נוקאאוט

מאמני כדורגל אוהבים להשתמש בצמד המילים "רגע המפנה", כשבדרך כלל הם מתכוונים למשחק מסוים שהרים או ירים את העונה שלהם למעלה. הרבה מאוד אנשים ראו את השבת שעברה כרגע כזה עבור מכבי ת"א, שאחרי שמילאה את הסגל הצליחה לנצח את מכבי חיפה. הפועל באר־שבע הראתה אתמול שצריך להסתכל בהקשר הזה דווקא עליה.

אחרי שתי תוצאות תיקו וביקורת על סגנון המשחק, הצליחה באר־שבע לנטרל לגמרי את מכבי ת"א. זו שנתנה רק שבוע קודם תחושה שהיא יכולה להיאבק על אליפות גם העונה הפסידה לקבוצה שעכשיו ברור לכולם שהיא זו שיכולה להיות במאבק המדובר. נקודה מפנה כפולה, אפילו, לפחות בתודעה הציבורית של יחסי הכוחות בליגה.

באר־שבע גברה על היריבה שלה ברוב המאבקים הפיזיים. היא נראתה כמו הילד שגבה מוקדם יותר מכל החברים שלו ויודע שתמיד יוכל לשים גוף ולקחת את הכדור. שתמיד יוכל לנתר גבוה יותר אם רק יהיה מוכרח, בדיוק כפי שעשה דנילו אספרייה בשער הראשון. כבר בדקה השנייה אספרייה הראה את היכולת האווירית שלו. בדקה החמישית הוא נעזר בה כדי להבקיע.

רוני לוי, במהלך חכם, הזיז את יוג'ין אנסה לאמצע וכך שוחרר אספרייה באגף שמאל. השניים האלה הראו את היתרון האתלטי במקרים רבים, וכך גם מריאנו בריירו, הגיבור הלא מספיק מדובר של אתמול בערב. בריירו, בעיקר במחצית הראשונה, הגיע לכל כדור, אבל עדיין לא הגיע לכדור בתנוחה של רמזי ספורי. כל אחד שמשחק כדורגל, לא משנה איפה ובאיזו רמה, דמיין את עצמו מגיע ככה לכדור.

השער של ספורי הגיע אחרי מהלך יפה של אל־חמיד, שמשך את דן גלזר לאגף וכך התרחב השטח הפנוי במרכז. שרן ייני, שהיה מצוין מול מכבי חיפה, היה מאוד מפוזר הפעם, אבל הפער היותר גדול ביכולת משבוע לשבוע היה של ברנדלי קוואס. הרבה יפנו אצבע לכיוון פטריק ואן לוון ובצדק, מכבי ת"א נראתה רע מאוד, אבל אתמול עוד יותר בלטה העובדה שהמון שחקנים – ז'ראלדש, ביטון ואחרים – כשלו בפעולות אישיות פשוטות.

למכבי ת"א הגיע פנדל, ומשום מה נגיעת יד של מיגל ויטור לא נבדקה, אבל היא צריכה להסתכל קודם כל על עצמה, על הפער הבלתי נתפס כמעט בין המשחק הקודם, זה שהשכיח שיש לה רק 4 נקודות, לזה שהפסידה בו עכשיו.

לבאר־שבע יש ארבע נקודות יותר. היא תהיה גם מעל מכבי חיפה בסיום המחזור. עכשיו נחכה למשחק השלישי בין השלוש, כשבאר־שבע תתארח אצל מכבי חיפה. זה יקרה בדיוק בעוד שבוע, לא הרבה זמן לחכות לראות אם באר־שבע אכן בדרך למעלה או שתתחפש למכבי ת"א של אתמול.

בין הקומאנים

הערב, אחד אחרי השני יעלו לשחק הקבוצות של האחים קומאן. ברצלונה, שתתמודד עם לבאנטה, כבשה בשלושת המשחקים האחרונים שער אחד בלבד, של בלם, וביקורת מרכזית על רונלד קומאן היא היעדר תחכום התקפי ועודף שבלוניות. מצבו של ארווין קומאן הרבה יותר טוב כרגע, אבל גם במקרה של האח המבוגר היו רוצים האוהדים לראות יותר תחכום התקפי, כזה שיוביל ליותר מצבי הבקעה, תחום במשחק שבית"ר ירושלים מתקשה בו.

במחזור הראשון של העונה הייתה בית"ר הקבוצה שבעטה הכי מעט פעמים לשער בליגה. במחזור השני בדיוק אותה תוצאה, הכי מעט בעיטות (כן, 5 מצבים בלבד בדרבי הפכו לשלושה שערים). במשחק השלישי הגיע שיפור, מקום 9 בכמות הבעיטות, אבל עדיין לא איפה שבית"ר הייתה רוצה לראות עצמה.

היום בית"ר פוגשת את אשדוד, זו שספגה הכי הרבה בשלושת המחזורים הראשונים, לא פחות משבעה, הזדמנות להציג כדורגל שמאיים יותר על השער. כדי שזה יקרה צריכה לבוא גם מגמת שיפור מניב זריהן, שבינתיים מעדיף עוד ניסיונות כדרור במקום לבעוט. כשהוא כן מחפש את השער, המסגרת נראית קטנה במיוחד. 4 פעמים בלבד ניסה זריהן להבקיע מפתיחת העונה, שלוש בעיטות שלחו את הכדור החוצה והרביעית נחסמה על־ידי יריב.

זריהן בספק למשחק מול קבוצת הבית שלו. העמדה שלו, מאחרי אדווין ג'אסי וריצ'מונד בואצ'י, צריכה לספק מספרים, בין אם זה יהיה זריהן או שחקן אחר שיחליף אותו.