"אני עדיין הילדה הקטנה משדרות שחולמת לכבוש את העולם"

אחרי שקיבלו את החיסון השני החליטו הדוגמנית קים אדרי ובעלה לקפוץ למיקונוס. "רק שנינו", היא מחייכת, "חמותי נשארה עם ריו, הבן שלנו. כשחזרנו ארצה עשינו בדיקת קורונה בבן־גוריון, קיבלנו תשובות שליליות והסתערתי על ריו בחיבוקים ונשיקות. למוחרת הוא התעורר עם פצעים סביב הפה. אמרתי לעצמי, 'טוב, הוא בטח חטף איזה וירוס בגן' ולא נלחצתי. גם הרופאה בקופת חולים המליצה רק על נורופן להורדת החום, שעלה וירד. ככה עברו עוד יומיים וכשהתחלתי לסבול מכאבי שרירים וחולשה קיצונית חשבתי שנדבקתי מריו. ביום השישי נשברתי. הרגשתי כמו סמרטוט וריו היה שבר כלי שבכה בלי סוף. הזעקתי את בעלי וטסנו איתו למיון. במשך שעות עשו לו המון בדיקות וצילומים ורק כשהיינו בדרך החוצה אחת האחיות התעקשה לערוך לו בדיקת מטוש".

למחרת, מוקדם בבוקר, הגיע הטלפון מרופאת הילדים בקופת חולים. "כשהיא הודיעה לי שריו יצא חיובי כמעט התעלפתי", היא מתארת. "אמרתי לבעלי שמשהו בסיפור הזה לא הגיוני. ממי ריו נדבק? הרי חמותי נשארה איתו בבית. אחרי שעה צילצלה בחורה נחמדה ממשרד הבריאות, וידאה שריו שוהה בבידוד ודקה לפני שניתקה היא שאלה, 'מה איתכם, ההורים?' סיפרתי לה שנבדקנו בשדה התעופה, היא שאלה באיזה תאריך נחתנו, מה תעודת הזהות שלי ובישרה לי שבאותה בדיקה יצאתי חיובית. הנשימה שלי נעצרה. הבן שלי נדבק בקורונה ממני בגלל רשלנות של המדינה? טונות של ייסורי מצפון הציפו אותי. אני הדבקתי את הנסיך שלי? ביקשתי מנציגת משרד הבריאות לבדוק איך קרתה הטעות".

ומה התברר?

"זה היה לפני שלושה חודשים, אולי יותר. לא שמעתי ממנה עד לרגע זה. במשך שבועיים ריו ואני ישנו באותה המיטה וכל לילה החלפתי בגדים שלוש פעמים, לו ולי, מפני שהיינו רטובים מזיעה. זה היה גיהינום. איבדתי את חוש הטעם והריח ואין לי מושג מה ריו חווה, הוא רק בן שנתיים. ברגע של צלילות העליתי פוסט שמתעד את התקרית הזאת, כשהחלמתי דיברתי עליה בטלוויזיה ואני יודעת שגרמתי להמון אמהות לבצע בדיקה חוזרת, במיוחד כשיש בסביבתן הורים מבוגרים וילדים קטנים".

ב־5 באוגוסט, כשחגגה את יום הולדתה ה־29, הזמינה אדרי את חברותיה הטובות (עדן בן־זקן, יעל שלביה, ספיר נרקיס, מירן בוזגלו ועוד־ועוד) למסיבה שבה השיקה את מותג האיפור שלה, "קיקאס" ("בתור סיפתח יצאתי עם שלושה מוצרים – שימר, קונטור וסומק – שמתאימים לכל סוגי וגוני העור") ובימים אלה היא כבר מחפשת מחסן גדול לסחורה שממלאה את דירת הפנטהאוז שלה בחולון.

"קיקאס"?

"כן, קיקה הוא הכינוי שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. מה אני אשמה שאמא שלי אהבה את השחקנית קים בסינג'ר? קים היה אז שם נורא מוזר, שנאתי אותו, התחננתי לאמא שתרשה לי להחליף אותו והיא אמרה, 'אין מצב, זה השם שלך וזה המזל שלך, יום יבוא ותאהבי אותו'. ברור שהיא צדקה. עובדה, הרבה בחורות בגילי קראו לבנותיהן על שמי. כשהייתי בהיריון, היו לי הרבה שמות לבנים, אבל כשהוא יצא, גבר־גבר קטן, אמרתי 'הוא ריו'. אם הוא לא יאהב את שמו אני אצטט לו את אמי, סבתו, ב'יום יבוא'. ליתר ביטחון נתנו לו גם שם יהודי – רפאל. את ה'אס' הוספתי לשם המותג כדי לשתף את כל הנשים בעולם".

הזיכרונות חזרו

אי־אפשר שלא להתאהב באדרי, שפרשה מהמסלול ("אבל לא מצילומים, אני הפנים של המותג שלי") ומג'נגלת בין הקריירה שלה כאשת עסקים לבין חיי משפחה. הפגישה שלנו נדחתה שוב ושוב בגלל הסיבה הכי חשובה – ילדון שהגן שלו סגור לרגל חופשה – ורק במוצאי שבת, בעשר בלילה, היא מתיישבת, נושמת עמוק ואומרת: "בעיני עצמי אני עדיין הילדה הקטנה משדרות שחולמת לכבוש את העולם".

את שני העשורים הראשונים שלה היא בילתה בצל הקסאמים. החיים התנהלו בכפוף ל'יש לך 15 שניות להגיע לממ"ד'. "בתקופות מתוחות אמא שלי הייתה עומדת מאחורי דלת חדר האמבטיה עם מגבת, סופרת לי את השניות ומזכירה לי לנגב את כפות הרגליים כדי שלא אחליק במדרגות כש'צבע אדום' יישמע. הפסקתי לספור כמה פעמים רצתי לממ"ד עם שמפו על הראש. רועי, אחי הקטן, היה בן ארבע כשקסאם נפל שני בתים מאיתנו. הוריי עוד היו בעבודה, אני השגחתי עליו ונלחצתי נורא מהבום, מהצעקות, מהסירנות של המשטרה. רק כשאת חווה נפילה במרחק נשימה ממך את קולטת שהחיים שלך מתנהלים במלחמה, אשכרה מלחמה. חיבקתי את רועי הקטן, גוננתי עליו בגופי ודווקא הוא היה זה שאמר לי, 'קיקה, הכל בסדר, תירגעי'. ואיך אני יכולה לשכוח את הטראומה מגיל 13? התארחנו אצל סבא וסבתא ולא שמעתי את ה'שחר אדום' מפני שישבתי עם אוזניות, בקומה השנייה. התנערתי מהמוזיקה רק כשקסאם נפל בחצר שלהם וחצי מהבית נהרס".

גם דלת שנטרקת מקפיצה אותך לממ"ד?

"פחות, אבל כל הזיכרונות חזרו אליי ב'שומר החומות'. ישבתי במקלט על הרצפה עם רוני, בעלי, ועם ריו, חיבקתי אותו הכי חזק שאני יכולה וכל הגוף שלי רעד. אמרתי לעצמי, 'אסור לך להעביר לריו את הפחדים שלך', אבל אין מה לעשות, זה חזק ממני. זו טראומה נצחית, שתמיד קיימת, לא דוהה ובטח שלא נעלמת".

מצטיינת פלוגתית

בגיל 17 וחצי היא קיבלה זימון לאודישן של תחרות מלכת היופי. "שאלתי את אמא איך פנו אליי והיא ענתה, 'אה, שכחתי לספר לך, דודה מיקי המליצה עלייך'. לא הופתעתי מההמלצה, מפני שהתרגלתי לשמוע בכל מקום 'כמה את יפה' ו'כדאי לך לדגמן', אבל כשקראתי את המייל קיבלתי רגליים קרות. למה שישפטו אותי על פי ההופעה החיצונית? ומה יקרה אם לא אתקבל? זה אומר שאני מכוערת? אמא פימפמה לי ש'צריך לקחת הכל ברוח ספורטיבית, גם אם לא תגיעי למקום גבוה תיהני מהדרך ומהחוויה'. ככה הגעתי למיונים וככה עברתי שלב אחר שלב. אבא היה מסיע אותי לחזרות בתל־אביב ומחכה לי במכונית. בכתר מלכת היופי זכתה אלה רן, שלא המשיכה בתעשייה, ואני דורגתי במקום השני, נערת ישראל. שבוע אחרי התחרות יצאתי לטירונות, היה לי חשוב להוכיח שאני לא עוד דוגמנית שבאה לשחק אותה, נתתי את הנשמה ויצאתי מצטיינת פלוגתית. הוצבתי בפיקוד העורף, ערכתי סיורי הסברה לאנשים מחו"ל שבאו לראות איך חיים בשדרות, ויצאתי לחל"ת של חודש וחצי כדי לייצג את ישראל בתחרות מיס יוניברס בברזיל".

וואו!

"הכי. קרנבלים, מרוצי סוסים, משחקי גולף, מסיבות. חוויות שלא היה לי סיכוי לטעום מהן. ידעתי שבגלל הפוליטיקה לא אגיע למקום גבוה. בברזיל בכלל לא הציגו אותי בשמי, הייתי 'הישראלית'. הסתובבתי בגאווה עם הסרט וסיפרתי בגאווה שהוכשרתי בתפעול נשק".

הסוכן שהחתים אותה בצעדיה הראשונים, היה שי אביטל, "והיחסים בינינו היו נטו עבודה. נסעתי עם הוריי לחתום על החוזה והוא עשה עבורי עבודה מדהימה. אחרי ששלח אותי לפריז ולמילאנו ולאמסטרדם, ומיצב אותי כדוגמנית בינלאומית, שי אמר שהוא מת לשלוח אותי ללונדון. שאלתי, 'למה? הרי אני מולאטית ובלונדון הנשים בהירות', אבל טסתי ובמשך חמש שנים התנהלתי על הקו. ברור שהתגעגעתי למשפחה, וברור שהוריי תמיד היו איתי על הקו, אבל זו הייתה תקופה שלא אשכח לעולם. התחשלתי, הפכתי לעצמאית, למדתי להכיר את עצמי, חתמתי שם בסוכנות מובילה שבעיניה, ג'יזל וקים אדרי הן אותו הדבר, והרווחתי סכומים שלא האמנתי שהם קיימים".

לפני שש שנים, בלונדון, הכירה את מי שהפך לבעלה, רוני בן מיכאל (35, איש עסקים בתחום האנרגיה הסולרית). "הפגישה הראשונה שלנו הייתה בתל־אביב, באיזה בר, הוא שלח את המלצרית לשאול מה אני רוצה לשתות ועניתי שאני לא שותה מפני שאני נוהגת. למחרת הוא כתב לי בפייסבוק, עברנו לטלפון, סיפרתי לו שאני מדגמנת בלונדון ואחרי כמה ימים הוא הופיע שם. העברנו סוף שבוע מדהים, אבל בסיומו החלטתי שהוא לא בשבילי. הייתי אחרי פרידה ורציתי להיות לבד, עם עצמי. המשכנו לדבר, המשכתי לטוס ולדגמן וכשהגעתי לגרמניה, לדירת דוגמנים קרה ומנוכרת, סיפרתי לו שאני עצובה. למחרת הוא הפתיע אותי ונחת בהמבורג עם חבילת שוקולד 'מילקה' שאני חולה עליו. מבית המלון שבו התאכסן צילצלתי להוריי ואמרתי 'תכירו, זה החתן שלכם'.

"בתקופה שלי בלונדון היו הרבה גברים עשירים שחיזרו אחריי ואף אחד מהם לא דיבר אליי. ידעתי שאני לא מתכוונת ללכת לישון עם הכסף. רוני, לעומתם, הוא עולם ומלואו. הוא גרוזיני במקור, גבר עם הרבה כבוד, והוא נסע להוריי לבקש את ידי. אחרי שנתיים, בחופשה במלדיביים, הוא קשר לי סרט על העיניים והוביל אותי על החוף לעבר מזח קסום שבו הוא שלף טבעת. לפני שאנחנו מאהבים אנחנו חברים טובים. זה הבסיס. בזכותו גם התחזקתי באמונה ואני שומרת שבת".

בממלכת האיפור

היא המשיכה לדגמן גם בתחילת ההיריון. "אפילו הצטלמתי להלבשה תחתונה ואף אחד לא ידע. רק כשיצאה הבטן הודעתי לשי שאני כבר לא טסה והאטתי את הקצב. הלידה הייתה מדהימה, הוריי חגגו עם הנכד הראשון, אבל כשאחי, אלון, בא לבקר אותי הוא התלונן על כאב באוזן. דחפתי אותו להיבדק ומצאו גוש שפיר בראשו. שישה ימים אחרי הלידה, כשחיכיתי שאמא תלמד אותי איך לחתל ואיך לרחוץ, היא נאלצה להתנתק ממני כדי לטפל באלון, שנותח. היא היטלטלה בין אושר לדאגה, אבל לא שכחה לומר לי, 'את תסתדרי לבד, את יכולה'. נעזרתי הרבה בחמותי והסתדרתי. אמא צדקה. הלוואי שאצליח להשריש בילדיי את הביטחון העצמי שאמא העניקה לי".

חודשיים אחרי הלידה הגיעה הקורונה שגרמה לה לחשב מסלול מחדש וכיוונה אותה לממלכת האיפור. "כילדה אהבתי לצייר, מנהלת בית הספר בשדרות תלתה במשרדה ציור שלי, בני ישראל חוצים את ים סוף, ובעיניי, איפור הוא אמנות. במשך השנים הפקדתי את הפנים שלי בידי המאפרים הטובים ביותר, בארץ ובעולם, ותמיד הצגתי להם שאלות על כל תכשיר. בסגר הראשון נכנסתי לחדר האיפור שיש לי בבית, הוצאתי את כל המוצרים, הנחתי אותם על השולחן והתחלתי לחפש את מה שעשוי להתאים לכל הנשים בעולם. צעירות כמבוגרות, כהות כבהירות. זה אתגר. בין הסגרים הסתובבתי בין מפעלים, נפגשתי עם כימאים, בדקתי פורמולות והכנסתי בהן שינויים. היו כאלה שהזהירו אותי מפני ההשקעה הכספית הגבוהה, אמרו לי שהרבה דוגמניות עוברות לאיפור ומפתחות מותגים".

לא פחדת?

"לא, אני מאמינה שלכל אחת יש ייחוד משלה ואני מפרגנת לכל אחת. חוץ מזה, תיק האיפור שלך מכיל מוצרים של חברה אחת? לא, נשים אוהבות לנסות, זאת לא בגידה. המוצרים שלי יוקרתיים, אבל נגישים לכל כיס, 150 שקל. בתקופת ההרצה, כשניסיתי אותם על עצמי, הופתעתי לגלות שהם מחזיקים המון זמן. בחרתי בפינצטה את האנשים בעלי האנרגיות הטובות שעובדים איתי. כולם התחייבו להיות זמינים אליי ברמה של 24/7. כשבא לי רעיון באמצע הלילה אני לא יכולה לחכות עד הבוקר, אני חייבת לשלוח אותו ולקבל תגובה".

איפה תהיי בעוד עשר שנים?

"המותג שלי יהיה בכל העולם ואני אהיה אמא לארבעה. בעלי טוען שריו הביא ברכה לעסק ושעכשיו אנחנו זקוקים לעוד ברכה".

smadarshirs@gmail.com