כדי שמדינה תכריז על בעל חיים כעל סמלה הלאומי צריכה להיות סיבה טובה. קוסטה־ריקה למשל, הכריזה על העצלן, מהיצורים המיוחדים והחמודים בעולם, שמבלה את עיקר זמנו בהליכה איטית, אורח חיים נינוח ותנוחה הפוכה, כעל החיה הלאומית שלה - עד כדי כך שהוא אף מככב על השטרות המקומיים.

לפני שיוצאים למסע בעקבות העצלנים בטבע הטרופי של קוסטה־ריקה, חשוב לדעת כי המדינה היא ביתם של שניים מבין ששת מיני העצלנים. הראשון הוא העצלן חום־גרון, שלו שלוש אצבעות ופרווה כהה מסביב לפנים והעיניים. המין השני שנפוץ במדינה הוא העצלן דו־אצבע של הופמן, יצור לילי שלרוב ישן ביום, ולו שתי אצבעות בכפות הרגליים הקדמיות ושלוש אצבעות ברגליים האחוריות, פרווה בהירה יותר וחוטם ארוך ובולט יותר. שני מיני העצלנים האלו משגשגים ונפוצים ביערות הגשם של קוסטה־ריקה, אך קשה מאוד לאתרם ללא עזרה של מדריך מקומי מנוסה. כדי למצוא אותם יש להאזין לרשרוש העלים ולסרוק את צמרות העצים,עליהם העצלנים מבלים את רוב זמנם.

למרות שמם, העצלנים ישנים "רק" כ־15 שעות ביממה. הם חיים על העצים ויורדים אל הקרקע רק כשהם צריכים לעשות את צרכיהם, דבר שהם עושים בערך פעם בשבוע. לדברי כמה מומחים, ירידתם אל הקרקע היא מין מנגנון הגנה מפני טורפים פוטנציאליים - אם הם היו עושים את הצרכים שלהם מגובה העץ, רעש הנפילה היה עלול למשוך למקום טורפים. על העצים הם שוהים לרוב לבד (הם חולקים עץ רק בעת ההזדווגות). את הארוחה שלהם המורכבת מעלי עץ הקקרופיה, הם מעכלים במשך שבועיים. הם לא נלחצים ממפגש עם בני אדם, אך מוטב להעניק להם מרחב מסוים. הפרווה שלהם היא מערכת אקולוגית המשמשת מושבה של אצות, פטריות, עש, קרדית ועוד - והיא מעניקה להם הסוואה מפני טורפים.

כרבע משטחה של קוסטה־ריקה מוקדש להגנה ולשימור קהילת העצלנים, בין אם בפארקים לאומיים, מקדשים או בקתות אקולוגיות. במדינה ישנם יערות גשם ראשוניים הנמצאים במצב בתולי, שמעולם לא נפגעו על ידי האדם. קוסטה־ריקה נחשבת לאחת מהמדינות המובילות בדרום ובמרכז אמריקה בכל הנוגע למרכזי הצלה ביחס לקמ"ר, וככל שמדרימים לאורך חופי האוקיינוס השקט, כך עולה הסיכוי לראות חיות בר.

בקוסטה ריקה יש פארקים לאומיים רבים, הנה כמה מהנפוצים ביותר לשימור ולגידול עצלנים.

1. מנואל אנטוניו (Manuel Antonio)

פנינה אקזוטית השוכנת לחוף האוקיינוס השקט ובה יערות גשם עבותים, חופים נהדרים ושוניות אלמוגים המהווים בית למגוון בעלי חיים ובהם מאות בעלי כנף ססגוניים, קופי קפוצ'ין, זוחלים רבים וכאמור עצלנים – וכל זה בשטח קטן יחסית (כמעט 7 קמ"ר). הפארק פתוח משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות אחר הצהריים ומזג האוויר בו חם ולח לאורך כל השנה.

2. טורטוגרו (Tortuguero)

הפארק הלאומי של טורטוגרו, משתרע על פני 190 קמ"ר והוא אחד המתוירים בקוסטה ריקה. הוא נמצא בצפון המדינה על חוף הים הקריבי באזור מישורי ומוקף בנהרות רבים. זהו ביתם של עשרות אלפי צבים משישה מינים ומכאן שמו (המקום מהווה מקלט לצבי הים שנמצאים בסכנת הכחדה). בנוסף לצבים חיים בפארק מגוון בעלי חיים וביניהם מאות מיני ציפורים, דגים, קופים, תנינים, צפרדעים ועצלנים.

3. קורקובדו (Corcovado‬)

פארק לאומי בחצי האי אוסה, בדרום־מערב קוסטה־ריקה לחוף האוקיאנוס השקט. מי שחפץ לראות טבע בתולי ובעלי חיים המסתובבים בחופשיות ברחבי השמורה הגדולה (424 קמ"ר), יבוא על מבוקשו. המקום הוכרז פארק לאומי ב־1975 ונחשב לאחד מהגדולים במדינה. מגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" אף הכתיר אותו כמקום המגוון ביותר בעולם מבחינה ביולוגית. בתום דרך המשלבת טיסה, שיט ונסיעה, מגיעים לאתר שהוא חלום לכל חובב טבע ובו אפשר לראות תוכי מקאו מרהיבים, טפיר, דביבוני קואטי, חתולי בר, קופים מכל מין הקיים במדינה, צפרדעים, נחשים ואיך לא - עצלנים בעלי שלוש אצבעות. היער עם עצי הענק ושפע מקורות המים העניקו למקום את התואר "היהלום שבכתר" מבחינת הפארקים הלאומיים של קוסטה־ריקה.

4. מונטה ורדה (Monteverde)

שמורה זו נבחרה לאחד משבעת פלאי קוסטה־ריקה, והבחירה בהחלט מובנת. היערות שוקקי החיים שבה מספקים חוויה מרהיבה למבקרים - וכל זה במרחק כשלוש שעות נסיעה מהבירה סן־חוזה. מזג האוויר במונטה ורדה קריר ונעים ולא לח וחם כמו באזור החוף. הפארק מכונה גם "יער העננים", כיוון שהוא נמצא בגובה של כ־2,000 מטר. הגובה הרב, העננים, והעצים הגבוהים והסבוכים בפארק הם בית מושלם לחיות רבות ובהם עצלנים, מגוון זוחלים, ציפורים, צפרדעים ושלל פרפרים. בפארק יש מבחר אטרקציות כגון קנופי (אומגה), גשרים תלויים, סיורי קפה וקקאו, סיורים ליליים ועוד.

|

5. לה אמיסטאד (International Park La Amistad)

זהו שטח טבעי נהדר לעצלנים, בין היתר בשל העובדה שהוא זוכה לכמות גשם הגונה לאורך כל השנה, כך שהוא שופע ופורה, ומאפשר חיים נהדרים לבעל החיים העצלן, שמאוד אוהב סביבה גשומה. המקום נכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. רוב שטחו נמצא בקוסטה־ריקה וחלקו בפנמה השכנה. יער הגשם הטרופי הענק שכאן, מקיים מאות צמחים ומגוון בעלי חיים, כולל מינים ממשפחת החתוליים (פומת ההרים ויגואר למשל), קופים, עצלנים, טפיר, עשרות מיני זוחלים ודו־חיים ומאות עופות.

להציל את העצלנים

הפארקים האלו הם רק דוגמה קטנה מתוך מבחר שטחי הטבע המשובצים ברחבי קוסטה־ריקה כיהלומים. עוד מקום שחובבי החיה המיוחדת ישמחו להכיר הוא מקדש העצלנים (Sloth Sanctuary of Costa Rica) - מרכז הצלה לעצלנים פצועים, יתומים ונטושים. המייסדים ג'ודי אוויי־ארויו ולואיס ארויו רכשו את המקום במטרה להציע סיורי צפרות בנהר אסטרלה. יער הגשם הטרופי השופע, ששטחו 320 דונם, נקרא במקור "אביאריוס דל קאריבה" וכוסה בעבר במטעי בננות. ממשלת קוסטה־ריקה הכריזה על המקום כעל שמורה ביולוגית בבעלות פרטית ב־1975. בשנת 1991, פגעה רעידת אדמה קטלנית בעוצמה של 7.7 במקום שבקרבת לימון (עיר לחוף הים הקריבי), וסיימה את טיולי הצפרות. שנה אחרי, הובא עצלן צעיר בידי שלוש נשים מקומיות, שמצאו אותו לצד עצלן בוגר שמת מפגיעת מכונית. השלוש ידעו שבני הזוג אוהבים בעלי חיים והפקידו את העצלן הצעיר בידיהם. ג'ודי ולואיס לא ידעו דבר על טיפול בעצלנים, וגם בגני חיות ובמרכזי הצלה לחיות בר התקשו להדריך אותם בטיפול בעצלן הפצוע. בלית ברירה, הם עבדו על פי השכל הישר ובעזרת הידע המועט שהיה ברשותם.

מקדש העצלנים של קוסטה־ריקה הוכר ב־1997 כמקום של הצלה, שיקום, קידום המחקר ושחרור עצלנים בחזרה אל הטבע מיד כשמתאפשר - הכל תוך חינוך הסביבה לשמירה על יערות הגשם, ביתם של העצלנים. ב־2011 נפטר לואיס במפתיע, אך זה לא מנע ממשפחתו להמשיך בעבודה כדי להציל את העצלנים המגיעים אליהם.

מרכז סיוע נוסף הוא מרכז ההצלה יגואר (Jaguar Rescue Center), שנפתח לאחר שב־2005 התגוררו בדרום המדינה, אנקר גרסיה וסנדרו אלביאני, והמקומיים החלו להביא אליהם בעלי חיים פצועים בתקווה שהם יצילו אותם. הידיעה על פועלם של השניים התפשטה והם רכשו את האדמות שמסביב והפכו את המקום למרכז הצלה הנקרא על שם היגואר הצעיר שהובא אליהם לאחר שאמו נהרגה בידי חקלאים. המרכז נמצא בקרבת פוארטו וייחו דה טלמנקה (Puerta Viejo de Talamanca) שבמחוז לימון והוא בית למגוון בעלי חיים פצועים ויתומים הזקוקים לטיפול, לרבות העצלנים.

יש שיגידו כי העם הקוסטה־ריקני, בדומה לעצלנים, מקדשים שלווה ואורח חיים נינוח ואיטי. אולי זו הסיבה שהמדינה שלהם נחשבת אחת המאושרות בעולם, ולמאושרת ביותר באמריקה הלטינית.