יצאה לטיול במערב הגליל העליון וחזרה מאוהבת
דור פינטל עומד בחממה שלו שבקרבת פארק התעשייה תפן ומלטף את עלי הבזיליקום שגדלים כאן באופן הידרופוני, כלומר ללא צורך באדמה. וזה אולי גם הסיפור שלו, כמי שנתלש בבת־אחת מאדמתו המקצועית עם פרוץ מגפת הקורונה, וכרבים אחרים נאלץ לחשב מסלול מחדש. כי הסיפור של החקלאי הצעיר הזה, ובצעיר הכוונה לא רק לגיל – 34 – אלא גם לפז"מ, לא התחיל מחלום ילדות על חקלאות, למרות שהיה מוקף בחקלאים ובחקלאות כל חייו, כולל בני משפחה שמטפחים מטעי מנגו, ועבודה בשדות ובמטעים בעמק הירדן כסטודנט במכללת כנרת.
פינטל החרוץ והנמרץ הוא בכלל מורה דרך ומדריך תיירים, שהשקיע את כל מרצו בליווי אישי וצמוד של תיירים מחו"ל, אנשי עסקים וזוגות מישראל, שביקשו לסייר איתו באתרים המבוקשים של ארץ הקודש. הוא אף רכש לטובת השוטטות המפונפנת הזו מרצדס מושקעת שתתאים לטיולי האלפיון. "אבל אז, בחמש בבוקר בתחילת הקורונה, כשהתיירים שהייתי אמור ללוות באותו יום התקשרו אליי בבהלה שפינו אותם לשדה התעופה בדרך החוצה מישראל, הבנתי שהתיירות נפסקה בבת־אחת, ושאני צריך לחשב מסלול מחדש. תראי מה זה, אני בן 34 וכבר בקריירה שנייה", הוא צוחק.
אז אחרי שהתיירים נעלמו ועדיין לא שבו, פינטל התחיל לעשות כל מיני חלטורות, "כדי להבין מה עושים, ובסוף כשהבנתי שמדובר במגפה עולמית ושהתיירות לא תחזור כל כך מהר החלטתי לפנות לתחום של שיווק פירות וירקות, ובמרצדס שהובלתי טוריסטים בחליפות התחלתי להוביל את החסות והבצל הירוק, את הבזיליקום ועלי המנגולד", הוא צוחק ומספר שמהר מאוד הבין ששיווק פירות וירקות אולי מביא אוכל הביתה אבל מה שבאמת מרגש אותו זה לגדל את תנובת השדה בעצמו. וזה מה שהוא התחיל לעשות לפני כמה חודשים, ביחד עם השותף שלו, עמית אבישר, שהוא גם השכן שלו ביישוב אבירים, שם מתגוררים השניים. שני החברים הקימו את "לגעת בשדה", חווה חקלאית יפהפייה ומושקעת שנמצאת על הר סנה, בפאתי אזור התעשייה תפן, בלב מטע זיתים שסביבו חורש טבעי ים־תיכוני של אלונים ואלות. את השטח החקלאי, השדה והחממה הם שוכרים מידיה של משפחה דרוזית מקומית שהיא בעלת מטע הזיתים העוטף את החווה.
לגדל באוויר
הדבר הראשון שעושים כאן זה מלטפים את בעלי החיים – גור הכלבים מוכתר והחתולה שאין לה שם, כי היא פשוט הגיעה לכאן - ונושמים את הנוף של מורדות ההר, טבע מוחלט שחוטף את הנפש העירונית שלי ומאיים לא לשחרר. בחלקה הקטנה שנמצאת ממש בתוך מטע הזיתים, בשורות הארוכות באדמה הפורייה, ממתינות לנו בסבלנות אדמתית חסות עגולות ורכות, סלקים שמשוויצים בעליהם, בצלים ירוקים זקופי קומה ועוד ירוקים בהתאם למה ששותלים. ומה בחממה? לכל אורכה רשת של מוליכי מים שנמצאים בגובה של שולחן ואינם צמודי קרקע, ושבחלקם העליון יש גומחות שבתוכן שקועים עציצונים שתחתיתם סופחת את המים המעורבבים עם דשן נוזלי, להזנת הצמח. על רצפת החממה יש יריעת יוטה שאוטמת כל צמיחה של עשבים וכניסה של מזיקים – כלומר הגידול ההידרופוני מגן כמעט באופן מוחלט על הצמחים ולכן הם לא מרוססים, מסביר דור. עוד בחממה מגדלים עמית ודור את הבזיליקום, שניתן לגיזום ולגידול מתמשך, וכן עירית, פטרוזיליה, כוסברה, שמיר, ועוד. ובחלקה האחורית, שורת שיחים ועליהם פירות יער צבעוניים ומפתים.
עכשיו דור כבר לא משווק רק את התוצרת של חקלאי הסביבה, אלא משלב בארגזים בעיקר את התוצרת שגדלה אצלו בחווה, שהלקוחות הקבועים כבר חולקים לה מחמאות.
טלפון בחווה: 072-3971619
טוסקנה בגליל
מי שנמנים עם הלקוחות הללו הם הזוג ורד באר ומוראד בשארה, שהקימו לפני כמה חודשים בתרשיחא את "טופלו" – בית קפה ובית מאפה שמגיש אך ורק מאפים (מעולים!) ללא גלוטן. היא במקור מקיבוץ גשר הזיו, הוא נולד בתרשיחא למשפחת בשארה הוותיקה מהכפר, שאבות־אבותיה עסקו בזהב, והיום רוב בניה בתחומי עריכת דין ורפואה, אבל מוראד החליט שאהבתו נתונה לבצק. יחד עם ורד, שאותה הכיר כשעבדו במסעדה בקיבוץ כברי, הלך ללמוד אפייה ב"בישולים" בתל־אביב. כאשר פיענחו השניים את סודות הלישה וההתפחה חזרו אל כפר הולדתו של חאלד והקימו שני רחובות מהבית את בית הקפה והמאפים שלהם, ולאחרונה גם צירפו אליו חצר, שנראית כאילו גזרו אותה מתוך פוסטר תיירות לטוסקנה, עם שולחנות פסיפס בגוני ירוק־כחול, כיסאות צבעוניים בוורוד וצהוב וקירות אבן ששרכים ופרחים מטפסים עליהם. לכאן מגיעים האורחים של בית הקפה, "כולל הצעירים של הכפר, שבאים אחרי הלימודים לקפה ומאפה", מספרת ורד. הבחירה במוצרים ללא גלוטן נולדה לטובת אחותה של ורד, שאלרגית לחלבון החיטה, ומוראד אומר שהוא ממילא עושה כל מה שוורד מחליטה וזרם. ואיך דור מגיע לכאן? הוא פשוט מחפש כל הזמן מוצרים נטולי גלוטן, וכשהשניים פתחו את בית המאפה שלהם לא רחוק מהשדה והחממות שלו, התחיל לבוא לשתות אצלם את הקפה של הבוקר, והתאהב בהם ובמאפים שלהם. "תמיד ללא גלוטן היה בסדר, יאללה אוכלים כדי לשבוע, אבל פה הכל פשוט טעים", הוא אומר כשוורד מציינת שמחצית מהלקוחות שמגיעים לכאן מחפשים ללא גלוטן, והשאר פשוט חושבים שמאוד־מאוד טעים פה. ואכן, אנחנו טועמים את עוגיות התאנים והאניס שוורד מניחה, לצד כריכים בבגט ריחני, קישים אישיים יפהפיים והכל טעים. בזכות דור גילו השניים את התוצרת החקלאית שהוא מגדל, ומשוויצים שבסלט החסות העשיר יש את החסות של דור, וגם מאפה המנגולד הזהוב מבוסס על תנובת השדה שלו.
בכפר המטופח והיפה מאוד מתגוררים נוצרים ומוסלמים, ובשעה עשר בבוקר מדנדנים פעמוני הכנסייה כאשר לא רחוק נשקף המסגד, ובתווך גן הילדים על ההמולה המאפיינת אותו. האווירה רגועה ונעימה, וכשמשוטטים כאן בסמטאות הקטנות שבמרכזו אפשר לראות בנייה עתיקה ומרשימה. ורד ומוראד, שמאוהבים בחיים בכפר, ממליצים לנו על מספר מקומות שווים לגלות בו, למשל השוק המקומי שממש כיף לקנות בו פירות וירקות, או הבר שנקרא "כמון" שמבשל את הבירה שלו בעצמו. "יש בבר הזה אחלה פיצות ואחלה בשר", מצטרף דור להמלצה, ואנחנו כבר מתעניינים האם יש צימרים בכפר והשניים מצביעים אל הבית הסמוך, של השכן שמארח מטיילים. "קצת אחרי כמון יש מסעדת שף בשם ‘רטטוי’, כן, כן, על שם הסרט", צוחק מוראד, ומציין לטובה את המנות שכוללות פירות ים וסביצ'ה, דגים ובשרים צלויים, פסטות וסלטים, והכל בטאץ' צרפתי בבניין ישן בכפר. לגמרי קפיצה קטנה לחו"ל. וכמובן, אל תפספסו את גלידה “בוז'ה”, שנולדה כאן.
אנחנו נפרדים לשלום ממוראד ומוורד, שמציידים את דור בקיש עגבניות מיובשות ובסלט תאנים ועלים ירוקים - "לדרך, לדרך", הם צוחקים ומנפנפים לעומתנו במצנפות הלבנות.
“טופלו”, פתוח בימי שלישי־שבת, בשעות 15:00-8:00, טלפון: 073-7871899.
קפה בשירות עצמי
האזור שבו אנחנו נמצאים הוא הגליל המערבי הגבוה, שבו זורם נחל כזיב, ועובר גם מסלול המטיילים שעושים את מסע מִיָּם אל ים, שבחלקו עובר בנחל, ואחד המקומות הקבועים ללינה בלילה עבור המטיילים היה במשך הרבה מאוד שנים המתחם של עדנה ואייל חפר במצפה אבירים. וזוהי התחנה הבאה שדור לוקח אותנו אליה. עכשיו כבר אין כאן את מתחם הלינה המפורסם, "ותארי לך מה זה לסיים את המקטע בים אל ים, ולהגיע לכאן לברז מים זורמים, למזרן נקי ולמקרר ארטיקים מלא", מתלהב אלעד הצלם שלנו, שעשה לא אחת את המסלול עם ילדיו ומכיר את אייל ועדנה. השניים, שהתאהבו כשהיו חיילים, ביחד כבר חצי מאה, עושים חיים ומחוברים. היום הם מציעים למי שמגיעים לכאן בית קפה חברתי שפתוח 24 שעות ביממה, ובו אפשר להכין לעצמכם שתייה חמה, להתכבד בעוגות ובמאפים, לקחת מהמקרר גבינות של מחלבת “גלילי” או יינות ממקרר היין, וכמובן ארטיקים ממקרר הארטיקים המיתולוגי – ולשלם עצמאית בקופה או להעביר בביט. "אנחנו סומכים על האורחים שישלמו, והמקום פועל גם כשאנחנו לא נמצאים כאן", הם אומרים ומחייכים למצלמה ואחד לשני.
לפרטים: 072-3971193
רומנטיקה בשטח
דור מגיע לכאן עם הילדים, או סתם לבדו כדי להירגע, יושב בזולת הקפה, נרגע באווירת המקום ובחודשים האחרונים גם תופס מדי פעם סיבוב ביחד עם זוגתו או עם אחד הילדים על הרומנטיקאר. מדובר בדגם ריינג'ר שיש לו אישור לנסוע בכביש ובשטח. זוגות בני למעלה משלושים יכולים לשכור אותו לכמה שעות, כאשר בחלק האחורי שלו יש את כל הציוד לפיקניק בטבע, וחלק מהעניין הוא שאפשר גם לקחת סל פיקניק מהמקררים של עדנה ואייל. ברכב יש מכשיר ג'י־פי־אס צמוד עם מפת הנסיעה בשטח, וזה לגמרי כיף להתניע ולנסוע. אפשר לעצור בתחנות שאייל סימן על המפה, אבל המסלול לא חובה ואפשר לנסוע לאן שמתחשק. המסלול המומלץ יורד דרך יער האלונים והאלות.
תחילת הדרך מסולעת ומאתגרת, ובהמשך הופכת לשביל עפר נוח ולכביש שיורד עד אזור נחל כזיב. זהו מסלול יער ירוק, יפה, הררי, עם המון נקודות שאפשר לעצור בהן ולשבת בזוג אל מול הנוף ובאמת להרגיש את כל הטוב של הטבע. אל תפספסו גם את חורשת הקטלבים בעלי הגזעים האדומים, שבוהקים בין כל הגזעים. ההמלצות של דור לטיולים קצת יותר רחוקים בסביבה (ברכב רגיל) הן חירבת צונם והעיר הביזנטית האבודה משנת 1700, השקועה בתוך היער המקומי, שיטוט לאורך הקירות המדברים בשתולה, עם ציורי הקיר המדהימים לאורכם, כולל בתי קפה קטנים ומכירה של עציצים וחפצי נוי שונים. המחיר לרומנטיקאר: 650 שקלים לשעתיים, 830 שקלים לשלוש שעות. לבני הזוג יש גם צימרים במקום.
לפרטים: 072-3971193
כפר האימונים של אלי כהן
אחרי שחרשנו את השטח, הגיע הזמן לחרוש ברזל, ואנחנו נמצאים בדרכנו ליישוב היפה פסוטה, בו מתגוררים נוצרים קתולים ויוונים, ושם ממתין לנו חרש הברזל המקומי ואליד חורי, שעד גיל ארבעים עוד עבד כמשווק בשרים בעסק המשפחתי המקומי, אבל כאשר במהלך מלחמת לבנון השנייה נתקע בלי מי שיכין עבורו מעקה לביתו, כיוון שהרבה אנשים ברחו מהכפר, נאלץ להכין את המעקה בעצמו והתאהב בתחום עבודת הברזל והפך אותו לעיסוק, למקור פרנסה וגם לאמנות.
חורי הלך ללמוד את הפיסול בברזל אצל אמן הברזל הנחשב אורי חופי בקיבוץ עין שמר, השלים הרבה מאוד שעות של לימוד מצפייה ביוטיוב, וכבר מציג את עבודות הברזל שלו בתערוכות ברחבי העולם. הוא זכה בפרס נחשב בתחרות באנגליה והציג את הפסלים שלו במוזיאון הברזל באיטליה, וכעת מול עינינו המשתאות הוא מלהיט בלהבות התנור שבנה (ועובד על פחם אבן כמו לפני אלפיים שנה) פיסת ברזל סתמית שהופכת תחת ידיו לציפור שפורשת כנפיים. "אני נפעם מהעבודה של ואליד בברזל עוד מהתקופה שהייתי מגיע אליו עם תיירים מחו"ל שרצו לראות אמנים מקומיים בעבודה, וגם להשקיף מגג הבית אל לבנון שנמצאת במרחק נגיעה", אומר דור. משפחתו של חורי נמצאת פה כבר 250 שנה ומקורה בלבנון. כאן בכפר, הוא אומר לנו, יש עראק לבנוני מעולה ואוכל בהשפעה לבנונית שכדאי מאוד לטעום, וכבר הוא ודור ממליצים על הבשרים אצל שאריף ועל סיבוב ברים בכפר.
ויש עוד היסטוריה פה. בכפר הזה התאמן המרגל אלי כהן ז"ל על אורחות החיים הסוריים לפני שיצא לדמשק. הוא התארח אצל משפחת מוניר, שמקורה מסוריה, למד את הניב הסורי והכיר את המאכלים שבישלה אם הבית. רק כעבור חודשים, כשצילום עצוב של כהן התלוי בדמשק הופיע בטלוויזיה, הזדעק שמו מתוך הבית, שלא ידע דבר על האורח. חורי מארח אצלו בסטודיו, מספר את סיפורו המעניין ואת סיפור המקום, ואפשר גם להתנסות בעבודה בברזל.
ראשון-שבת 18:00-8:00, טלפון: 072-3957562 (בתיאום מראש).
יקב עם שליחות
מכאן אנחנו ממשיכים לתחנה האחרונה בהמלצות המקומיות של דור אל היישוב כישור הנמצא בדרך מתפן לכרמיאל, שהתחיל כאחד מהמאחזים שהוקמו בסביבה והפכו לקיבוצים. הוא לא שרד כקיבוץ, והיום הוא יישוב המשלב בתוכו בית עבור בוגרים עם צרכים מיוחדים בתחום הנפשי, ההתפתחותי והרגשי, שעובדים במקום ומתפעלים אותו. בכפר ענפי תעסוקה כמו מאפייה, לול, דיר, יקב וגן ירק המספקים את תוצרת המקום לתושבים ולעובדים.
המקום מטופח ויפה להפליא, עם נוף מקסים לכיוון מישור החוף והים, ואת פנינו מקבלות הגפנים הנוצצות בשמש אחר הצהריים, השייכות ליקב כישור שנמצא בכישורית.
"אני מת על היין של יקב כישור, ולא משום שמכינים אותו אנשים עם צרכים מיוחדים, אלא מפני שהוא פשוט יין טוב, טעים, ואם כבר לקנות יין, אז שיהיה מהגליל המערבי, ומובן שהערך החברתי מוסיף", מתגאה דור. גם לכאן הוא נהג להביא תיירים והיום הוא מגיע לכאן לכוס יין עם ירון בירן, התושב הכי ותיק של כישורית (12 שנה), שעובד ביקב מיום הקמתו.
הגפנים של היקב ניטעו ב־2007, לאחר מלחמת לבנון השנייה, כשתורמים אנגלים החליטו להקים את היקב. שלוש שנים לאחר מכן כבר נבצרו הענבים הראשונים ומאז מתפקד המקום כאסטייט וויינרי – יקב שכל הגפנים שלו גדלות בשטחו. "אנחנו לא יקב של מסכנים על ההר", מדגישים פה, ומוזגים לכוסות שני יינות לבנים טובים מתוך 12 הסוגים שמייצרים כאן, ובסך הכל 50 אלף בקבוקים בשנה – בלנד טוב של סוביניון בלאן וריזלינג ומיד אחריו טעמנו וִיוֹנְיֶה פירותי מאוד, לצד גבינות ולחמים טעימים. דור מזכיר שהבקבוק שהוא הכי אוהב כאן הוא בכלל אדום – בלנד של סירה, קברנה פרנק, קברנה סוביניון של כרם מצודת תפן. ואגב, מסבירים לנו כאן שהמילה "תפן" היא גלגול של המילה טייפון, רוח. ובאמת, כל הזמן יש בריזה מהים שמלטפת את הענבים.
הייננים הם ריצ'רד דיוויס ואיתי להט המתגוררים באזור. בעבר היה זה אזור יין עשיר, כפי שמעידות הגתות העתיקות שמצויות כאן, ושהפסיקו לפעול כאשר המוסלמים השתלטו על האזור, מסביר לנו ירון, שנמצא בכישורית כבר 12 שנים וחי כאן עם בת זוגו, שעובדת במכבסה המקומית וגם יוצאת לעבודה ב”ארומה” בסביבה. "אני חקלאי בנשמתי", מכריז ירון, ויוצא החוצה להשקיף על הכרמים בזמן שאנחנו מוזגים עוד יין לכוסות.
ראשון-חמישי 15:00-10:00, שישי 14:00-10:00, טלפון: 072-3957565.
