כשהמשא ומתן בעניינו של החייל החטוף גלעד שליט החל לצבור תאוצה, ובעוד הלחץ הציבורי לשחרורו מהשבי מרקיע שחקים, התיישבו אנשי השב"כ כדי לעשות סדר ברשימה מורכבת ביותר: במסגרת עסקת השבויים ההולכת ונרקמת, היו צפויים להשתחרר מאות מחבלים מבתי הכלא בישראל ולשוב לביתם בעזה ובגדה. הם היו צריכים להכריע מה מידת הסכנה שצפויה מכך.
אחד המסמכים שגובשו בעניין הקריטי הזה באותם ימים בשב"כ, הועבר לוועדת שמגר, או בשמה המלא: "הוועדה הציבורית לקביעת עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים, חטופים ונעדרים". בראש הוועדה עמד נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר, ובמשך תקופה ארוכה נפגשו אנשיה עם עשרות גורמים במערכת הביטחון, ובהם ראשי השב"כ, אמ"ן והמוסד.
המסמך שהוצג לוועדת שמגר בידי השב"כ, ושביקש להעריך את מידת המסוכנות של עסקת שליט, מעולם לא פורסם. "זה מסמך מקצועי, מפורט, ומטבעו סודי ביותר", אומר פרופ' אסא כשר, אחד מחבריה. "המסמך לא כלל שמות. לא קיבלנו נתונים על מה צפוי מהתנהגות של פלוני או אלמוני. זה היה משהו סטטיסטי".
אתה זוכר את הסטטיסטיקה?
"אני לא יכול להגיד על זה כלום. זה סודי".
ובכל זאת, הנה מה שכשר כן מוכן להגיד: "צריך לזכור שיש כל הזמן ניסיון של ארגוני הטרור לפגע באזרחי ישראל, זה לא פוסק ולא פסק אף פעם. אלא מה, השב"כ וצה"ל הצליחו להוריד את זה למה שהם קראו אז 'גובה הדשא'. כשהרמה היא בגובה הדשא אז בדרך כלל אין פיגועים, אם כי פה ושם נוצר פיגוע. הערכת הסכנה משחרור מחבלים יכולה להיות כזו שאומרת, 'רמת הסיכון אמנם תגדל קצת, כי יהיו עוד כמה אנשים שינסו לבצע טרור, אבל בסך הכל הרמה תישאר בגובה הדשא'. כלומר במסגרת עסקה אנחנו לא מגדילים את רמת הסכנה לאזרחי מדינת ישראל, ומצד שני נשאר מרכיב הרווח - החזרת החייל שלנו הביתה".
אז זה בסדר שמשוחררי העסקה יעשו פיגועים, כל עוד המספר הכללי של הפיגועים אינו עולה.
"נכון שהיו פיגועים בידי משוחררי שליט, וחלקם הרגו ישראלים. אבל זה לא חורג ממה שכל הזמן קורה, שלפעמים פיגועים מצליחים. בסך הכל החייל חזר מהשבי אחרי תקופה ארוכה, ומצד שני רמת הסכנה לאזרחי המדינה לא גדלה בצורה משמעותית. לכן נקודתית, העסקה הוכיחה את עצמה".
גורם אחר שנחשף למסמך הסודי, פחות סלחני כלפי השב"כ והערכת המסוכנות שביצע. "לגבי שאלת המסוכנות, בפרספקטיבה של זמן שיטת ההערכה הייתה מאוד מוגבלת, מאוד לא מדויקת", הוא אומר. "היום רבים ממשוחררי העסקה חזרו לסורם. מאלה שאמרו עליהם שבוודאות לא יחזרו לטרור, היו כאלה שחזרו".
לדבריו מעבר לחזרה של אסירים ספציפיים לטרור, האפקט הכולל של שחרור מאות עצורי חמאס חזרה לשטח, היה עצום, "וזה הסיפור האמיתי שישראל מתחמקת ממנו. בעקיפין, עשרות ישראלים שילמו על כך בחייהם".
× × ×
נדמה שכל המרואיינים לכתבה זו – בכירים בהווה ולשעבר במערכת הביטחון ובמערכת הפוליטית – גם אלו שתמכו בעסקה וגם אלו שהתנגדו לה, מסכימים על דבר אחד: אמנם חלף עשור, אך היא עדיין משמעותית מאוד לחיינו. המחיר אותו החליטה מדינת ישראל לשלם כדי להשיב את גלעד שליט הביתה, ואין חולק על כך שעצם שובו מבורך, מרחף מעל לעסקאות עתידיות ומעסיק את כוחות הביטחון גם עכשיו, לאור חזרתם של חלק מהמשוחררים בעסקה למעגל הטרור.
כמה ישראלים שילמו על עסקת שליט בחייהם? לשאלה הזאת אין תשובה מדויקת.
באופן שאולי יישמע מפתיע, במשרד ראש הממשלה לא עוקבים אחר מעלליהם של משוחררי העסקה, וגם למשרד הביטחון אין מידע בעניין. שני משרדי הממשלה מפנים ל"גופים הרשמיים", ובמילים אחרות, לשב"כ. אלא שגם השב"כ, אותו גוף שאמון על מסמך המסוכנות שהוגש לוועדת שמגר, לא חולק עם הציבור פילוח מדויק של פיגועים שבהם היו מעורבים משוחררי עסקת שליט.
על פי חקירות וכתבי אישום שהוגשו בעקבות פיגועים שהתבצעו בעשור האחרון, ניתן בכל זאת לקבוע שלפחות עשרה ישראלים נרצחו במעורבות ישירה של משוחררי עסקת שליט, ועוד 18 נפצעו. שלושת הנערים: גיל־עד מיכאל שַׁעֶר, יעקב נפתלי פרנקל ואיל יפרח ז"ל, נחטפו ונרצחו בפיגוע אותו יזם מחמוד קוואסמה, מחבל מחברון שנידון ל־20 שנות מאסר, וגורש לאחר שחרורו מהכלא לעזה. אחיו של קוואסמה הוא שפיקד על חוליית הטרור שביצעה את החטיפה, והכסף למימונה הועבר באמצעות אמם של שני האחים. החטיפה, כמעט מיותר לציין, גררה את ישראל למבצע צוק איתן ולסבב לחימה שגבה את חייהם של 68 חיילים, חמישה אזרחים ותושב זר אחד.
כחצי שנה מאוחר יותר, בערב פסח, נרצח השוטר נצ”מ ברוך מזרחי ז"ל כאשר עשרות קליעים חוררו את הרכב שבו נסע עם משפחתו סמוך למחסום תרקומיא. מי שלחץ על ההדק הוא זיאד עווד, תושב הכפר אידנא, ממשוחררי עסקת שליט. אשתו של מזרחי וילד שנסע ברכב אחר, נפצעו. אחרי שהתברר שהרוצח שוחרר במסגרת העסקה טען השר דאז וראש הממשלה כיום נפתלי בנט, כי "כשממשלת ישראל משחררת מחבלים אנו גוזרים את דינן של משפחות שלמות, רק שאין לקורבנות עדיין פנים ושמות", והוסיף כי "רעיון שחרור המחבלים הגיע לקיצו". עוד הצהרה שכעת עומדת למבחן כשהוא עומד בראש הקבינט.
מזרחי לא היה הקורבן האחרון. ב־19 ביוני 2015 חזר דני גונן ז"ל לביתו בלוד יחד עם חבר, לאחר שרחצו במעיין ליד ההתנחלות דולב. רכבם הותקף בירי מטווח אפס, גונן נהרג וחברו נפצע. אסאמה אסעד, ששוחרר בחלק השני של עסקת שליט, היה מעורב בפיגוע. על פי החשד הוא הסתיר בביתו את האקדח ששימש את המחבל.
עשרה ימים אחר כך נרצח מלאכי רוזנפלד ז"ל, סטודנט בן 26 מכוכב השחר, בפיגוע ירי סמוך לשבות רחל. שלושה ישראלים נוספים נפצעו. בשב"כ טענו אז שהאיש מאחורי חוליית הטרור שביצעה את הפיגוע הוא אחמד נג'אר, פעיל חמאס שריצה שמונה שנות מאסר בכלא הישראלי על מעורבות ברצח שישה ישראלים, גורש לעזה בעסקת שליט ומאז התגלגל לירדן. נג'אר העביר מימון והנחיות לחוליה באמצעות אחיו, שנלכד ונידון למאסר עולם. נג'אר, ככל הידוע, עדיין מסתובב חופשי.
הדם המשיך להישפך. ב־1 ביולי 2016 נרצח הרב מיכאל מרק בן ה־48, מנהל ישיבת ההסדר בעתניאל, בפיגוע ירי שבו נפצעו גם אשתו ושניים מילדיו. הרוצח הוא מוחמד פקיה, ממשוחררי עסקת שליט, שנהרג במהלך ניסיון מעצרו. "זה מחבל שכבר היה בכלא הישראלי והשתחרר", אמר בנו של מרק לאחר שהתבררה זהותו של המחבל. "אנחנו נתנו לו לרצוח את אבא שלי. המדינה נתנה לזה יד".
בדצמבר 2018 ירו מחבלים לעבר תחנת אוטובוס בצומת עפרה. כתוצאה מהירי נפצעו שירה איש־רן, בעלה עמיחי וחמישה ישראלים נוספים. תינוקם של בני הזוג איש־רן, שיולד כשהוא במצב קשה, נפטר כעבור שלושה ימים. הוא קיבל את השם עמיעד ישראל. כמה ימים אחר כך נרצחו שני החיילים יובל מור יוסף ויוסף כהן, בפיגוע ירי סמוך לגבעת אסף. חייל נוסף וצעירה נפצעו באירוע. את שני הפיגועים, בעפרה ובגבעת אסף, ביצעו שני אחים מהכפר כובאר, שדודם הוא ג'אסר ברגותי, אחד מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס ברמאללה וממבצעי פיגוע הירי בכפר עין יברוד ב־2003, שבו נהרגו שלושה חיילי צה"ל. ברגותי שוחרר במסגרת עסקת שליט ועל פי מקורות ברשות הפלסטינית, הוא שעמד מאחורי החוליה הרצחנית.
אבל המספרים האלה – עשרה נרצחים ו־18 פצועים – רחוקים מלהיות התמונה המלאה.
במאי 2019 גילה צה"ל (בעקבות פנייה של עמותת ‘מוסרי’ במסגרת חוק חופש המידע), כי כמאה ממשוחררי העסקה עברו עבירות ביטחוניות, נעצרו מחדש והועמדו לדין. 56 מחבלים נוספים הפרו את תנאי שחרורם, הובאו בפני ועדה ו־53 מהם הוחזרו לרצות את עונש המאסר המקורי שנגזר עליהם. במילים אחרות, למעלה מ־15 אחוז ממשוחררי העסקה חזרו לסורם ונכלאו מחדש.
וזה לא הכל. במסגרת העסקה גורשו מעל למאתיים מחבלים לרצועת עזה או למדינות כמו קטאר וטורקיה. בקהילת המודיעין יש מי שמעריך שיותר ממחצית מאותם מגורשים, חזרו לעסוק בטרור באופן מלא. חלק מהמגורשים לעזה, לדוגמה, הקימו ברצועה את "מטה הגדה", שעוסק בהכוונת טרור מאזור יו”ש לפנים ישראל. בשב"כ הצליחו לסכל עד כה את הפיגועים שתיכננו אותם משוחררים, וכללו בין היתר חטיפת חיילים, פיגועי התאבדות והפעלת מטעני חבלה.
משוחרר אחר בעסקה, במשקל כבד מאוד, הוא יחיא סינוואר. ביום שהוא יצא משערי הכלא במסגרת העסקה הוא היה עוד שם ברשימה הארוכה, היום הוא אחד מאויביה המרים ביותר של ישראל, איום ביטחוני של ממש. הוא בנה את כוחו בשטח והפך ללא פחות מאשר מנהיג חמאס ברצועה.
סינוואר, מראשוני הפעילים בגדודי עז א־דין אל־קסאם, נשפט ב־1989 לחמישה מאסרי עולם, לאחר שרצח פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל. כאשר שמו הופיע ברשימת המרצחים שחמאס ביקש לשחרר מהכלא הישראלי, בשב"כ לא התווכחו. "את סינוואר היה יותר קל לשחרר, אתה יודע למה?" אומר גורם בכיר שהיה מעורב בעסקה. "כי הוא רצח פלסטינים, לא יהודים". בשב"כ יש מי שמודה היום, שהארגון מתקשה לפענח את צפונות ליבו של סינוואר – שמוביל את הקו המיליטנטי והאלים בחמאס.
גורם ביטחוני בכיר הבקיא בפרטי העסקה מתאר כיצד כבר מהשלבים הראשונים היה ברור שישראל מתעסקת עם פצצה מתקתקת, לא רק בגלל סינוואר.
"כבר בתקופת אולמרט והמתווך עופר דקל, התנהלו מול חמאס מגעים שהתמקדו ב־450 המשוחררים שחמאס דרש, כולם רוצחים", מספר הבכיר, "לאחר מסע ארוך, ישראל הסכימה ל־315 מהשמות, אבל המו"מ התפוצץ בגלל אי־הסכמה על היתר. המגעים נעצרו לתקופה ארוכה, ולמעשה לאורך כהונתו של המתווך חגי הדס, כמעט ולא הייתה התקדמות.
"כשהגיע דוד מידן בתחילת 2011, המו"מ החל להתקדם בסיוע המצרים. גלעד שליט היה בכלא כבר חמש שנים והעריכו שמצב בריאותו לא טוב. לא הייתה שום אופציה ריאלית אחרת להחזיר אותו הביתה, והייתה הגמשה מהצד הישראלי. גם חמאס הבין שהוא יצטרך להתפשר, ושלא יוכל לקבוע בעצמו את שמות אותם 135 רוצחים שנותרו במחלוקת".
מה שאיפשר לבסוף את חתימת העסקה היה ההחלטה של ישראל לקבל כמה מהשמות שהציעו אנשי חמאס, אך במקביל לגרש מעל מאתיים רוצחים משוחררים לרצועת עזה ולמדינות אחרות. בשב"כ העריכו אז שרמת הסיכון מהמגורשים הללו תהיה פחותה. "ראש השב"כ, יורם כהן, אמר בישיבת הממשלה לאישור העסקה ש־60־70 אחוז מהמשוחררים הפלסטינים יחזרו לסורם ויחזרו לפעילות טרור", אומר גורם שנכח באותה ישיבה. "אבל הוא גם אמר שהוא תומך בהסכם, כי בנסיבות שנוצרו – החייל בשבי חמש שנים, אין פתרון להביא אותו, שהוא בחיים, ושאנחנו צריכים לשלם מחיר אכזר – בסיטואציה שבה מאתיים מחבלים עפים מהאזור שלנו, זה מצב שהשב"כ יוכל להתמודד איתו".
לדברי גורם בכיר שהיה מעורב בעסקה, "אף אחד לא הבטיח תור זהב, אבל בעשר השנים שחלפו מאז העסקה הביטחון לא הורע. לפני צוק איתן היה עמוד ענן, ולפניו עופרת יצוקה ולפניו משהו אחר. משוחררי שליט לא יצאו ועשו טוב למען השלום, אבל בינתיים התוצאה מבחינתנו היא לא הו־הא. חמאס אותו חמאס. האם אזרח ישראלי יותר סובל בפועל בגלל משוחררי עסקת שליט? לדעתי לא. האם הפוטנציאל עלה? כן. אבל האם בפועל הם מצליחים? לא".
× × ×
מהצד השני, ישנו גלעד שליט. למרות התקופה הארוכה בשבי הצליח שליט לשקם את חייו, לפני שלושה חודשים אף התחתן ובשבוע שעבר העלה לאינסטגרם תמונות מירח הדבש שלו. במשך חמש שנים וארבעה חודשים, 1,941 יום, הוא נמק בשבי חמאס, לאחר שנחטף מהטנק שלו ביוני 2006. לא היה ישראלי אחד שלא חיכה ליום שבו הוא ישוב לביתו במצפה הילה. אף אחד לא רצה לראות עוד מקרה כמו רון ארד. ב־18 באוקטובר 2011, החודש לפני עשר שנים, כאשר שליט חזר, לבוש מדי צה"ל, להוריו, נועם ואביבה, אי־אפשר היה שלא להזיל דמעה. הדיון על מחיר הדמים שישראל עלולה לשלם תמורת שחרורו, התגמד ליום אחד.
אבל שאלת המחיר אינה שייכת רק לניתוחים שבדיעבד. היא עולה בימים האחרונים שוב על הפרק, במלאת עשור לעסקת שליט ועם התקדמות המו"מ מול חמאס על השבת שני האזרחים המוחזקים בעזה, אברה מנגיסטו והישאם א־סייד, ושני חללי צה"ל, סגן הדר גולדין וסמ"ר אורון שאול. עד כמה המו"מ הזה מתחמם? יש גורמים בכירים במערכת הביטחון שסירבו להתראיין לכתבה זו, בטענה שהעניין עלול לחבל במגעים מול חמאס.
“הציבור הישראלי לא רצה בכלל לשמוע על אברה מנגיסטו”, אומרת טליינש פנטה, שעמדה בראש המטה להחזרת אברה מנגיסטו, “היום אני מבינה שנקודת המוצא של החשיבה בעניין שבויים היא קודם כל עסקת שליט, בעצם העסקה האחרונה שנותרה כמו סוג של פצע אצל הציבור, וזה לפני שדיברתי על מוצאו, צבע עורו והפגיעה הנפשית של אברה, שבוודאי משפיעים על היחס. בעולם אוטופי, מדינת ישראל היתה מנהלת קמפיין עולמי, בשיתוף עם כל ארגוני זכויות האדם למען שיחרורו של אברה מנגיסטו מהשבי של ארגון החמאס. אבל, איכשהו, לצערי הרב, לא היה בכלל שיח כזה”.
כך או אחרת, המגעים שכן מתקיימים מול חמאס בתקופה האחרונה מתנהלים הרחק מעיני הציבור, מתחת לרדאר. היה אפשר לחשוב שבמסגרת זו, נעזרים מקבלי ההחלטות במסקנות שגיבשה אותה ועדת שמגר, שהוקמה בדיוק לשם כך. אלא שמסקנות הוועדה, שהוגשו כבר בינואר 2012, עדיין שוכבות במגירה. "ועדת שמגר הציעה לעשות סדר, והמלצותיה התקבלו באווירה של אי־סדר", מנסח זאת פרופ' כשר. "ההמלצות הוגשו לשר הביטחון אהוד ברק, אבל הוא לא המחליט, אלה המלצות שכדי ליישם אותן צריכים להביא אותן לממשלה או לקבינט. אבל אנחנו חברי הוועדה מעולם לא הוזמנו, לא לממשלה ולא לקבינט".
ועדת שמגר הוקמה ביולי 2008, רגע לאחר השלמת עסקת שבויים אחרת: באותו חודש השיב חיזבאללה לישראל את גופותיהם של החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב, תמורת שחרורם של הרוצח סמיר קונטאר, שהשתתף בפיגוע בנהריה שבו נרצחו בני משפחת הרן ושני שוטרים, ועוד ארבעה מחבלים חיים. בנוסף, העבירה ישראל לידי חיזבאללה מאתיים גופות של מחבלים.
הפרופורציות של עסקת גולדווסר־רגב, שהתרחשה בעוד שליט עדיין סופר את ימיו בשבי, גרמו לממשלתו של אהוד אולמרט לבחון מחדש את כל נושא פדיון השבויים. ועדת שמגר קמה בהוראתו של שר הביטחון ברק, וכללה מלבד השופט שמגר (שהלך בינתיים לעולמו) ופרופ' כשר גם את מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, עמוס ירון.
"הייתה הרגשה בקרב הרבה ממקבלי ההחלטות והקהל הרחב, שהמספרים לא מתקבלים על הדעת", מספר כשר. "לאורך השנים, מעסקה לעסקה, המספרים שישראל שילמה הלכו וגדלו. כשאתה מחשב לאן המספרים עוד עלולים להגיע בעתיד, זה לא יעלה על הדעת. ולכן רוח הדברים הייתה שהועדה צריכה לעסוק בנושא של המספרים".
אף על פי שהוועדה מונתה בעת ששליט היה עוד בשבי, היא לא הייתה אמורה לדון בשליט. "גיבשנו המלצות והנחנו אותן על המדף, עד לשחרורו של שליט ולהפקת לקחים מהתהליך הזה", מסביר כשר. "ואכן אחרי זה פגשנו שוב את כל האנשים הרלוונטיים שהיו מעורבים בעסקה, וגיבשנו המלצות סופיות שהגשנו לשר הביטחון".
דוח ועדת שמגר, שהתפרס על פני כמאה עמודים וסווג כ"סודי ביותר", מעולם לא הוצג רשמית, בין היתר מתוך כוונה שלא לגלות את אסטרטגיית ניהול המו"מ לאויב. בעבר פורסם כי בין היתר המליצה הוועדה להקשיח עמדות בעת ניהול מו"מ על החזרת שבויים. פרופ' כשר אינו מוכן לאשר או להכחיש זאת.
ואולם גורם אחר שנחשף למסקנות הוועדה, מגלה כי הן ממליצות להוריד מחירים בצורה דרסטית. "אם בעסקת שליט התקבע המחיר המפלצתי של אחד תמורת אלף, המטרה היא להוריד שלושה אפסים", אומר אותו גורם. "בשיח המקצועי התקבע בהקשר הזה הביטוי 'אחד תמורת אחד', כלומר אסיר חי תמורת חייל חי. העיקרון השני מדבר על גופות תמורת גופות, מחיקת היחס לגופות ישראלים ככזה שמאפשר לצד השני לדרוש שחרור מחבלים חיים".
למרות העבודה היסודית שערכה ועדת שמגר, המלצותיה מעולם לא עלו כאמור לדיון מהותי. "פשוט לשים את זה במגירה ולא להתייחס לזה בכלל, זה דבר לא רציני", אומר פרופ' כשר. "אין פה יחס של כבוד מי יודע מה להמלצות ציבוריות. באופן כללי, אתה רואה שהדרג הפוליטי בישראל לא רוצה שיכבלו את ידיו. זהו חוסר בגרות פוליטית. ככה לא מתנהלת מדינה מתוקנת".
אפילו מתאם השבויים והנעדרים הנוכחי, ירון בלום, לא מצא לנכון להיפגש עם חברי הוועדה. "מאז שירון בלום נכנס לתפקידו, באוקטובר 2017, הוא לא דיבר איתנו", אומר פרופ' כשר. "אני חושב שמן הראוי היה שלפחות ידבר עם שמגר, כל עוד היה בחיים, אם לא עם הוועדה כולה".
אבל ייתכן שלבלום יש סיבה טובה להימנע מפגישה עם חברי ועדת שמגר. ככלות הכל, העקרונות שקבעה הוועדה, ברוח "אחד תמורת אחד, גופות תמורת גופות", מגבילים מאוד את יכולתו לשאת ולתת עם חמאס. "צוות שו"ן (שבויים ונעדרים), ובפרט מי שעומד בראשו, נבחן על הבאת עסקה בלבד", מסביר ח"כ צביקה האוזר, לשעבר יו"ר ועדת החוץ והביטחון ומי שכמזכיר ממשלה היה מעורב במגעים סביב עסקת שליט. "מבחינתם ההישג הנדרש זה הבאת העסקה, לא משנה מה מחירה, ולכן הם תמיד בעד עסקה, תמיד יגמדו את המחירים ותמיד יעצימו את הפן החיובי של העסקה. מתווך שלא מביא את החטוף הביתה, נחשב כמי שנכשל במשימתו. כבר בזה יש איזושהי בעייתיות מובנית.
"בנוסף אין בצוות שו"ן אף נציג למשפחות ששכלו את יקיריהן ורוצחי יקיריהן עכשיו משתחררים. הן לא מיוצגות בתהליך כלל, ולכן תמהיל מקבלי ההחלטות לוקה בחסר. התרעתי על כך בוועדת החוץ והביטחון, ועד היום הנושא לא טופל". אגב, גם ההמלצה הגלויה של ועדת שמגר, להעביר את נושא הטיפול בשבויים מראש הממשלה לידי שר הביטחון, טרם יושמה.
האוזר היה מתנגד עיקש לעסקת שליט בזמן אמת, ומוסיף להיות כזה כעת. "כשרואים את גלעד שליט מתחתן, קשה להציג את העמדה ששוללת את העסקה", אומר האוזר. "אבל מנהיגות חייבת לבחון את הדברים לא רק מנקודת מבטם של החייל ומשפחתו".
בראשית 2011, כשהייתה פריצת דרך במשא ומתן לשחרור שליט, הכין האוזר מצגת לראש הממשלה נתניהו, ובה תיאור מפורט של פעילות הטרור בה היו מעורבים בעבר כמה מהאסירים המיועדים לשחרור בעסקה. "חשוב להבין שמבחינת השב"כ, הדיון בשמות המחבלים עסק במסוכנות העתידית שלהם, בסיכוי שיחזרו לפעילות טרור אחרי שישוחררו", אומר האוזר. "אני חשבתי שהדיון צריך להיות גם מוסרי־עקרוני, לא רק ביטחוני. לא נלקחה בזמן אמת השאלה המרכזית המוסרית של 'רשע וטוב לו', כלומר האם ישראל משחררת אנשים טרם זמנם, ואיזה סוג של מרצחים. ידעתי שזה גם הדבר שישפיע על נתניהו יותר מהכל".
נתניהו אכן התלבט ארוכות בנוגע לעסקה. בשבוע שעבר גילה המתווך הגרמני גרהרד קונרד בראיון מיוחד לרונן ברגמן ב־’7 ימים’, כי נתניהו נסוג מעסקה שכבר כמעט סוכמה לגמרי, רק בשביל לחתום עליה בסופו של דבר עם תג מחיר גבוה יותר. "ישראל ומנהיגיה קראו את המצב לא נכון, ובסוף ישראל עשתה טעות אסטרטגית בעלת חשיבות גדולה מאוד, חישוב מוטעה לרעתה של המדינה. שלא לדבר על גלעד שנשאר עוד שנתיים בשבי. נתניהו הסכים לעסקה שהייתה הרבה יותר גרועה מבחינת ישראל שנתיים מאוחר יותר".
× × ×
נתניהו בהחלט היה מודע למחיר הגבוה של עסקת שליט. הוא אמר זאת בעצמו. "אני מכיר את המחיר הזה מקרוב. איבדתי את אחי יוני ז"ל במבצע לשחרור חטופי מטוס אייר־פראנס באנטבה", אמר בנאום שנשא ביולי 2010, במלאת ארבע שנים לחטיפת שליט. "ההחלטה לשחרר מחבלים היא החלטה קשה ומורכבת לכל ממשלה. מדובר לא רק בהצלת נפשות, מדובר גם בסיכון נפשות".
שנה אחרי אותו נאום, חתם נתניהו על עסקת שליט. אחת הטענות כלפיו הייתה, שהוא קיבל את ההחלטה הסופית לשחרר את שליט רק לאחר קיץ 2011, בכדי להסיט את הפוקוס מהמחאה החברתית שפגעה במעמדו הציבורי. "90 אחוז מקבלת ההחלטות בנושא כזה אינה מקצועית, אלא מדינית־פוליטית־מנהיגותית", אומר אלוף במיל’ יעקב עמידרור, ראש המל"ל בזמן שחרורו של שליט. "השיקולים המקצועיים הם מאוד משניים, ובסוף לא הם הקובעים".
מה חשבת על עסקת שליט בזמן אמת?
"אמנם לא לקחתי חלק בדיונים על העסקה, אך ראש הממשלה ידע שדעתי שלילית, קרי שזאת עסקה שלא נכון לבצע. מדינת ישראל הידרדרה למצב שבו ארגוני הטרור בצד השני מבינים שאין סוף למחיר שהיא מוכנה לשלם עבור חייל חטוף. זה לא טוב למיצובה האסטרטגי של מדינת ישראל במאבק הבלתי נגמר שלה בארגוני הטרור. ברור לך שמצבנו היום מושפע מרמת הציפיות של הצד השני, נוכח מה שנתנו בכמה וכמה עסקאות בעבר".
מה בנוגע לאמרה "מדינת ישראל תעשה הכל"?
"אסור להתבלבל. 'לעשות הכל' זה לעשות מבצע לשחרר את החייל, גם אם רמת הסיכון לחיילים שמבצעים את הפשיטה גבוהה מאוד. אבל זה לא אומר שמדינת ישראל צריכה ליפול על הברכיים".
מצגות מהסוג שהכין האוזר לנתניהו, ושהציגו את הפן השלילי של העסקה, לא הוצגו לראש הממשלה דאז בידי אנשי השו"ן, כך לפחות טוען האוזר. לדברי גורם אחר שהיה מעורב בעסקת שליט, גם בצבא היו מי שדחפו כל העת לעסקה. "צה"ל מתנהג כמו ועד עובדים", הוא אומר. "זה כאילו יש מדינה ויש צה"ל, הם דוחפים לכל מחיר. לא יבוא מישהו מהצבא ויגיד, 'חבר'ה, המחיר יקר מדי. אנחנו ממליצים שלא'".
ברקע החלטתו של נתניהו לקבל את העסקה מול חמאס, עמדה גם עמדתם של בכירי מערכת הביטחון. גורם שהיה מעורב במגעים מספר שראש אמ"ן דאז, אביב כוכבי, תמך בעסקה, כמו גם ראש השב"כ יורם כהן, שטען כי השב"כ "יכול להכיל את זה". קודמו של כהן בתפקיד, לעומת זאת, יובל דיסקין, לא היה שבע רצון מהעסקה.
הרמטכ"ל דאז ושר הביטחון כיום, בני גנץ, תמך בעסקה בישיבת הממשלה לאישורה. איש צבא שדווקא כן התנגד נחרצות לעסקת שליט הוא הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון, שכקצין בצבא היה אחראי על מעצרם של חלק ממשוחררי העסקה. "יש שם כאלה שאני מכיר באופן אישי", הוא אומר. בעת הדיונים סביב עסקת שליט היה יעלון השר לעניינים אסטרטגיים, ואחד משלושה שרים בלבד שהצביעו נגד עסקת שליט בממשלה (לצד אביגדור ליברמן ועוזי לנדאו).
"פדיון שבויים הוא ערך, במיוחד לנו כיהודים וישראלים", אומר השבוע יעלון. "אנחנו לא אדישים לעובדה ששבויים שלנו נמצאים בידי האויב, במיוחד שמדובר באויבים אכזריים ושנשקפת סכנת חיים לשבויים. מצד שני, גם למדנו בהיסטוריה היהודית, ש'אין פודים שבוי יותר מכדי דמיו'. זו הייתה עמדתי כל השנים. לכן ברמה העקרונית התנגדתי לעסקה, ובדיעבד זה הוכח כנכון. פדינו את גלעד שליט ושילמנו בחיי לא מעט ישראלים. אלה ששיחררנו מהכלא חזרו לסורם. עסקת שליט הביאה לזה שיש היום לחמאס מפקדה שיושבת באיסטנבול, מטה גדה בעזה, ופעילים שרוצחים ישראלים בגדה. פגענו באינטרסים הכי בסיסיים שלנו".
מה היה נכון לעשות?
"אני תמיד חשבתי שצריך להיות מאמץ מאוד משמעותי לאופציות מבצעיות. כמפקד סיירת מטכ"ל חטפנו בלבנון מחבלים כקלפי מיקוח להחלפת שבויים. אני לא השתכנעתי שהמאמץ המבצעי היה כזה שמוצו בו כל האפשרויות. אני חושב שאם בסוף כולם ננעלים על עסקה, אז מוותרים על אופציות אחרות".
האם הצבא התנהל כ"וועד עובדים" שמוכן לשלם כל מחיר עבור השחרור?
"אי־אפשר להכליל. גם בצבא וגם בשב"כ היו דעות שונות. אבל כשאני אומר שלדעתי לא נעשה מאמץ מספק לגבי האופציה המבצעית, זה חלק מהעניין של 'למה שנתאמץ ונסתכן? בואו ניתן לפוליטיקאים לגמור את זה בעסקה'".
בכירים אחרים במערכת הממשלתית ייעצו לנתניהו לחתום. "אמרתי לביבי שאין חצי היריון", אומר אחד מהם. "אפשר להגיד, כמו האמריקאים, שאנחנו לא מנהלים משא ומתן, שמי ששם יד על חייל ישראלי, אנחנו נרדוף אותו עד חורמה. אבל אם עכשיו אנחנו מתווכחים על כמויות, זה כבר מאוחר מדי. עוד 50, פחות 50, זה לא משנה. לכן צריך להתקדם מהר, לפני שהמחיר יעלה עוד ועוד. הייתי בעד העסקה ואני לא מתחרט עליה".
גם דוד מידן, מתאם השבויים והנעדרים בעת עסקת שליט, משוכנע שהעסקה הייתה ראויה. "רוב המשוחררים לא חזרו לטרור, הרוב המוחלט. יש קומץ, שכן חזר", הוא טוען. "גם הפיגועים הגדולים שהיו בעשור האחרון – שרונה, הר הבית, דיזנגוף – לא קשורים למשוחררי שליט".
מה לגבי חטיפת שלושת הנערים?
"ההאשמה היא שאחד המשוחררים טיפל במימון של הפעולה. אבל כדאי לזכור שגם מהכלא, עצורים עסקו במימון פעולות טרור באמצעות הטלפון. לא חייבים להיות משוחררים בשביל זה. אני זוכר פעולה אחת שאין ספק לגביה, רצח השוטר ברוך מזרחי, שבוצעה על ידי משוחרר עסקת שליט, פעיל זוטר יחסית. כדאי להגיד שעל האסיר הזה כמעט ולא התעכבנו, הוא לא היה אחד מהאסירים הכבדים".
עסקת שליט לא רק שיחררה מחבלים לחופשי, היא גם פגעה בכושר המיקוח של ישראל כאשר קיבעה מחיר כה גבוה לשחרורו של חייל חי אחד. זה לא בעייתי?
"הסיטואציה כולה בעייתית. אתה לא עושה עסקה כזו מתוך חדווה והנאה גדולה, אלא מתוך כורח. צריך לדבר בצורה ברורה לגבי האלטרנטיבות שהיו - והיו שתי אפשרויות, לא שלוש ולא ארבע: או שאתה נותן לגלעד שליט להתפוגג עד מותו בשבי, וחוזר על מקרה רון ארד, או שאתה עושה עסקה, משלם את המחיר הכי פחות נורא שאפשר, ומחזיר את גלעד הביתה. לא היה מצב לעשות משהו אחר, כי לא היה שום מודיעין על גלעד שליט כל התקופה, בשום צורה".
ואיך אתה מסביר את זה?
"כישלון מודיעיני. לא היה מודיעין מי מחזיק אותו, איפה ומה מצבו. ברגע שאין לך מודיעין אין לך מבצע, ונשארת עם שתי אפשרויות – לנטוש אותו או לעשות עסקה. עכשיו שכל אחד יחליט מה הוא היה עושה בסיטואציה הזאת. האם הוא מוכן לדבר כזה, שמדינת ישראל, עם הערכים והאתוס והמסורת שלה, יכולה לחיות עם זה. אני חושב שלא".
גם במחיר שאנחנו משלמים עד היום?
"זו חולשתנו וזה חוזקנו. לא הייתי רוצה שישראל תהיה מדינה שתחליט שחיילים שנופלים בשבי, לא מנסים לשחרר אותם. לא הייתי רוצה שחייל שיוצא לקרב יידע שאם הוא נופל בשבי, יש סיכוי שינטשו אותו למוות, שהעניין הזה יהדהד לו בראש תוך כדי קרב. כל מי שמסתכן לטובת המדינה, יודע שאם הוא יסתבך, המדינה תעשה בשבילו הכל. זה ערך עצום".
"מסקנות ועדת שמגר עומדות לנגד מקבלי ההחלטות"
מהמטה לביטחון לאומי נמסר בתגובה: "נושא השבויים והנעדרים מהווה סוגיה ליבתית אשר נמצאת על סדר היום באופן שוטף ומנוהלת על ידי ראש הממשלה באופן אישי, בהובלת מתאם השו"ן ירון בלום ובתיאום עם כלל גופי הביטחון. במסגרתו מתנהלת פעילות נרחבת, מגוונת ורגישה שמטבע הדברים לא ניתן לפרטה.
"מסקנות ועדת שמגר עומדות לנגד מקבלי ההחלטות מאז פרסומן, על אף שלא התקבלה החלטה על אימוצן על ידי הממשלה. בתוך כך, המלצות הוועדה הוצגו ונידונו בדיון הקבינט המדיני־ביטחוני שהתקיים ביוני 2014 ועלו שוב בדיון שהתקיים בקבינט בינואר 2017, כמו גם בדיונים פנימיים נוספים. ההמלצות מוצגות בפורומים השונים של מקבלי ההחלטות ובפורומים מקצועיים, ואף הוצגו למתווכים השונים במו"מ המתקיים לשחרור השבויים והנעדרים.
"ממשלת ישראל תמשיך ללא ליאות במאמצים להשבתם של השבויים והנעדרים, תוך בחינה מתמדת של כלל הצעדים הנדרשים, גם בהתחשב בהמלצות ועדת שמגר".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל מייחס חשיבות רבה להשבת חייליו ומשקיע מאמצים רבים כל העת בנושא זה תוך התנהלות ממלכתית ובכפוף להחלטות הדרג המדיני".
itayilnai@hotmail.com
