ניווט בדד

אני אנווט, אמר השבוע ראש הממשלה נפתלי בנט. בפעם האחרונה ששמענו את הדברים האלה מראש ממשלה זה היה בנסיבות אחרות לגמרי. אלא שבנט, בניגוד ליצחק רבין בזמנו, כיוון את דבריו למגפת הקורונה. אני אנווט, אמר, והפעם גם אחרי שנראה דעיכה לא נעשה את השגיאות של הפעם הקודמת, ולא נסגור את מגן אבות ואת מפקדת אלון. אני אנווט עד לסיומה של המגפה.

בניגוד לרושם שראש הממשלה בורח ממפגש עם המגפה כשהוא לא מקיים את קבינט הקורונה כבר שבועיים, טוען בנט שהקבינט נועד לשני דברים: קביעת מדיניות, שלדבריו לא השתנתה מאז שהודיע על ישראל פתוחה ועל מדידה של התחלואה על פי החולים הקשים ולא על פי המאומתים; והעברת תקנות חדשות, שממילא נעשית טלפונית עם השרים. אבל נראה שיש עוד סיבה שבגללה הקבינט לא מתכנס: בנט לא היה רוצה להגיע לשם בלי מתווה סגור מראש ולהתחיל בוויכוחים וחוסר הסכמות עם משרד הבריאות.

ובכל זאת, דברים קורים: אתמול פירסם משרד החינוך את אחת ההחלטות החשובות שהתקבלו כאן מאז פרוץ הגל הרביעי, או כפי שהוא נקרא – "גל הלא מחוסנים": מורה לא ייכנס לבית הספר אם לא יציג אישור של חיסון שלישי או שתי בדיקות PCR שליליות בשבוע. והחלק היותר משמעותי בהחלטה: מורה או עובד שלא יציגו תעודת מתחסן או שיסרבו לעבור בדיקת קורונה – לא יקבלו שכר.

עושה רושם שהממשלה מסירה את הכפפות בכל מה שנוגע לסרבני החיסונים, בהחלטה לגמרי מאוזנת: המורים לא נדרשים להתחסן, הם כן נדרשים לעשות לפחות את מה שעושים התלמידים שלהם, להיבדק. אין שום הצדקה שמורה כזה ימשיך להיכנס לבית הספר, או שיישאר בבית ויקבל שכר כשהוא לא מוכן אפילו לעבור בדיקה.

הרבה סיכומים נעשו במלאת מאה ימים לממשלת בנט־לפיד. איך לומר? האצבע הייתה קלה על ההדק, בעיקר בנושאים שנכון היה לייחס אותם לממשלה שזה עתה סיימה 12 שנות כהונה. קורונה, יחסי ישראל־ארה"ב, מחדל כלא גלבוע, כל אלה לא נולדו היום. אבל מסתבר שאין חדש תחת השמש: פוליטיקאים, פרשנים, עיתונאים – עבור מי שנמצא עדיין בתקופת אבל על הליכתו של נתניהו, כל מה שעושה הממשלה הנוכחית הוא כישלון צרוף.

ובכל זאת, עם דבר אחד אי אפשר להתווכח, גם בקרב מי שמחפשים את בנט בפינצטה: גם אם ממשלתו לא עמדה בהבטחותיה מלפני הבחירות, הרי שבכל הבטחותיה לציבור בעניין הקורונה היא עמדה גם עמדה. מערכת החינוך נפתחה כסדרה ולא היה יום אחד של סגר מאז כינונה. עם ישראל מטייל, העסקים פתוחים, אנשים יוצאים לנופשים בחו"ל. יהיו מי שיגידו שהמחיר כבד, 20-15 מתים ביממה, רובם לא מחוסנים. אבל לדברי בנט, בגלל מספר המתים הזה הוא לא מתכוון לסגור את המדינה, כמו שלא היה סוגר את התחבורה אם 15 איש היו קופצים לכביש ונדרסים. כן, ככה מתייחס בנט ללא מחוסנים – כמו אל מתאבדים.

בנט רוצה שנראה גם את הצד השני: הממשלה מעניקה לאזרחים את כל הכלים להגן על עצמם, כולל חיסונים ומספר עצום של בדיקות, ועדיין יש כ־900 אלף איש שהתו הירוק יישלל מהם בעוד כעשרה ימים.

ראש הממשלה לא אדיש לביקורת שהוטחה בו ובממשלתו. אבל הוא לא מוכן, הוא אומר, להכניס את המדינה בקלות דעת לעוד אוברדראפט של מאות מיליארדי שקלים שייקח עוד 15 שנים לסגור אותו. הוא משוכנע שבכל מה שקשור למדיניות הקורונה רוב הציבור איתו: רוצה לחיות חיים נורמליים. בנט מסכים שהבעיה שלו היא "לתקשר" יותר את המדיניות שלו. יש פה, לדבריו, היסטריים מכל הצדדים: מצד אחד אלה שצועקים לסגור, לסגור, לסגור, ומצד שני אלה שטוענים שאין בכלל מחלה. ובין אלה לאלה, כאמור, צריך לנווט.

וצריך להודות שבהרבה נושאים, בטח בנושא המדיני־ביטחוני, ממשלת בנט ממשיכה את הקו של נתניהו. הפעילות בסוריה, בלימת איראן, המדיניות מול עזה. גם בהצבעה בבית הנבחרים על הסיוע למימון סוללות כיפת ברזל, לאחר שהפלג הקיצוני במפלגה הדמוקרטית מחק אותו מהתקציב – הצליחה ממשלת בנט לקבל תיקון, כשהנושא עלה שוב להצבעה אמש וזכה ברוב גורף. זה מעיד משהו על מערכת היחסים שהצליחה ממשלת בנט־לפיד לבנות עם הממסד הדמוקרטי. אם לא היה חידוש יחסים כזה – לא בטוח לאן זה היה מגיע.

בעוד עשרה ימים תחזור הכנסת למושב החורף. המערכת הפוליטית דרוכה לקראת החודש הקרוב. האם הממשלה תצליח לסיים חקיקה של התקציב וחוק ההסדרים עד תחילת נובמבר. האם תצליח לחוקק את חוק הגיוס שסוכם עליו. האם רע"מ תמשיך בתמיכתה בממשלה ולא תתמרד מתוך תחושה שהיא רק שותפה זוטרה. ומה יהיה עם הליכוד אם וכאשר התקציב יעבור. האם נתניהו ימשיך להדק את האחיזה שלו במפלגה.

שלשום הוא התארח בביתו של ישראל כץ. האירוע רב המשתתפים שמתקיים כבר עשרים שנה בסוכה של משפחת כץ התבטל השנה בגלל מגבלות הקורונה (לדברי כץ), או חוסר היענות של המשתתפים (לדברי יריביו). בנימין ושרה הגיעו לארוחת צהריים אינטימית עם רונית וישראל. מה המסר? יש מי שרואים בזה הבעת אמון של נתניהו ביו"ר מזכירות הליכוד שהוא עוד עשוי להזדקק לו. ויש מי שרואים בזה הבעת אי־אמון של נתניהו במתמודדים האחרים על הירושה.