המשבר פתיר

אינטרס לאומי הינו צורך כה חשוב שלשם השגתו נכון להיות מוכנים לשלם מחיר. פתרון של משבר לאומי הוא לעולם אינטרס עליון. מדינת ישראל מתמודדת עכשיו עם שני משברים לאומיים – הקורונה ורמת הפשע בחברה הערבית. מה שחסר ביחס לשניהם הינה ההבנה שהצלחה בהתמודדות עם שתי צרות אלה מחייבת שני דברים: ראשית הגדרה פורמלית שמדובר במשבר לאומי, ושנית, וכנגזר מכך, נכונות לוותר (זמנית) על שיקולים אחרים. במילים אחרות, אם במצב שגרה התקבעה נקודה מסוימת כנקודה מאזנת ונכונה בין צורכי הכלל לבין זכויות הפרט, הרי שבהתמודדות עם משבר לאומי ספציפי הכרחי לזוז באופן מדוד מנקודה זו לנקודה חדשה, הנותנת זמנית יותר משקל לכלל.

הקורונה לא הוגדרה בישראל בשום שלב כמשבר לאומי. היא הוגדרה כמחלה, ולכן נתנו לרופאים להתמודד איתה. זו קונספציה שגויה. אם היו מגדירים אותה כמשבר לאומי היו מן הסתם מתבלטים שלושה צרכים מידיים – אחד, לגייס את כל המשאבים הלאומיים הרלוונטיים, ושתיים – להקים מטכ"ל, שינהל את המשבר בכפיפות לממשלה אך מעל לכל המשרדים. כל הבלגן שאנו רואים בנתב"ג (ויכוחים בין משרד הבריאות למשרדי התחבורה והתיירות) או במערכת החינוך נובעים מהיעדר סמכות ניהול ברמה הלאומית. למרות זאת ניתן לפתור את המשבר בקלות, וזאת בעזרת הצעד השלישי - חקיקה ראשית הוליסטית (מוגבלת בזמן) הנשענת על ההערכה שאם מיליון הסרבנים היו מתחסנים עקומת התחלואה הקשה הייתה צונחת פלאים. ומכאן נכון לקבוע בחוק כי זכותם של כל המעסיקים לפטר/להוציא לחל"ת את סרבני החיסון, המעסיק הממשלתי יהיה חייב לעשות זאת, ושביתה (של מורים) בגין זה היא בלתי חוקית בעליל. בנוסף, כל הבלתי מחוסנים יהיו בסגר קפדני והקנס על הפרתו יהיה אלפי שקלים. מדיניות כזו היא צודקת ומוסרית, ובוודאי שמממשת אינטרס לאומי.

הפשע בחברה הערבית, ובעיקר אובדן השליטה של המדינה על הנגב, יוצרים איום קיומי. יש אפוא אינטרס לאומי עליון לשנות זאת. אין צורך דווקא בתוספת משאבים, יש צורך בשינויי חקיקה. הטכנולוגיה של היום מאפשרת בעזרת הצלבה פשוטה של ארבעה נתונים להשתלט מודיעינית על ארגוני הפשע. הארבעה הם: מצלמות עם זיהוי פנים, עם זיהוי מספר רכב, עם איכון הטלפון הנייד והצלבה של כל אלה עם נתוני משרדי הפנים והתחבורה, רשות המסים וחשבונות הבנק. פשוט מאוד. כן, יש בכך פגיעה מסוימת וזמנית בפרטיות, ולכל מי שנבהל אחדש אולי משהו. משטרת ישראל נדרשת לאישור שופט בכדי להאזין לטלפון של אזרח הנחשד בפלילים. השב"כ לא נדרש לאישור כזה במי שנחשד בסיכון לאומני.

חברים אירופאים שלי נדהמים מכך שלשב"כ בישראל יש סמכויות כה רחבות, ואני מרגיע אותם ש־99.9 אחוז מהישראלים לא מוטרדים מכך. כן, גם בנושא זה יש צורך בחקיקה (זמנית) שמשנה את נקודת האיזון שבין צורכי הכלל לזכויות הפרט. הצורך הקיומי שלנו גובר על שיקולים אחרים. זה לא עניין של ימין ושמאל, זו ממלכתיות. ממשלה לא יכולה לנהל את המדינה דרך אוסף החלטות ספורדיות, לעולם היא תאחר ותחמיץ. ממשלה חייבת להגדיר בבירור אינטרסים לאומיים אשר מהם נגזרות הן החלטות הן חקיקה. פתרון של משבר לאומי (ברגע שמוגדר ככזה) הוא לעולם אינטרס עליון.