שוק: ברכת רם

לפני כמה חודשים, כאשר סיירתי בכפרים הדרוזיים של רמת הגולן בהדרכתה של בלוגרית האוכל אפרת מוסקוביץ', עמדנו והשקפנו על מגרש החנייה הריק של ברכת רם, שבו מתקיים בימי שישי שוק הפלאחים של הכפר מסעדה. אבל השוק היה סגור, והלכנו להתנחם בניגוב חומוס עם כדורי פלאפל ענקיים אצל "אל סולטאן". הזיכרון של השוק שהוחמץ לא הרפה ממני, ובמהלך חגי תשרי, כשטיפסנו אל הנופים משיבי הנפש של הגולן, הגענו גם אליו.

לאורך עשרות מטרים סביב מגרש החנייה של ברכת רם מצאנו הרבה מאוד בסטות של פירות וירקות, רובם מהגידול המקומי של המשפחות בכפר, ומאיישות אותן בעיקר נשים שהזמינו בחיוך לטעימות מהתוצרת. על הדוכנים גם מוצרי מזון נלווים כמו דבש וחלות דבש מפריחה מקומית, תבלינים וממתקים מסורתיים, סוכריות ופירות יבשים, לאבנה אלוהית וממש לא חמוצה, ירקות כבושים מקומיים, שמני זית בבקבוקים בגדלים שונים וכמובן זיתים בצבעים ובבוהק הנכון, פיתות על הטאבון, סוגים שונים וסמיכים של רכז רימונים, ותפוחים נפלאים, בוהקים מטריות, שכן זו העונה שבה קוטפים אותם, ואי־אפשר להפסיק לנגוס בהם.

לצד פירות נשירים שגדלים כאן — אפרסקים לבנים וצהובים גדולים ועסיסיים, נקטרינות נוטפות מיץ, ושזיפים במגוון צבעים וגדלים – יש גם המוני רימונים אדומי גרגרים, וענבים, ענבים ועוד ענבים מתוקים ופציחים, שנמכרים באשכולות ענק במחירים שיצחיקו את מי שרגילים למחירי התופת של רשתות השיווק בערים במרכז. אז קנינו קופסת פלסטיק ענקית מלאה בענבים שעלתה לנו פחות מ־20 שקל, קיבלנו במתנה עוד שני אפרסקים צהובים בטעם של ילדות, ובתאווה של מתחילים זללנו מהם עוד ועוד.

בדוכן הכנאפה הבטנו בעיניים כלות, אבל מי יכול היה לטעום אחרי כל דבש הענבים הזה. אז אין ברירה, נצטרך לחזור לכאן שוב, ועכשיו אני מחכה לשלג הראשון. אומרים שזה נראה כאן כמו באיסלנד. / ענת לב אדלר

בווייז: שוק ברכת רם במסעדה, מתקיים בימי שישי מהבוקר עד הצהריים.